דברים שרואים משם: ההצעות לשקיפות של רוטמן וחבריו נגנזו כשנכנסו לקואליציה

ב-28 ביוני 2021, לפני קצת פחות משנתיים, הניח ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) הצעת חוק על שולחן הכנסת. הימים הם ימי ממשלת בנט-לפיד וח"כ רוטמן בתפקיד האופוזיציונר הנמרץ, ביקש להשאיר את חותמו באמצעות הצעת חוק שתשנה את חוקי המשחק לטובת האופוזיציה, ויותר מכך, לטובת חיזוק הכנסת כולה. כותרת הצעת החוק שהודגשה בבולד הבהירה למי מכוונת הבשורה: "תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה", ועל אף שהצעת החוק התפרשה על דף בודד וכללה סעיף קצר אחד בלבד, המסר היה ברור – חיוב ועדת השרים לענייני חקיקה בשקיפות. 

"ועדת השרים לענייני חקיקה היא הגוף הקובע מטעם הממשלה את עמדת הממשלה ובפועל גם את עמדת הקואליציה בהצבעות על הצעות חוק פרטיות", הסביר רוטמן בהצעה. "ואולם הליך קבלת ההחלטות של הוועדה נעשה הרחק מעיני הציבור, שאין ביכולתו לדעת כיצד השרים, שבמרבית המקרים הם גם נבחריו, הצביעו ואלו עמדות הם קיבלו. מדובר בפגיעה קשה בשקיפות ההליך הדמוקרטי, המאפשרת לשרים החברים בוועדה להתנער מאחורי הקלעים מהבטחותיהם לציבור". לאור תובנות אלו, דרש ח"כ רוטמן שדיוני הוועדה יירשמו בפרוטוקול שיועמד לעיון הציבור, וכן שהצבעות השרים וחברי הוועדה יפורסמו באתר משרד ראש הממשלה, בדומה לאופן פרסום תוצאות ההצבעה של חברי הכנסת בדיונים במליאה, כאשר הלוגיקה ברורה, אם הצבעות חברי הכנסת יכולות להיות שקופות, למה הצבעות השרים לא?

ועדת השרים לחקיקה היא ועדה המורכבת מחברי הממשלה, שמתכנסת אחת לשבוע במשרד ראש הממשלה ומחליטה הלכה למעשה מה יעלה בגורלם של החוקים שיעלו באותו שבוע במליאת הכנסת להצבעה. אם הוועדה תצביע בעד חוק מסוים, הוא יאושר בהמשך במליאה בזכות המשמעת הקואליציונית. אם הוועדה תכריע נגדו, החוק יופל. ולמרות זאת, הדיונים מתנהלים באפס שקיפות. את הבעייתיות שבחוסר השקיפות בוועדה אסטרטגית זו היטיב לתאר ח"כ רוטמן: "מתוקף תפקיד זה, הפכה הוועדה לגוף הקובע את גורלה של כל הצעת חוק פרטית, ובשל חשיבותה הרבה, היא נחשבת פעמים רבות למקום שבו 'נקברים' חוקים בדמוקרטיה הישראלית". 

יש לציין כי הצעות דומות להצעה זו של רוטמן הוגשו בכנסת ה-24 מטעם ח"כים נוספים שהיום נמצאים בקואליציה והם שרת המשימות הלאומיות אורית סטרוק (הציונות הדתית), והשר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי (ש"ס), ואולם כעת נדמה, שלאף אחד מהם לא בוער לקדם את רעיונותיהם בדרכים בהן שרים יכולים לעשות כן. 

מח"כ רוטמן ומחבריו לקואליציה לא נמסרה תגובה.

נציין כי במהלך הכנסת ה-24 הוגשו הצעות מהסוג הזה גם ע"י ח"כ מירב מיכאלי וח"כ איתן גינזבורג, ח"כים שהיו באותו הזמן בצד השולט של המפה, אולם גם אצלם לא נעשה דבר לקדם אותן ונדמה שמדובר בפרוצדורת הגשה מוכרת לפיה חברי כנסת מגישים את כל הצעותיהם הישנות, בכל תחילת כהונתה של הכנסת מחדש.

ובכל זאת, המכנה המשותף לכל ההגשות בולט. קל להציע הצעות חוק מבלי לקדם אותן. קל לרצות בשקיפות ובפיקוח, כאשר לא נמצאים במוקדי הכוח. המלחמה של האופוזיציה לשקיפות כמעט ומתאדה ברגע שהיא הופכת לקואליציה, והחשיבות להעברתן של הצעות שנועדו להגביל את המפלגות שבשלטון פוחתת ככל שימיהן של הממשלות מתארכים.