ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

אחרי שנכשלה, הסיתה וגנבה קרדיט, גלית דיסטל-אטבריאן התפטרה

בקדנציה שלה במשרד ההסברה הצליחה גלית דיסטל-אטבריאן להסביר איך פועל שלטון נתניהו • משרד מיותר שהוענק לה כאות על נאמנותה למרות היעדר כל כישור, ניסיון לגנוב קרדיט מאזרחים שניסו למלא את הוואקום והסתה מכוערת נגד התקשורת והמחאה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

אחרי שנכשלה - שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן התפטרה (צילום מסך)
אחרי שנכשלה - שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן התפטרה (צילום מסך)

ביום חמישי בלילה הודיעה ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן (ליכוד), כי היא מתפטרת מתפקיד שרת ההסברה. הסיבה, כך הבהירה ברשתות החברתיות, היא החלטת ראש מערך ההסברה למנות את משרד התפוצות לאחראי על פעילות ההסברה של ישראל בזירה הבינלאומית (החלטה בעייתית בפני עצמה).

"כשאני רואה את משרד ההסברה שהתרוקן מהסמכויות שניתנו לו מלכתחילה – אין לי אלא להודות ביושר שכל יום בו הוא מופעל מעתה ואילך מהווה בזבוז של כספי ציבור", כתבה דיסטל-אטבריאן והבטיחה "לשרת אתכם מהכנסת".

אולם המשרד של דיסטל-אטבריאן בזבז את כספי הציבור גם כשהיו בידיו הסמכויות שניתנו לו. מאז מונתה חברת-הכנסת לשרת ההסברה השנה קשה להצביע על הישג אחד של משרדה, לא כל שכן הישג שמצדיק משכורת של כחצי מיליון שקלים ותקציב שהחל ב-14 מיליון שקלים ותפח לפי ההערכות ל-29 מיליון שקלים (דיסטל עצמה טענה כי תקציב המשרד יעמוד על 100 מיליון שקל).

טענותיה של דיסטל-אטבריאן כי "אין לה מדפסת" כבר הפכו לקאלט, וגם ניסיונותיה למנות מנכ"ל כשלו, בזה אחר זה. השרה, שהגיעה למעמדה רק בזכות נאמנותה למשפחת נתניהו כשעבדה כאשת תקשורת ונכונותה להתגייס למענם ולהשתלח במי שראו כאויבים, הוכיחה כי היא משוללת כל יכולת ניהולית.

הכישלון המוחלט של דיסטל-אטבריאן ומשרד ההסברה בלט עם פרוץ המלחמה הנוכחית, כשלאורך הימים הראשונים, והמכריעים, קולה של ההסברה הישראלית הרשמית נדם כמעט לחלוטין.

לקראת סיום הודעת ההתפטרות שלה ציינה דיסטל-אטבריאן "את הצוות המצומצם במשרד שלי שפתח חמ"ל כבר בשבת בבוקר ועבד לילות כימים ביצירת סרטונים, הקמת קבוצות משפיענים תוך הדהוד הנרטיב הישראלי ביעדים אסטרטגים בעולם", לדבריה, "הם עשו עבודה שקטה, אפקטיבית ויעילה מאחורי הקלעים". עבודה חשאית, שלא ניתן לבדוק אם אכן קרתה במציאות.

את הטענות הללו לעשייה "מאחורי הקלעים" השמיעה דיסטל-אטבריאן גם בראיון הראשון שהעניקה לתקשורת, ביום שלישי אחה"צ, אחרי ארבעה ימים של מלחמה שבהם לא נשמעה שרת ההסברה בציבור. היא ועובדיה במשרד ההסברה "פרשו מזרנים", סיפרה בראיון לחדשות 12, ועבדו כ-20 שעות ביממה, ו"מביאים הישגים מדהימים".

בין ההישגים הללו מנתה השרה "עשרות סרטונים" שלדבריה "אינם מטורגטים לקהל הישראלי" ולכן הציבור בישראל לא נחשף אליהם. לבקשת המראיינים לחשוף את הפעילות הענפה שבה התגאתה השרה היא טענה פעם אחר פעם כי "אנחנו עובדים בצללים" וכי לא תחשוף את הפעילות. "אולי בהמשך אחשוף", הוסיפה.

המראיינים, עופר חדד ועמליה דואק, התעקשו לעמת את השרה דיסטל-אטבריאן עם המציאות: "לא ראיתי ריאיון אחד שלך לתקשורת הזרה", החל חדד, "ראיתי שלושה סרטונים בעמוד טוויטר עם 16 אלף עוקבים, עם כל הכבוד, ועוד עמוד של המשרד שיש לו 1,500 עוקבים, זה קצת מעליב, תני לי רגע את הסיכום שלך, מה הבאתם לעולם עד עכשיו?".

דיסטל-אטבריאן המשיכה וטענה כי "99% מהעבודה שאנחנו עושים כרגע היא גרילה" וכי "פתחנו עשרות עמודים וסרטונים שהשם שלנו לא נמצא עליהם". חדד ודואק התעקשו: "לקחנו ראיונות מהאולפן ועשינו את העבודה הכי פשוטה – שמנו כתוביות באנגלית. למה אנחנו צריכים לעשות את זה? למה ממשלת ישראל לא עשתה את הדבר הזה בדיוק?". שרת ההסברה: "רוב העבודה שלנו היא מתחת לרדאר. כי אנחנו לא בהסברה, אנחנו בהשפעה".

רגע מביך נוסף נרשם כשהשרה דיסטל-אטבריאן הפנתה את המראיינים לאתר משרד ההסברה, כדי להוכיח את טענותיה כי משרד ההסברה אכן פועל, אלא שלדאבונה, עיתונאי חדשות 12 ירון אברהם, שנכח גם הוא באולפן, אכן גלש לאתר והדגים בשידור חי את התוצאה: עמוד שגיאה. לדיסטל-אטבריאן לא היתה תגובה.

בכך לא הסתיים המופע האסוני. דיסטל-אטבריאן הגיחה לרגע מאחורי הטענות לפעילות חשאית מתחת לרדאר, וניסתה להתהדר בהישג ספציפי: "בערך בשעה שתיים בצהריים יצאנו עם המסר 'Hamas is ISIS', והמסר הזה תפס. ניטרנו היום מיליוני שיתופים בכל העולם". אלא שלמרבה הבושה, לא משרדה של דיסטל אחראי למסר הקליט אלא אשת השיווק הדיגיטלי אלה קינן, אחת מאזרחים ישראלים רבים שנכנסו לוואקום שהותירו משרדי ממשלת נתניהו.

דיסטל-אטבריאן המשיכה את מסע האימים בערוץ 13, שם עלתה לראיון בתוכנית "אזור בחירה" של רביב דרוקר. דרוקר הזכיר את תשפוכות הרעל של דיסטל-אטבריאן על התקשורת הישראלית, ושאל האם לא הגיע הזמן שגם היא תיקח אחריות. בתגובה האשימה השרה את עיתונאי חדשות 12 דני קושמרו: "אני אומרת לך חד משמעית, יש הרבה מאוד אנשים שחושבים שכשדני קושמרו אומר במהדורה רק ביוני האחרון 'אין לנו חיל אוויר' – זה גרם לפרובוקציות האלה, כשטייס יושב בפריים טיים ואומר 'אני לא אתקוף באיראן' זה הוריד מאוד את המוכנות שלנו ואת כושר ההתרעה שלנו". בשלב הזה הריאיון הידרדר לקרב צעקות כשהשרה מטיחה בעיתונאי: "אתה בא מפוזיציה".

למחרת התנצלה דיסטל-אטבריאן על דבריה, ויום לאחר מכן – התפטרה. כעת תוכל לכזב ולהסית בתור חברת כנסת מן המניין.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

מאת שירי בלומברג

Picture of שירי בלומברג
עורכת משנה. קיבוצניקית מעמק יזרעאל במקור, ולכאן גם חזרתי אחרי 12 שנים במרכז. את דרכי העיתונאית התחלתי כעורכת באתר חדשות 2. בשנים האחרונות הייתי ראש דסק במחלקת הדיגיטל של כאן חדשות. הבנתי במהלך השנים, במסגרת תפקידיי בתוך מערכות חדשות גדולות, שאני נסחפת עם האירועים. הרבה פעמים, גם כשרציתי, לא הצלחתי לעצור ולתפוס את הגודל, את המשמעות ואת ההשפעה של האירועים שסיקרתי על חיי ועל חייהם של יתר האזרחים במדינה. מאמינה שבתוך עולם התקשורת הכאוטי צריך שיהיו גם מי שיעצרו, יחפרו ויתעקשו שוב ושוב על אותם נושאים - כדי ליצור שינוי. זה מה שאני רוצה לעשות עכשיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,851 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק