הכנסת בדרך לחוקק "חוק מחשבות" ראשון בעולם המערבי

מהדיונים האינטנסיביים בוועדת החוקה של הכנסת על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה) (צריכת פרסומי טרור), ייתכן שהציבור יזכור דבר אחד מרכזי – את דבריו הקשים לכאורה של יו"ר הוועדה שמחה רוטמן, שעל פי הדיווח ב-N12 טען כי "הדם של האחים הלל ויגל יניב ז"ל, שנרצחו בחווארה, אדום יותר מדם הנרצחים ב-7 באוקטובר". אך הדברים המקוממים הללו (רוטמן מכחיש שאמר אותם) והבלטתם מסיטים את תשומת הלב מסוגייה חשובה – הצעת החוק הממשלתית שנראה שנמצאת על המסלול המהיר לאישור ושהשלכותיה עשויות להיות מרחיקות לכת. 

מדובר בהצעת חוק ממשלתית המקודמת בהליך בזק, שאם תעבור הליך חקיקה מלא היא תהפוך את ישראל למדינה הראשונה בעולם שניתן יהיה להרשיע בה אדם עוד לפני שביצע פשע, ורק בשל מה שמכונה "מחשבות אפשריות לביצוע פשע". 

ההצעה הונחה על שולחן הכנסת ב-25/10/2023, קיבלה באותו יום אישור בוועדת הכנסת להקדמת הדיון בכל הקריאות, הובאה באותו יום לדיון במליאה לקריאה ראשונה וחזרה באותו יום לוועדת הכנסת לקביעת ועדה מטפלת.

נציגת משרד המשפטים בישיבה, עו"ד לילך וגנר, חשפה ביום הדיונים הראשון כי "ההצעה הזו לא נולדה לאור המלחמה. אנחנו קיבלנו פנייה מגורמי ביטחון לתת להם כלי נוסף במאבק בטרור". לטענתה במשרד המשפטים התקיימו דיונים מקיפים בנושא, אך המלחמה הובילה לצורך לקדם את החקיקה בדחיפות. נציג השב"כ בדיון טען שהצורך בקידום החקיקה נולד ב"שני פיגועים בחדרה ובירושלים שהמשותף להם היה שמבצעי הפיגועים צרכו באופן שיטתי תכני טרור". 

ניסיון להתמודד עם בעיה ייחודית

ארגון הטרור דאעש (ISIS) יצר אתגר משמעותי לארגוני הביטחון המסכלים פעילות טרור במדינות המערב. במשך שנים, ובאופן מתוחכם, דאעש מפיץ ברשתות השונות סרטונים המעבירים את הצופה בהם, בעיקר נוער מוסלמי, תהליך הדרגתי של גיוס לביצוע פעילות טרור יחידנית. 

דפוס פעולה זה של דאעש שובר את קוד הפעולה שהיה ידוע בעבר, שלפיו אדם המבצע פיגועים היה תחילה מצטרף לארגון הטרור, נשבע אמונים למנהיגיו, ויוצא לאימונים לפני ביצוע פעולת הטרור. בדפוס החדש נעלם המימד הפיזי של פעולות המפגע מול ארגון הטרור. 

"הדבר היחיד שקדם לביצוע מעשה הטרור היה צפייה אינטנסיבית, ממושכת ושיטתית בתכנים של דאעש", טענה עו"ד וגנר בהקשר לרצף פיגועי היחידים שהתרחש בישראל לפני שנה וחצי. "בעקבות המציאות הזו ביקש השב"כ לקדם תיקון חקיקה שיפליל את השלב המאוד מוקדם הזה של יצירת המוטיבציה לביצוע מעשה טרור". 

לשאלה מדוע החוק מתייחס רק לדאעש וחמאס ולא כל ארגון טרור, משיבה עו"ד וגנר כי קיימים מאפיינים מאוד מיוחדים לדפוס הפעולה של דאעש, ולא כל ארגוני הטרור והפעולות שלהם משפיעים באותו אופן. "כשאנחנו הולכים לצעד כל כך חריג", היא מדגישה, "אנחנו חושבים שאנחנו צריכים הצדקה מיוחדת, שנובעת מהמאפיינים הייחודיים של אותם ארגונים שבאים בתוספת של המבחן שהצענו". 

הערה חשובה: פרט שחסר בדיון הציבורי לצופה, אך עלה בדיון החסוי שהתקיים עם נציגי השב"כ ביום הראשון לדיונים, הוא: כמה מקרים במציאות חוסים תחת התופעה שבה מבקשים השב"כ ומשרד המשפטים להילחם? הנתון הזה יכול להעמיד באור שונה את היחס לקידומה המהיר של הצעת החוק ולנחיצותה. 

לראשונה – הרשעה בגין מחשבה?

אך חרף הצורך הדחוף יותר או פחות להתמודד עם תופעה קשה, יש לשים לב לחריגות של המהלך שאותו מבקשת הממשלה לקדם. הצעת החוק מתנגשת עם עיקרון היסוד במשפט הפלילי שלפיו "אין עונשין על דברים שבלב" ועל דברים המבוצעים בד' אמותיו של אדם. 

עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים התייחסה לבעייתיות החוקתית שבהצעה כבר ביום הדיונים הראשון, כשהציגה אותה. "אנחנו מביאים הצעת חוק מאוד חריגה, מאוד חדשנית, כהוראת שעה". היא הדגישה מספר פעמים בדיון כי היא מודעת לבעייתיות שבחוק המוצע וכי על המחוקק להיות מודע לה בעת קבלת ההחלטה על גורלו.

ומה בעצם הבעיה? בחוק הפלילי בישראל ובעולם מקובל להרשיע אדם רק בגין ביצוע פשע, ביצוע אקטיבי של מעשה אסור. במקרה הנוכחי מעשה הצפייה בתכנים של ארגוני טרור אינו אסור, וכל אדם יכול להגיע ולצפות בהם מבלי שיועמד על כך לדין. הצעת החוק החדשה עתידה לאפשר הרשעת אדם בגין צפייה "באופן שיטתי ומתמשך" בתכנים של ארגון דאעש בעיקר, אולם גם ארגון החמאס. כלומר ההרשעה היא בגין צפייה בתוכן ולא בגין ביצוע מעשה אקטיבי, או מה שיש המתארים אותו כ"שלב המחשבות" בלבד.

הדוברים השונים בדיון הזכירו כמה פעמים כי ניסיונות קידום חקיקה דומה במדינות המערב נכשלו כיוון שלא עמדו במבחן החוקתיות. כך היה בצרפת כשנעשו שני ניסיונות חקיקה דומים שנפסלו על ידי בית המשפט העליון מטעמים חוקתיים. 

ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש) הבהירה כי כולם בעד מאבק נחוש בטרור, אולם ציינה נקודה חשובה. "בחוק הטרור מדברים על אדם שהתחיל הכנה למעשה טרור, התחיל כבר לבצע, ובאיזשהו שלב הרגיש שהוא מתחרט", אמרה. "ומה אומר החוק בנושא? שמי שניסה לעבור עבירה לא יישא באחריות פלילית לניסיון". כוונתה לסעיף 28 (ג) בחוק המאבק בטרור, שמפנה לסעיף 28 בחוק העונשין, שבו נקבע כי "מי שניסה לעבור עבירה, לא יישא באחריות פלילית לניסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה, חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה".

"עכשיו אנחנו לא רק מתחשבנים עם בן אדם שלא התחיל פעולה, אנחנו מתחשבנים איתו אם הוא אפילו 'עובר לו בראש'", טענה ח"כ תומא סלימאן. התשובה של משרד המשפטים בדיון היא שאכן מדובר בחוק לא פשוט, אולם לטענתם הסייגים שהוכנסו לחוק מאפשרים את חקיקתו. אחד מהסייגים שצוינו הוא הענישה המקלה הכלולה בחוק, ענישה של עד שנת מאסר, שתואמת לבעייתיות שהם רואים בחוק ומנוגדת לענישה המחמירה הקיימת בחוק המאבק בטרור, שהרף בו בנושאים שהועלו בדיון נע בין חמש עד שבע שנות מאסר. 

עמדות של גופים שונים ביחד חוק

מעבר לפוליטיקאים, ישנם כמה גופים מקצועיים שמתנגדים להצעת החוק בצורתה הנוכחית. "אין חולק על הצורך להיאבק בטרור, ולסכל טרור, אך האמצעי שמוצע מרחיק לכת, קיצוני ומבטא תפיסה אנטי דמוקרטית שלפיה ניתן לשלול חירותו של אדם גם בלי שהוא ביצע פעולה אקטיבית כלשהי, שאסורה בחוק", נכתב בחוות הדעת של האגודה לזכויות האזרח. "כמו כן, מדובר באיסור מכשיל, עמום, שעשוי לסבך אדם בהאשמות, ואף בקונטקסט של טרור, על לא עוול בכפו". 

במשרד המשפטים ישנה מחלוקת: בעוד המחלקה המשפטית של המשרד אחראית לנוסח חוק, הסניגוריה הציבורית במשרד מסתייגת. "לעמדתנו, קיימות דרכים מאוזנות יותר ופוגעניות פחות להתמודד עם הצורך הביטחוני", כתבו בנייר עמדה שהוגש לוועדה. "כך למשל, יש להשקיע את מאמצי האכיפה בעצירה ומניעה של שרשרת ההפצה של פרסומים של ארגוני טרור, וכך לצמצם את החשיפה של הציבור הרחב לתכנים בעייתיים אלו מלכתחילה. יש למצות את האכיפה והדין עם המסיתים והמפיצים עצמם".

נייר עמדה נוסף הוגש על ידי ארגון העיתונאים, שעיקרו בקשה להכניס את החרגת העיתונאים בנוסח החוק ולא רק בדברי ההסבר: "משמעות היעדרה של החרגת עבודה עיתונאית מגוף החוק או התעלמות המחוקק לחלוטין מצריכת תוכן עיתונאי על ידי הציבור תביא לכדי יצירת 'אפקט מצנן' על חופש העיתונות והרתעה מפני יצירה של תכנים עיתונאיים או צריכתם על ידי הציבור, תוך פגיעה משמעותית בזכות הציבור לדעת והזכות לחופש העיתונות".  

התנועה למשילות ודמוקרטיה הגישה נייר עמדה בו היא דווקא תומכת בחקיקה: "הצעת חוק זו מחוייבת המציאות, כחלק מחובתה של מדינת ישראל ונבחריה לפעול בכל שלאל ידם לשמירה על ביטחון והגנת אזרחי ישראל, כבודם וזכרם של הנרצחים והחטופים תוך יצירת הרתעה ברורה בשער בת רבים: לעולם לא עוד". 

החוק יעבור – הוויכוח נסוב על "הגידור"

רוח הדיונים ביום השני הבהירה כי ישראל בדרך המהירה להפוך למדינה המערבית הראשונה בעולם שבה יתקיים חוק שמפליל אדם על האפשרות שחשב לבצע פעולת טרור. עם זאת, מספר חברי כנסת פועלים בוועדה כדי "לגדר" את תהליך ההפללה כך שיקטין את הסתירה שבו מול עקרונות היסוד של המשפט הפלילי בישראל ובעולם. הבולטים ביניהם הם ח"כ יואב סגלוביץ' (יש עתיד), ח"כ גלעד קריב (העבודה) וח"כ תומא סלימאן (חד"ש). 

"אנחנו לא נמצאים בסיטואציה רגילה, ולכן זה שיש בעיות חוקתיות זה לא אומר שאין יכולת לפתור אותן, אבל לדעתי הסיפור של המידתיות זה הסיפור", אמר סגלוביץ', שהתנהל בוועדה במתינות וברוגע. בסיום הדיון ביום השני אמר כי לדעתו החוק שהגיש משרד המשפטים "לא אפוי" מספיק ושיש להכניס בו "מידתיות" נוספת. 

הסוגיות העיקריות שמשרד המשפטים אמור להכניס בהן תיקונים הן משך הוראת השעה בחוק, כשח"כים טענו שבנושא כל כך בעייתי מבחינת חוקתית, על משך הוראת השעה להיות חצי שנה או שנה לכל היותר, ולא שנתיים. כמו כן עלתה הדרישה לדיווח שוטף לגורם מוסמך על הפעולות המבוצעות לאור החקיקה. 

סוגייה נוספת היא הגורם שתוענק לו הסמכות להחליט על הגשת כתב אישום: בדיון עלתה דרישה שהגשת כתב אישום בנושא תהיה כפופה לאישור היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות.

בנוסף עולה בדיונים הסוגייה של הכנסת "רכיב נפשי" למכלול הגורמים שלאורם תותר הגשת כתב אישום. גם נציגי הסניגוריה הציבורית וגם נציגי האגודה לזכויות האזרח ציינו בדבריהם כי אחד הדברים החמורים בחוק הוא שאינו כולל "יסוד נפשי מיוחד". בנוסף הוא לא כולל דרישה למבחן הסתברותי הבוחן את האפשרות של מימוש הסיכון הביטחוני. כלומר, הצעת החוק הנוכחית לא קושרת בין צריכת התכנים לבין ניסיון לבצע מעשה, ולא דורשת יסוד נפשי שעשוי לקשור בין צריכת התוכן ובין כוונת אותו האדם לביצוע הפעולה האסורה. 

ההשוואה לחוקים נגד פדופילים

בישיבות הוועדה עלתה שוב ושוב ההשוואה של החקיקה המוצעת לרוח החקיקה הקיימת נגד פדופילים ונגד הצופה בחומר פדופילי, בין היתר על ידי יו"ר הוועדה שמחה רוטמן (הציונות הדתית). לדברי עו"ד ד"ר גור בליי מלשכת היועץ המשפטי לממשלה, ההשוואה אינה במקומה. "בפדופיליה התפיסה היא שהביקוש יוצר את התעשייה", אמר בדיונים. "פה למרבה הצער והזוועה שנוכחנו לה, התעשייה הזו של מעשי טרור ורצח היא קיימת בלי קשר לגיוס באמצעות הדברים האלה. והדבר השני, שבאופן אמיתי אין כמעט חשיפה או סיבה להיחשף לפדופיליה ביום-יום שלך". לטענתו, לתכני טרור ניתן להיחשף מסיבות שונות גם מעבר למקרים בהם מדובר בתחום העיסוק שלך כעיתונאי או חוקר התחום, "כי אתה רוצה לראות את הרוע בעיניים, אתה רוצה לראות מה האויב שלך, אתה רוצה לנסות להבין. יש המון סיטואציות שאתה צורך את הדברים האלה מסיבות שהן בסדר".

גם עו"ד ישי שרון, נציג הסניגוריה הציבורית בישיבה, טען כי "ההשוואה לעבירת הפדופיליה היא לא פחות ממופרכת". למרות זאת טענת הדמיון בין החקיקות המשיכה לעלות שוב ושוב לאורך הדיונים, במיוחד כל פעם שהגיע לדיון חבר כנסת שלא נכח בשעות הדיון הקודמות והעלה את הטיעון מחדש.

"אחרי מה שהיה פה – אין זכויות אדם"

בשונה מדיונים אחרים שניהל רוטמן, במיוחד סביב חוקי ההפיכה המשטרית, הדיונים בחוק הנוכחי התנהלו באופן רציני ומעמיק. אך גם משני הדיונים השבוע לא נעדר הפופוליזם כליל.  את המשבצת תפסה בדיון השני ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) שלא נכחה בחלק מהזמן בדיונים הקודמים. היא נכנסה כרוח סערה לדיון השני, ומהר מאוד ביקשה את רשות הדיבור. 

"אנחנו על הסושי, כשכל האזור מנגב חומוס", השאילה ח"כ מלינובסקי מדברי אליהו יוסיאן, חוקר המזרח התיכון ואיראן, שגרמו לסערה בשבוע האחרון. "אחרי מה שקרה פה, אין זכויות אדם. נגמרו זכויות האדם. בעיני החוק הזה קצר גבולות, הוא לא מספיק ואני רוצה הרבה יותר". לדבריה יש לאסור את צריכת התכנים על ידי כל אדם, גם חוקרים. "אני לא יכולה להיות עם העולם המערבי, המוסרי, עם הערכים, עם כל ההגבלות של משרד המשפטים כשרוצחים אותי", הוסיפה. 

בהמשך הציעה ח"כ מלינובסקי להכניס לכלא כל מי שמתקרב לתכנים המדוברים, כולל להשית ענישה על ההורים שלו, אם מדובר בקטין. "בזמנים כאלו אני לא מוכנה לשמוע שאנחנו מערביים עם המוסר וכל המעטפת הזו", טענה מלינובסקי וחיזקה בדבריה את חששם בדיון של אלה שדיברו על "המדרון החלקלק" שעשוי להתרחש בחקיקת החוק. 

אחרי שסיימה את דבריה יצאה ח"כ מלינובסקי מהוועדה תוך זמן קצר, וח"כ גלעד קריב דרש את רשות הדיבור. "זו הצגה מניפולטיבית שלא מקדמת אותנו לשום דבר", טען ח"כ קריב. "בסופו של יום, עם כל הבוז שהופגן כאן לערכים ליברליים ולעולם המערבי, חיי האזרח בעולם המערבי בטוחים לאין שיעור, בזכות הערכים הליברליים האלה, מחייו של אזרח במדינה לא ליברלית, שגם נקטל על ידי אויבים מבחוץ, וגם נקטל על ידי השלטון שלו עצמו. ובואו נבדוק איפה אנשים חיים בבטחה יותר, האם במדינות העולם הליברלי והנאור או במדינות שבהן אין מגבלות על הכוח של השלטון". 

הדיון בחוק מעלה לראש את סרטו של סטיבן שפילברג "דוח מיוחד" מ-2002. הסרט מספר על מחלקת קדם-הפשע בוושינגטון הפועלת בשנת 2054, שתפקיד בלשיה לעצור מבצעי פשעים שטרם בוצעו. אחת הסוגיות המרכזיות שעולות בסרט היא האם ניתן להעניש אדם על מעשה שלא ביצע? ובמקרה הנוכחי: מעשה שהוא אפילו לא יודע שייתכן שיבצע בעתיד.