כרוניקה של עליהום ידוע מראש: הדיונים בהדחת עופר כסיף

דיוני ועדת הכנסת בראשותו של יו"ר הקואליציה אופיר כץ (ליכוד) בהדחת ח"כ עופר כסיף (חד"ש) ותוצאותיהם הם כרוניקה של הידרדרות ושחיקה ידועות מראש. בתום שני ימי דיונים ארוכים, של יותר משמונה שעות, 14 חברי הוועדה תמכו בהצעת ההדחה, אף שמיד שחוות דעתן של היועצות המשפטיות לכנסת ולממשלה קבעה שהמקרה לא עונה על העילה הנדרשת להדחה. שניים בלבד התנגדו. 

כעת ההליך מונח לפתחה של מליאת הכנסת, שם דרוש רוב של 90 ח"כים כדי להעביר את ההחלטה. ראוי לציין שאם אכן יושג רוב, יהיה זאת בעזרת קולות חברי כנסת מהמחנה הממלכתי ומיש עתיד. אך בצעד כזה הם לא יתרמו לחיזוק שלטון החוק, כפי שהם טוענים שהם עושים כל ימות השנה, אלא לפגיעה בשלטון החוק, ולריטואל הקבוע שבו ההכרעה בנושא תגולגל לפתחו של בג"ץ, שייאלץ ככל הנראה לבטל את ההדחה שאינה נתמכת בטיעונים משפטיים אלא בעיקר ברגשות זעם ורצון לנקם.

ח"כ אחמד טיבי (חד"ש) תיאר בדבריו בוועדה בדיוק את התרחיש הזה, ואף טען כי זאת אחת ממטרותיהם של יוזמי ההליך. "אני מכוון את הדברים האלה לאנשי המחנה הממלכתי ולאנשי יש עתיד", אמר טיבי. "אתם, שיצאתם להפגנות במשך השנה האחרונה בהגנה על בג"ץ, בהגנה על המערכת המשפטית, אם תתנו יד להדחה של עופר כסיף אתם תתנו יד להעלאת D9 על בית המשפט העליון, על ידי חבורה של אנשים שמאוכזבים מזה שההפיכה המשפטית לא התרחשה".

עורך דינו של כסיף, מיכאל ספרד, הצטרף לדברים: "מי שחשובה לו המערכת המשפטית ויציבותה, כשברור שנקבל עוד סבב של טענות נגד בימ"ש, לא יכול לשתף פעולה עם ההחלטה הזו שבימ"ש יהיה חייב לבטלה", אמר.

להפריד בין "שאט נפש" לחוק היבש

ומהי בעצם העילה המשפטית הנדרשת לשם הדחת חבר כנסת מכהן, מהלך שמעולם לא התרחש בישראל? 

הדיונים בוועדה התקיימו בעקבות בקשתו של ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) להדיח את כסיף, בקשה שעליה חתמו 85 ח"כים. זאת בגין חתימתו על עצומה הקוראת לדרום אפריקה להגיש את תלונתה נגד ישראל לבית הדין בהאג, עצומה הכוללת האשמות לביצוע רצח עם נגד חפים מפשע בעזה. העילה לבקשת ההדחה נשענה על סעיף 7א(א)(3) בחוק יסוד: הכנסת, הקובע כי ניתן למנוע השתתפות של אדם בבחירות במידה וניתן להוכיח כי אותו אדם הביע "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל". 

הסעיף מתייחס למקרה שהתרחש לפני הבחירות, ולכן חוקק בשנת 2016 תיקון המאפשר פתיחה בהליך הדחה גם כלפי מי שכבר נבחר לכנסת. בהתאם לדרישת סעיף 42א(ג)(2) לחוק-יסוד: הכנסת, כדי לפתוח בהליך נדרש רוב של 70 ח"כים, שלפחות עשרה מהם מהאופוזיציה. כשמושגות החתימות ניתן לכנס את ועדת הכנסת לדון בבקשת ההדחה של חבר כנסת. על ועדת הכנסת לאשר את בקשת ההדחה ברוב של שני-שליש מחבריה, ובמידה וזו מאושרת היא עוברת למליאת הכנסת, שם יידרש רוב של 90 ח"כים על מנת להדיח את חבר הכנסת. 

עוד טרם התקיימה ההצבעה על הדחת ח"כ כסיף בוועדת הכנסת ניתן היה לקבוע בסבירות גבוהה מאוד כי עתירה עתידית של כסיף לבית המשפט העליון תוביל לביטול החלטת ההדחה. הסיבה לכך פשוטה – קיימת תמימות דעים בין היועמ"שית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, והמשנה ליועמ"שית לממשלה עו"ד אביטל סומפולינסקי, כי המקרה הנוכחי של ח"כ כסיף אינו עונה על העילה הכתובה בחוק בגינה ניתן להדיח חבר כנסת. 

בפתח הדיון הראשון הבהירה אפיק לחברי הכנסת כי "עליכם להפריד בין שאט נפש, סלידה והתקוממות ממעשים ומהתבטאויות של חבר הכנסת לבין עמידה בתנאי העילה שקבע המחוקק בחוק היסוד". אפיק, שזוכה ליחס של כבוד מצד חברי הכנסת, הוסיפה שעל מנת להדיח ח"כ נדרשת מסה קריטית של ראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות המלמדות על התמיכה המפורשת של הח"כ במאבק מזויין של ארגון טרור, ושתמיכה זו מהווה מאפיין דומיננטי במסגרת שאיפותיו. רק אם שוכנעו שכך – עליהם להצביע בעד ההדחה, אולם במידה ולא – עליהם להצביע נגדה בלי קשר לעמדתם הפוליטית. 

ביום השני של הדיון הביעה סומפולינסקי תמיכה בעמדתה של אפיק והוסיפה כי "ברור שלא בוססה תשתית להוכחת התקיימות עילת התמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור. מדובר בתמיכה ציבורית של חבר כנסת בהליך משפטי, וכבר בכך יש קושי בביסוס הטענה כי מעשה זה עולה לכדי תמיכה במאבק מזוין נגד המדינה". 

אם כן, עילה משפטית להדחה – אין. אולם תוצאות ההצבעה מעידות כי עובדה פשוטה זו אין בה כדי למנוע מבחינת הח"כים את ההדחה. כוונת רוב חברי הוועדה אינה נובעת מפרשנות הנוגעת להפרת חוק, היא נובעת מדבר מה אחר. 

"אנחנו לא מגיעים בנפש חפצה"

מאחר שברור כי להדחת כסיף כמעט בוודאות אין עילה משפטית, ראוי להתעכב על העובדה כי מי שמכריעים בסוגיה הם חברי הכנסת, שלרובם אין כל הכשרה משפטית. ומעבר לכך, התנהלותם היומיומית הפוכה לנדרש בדיון משפטי. חברי הכנסת ה-20 יצרו הליך שבו המחוקק נדרש לשים עצמו כשופט ולהתנהל בהיגיון, בהגינות ובפתיחות מחשבתית, כשבפועל הוכח שהדרישה הזו פשוט בלתי ניתנת ליישום בהרכבה של הכנסת הנוכחית, ואולי בהרכב של כל כנסת. 

היטיב לבטא את הדברים ח"כ נאור שירי (יש עתיד): "אני מנסה להבין את מקומנו כאן. אנחנו חברי הכנסת, לא שופטים ולא מגיעים בנפש חפצה. כולנו בעלי עניין. יטען מי שיטען איך יושבים חברי כנסת בדיון סמי-משפטי ומצופה מהם להיות לא בעלי עניין. את חברי ועדת האתיקה פטרו מהתהליך, אבל חברי ועדת הכנסת אינם שונים מהבחינה הזאת. מוזר לי שיושבים חברי כנסת ומחליטים בנושא שהם בעלי עניין בו. אין פה אובייקטיביות". כך אמר שירי בדיון, שבסופו הצביע בעד מהלך ההדחה.

הליך לא הוגן

מעבר לתוצאת ההצבעה בתום שני ימים הדיונים, ראוי להתעכב גם על תרבות הדיונים עצמם ועל אופן ניהולם על ידי יו"ר הוועדה אופיר כץ. למרות בקשת היועמ"שית לכנסת כי חברי הכנסת ישכילו להבין שמדובר בהליך מעין-שיפוטי, ובכך ראוי שכל צד יזכה להציג באופן הוגן את טיעוניו, התבוננות בדיון כולו הייתה מקוממת כל צופה המנסה להתעלות ולו במעט על סלידתו ממעשי ח"כ כסיף. בין המילה "הוגן" ובין מה שהתרחש בוועדת הכנסת תחת ניצוחו של כץ יש קשר רופף בלבד, אם בכלל.

כבר בדקה הראשונה לדיון בו חברי הכנסת התבקשו להיות הוגנים וקשובים, פתח כץ באמירה ש"זהו בוקר שבו אני מקווה שנשים סוף לחופש לפעול נגד מדינת ישראל וחייליה, כביכול בשם חופש הביטוי". כלומר עוד לפני תחילת ההליך כץ כבר סימן את תוצאתו הידועה מראש. 

מתחילתו ועד סופו, כץ ניהל את הדיון באופן שפגע קשות בכבוד תפקידו ובכבודה של הוועדה החשובה שבראשה הוא עומד. הוא לא הצליח להתעלות לנוכח חשיבות קיום הליך הוגן כלפי נבחר ציבור העומד בפני הדחה תקדימית. 

ראשון הטוענים היה ח"כ עודד פורר, מגיש הבקשה, שנשא דברים במשך קרוב לחצי שעה. את מספר הפעמים שדבריו הופרעו ניתן לספור על יד אחת. ח"כ כסיף, הידוע כמי שאינו יודע להתאפק, לא הוציא ולו מילה אחת במהלך הטחת הדברים הקשים כנגדו. התאפקותו הכה מנוגדת לאופיו והרגליו נתנה בו את אותותיה שניכרו על פניו ועל שפת גופו לאורך כל הדיון. אבל אפילו לא הפרעה אחת נרשמה מכיוונו. בין היתר הוא נותר דומם לנוכח האמירות הבאות: "ח"כ כסיף תומך במאבק המזוין נגד מדינת ישראל, על כך נאמר 'האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין יום הכיפורים מכפר'. מטרת ההדחה היא לא ענישה או הרתעה, אלא הגנה בפני מי שמנסה לחסל אותה. כשמדינת ישראל מלקקת את פצעיה, כסיף תומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל ולכן חייבים להדיח אותו".

עוד אמר פורר בדיון: "ח"כ כסיף חצה את הקו והפך מעשית למשרתם ושליחם של אויבנו ומשרתם של החמאס. ההצבעה בעד הדחתו של ח"כ כסיף היא הצבעה בעד הגנה על מדינת ישראל ובעד חיילי צה"ל".

1+1

אחרי שהסתיימו דבריו של פורר, רשות הדיבור הועברה לעו"ד מיכאל ספרד, בא כוחו של ח"כ כסיף, שבניגוד לקודמו לא זכה כמעט לרגע של דיבור רצוף וחסר הפרעות. את מספר הפעמים שהיו"ר התיר להפריע לדבריו של ספרד קשה לספור. בשלב מסוים ביקש היו"ר כץ מחברי הכנסת שלא להפריע כיוון שהם אינם נותנים לספרד להשלים ולו שני משפטים ברצף, לדבריו, אולם גם לאחר מכן המשיך לנקוט כלפי המפריעים יד קלה, מה שהפריע מאוד ליכולת ההגנה בהצגת עמדותיה. 

ח"כ כסיף ביקש לקרוא הצהרה מהכתב, שלא הופרעה אלא על ידי יו"ר הוועדה שקטע את דבריו ושאל אותו אם הוא מתנגד לפגיעה בחיילי צה"ל. ספרד ביקש לנהל הליך הוגן שבו לא מפריעים לדברי ההגנה, אולם כץ המשיך בשלו. לבסוף הגיב כסיף: "אני לא עונה על שום שאלה מעבר להצהרתי. אני אומר דבר מאוד ברור. כשהחל הטבח קיבלתי וואטסאפ מחברה טובה בכפר עזה שהיא נצורה בממ"ד והמחבלים מסתובבים לה בבית. כעבור זמן מה כששאלתי מה קורה כבר לא נעניתי. אנשים שאני מכיר נרצחו ונחטפו, ולכן אף אחד לא צריך ללמד אותי ברמה האישית מעבר לקביעה המוסרית – אני בעד מאבק בלתי אלים". יו"ר הוועדה סיים את חילופי הדברים באמירה: "זה לא חופש ביטוי, זה החופש לבגוד במדינה שלך מבלי לשלם על כך".

כשם שהקל כץ על המפריעים להגנה, כך נקט יד תקיפה כלפי חברי הכנסת הערבים שהגיבו להפרעות. בשלב מסוים קרא היו"ר את ח"כ איימן עודה לשתי קריאות ברצף, בגין הערה קצרה אחת, בעודו ממשיך להבליג על הפרעות ארוכות ובלתי פוסקות של חברי כנסת ממפלגות ימין. ביום הדיונים השני זכה כץ לביטויי לעג רבים על התנהלותו, שאת כולם הרוויח ביושר, ששיאם היה כאשר דבריה של ח"כ אעידה תומא סלימאן הופרעו וזו פנתה ליו"ר בשאלה אם בכוונתו להוציא אותה מהישיבה לאור שהפריעו לה. 

אחד מראשי המפריעים לדברי ההגנה היה ח"כ חנוך מלביצקי (ליכוד) שרק אחרי הפרעות רבות ובקשות חוזרות ונשנות של היו"ר ממנו לחדול מהן, ורק לאחר שכינה את כל חברי הכנסת של חד"ש "אתם אויבי ישראל, אויבי ישראל. אתם תומכים באוייבים, ולעולם, לעולם לא נשלים עם העובדה הזו! לא ניתן לזה להפוך לנורמלי. לא. תשכחו מזה", כלומר השמיע כלפיהם איום מרומז כי הם הבאים בתור להדחה, הורה לו היו"ר לצאת החוצה לחמש דקות. 

וכך, תחת היו"ר כץ הפך ההליך למשפט של כל חברי הכנסת מסיעת חד"ש, ולא רק של ח"כ כסיף. בחלל הוועדה הושמעו הערות כגון זו של ח"כ אלמוג כהן (עוצמה יהודית) שפנה לעודה ואמר לו: "יש 1+1 איימן".  

עדות נוספת לעובדה שקל לנחש את המשך דרכו של הליך ההדחה, עד לבית המשפט העליון, ניתן היה לראות בתשובת לשכת ח"כ פורר ל"שקוף" עוד בטרם החלו הדיונים. בלשכה אמרו כי גם אם היועמ"שיות לממשלה ולכנסת יקבעו שאין עילה משפטית להדחה, מה שאכן קרה – הוא ימשיך בהליך ההדחה בכל מקרה.

ה"תרומה" של מפלגות המרכז

ונחזור שוב לדיסוננס שנוצר מהליך שאמור להיות מעין משפטי במהותו שמנוהל על ידי פוליטיקאים, והגיע בדיונים הללו לשיא של אבסורד. ביקורת רבה נמתחה על האגפים הקיצוניים יותר בממשלת הימין של נתניהו על הקצנת השיח ועל רדיפת מי שמחזיקים בעמדות שמאל. אך ראוי לשים לב כי יוזם ההצעה להדחת כסיף מגיע דווקא ממפלגת ישראל ביתנו, שבאקלים הפוליטי הנוכחי נחשבת למפלגת מרכז. 

בנוסף, רבים ממי שאיפשרו את הדחת כסיף בוועדה וצפויים לאפשר את אשרור המהלך במליאת הכנסת מגיעים ממפלגות המרכז-שמאל, המחנה הממלכתי ויש עתיד. בחלק מהמקרים מדובר בעדות לאסטרטגיית ראשי מפלגות המרכז החוששים לפתח עמוד שדרה אל מול גל הלאומנות הגואה בישראל, או בשל הסכמתם למהלכים באופן אישי. 

גם חברת הכנסת מירב בן-ארי (יש עתיד), שלרגעים נדמה היה בדיונים כי תצביע נגד ההדחה בשל היעדר עילה חוקית, הבהירה לאחריה כי אם היה מתאפשר לה להישאר עד שלב ההצבעה היא הייתה מצביעה בעד ההדחה. בן-ארי נאלצה לטענתה לעזוב לקראת סוף הישיבה בשל אילוץ אישי. 

קל לגשת למיידי והניבט לעין, כלומר לפורר, כץ או חברי הכנסת אלמוג כהן, לימור סון הר-מלך וכו', ולהאשים אותם בהשתוללות הלאומנית שהתרחשה השבוע בוועדה, אולם האמת היא שבסופו של דבר התממשות ההשתוללות מוטלת על כתפי חבריהם מהמרכז שפעם אחר פעם נופלים בפח שטומנים להם. חובה לזכור שללא תמיכת מפלגות המרכז – מספר החתימות על הבקשה היה קטן יותר, ולא יימצא רוב של 90 ח"כים על מנת שחברי הימין יממשו רצונם – להדיח חבר כנסת ערבי גם אם לא עבר על החוק. 

ומילה אחרונה על כסיף עצמו: בדיון הוא ציין כי "בעבור הזכות לפעול עבור אמונותיי אני משלם מחיר. את עמדותיי אפשר להגדיר כמיעוט כרוני. אני מקבל עליי להיות בלתי אהוד ואף שנוא בקרב קהלים מסוימים. זה המחיר שעליי לשלם על דעותיי ואני עושה זאת בלב שלם". אך במקרה הנוכחי לא רק כסיף משלם מחיר. האם לא ראוי שכסיף ישאל את עצמו אם המהלך הנוכחי שלו לא הביא ליותר נזק מאשר לתועלת עבור הציבור שבחר בו? זאת  לאור התוצאה הצפויה – הגעת המקרה לבג"ץ, שעשוי להפוך פעם נוספת לשק חבטות ויצירת תקדים מסוכן של הדחת ח"כ מסיעה ערבית – וכל זאת בעבור חתימה על עצומה שעורך דינו של כסיף טען שאין לה כל משמעות מבחינה משפטית בהאג.