התקשורת נמנעת מלדווח על אירועי נפגעים מאש ידידותית

עד כמה מקבל הציבור מושג אמיתי על מחיר הלחימה ועל מהלך הקרבות והקושי שבו נתקלים הכוחות המשתתפים בלחימה ברצועת עזה? משפט מרומז שהתפרסם היום במסגרת סקירה נרחבת של עמוס הראל ב"הארץ" מגלם בתוכו סוגיה רגישה שהציבור לא נחשף אליה.

"היחידות נעות בצפיפות רבה, ותוך סיכון רב, והשימוש הניכר באש מוביל גם לסכנה הדדית בין הכוחות", כתב הראל על הלחימה בשכונות בתוך עזה, והוסיף: "בנוסף, ישנן תקריות הקשורות בשחיקה אחרי שבועות של פעילות ממושכת ובעיות לא מעטות הנובעות מאי-הקפדה על משמעת מבצעית".

אירועי אש ידידותית, ירי של כוחותינו על כוחותינו – או כפי שהם מכונים בצה"ל, דו"צ (ירי דו-צדדי) – מעוררים תמיד עניין מיוחד, ותחקירים צבאיים על אירועי ירי דו-צדדי זוכים להבלטה בתקשורת. עם זאת, במערכה הנוכחית התקשורת מתעלמת מהם כמעט כליל, זאת למרות ששיחות עם מספר כתבים צבאיים מעלות שהכתבים מודעים למספר לא מועט של אירועי ירי כאלו שאירעו במהלך הלחימה.

נושא הירי הדו-צדדי לא זכה לאִזכור בהצהרות דובר צה"ל לציבור, ודאי שלא ביחס לאירועים ספציפיים שבהם נפגעו חיילים ואף נהרגו. גם בדיווחי הכתבים הצבאיים הדבר לא צוין במפורש, מלבד רמיזות כמו זו של הראל, ולא ניתנו דיווחים על פציעת או נפילת אנשי כוחות הביטחון כתוצאה מירי דו-צדדי באירועים שלגביהם פורסם על נפגעים.

עם זאת, כתבים צבאיים ששוחחו עם "העין השביעית" אומרים שהסיבה להיעדר הדיווח אינה צנזורה. הכתבים מתארים עומס גדול של התרחשויות אשר מקשה על הסקת מסקנות ברורה בנוגע לכל אירוע שבו נפגעו חיילים. במצב דברים כזה נמנעים הכתבים מציון נסיבות מפורשות של האירוע מטעמי זהירות ורגישות כלפי משפחות הנפגעים.

הכתבים מציינים כי ההימנעות מפרסום אינה מוחלטת, ושבשלבים מאוחרים יותר ולאחר השלמת התחקור ניתן יהיה למסור פרטים נוספים על נסיבות האירועים ועל היקף התופעה ומשמעויותיה והשלכותיה השונות – מבצעיות וציבוריות כאחד. היו מי שהסכימו כי הסוגיה לא מצאה ביטוי מספיק בדיווחים,  בהתייחסות כללית ובהסבת תשומת לב ציבורית למשמעותה.

גורמים צה"ליים הסבירו לאתר "העין השביעית" כי תנאי השטח והלחימה אינם מאפשרים את ביצוע והשלמת התחקירים הנקודתיים כדי להגיע לרמת קביעה מספקת באשר לנסיבות הפגיעה. נתונים חלקיים שכן קיימים מאפשרים במקרים מסוימים מסירת פרטים רחבים יותר למשפחות שמבקשות לקבל פרטים כאלה על נפילת או פציעת קרוביהם, אך במצב שבו מפקדי הכוחות ממשיכים בלחימה ואינם פנויים תמיד לתחקיר עומק או לשיח מול המשפחות, כפי שקורה בשגרה שאינה רוויה בלחימה, אין בכוונת הצבא להתייחס לאירועים נקודתיים ולמסגרם כאירועי ירי דו-צדדי עד לתחקור מלא.

לשאלת "העין השביעית" מדוע לא ניתן ביטוי לאירועי הירי הדו-צדדי, גם אם באופן כללי ולא נקודתי, במידע הנמסר על-ידי דובר צה"ל לציבור במסגרת הצהרותיו או באופן אחר, נמסר מדובר צה"ל כי "צה"ל פועל ונלחם בימים אלו בארגון הטרור הרצחני חמאס ברצועת עזה. לאחר סיום המלחמה ייערך תחקיר מפורט ומעמיק בנושא לבירור הפרטים עד תום".

לשאלה כמה אירועי ירי דו-צדדי זוהו מתחילת הלחימה, בכמה היו נפגעים ומה היקפם, והאם קיימת מדיניות שלא לדווח על אירועים אלו באופן יזום, גם לא בדיעבד ואחרי תחקור ראשוני, לא נמסרה התייחסות.

סוגיית תקריות האש הידידותית בלחימה ברצועה, שהכתבים הצבאיים הולכים סביבה על קצות האצבעות, הופכת נפיצה פי כמה כשמדובר במקרים כאלה שאירעו ב-7 באוקטובר, בעת טבח חמאס בעוטף עזה.

סוגיית הירי של כוחות הביטחון הישראליים שהביאה לאבידות ישראליות, בין אם של חיילים ובין אם של אזרחים, הוזכרה במרומז בדיווחים על הקרבות שהתנהלו בישובים עצמם. אך גם שם, למעט במקרים חריגים שבהם צוין למשל שטנק צה"לי ירה על מבנה שבו שהו מלבד מחבלים גם אזרחים ישראלים – לא ניתנה התייחסות מפורשת לעניין.

שלשום (18.11) פורסמה ב"הארץ" כתבה של ג'וש בריינר על הטבח שערך חמאס במשתתפי מסיבת נובה, ש-364 מהם נרצחו. בכתבה נכלל גם משפט שלפיו "לדברי גורם במשטרה, מתחקיר של האירוע עולה גם כי מסוק קרב של צה"ל שהגיע למקום מבסיס רמת-דוד ירה לעבר המחבלים וככל הנראה פגע גם בכמה מהחוגגים ששהו במקום".

כלי תקשורת של חמאס והרשות הפלסטינית, וכלי תקשורת תומכי טרור אחרים, נטלו את המשפט והשתמשו בו כדי לקדם תיאוריית קשר שקרית שלפיה כלל ההרוגים במסיבה היו מאש כוחותינו. "הארץ" והכתב בריינר נאלצו לספוג קמפיין גידופים ונאצות בכלי התקשורת הביביסטיים וברשתות החברתיות, והמשטרה הוציאה הכחשה, למרות שמדובר בכלל במסוק צה"לי.

רועי שרון, הכתב הצבאי של כאן 11, התייחס אתמול בשידור עם אילה חסון לסערה שחולל הפרסום ב"הארץ". לדבריו, ב-7 באוקטובר מסוקי קרב ירו לעבר ג'יפים של חמאס שנסעו משטח מדינת ישראל לעבר רצועת עזה: "בתוך הג'יפים האלה היו גם חטופים. מסוקי הקרב האלה לא ידעו מי נמצא, הם ראו ג'יפים דוהרים. למחרת דיווחנו שנמצאו גופות של חטופים בשטח הפרימטר. גופות שנורו גם על-ידי כלי קרב ישראלים. זה יכול להיות טנקים, וזה יכול להיות מסוקים. הם לא ידעו באמת מי נמצא שם, הם רצו למנוע את החזרה של אותם מחבלי חמאס".

שרון הדגיש ואמר: "הם פגעו בעיקר במחבלי חמאס, וגם בחטופים ישראלים. זה מה שידוע. זה מה שפורסם ב'הארץ'. מה שלקחו מזה בתקשורת האנטי-ישראלית, כאילו מי שירה בחטופים זה מסוקי קרב ולא חמאס, זה פייק. זה היה אירוע קטן בתוך אירוע גדול. רוב הנחטפים נפגעו על-ידי חמאס, ומיעוט קטן בידי כוחותינו. זה משהו שידוע מהרגע הראשון".

הרתיעה מעיסוק במקרים של אש כוחותינו שהובילה לקורבנות ב-7 באוקטובר מובנת על רקע המתקפה על מי שמעז לעסוק בנושא. עיתונאים חוששים גם מתגובת הציבור הישראלי על חשיפת סיפורים קשים וכואבים כאלה, וגם מכך שהאויב יוציא את הדברים מהקשרם ויעשה בהם שימוש כדי להכחיש את הטבח שערך חמאס באזרחים.

אלא שהקמפיין הגלובלי להכחשת פשעי החמאס אינו זקוק באמת לפרסומים בתקשורת הישראלית כדי להמשיך במלוא המרץ. לעומת זאת, התקשורת חייבת לספק לציבור תמונת מצב מלאה ככל האפשר – גם אם ישנם פרטים שפרסומם יידחה למועד מאוחר יותר. לציבור הישראלי מגיע לדעת יותר על האמת ובזמן אמת, ומגיעים לו כלי תקשורת שאינם מפחדים ממנו.