האם הממשלה באמת תסגור את אל-ג'זירה?

מאז היתה רשת הטלוויזיה הקטארית אל-ג'זירה לכוח דומיננטי בתקשורת העולמית, הפך שמה לביטוי בעברית – גידוף שאנשי ימין, מטרולים בטוויטר ועד נבחרי ציבור, מטיחים בכלי תקשורת שאינו מספיק פטריוטי ונאמן – לישראל או לקידום הקריירה הפוליטית שלהם. מדי פעם, פוליטיקאים מהימין והמרכז הכריזו כי יפעלו נגד הרשת, אך עד כה נראה היה כי מדובר בעיקר בהכרזות לצורך יחסי ציבור. בפועל, נציגים של מערכת הביטחון והממשלה מתראיינים ברשת באופן קבוע.

כעת, על רקע מלחמת סוכות והטבח שביצע חמאס – עוד ארגון הזוכה למימון קטארי – נראה כי הדיבורים החלולים מפעם הופכים לפעולה שלטונית של ממש. שלשום דיווח הכתב המשפטי של תאגיד השידור, אבישי גרינצייג, כי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ושר התקשורת שלמה קרעי הגיעו לנוסח מוסכם של תקנות לשעת חירום אשר יאפשרו פעולות נגד אנשי הרשת ושידוריה בישראל. היום (20.10), הודיע קרעי כי הביא את ההחלטה לאישור הממשלה וכי יביא אותה לאישור הקבינט בישיבתו הקרובה, "לאחר הסכמת שר הביטחון".

טיוטת התקנות המקורית שהציע שר התקשורת קרעי היתה קיצונית ביותר, העניקה לשר סמכויות דרקוניות – גם על כלי תקשורת ישראלים. אולם לאחר שנחשפה, הודלפה טיוטה מרוככת יותר. בייעוץ המשפטי לממשלה דרשו שינויים נוספים, ובעיקר העברת הסמכויות לשר הביטחון ופיקוח משפטי. לאחר דיון בקבינט הביטחוני מדיני שהסתיים בלא הכרעה, הגיעו לבסוף הצדדים להסכמות.

לפי נוסח התקנות המוסכם, יהיה צורך בהחלטה משותפת של שר הביטחון, שר התקשורת והקבינט המדיני-ביטחוני כדי להפעילן. שר הביטחון יצטרך לקבוע כי קיימת "פגיעה ממשית בביטחון המדינה" כתוצאה מפעולת כלי התקשורת, ולא רק פגיעה מוראלית או שידור של תעמולה, הקבינט המדיני-ביטחוני יצטרך לאשר, ורק אז יוכל שר התקשורת להוציא צו לפעולות נגד הרשת.

הצו, לפי התקנות, יכול לכלול פעולות בשלושה מישורים: סגירת משרדי כלי התקשורת בישראל והחרמת ציוד השידור שלו, הסרת הערוץ מפלטפורמות הכבלים והלוויין, וחסימת הגישה לאתר האינטרנט של כלי התקשורת באתרים ישראלים (בעל סיומת il). שר התקשורת לא יכול, באמצעות התקנות, להסיר תכנים באופן ממוקד מרשתות חברתיות והתקנות יהיו תקפות רק לגוף שידורים זר ורק בשעה שהוכרז מצב מלחמה.

ההיגיון שהוביל את הייעוץ המשפטי לגדר כך את התקנות נובע מההבנה שבמילא לא ניתן למנוע מתושבי המדינה לצפות בשידורים של כלי תקשורת שיכול להמשיך ולהיקלט בצלחות לוויין ובאינטרנט, וכי אפיק הפעולה האפקטיבי הוא רק מניעת פעילות בשטח ישראל של עובדי אותו כלי תקשורת, ככל שהיא אכן פוגעת בביטחון המדינה.

התקנות מוגבלות גם בכך שאינן מתייחסות ישירות לעיתונאים עצמם, שיכולים להמשיך ולפעול כעיתונאים גם ללא משרדים או ציוד מעבר לטלפון החכם.

עוד הוסכם, לדרישת היועמ"שית, על פיקוח משפטי על קיום התקנות. לפי נוסח התקנות שצפוי לקבל את אישור הממשלה, יהיה צריך להביא את הצו בפני נשיא או סגן בית משפט המחוזי והוא יתבקש לדון בו תוך שלושה ימים. בסמכותו יהיה לאשר את הצו במלואו, לאשר חלקית (למשל, לסגור את אתר האינטרנט אבל לא את המשרדים) או לדחות את הצו. יחד עם זאת, הצו נכנס לתוקף באופן מיידי וביהמ"ש יוכל רק לעצור אותו בדיעבד.

רק יהודי תמים

ברקע הדרישה לסגור את משרדי אל-ג'זירה בישראל עומד סיקור הרשת את המלחמה הנוכחית בין ישראל לעזה. כבר ביום שלישי שעבר פנה ח"כ אריאל קלנר (ליכוד) אל שר התקשורת קרעי וראש הממשלה בנימין נתניהו בדרישה לגרש מיידית את עובדי הרשת מישראל.

"מדובר ברשת מקטאר, רשת שמפיצה את הנרטיב של האויב באופן קבוע", אומר ח"כ קלנר בשיחה עם "העין השביעית". "בנוסף, ואולי החמור מכל, היא משתמשת בכוח ובחופש העיתונות ובתעודות העיתונאי שלה כדי לסכן את חיילינו ולהעביר מידע היכן הם נמצאים, היכן הטילים נופלים וכדומה. זו רשת עוינת, אנחנו לא צריכים לתת להם אפשרות לשדר פה במדינת ישראל, גם לא בשעת שגרה. כשאנחנו נמצאים פה פגיעים אנחנו צריכים לנהוג במשנה זהירות".

לדברי ח"כ קלנר, "אנחנו לא במשחק ובימים של התפלפלויות, אנחנו נמצאים במלחמת קיום על חיינו, לכל דבר ועניין. זו מלחמת העצמאות של מדינת ישראל ואם אנחנו לא נתאפס על עצמנו ולא נדייק ונילחם מול האויבים שלנו בכל הצורות ובכל הדרכים אז אנחנו פשוט לא נהיה כאן. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו משתפי פעולה עם אויב. לא יכולים. זה לא לוקסוס שמדינה שנמצאת במלחמת קיום יכולה להרשות לעצמה".

הרשת הקטארית, שמלווה את הסכסוך הישראלי-עברי מאז קמה בשנת 1996, כבר עברה, כאמור, מספר סבבי עימות עם ממשלות ישראל. באופן לא מקרי, הקריאות לפגוע בשידוריה חופפות לא פעם את הסלמת החזית בין ישראל לעזה. מכל הסבבים הללו יצאה עד כה הרשת ללא פגע. אולם הסיבוב הנוכחי שונה מקודמיו, הן בשל האווירה הציבורית שנוצרה לאחר הטבח הנוראי שביצעו מחבלי חמאס בתושבי היישובים הישראלים סביב רצועת עזה והן בשל תמיכת גופי הביטחון בסגירת שידורי התחנה ומניעת עבודת עיתונאיה.

כבר ב-2008, תחת ממשלת אולמרט, הודיע משרד החוץ בראשות ציפי לבני על כוונה "להחרים" את רשת אל-ג'זירה בשל מה שכונה אז "סיקור לא הוגן" של תקיפות ישראל בעזה במבצע שכונה "חורף חם", אולם החרם לא התממש. בשנת 2014, על רקע מבצע "צוק איתן", קרא שר החוץ אביגדור ליברמן לסגור את פעילות הרשת בישראל בטענה כי היא משדרת "הסתה אנטי ישראלית, שקרים, התססה ועידוד לטרוריסטים". שר התקשורת דאז גלעד ארדן פנה ליו"ר מועצת הככבלים והלוויין לדון בהסרת הערוץ משידורי הטלוויזיה בישראל בטענה כי אלה "מהווים הסתה האסורה בפרסום".

בשנת 2017 נעשה הניסיון המשמעותי ביותר עד כה לסגירת משרדי אל-ג'זירה בישראל. באותה עת לא הסלימה החזית עם עזה, אולם מדינות ערב שונות פעלו להוצאת אנשי אל-ג'זירה מתחומם ובישראל ראו בכך הזדמנות. שר התקשורת דאז איוב קרא הודיע חגיגית כי קיבל את פניית ראש הממשלה בנימין נתניהו לפעול לסגירת שידורי אל-ג'זירה בישראל והחל לפעול בעניין.

בשיחה עם "העין השביעית" נזכר השר לשעבר קרא כי מלבד סילוק הרשת ממדינות ערב שונות היוזמה לסגירתה בישראל באה לאחר פיגוע קשה שסוקר באופן עוין ברשת הקטארית. השר קרא פנה למשרד לביטחון פנים וללשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), אולם בסופו של דבר היוזמה שלו לא הניבה דבר.

"אמרו לי שאני צריך להציג את זה במל"ל", נזכר השר לשעבר קרא. "הצגתי את זה אבל במל"ל היה רוב נגד הסגירה".

באילו טיעונים?

"בטיעונים כמו שרק יהודי תמים יכול לטעון. הם אמרו שהשב"כ משתמש ברשת להעברת מסרים, כאילו שהשב"כ צריך את אל-ג'זירה כדי להעביר מסרים. אבל זה מה שהיה".

לדברי קרא, מרגע שנשמטה הקרקע תחת הטיעון הביטחוני, נותר רק עם אפשרות לפעול באמצעות לע"מ ולשלול את תעודות לע"מ מעיתונאי הערוץ, אולם גם יוזמה זו נגמרה בלא כלום.

קל להתלבש על אמצעי תקשורת

בסיבוב הנוכחי, כפי שציין לעיל ח"כ קלנר, הטענות נגד הרשת לא מסתכמות בהפצת הסתה ותעמולת האויב. הפעם נטען כי הרשת מעבירה לאויב מידע בזמן אמת על מיקומי הכוחות וציודם. לפי תאגיד השידור, המוסד הודיע על תמיכתו בסגירת הרשת בטענה כי כתביה "חושפים את שטחי הכינוס של החיילים בזמן המלחמה בדרום ומיקומים רגישים נוספים". טענה זו חריפה בהרבה, מאחר שבניגוד לתעמולה והסתה אותם ממילא לא ניתן לחסום בצורה מוצלחת, נגד חשיפת מיקומים וציודים ניתן לפעול באופן אפקטיבי.

אלא שבתחנה דוחים בתוקף את הטענות הללו. "אנחנו מתואמים עם הצבא, שיהיה ברור, לגבי איפה עומדים הצוותים שלנו", אומר ל"העין השביעית" ואליד אל-עומרי, מנהל משרד אל-ג'זירה בישראל. "מה שאנו מצלמים ומשדרים זה אפילו לא 10% ממה שמשדרים בערוצים הישראלים בעניין הזה. אנחנו תמיד מתקשרים עם הצבא, אומרים להם איפה אנחנו עומדים, בודקים אם מותר או לא מותר, ואם הם אומרים שזה שטח צבאי סגור אנחנו מיד יוצאים משם. אבל זה קל להתלבש על אמצעי תקשורת. זה קורה במזרח התיכון תמיד, כל מי שלא משיג את מטרותיו או מובס או מפסיד מתחיל להתלבש עלינו".

אתם מתואמים גם עם הצנזורה בישראל?

אל-עומרי: "אנחנו כבר הרבה שנים בישראל, 25 שנים, ואף פעם לא היתה לנו לא אזהרה ולא שום דבר, לא הערה אפילו מהצנזורה. אף פעם לא אמרו לנו ששידרנו משהו לא חוקי. אף פעם. זה סתם שטות אחת גדולה כשאומרים שאנו מצלמים את ההתכנסויות של הצבא, הרי ברור שזה מקום של גבול וכל הטלוויזיות שם, לא אנו לבד, כל הטלוויזיות הישראליות והערביות והאמריקאיות נמצאות שם".

אין מקום חריג שאתם משדרים ממנו ואחרים לא?

"אף פעם לא, אנחנו אפילו לא מתיימרים ללכת למקומות חריגים. לא מתיימרים. הרי חייהם של הצוותים שלנו חשובים לנו יותר מכל. בגלל שיש את כל ההסתה הזו ברחוב הישראלי, ההוראות שלנו הן דווקא תמיד להיות עם כל הצוותים של כל העולם, תמיד".

אל-עומרי מסביר כי המניע לכך הוא החשש לפגיעה של אזרחים ישראלים בכתבי הרשת. אפשר להבין זאת, לאור מקרים שבהם פעלו כבר אזרחים נגד צוותי שידורי ערבים בדרום. כשאל-עומרי נשאל על הטענה החדשה, בדבר מסירת מידע לאויב, שלא הועלתה באופן רשמי בסבבים קודמים של ניסיונות לפגוע בתחנה בישראל, משיב אל-עומרי כי ההבדל נעוץ לא בעבודת עיתונאיו אלא בנקודת הפתיחה העגומה של המלחמה, מבחינתה של ישראל.

"יש לך ממשלה שיודעת שיש לה כישלון חרוץ, ויש לה בעיות, אז הכי קל זה להתלבש על איזה ערוץ טלוויזיה מפורסם כמו אל-ג'זירה ולהתחיל להאשים אותו בכל מיני האשמות", הוא אומר. לדבריו גם במלחמה הנוכחית, כמו בהסלמות קודמות, בערוץ ממשיכים לשדר את מסיבות העיתונאים של ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט ודובר צה"ל דניאל הגרי. מלבד זאת עלו לראיונות ברשת בימים האחרונים דני דנון, דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי ואפילו המזרחן מרדכי קידר.

כשאל-עומרי נשאל על האפשרות שאינטרס אחר, מדיני, מניע את ניסיון הסגירה של הרשת, הוא שולל זאת על הסף. "נכון, אנחנו משדרים מקטאר", הוא אומר, "אבל אם רוצים ללחוץ על קטאר זה לא דרך אל-ג'זירה. בסופו של דבר אם סוגרים את אל-ג'זירה כאן זה לא אומר שהיא מפסיקה לשדר, היא תמשיך לשדר מעזה רק שהיא תמשיך לשדר מצד אחד. כשיש לך משרד של אל-ג'זירה כאן אנחנו צריכים לאזן איכשהו. מ-1996 תמיד יש ישראלים שעולים אצלנו. זו האסטרטגיה של אל-ג'זירה. אתה יודע כמה אנחנו חוטפים מהעולם הערבי כשאנו מעלים במלחמה כזו קצינים עם המדים שלהם?".

כלומר לדעתך ישראל תפסיד אם היא תסגור פה את משרדי הערוץ.

"כל שלטון בעולם שסוגר אמצעי תקשורת מפסיד. כל שלטון, לא רק ישראל".

אל-עומרי מבהיר כי אם אכן יעשה ניסיון לסגור את הערוץ תוגש עתירה לבג"ץ. גם במשרדי היועמ"שית ערוכים לכך. "כולנו במשרד בירושלים אזרחים ישראלים", אומר אל-עומרי בהקשר זה. "יש בערך 20 עובדים כאן, ומשלמים מסים והכל רשום כדת וכדין בישראל. וכשיפגעו בפרנסה שלנו אז מה? יפרנסו אותנו? יפרנסו את המשפחות שלנו? אפילו ברשות הפלסטינית לא פועלים ככה למרות שאנו מתנפלים עליהם יום ולילה".

"אין בתקנות הללו כל תועלת נראית לעין"

ח"כ קלנר לא מתרשם מטענותיו של עומרי, כאילו הרשת הקטארית פועלת בתיאום עם צה"ל. "יש הרבה מאוד הנחות שאני לא מאמין שהן נכונות", הוא אומר בהקשר זה. לדברי ח"כ קלנר, אפשר שעיתונאי אל-ג'זירה מעבירים מידע לאויב "בשקט" ולא בשידור, אם כי הוא ממהר להודות שאין לו ראיות לכך וכי אינו יודע מה הם עושים "בזמנם הפרטי". אשר לשידורי הרשת, מתעקש קלנר כי "כאשר הישות היא מלכתחילה עוינת אני חושב שאין להם מקום במדינת ישראל. שישדרו מקטאר או ממקום אחר בעולם".

בינתיים מי שפועלת נגד תקנות החירום היא האגודה לזכויות האזרח. עו"ד גיל גן-מור פנה ליועמ"שית בדרישה למנוע את קידום התקנות בטענה כי "אין מדובר בנושא המצדיק תקנות שעת חירום". לדבריו, "אין בתקנות הללו כל תועלת נראית לעין שמתחייבת בבהילות".

לפי עו"ד גן-מור "בין שר התקשורת לבין שר הביטחון מתנהל כבר מספר ימים קרב הקרדיטים על סגירת משרדי אלג'זירה והפסקת פעילות הערוץ בישראל, והתדרוכים הפוליטיים של שר התקשורת נגד היועצת המשפטית לממשלה מצביעים בבירור שאין עניין בהול של ביטחון המדינה על כף המאזניים, ואולם זמן לפוליטיקה יש ויש. נוסח התקנות נדון קרוב לשבועיים ימים, וניתן היה בזמן זה לקדם תיקון חקיקה או הוראת שעה. נראה שהסיבה היחידה לשימוש בכלי הקיצוני של תקנות שעת חירום היא כי אפשר. המחיר הוא היעדר הליך והיעדר פיקוח פרלמנטרי, בנושא רגיש שנוגע לסוגיית ליבה של חופש הביטוי".

בשיחה עם "העין השביעית" מרחיב עו"ד גן-מור וטוען כי תקנות שעת חירום הן "כלי קיצוני, לא דמוקרטי, שמאפשר לממשלה לחוקק חוקים או להפקיע חוקים בלי הכנסת, בלי דיון ציבורי, בתחולה מיידית באמצעות החלטת ממשלה".

לעתים, הוא מודה, נדרש בעתות חירום להשתמש בכלי הזה, כמוצא אחרון, אולם גם אז רק כאשר מדובר ב"צורך בהול שנדרש ללחימה או לאספקת מוצרים או צרכים אזרחיים שקשורים ללחימה והם מיידים ולא ניתן לחכות להסדיר אותם בשום דרך אחרת". לדבריו, אין זה המצב כעת. סגירת הרשת אינה שקולה לצרכי לחימה דחופים מה גם שהכנסת מתפקדת, הוועדות בכנסת עובדות, אפשר לקדם חוקים בחקיקה ראשית, בהליך מהיר או בהוראת שעה. מהלך כזה, הוא טוען, "יהיה הרבה יותר דמוקרטי וכנראה גם התוצר שלו יהיה יותר נכון".

פגיעה בכלי תקשורת, מוסיף עו"ד גן-מור, היא סוגיה שניצבת "בליבת חופש הביטוי", מה גם שלא מדובר באסדרה של השידורים אלא בעצם התכנים שמשודרים. "זה דבר שהוא בלב ליבת חופש הביטוי וחופש העיתונות ולכן דברים כאלה צריכים להיות מוכרעים בהליך סדור בכנסת בדיון ציבורי עם כל הגורמים הרלוונטיים ולא בתקנות שעת חירום שמונחתות מהרגע להרגע בלי כל ידיעה מוקדמת", הוא אומר.

ממילא, מוסיף עו"ד גן-מור, גם אם ימנעו את שידורי הערוץ בישראל הדבר לא ימנע את קליטתו באינטרנט או בצלחות לוויין. "אנחנו כבר לא בעידן שבו הממשלה יכולה להוריד שלטר על שידורים ולכן החשש שלנו הוא שהתכלית של התקנות הללו היא לאפשר למשטרה לפגוע בכלי שידור, שהשידורים שלהם לא עולים בקנה אחד עם הציפיות של הממשלה ושזה לא קשור לפגיעה בביטחון", אומר עו"ד גן-מור.

במוסד, כך לפי הדיווחים, תומכים בסגירת אל-ג'זירה בטענה שהרשת מעבירה מיקומי חיילים ופרטים נוספים. האם זו לא סיבה טובה להתקין תקנות לשעת חירום?

עו"ד גן-מור: "יש בחוק הקיים די הרבה כלים שמאפשרים לסכל וגם להעמיד לדין עיתונאים שמוסרים ידיעות לאויב. לא צריך את התקנות האלה כדי להתמודד עם דבר כזה, שהוא חד משמעית בניגוד לחוק. יש כלים רבים גם בחוק המאבק בטרור וגם בחוק הפלילי שעוסקים בדיוק בדברים מהסוג הזה. יש את השב"כ שיש לו סמכויות סיכול לפגיעה בביטחון המדינה, וגם בחוק המאבק בטרור וגם בחוק הפלילי שאוסרים על העברת ידיעות לאויב ואוסרים על פגיעה בצנזורה הצבאית ודברים מהסוג הזה. זה לא שפתאום גילו שיש לקונה בחוק ואין דרכים להתמודד עם זה. כנראה הדברים יותר מורכבים טיפה מאיך שהם מוצגים או מודלפים.

"אבל חשוב לזכור שאלה תקנות שחלות על כל כלי תקשורת, אנחנו לא עוסקים באל-ג'זירה ולא בשאלה האם אל-ג'זירה הפרה את החוק או לא. אין לנו שמץ של מושג. אנחנו לא ראינו את חוות הדעת הביטחונית, אנחנו לא מייצגים את אל-ג'זירה, אנחנו מייצגים את החשיבות של שמירה על חופש הביטוי. אלה תקנות כלליות ויכול להיות שאחרי אל-ג'זירה יהיו עוד ערוצים שירצו לסגור ואנחנו רוצים לוודא שלא נושאים את שם הביטחון לשווא ולא משתמשים במצב החירום כדי לסגור ערוצים בגלל קו הסיקור שלהם או מסיבות אחרות של ענישה. כי זה באמת מדרון חלקלק ודבר מאוד מסוכן שאי אפשר לקבל לא בשיגרה ובטח לא בשעת חירום".

מי אנחנו רוצים להיות

על אף שהכלים הפליליים קיימים, האפיק הפלילי מעצם טבעו מורכב יותר לאכיפה. כדי להעמיד אדם לדין פלילי על המעשה שביצע לעבור רף גבוה, שאינו קיים בהפעלת התקנות לשעת חירום.

גם ח"כ קלנר חושב ש"תקנות זה הכיוון הנכון" ולא חקיקה, אף שהוא מכהן כחבר בכנסת ישראל. "תקנות זה הרבה יותר מתאים ואפקטיבי, ואין עניין פה בחקיקה ראשית עכשיו, לכנס את הכנסת בשביל לעשות דבר כל כך אלמנטרי. אם נידרש נעשה את זה גם בחקיקה ראשית כדי להסדיר את זה לטווח הארוך".

יש כבר איסורים בדין, אולי הבעיה היא לא במחסור בתקנות אלא באכיפה?

ח"כ קלנר: "אני מסכים שצריך לאכוף. עם זאת צריך להבין שהתחום של אל-ג'זירה זה תחום קצת יותר אפור, תחום שהם משחקים בו. אם יש פה אזרח שמתקשר לאויב ומתחיל להגיד לו תטווחו מפה או משם, זה כמובן ריגול בשעת מלחמה, זה שיתוף פעולה עם מלא עם האויב וקל מאוד להכניס את זה לרובריקה של החוק. אבל פה לכאורה מתעסקים ב'עיתונאות' והם בסך הכל 'מדווחים' והם בסך הכל מטיילים להם ברחבי ישראל ומספרים איפה הכוחות ואיפה הטילים ואת הנרטיב השקרי של האויב מפמפמים פעם אחר פעם, ולכן כאן צריך בנושא של העיתונאות להגדיר את הדברים בצורה ספציפית יותר למקרה הזה, שכנראה המחוקק לא חשב עליו".

חוות הדעת של גופי הביטחון, שתמכו בפעולה נגד הרשת, לא התפרסמו לציבור, אולם לפי פרסומים בתקשורת, לא כללו ראיות לטענות נגד הרשת. זו כנראה אחת הסיבות לכך שאישור התקנות התמהמה. בין אם הציגו הגופים ראיות כאלה לבסוף ובין אם אושרו התקנות בלעדיהן, כשמימוש התקנות יגיע לבית המשפט, הלה ידרוש מן הסתם הוכחות לכך שהרשת פוגעת בביטחון המדינה.

לדעת ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים במכון מתווים, דווקא הדאגה לביטחון המדינה היא שצריכה למנוע את סגירת רשת אל-ג'זירה בישראל.

"כנראה שאני מבין ביטחון אחרת מגופים אחרים כאן במדינה", הוא אומר. "ביטחון כולל לא רק ביטחון פיזי אלא גם ביטחון קיומי במובן של מי אנחנו, שנשמור על הזהות שלנו, על מי שאנחנו רוצים להיות. אני חושב שיש ערך חשוב מאוד להיאבק על כך גם בזמנים כאלו. אנחנו רוצים להיות חברה שבה לתקשורת יש תפקיד חשוב לשקף את מה שקורה".

אם המוסד קובע שכלי תקשורת מהווה סכנה לביטחון ישראל האין זה לגיטימי לסגור אותו ולהחרים את הציוד שלו?

ד"ר קיבריק: "גם סגירה היא פגיעה בביטחון ישראל. אני מדבר עקרונית כמובן, אני לא יודע אם יש כאן משהו, אבל גם פגיעה בחופש העיתונות, באפשרות למספר גופים רב לדווח על מה שקורה, היא פגיעה בביטחון שלנו. כשבוחנים את השאלה מי אנחנו היינו רוצים להיות חשוב ביותר למנוע את האפשרות שרק השלטון יוכל לדווח לציבור".