הסביבה נדחקה הצידה: התעשיינים כבשו את הדיון על חוק אוויר נקי

דיון בוועדת הפנים והסביבה שהתרחש השבוע (ראשון) חשף יותר מהכל את חוסר העניין של כל המעורבים בנושאי סביבה. יו"ר הוועדה, יעקב אשר, נראה היה להוט לקדם רפורמה שאת פרטיה, כך הודה, עדיין לא למד. השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, שלא תוכננה להגיע וירשה את הרפורמה מהכנסת הקודמת, סיפרה בגילוי לב שעל הפרק 170 מיליון שקל שיכנסו למשרדה ברגע שהנושא הנידון יאושר. ומעל וכולם, נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, בלט בנאומו כשהודה בסיומו מקרב לב לצוות של המשרד להגנת הסביבה, לאותו הרגולטור שאמור לפקח עליו ולנהל הליכים משפטיים מול החברות שהוא מאגד. לרגע נדמה היה שמדובר בדיון של ועדת הכלכלה.

הדיון בהובלתו של אשר, עסק בשינויים בחוק אוויר נקי שהם חלק מרפורמת הרישוי המשולב שזכתה לכינוי המתעתע רישוי ירוק. במסגרת הרפורמה, יאוחדו תחת קורת גג אחת שלושה רישיונות והיתרים מרכזיים שמפעל זקוק להם לאורך חייו. על הפרק, מיליונים שהאוצר אישר למשרד להגנת הסביבה יחד עם 46 תקנים חדשים. חשוב לציין, עצם החיסכון הביורוקרטי הוא חיובי במהותו ואף צעד נדרש והכרחי של האיחוד האירופי. יחד עם זאת, במסגרת הרפורמה צפויים שינויים מרחיקי לכת בחוק אוויר נקי. אם יעברו כלשונם, עלולות להיות לזה השלכות על בריאות הציבור ובתורן על המשק כולו.

הרפורמה החלה להתגבש עוד בכנסת הקודמת והמשרד להגנת הסביבה והאוצר תכננו להעביר אותה במסגרת חוק ההסדרים הקרוב. אלא שברגע האחרון הוא הוחרג ממנו ולמרות זאת, יו"ר הוועדה הבהיר שינסה לנהל את הדיונים במקביל ללוחות הזמנים של חוק ההסדרים. מאחר שלא מדובר בעניין ביטחוני או אפילו סוגיה בעלת זהות פוליטית, ניתן היה לצפות לאורח רוח וזמן התארגנות. הבהילות שבקביעת הדיון ברגע האחרון, הובילה להעדרם של גורמים רבים: כך למשל איגוד ערים חיפה ואיגוד ערים שרון כרמל נעדרו מהדיון, שנכחה בו רק מנכ"לית איגוד ערים אשדוד חבל יבנה, רומי אבן דנן. גם ארגוני הסביבה לא השתתפו בשיח הפעיל, למעט יו"ר עמותת שומרי הבית, יוני ספיר. למולם, בלטה נוכחותו של נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר והלוביסט של ההתאחדות, כמו גם שביעות רצונו מהמהלך. 

"הרפרומה תוקצבה ב-170 מיליון שקל שנמצאים בתקציב ומחכים לחקיקה", אמרה סילמן, "הכסף נמצא". עוד הוסיפה כי לשיטתה, במשרד "מכניסים סטנדרטים אירופים שמפחיתים זיהומים וסיכונים של התעשיה בישראל". מצבת כוח האדם כוללת "תגבור של מערך הרישוי הסביבתי לטובת ההגנה והשמירה על הסביבה". סילמן חזרה בנאומה על ערך הסביבה, אולם נדמה כי היא כמעט היחידה שטרחה לעשות כן.

"אני אהיה האיש הרע", אמר אשר בסיום הדיון תוך שהוא עושה כל שביכולתו לקדם את הרפורמה. "אני רוצה להגיע למצב שאתם באים עם תכנית עבודה שהתחילה לעבוד. לפחות בחלקים מסוימים לקדם את הנושאים, בוודאי בנושא המיחשוב והתקנים". במילים אחרות, הרפורמה עוד לא עברה לקריאה שנייה ושלישית, אבל אשר כבר מפעיל מנועים ודוחף קדימה. חוסר סבלנותו ניכרה גם בדיון עצמו, כמעט בכל פעם שעלה סעיף הקשור לרפורמה עצמה, אשר ביקש לדון בזה בהמשך ואף התלוצץ מפעם לפעם שהדיון כבר הוכרע.  

עד כמה הוא עסוק בהשלכות הסביבבתיות של האירוע? בנאום הפתיחה שלו, זה שנשא עוד לפני דבריה של השרה, לא הזכיר את המילה סביבה אפילו פעם אחת, תוך שהוא מודה שאינו בקיא בפרטי הרפורמה. "בלי שצללתי לתוך העניין, למרות שלמדנו את זה מלמעלה, אני אומר את דעתי והיא דעתי בלבד, אני לא מדבר אפילו בשם הוועדה, אני יכול לדבר רק בשמי", הקדים והבהיר היכן טמונה הבעיה: "כשאני רואה כותרת שאומרת רישוי משולב, כלומר מפעלים וגורמים וחברות בבואם לקבל את האישורים השונים", אמר –  "אחד החסמים הגדולים במשק, הוא ריבוי הרגולציה".

אשר החל לתאר את הקשיים הביורוקרטים שמולם בעלי עסקים ניצבים באופן גרפי ואת הצורך בהקלה על התעשייה. "אני מאוד בעד התכנית הזו וזה מבלי שאמרתי מילה אחת על שורה מתוכה. קודם כל שתדעו למי שצריך לדעת", הדגיש – "אני בעד ומאוד בעד ואני אעשה ככל שביכולתי לקדם את זה הכי מהר, נקודה". עוד הוסיף כי "הדיון הראשון הוא דיון שבאמת נעלה את הדברים ולא נקריא ולא ניכנס לסעיפים, אבל הייתי רוצה לשמוע את ההערות ואת ההתנגדויות וההסכמות".

בכל הנאום מלא הפתוס שלו, נדמה היה לרגע שאשר שכח שהוא בוועדת הפנים והגנת הסביבה ולא בוועדת הכלכלה. רק בסיום נאומו, לאחר שהדגיש את חשיבות התעשייה, אמר כי יש צורך בפיקוח, אלא שגם בחלק הזה של הנאום, דיבר בעיקר על פיקוח במובנים של שוט על המפעלים ולא הגנה על הציבור. "אנחנו באים ואומרים שאנחנו רוצים לאחד (את הרישיונות י"ג), אי אפשר לקחת רק את החלק הזה כדי להזיז את הכלכלה, צריך להיות פיקוח", אמר וסייג: הוא (הפיקוח) אמור לא להפריע בשלב הרישיונות, אלא לראות שלא השתנו דברים, ולא קורים דברים, ולא מנהל מפעל כזה ואחר עשה שינוי ולא הודיע". במילים אחרות: "טיפול באלה שהפרו את האמון שאנחנו נותנים להם". אף מילה על הסביבה, אף מילה על בריאות הציבור, אף מילה על אוויר נקי ועל החוק אותו הוא עומד לשנות.

מהו חוק אוויר נקי?

חוק אוויר נקי שעבר לפני יותר מעשור, מחייב בין היתר מפעל שפולט מזהמים לאוויר להוציא היתר מיוחד לפלוט זיהום. לפי החוק הקיים, ההיתר ניתן אחת לשבע שניםולצד זה, המפעל נדרש לרישיון עסק שמתחדש בטווחי זמן שונים, ולהיתר מיוחד לעסוק ברעלים, מתוקף חוק החומרים המסוכנים, שמתחדש בין פעם לשנה לשלוש שנים. במסגרת הרפורמה, כל הרישיונות יאוחדו לתחנה אחת והמפעלים הגדולים יזכו להארכת זמן: חידוש כל החבילה פעם בעשר שנים בלבד.

מבין חברי האופוזיציה, היחיד שהקשה על הדיון היה יוראי להב-הרצנו (יש עתיד) שניסה להבין מדוע מאריכים את כלל ההיתר ביחד, ולא מיייצרים דירוג כלשהו. "איך נמשכת השמירה על הסביבה?", שאל. "ומה אם יש חידושים טכנולוגיים?"

סמנכ"לית בכירה לרישוי עסקים ותעשיות במשרד להגנת הסביבה, שולי נזר, מאדריכליות הרפורמה, הסבירה כי לאחר למידה של הטכנולוגיה האירופית, הסיקו במשרד כי הטכנולוגיה בתעשיות משתנה בין שבע לעשר שנים. "אותה פריצה דרך טכנולוגית שלכאורה יכולה לקרות בין היתר להיתר, קורית גם היא בסדרי גודל של אחת לעשור", הסבירה. ואשר נחלץ לסייע לה "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר". "אין צורך אמיתי לשנות את זה אחת לכמה שנים", הוסיפה. אשר קטע את הדיון ואמר כי בהמשך הדרך יעמיקו בנושא.

אלא שנזר לא הסבירה – מדוע המשרד העניק למפעלים הטבה שלא בהכרח עולה עם ההתפתחויות הטכנולוגיות? אם קיים תרחיש שבו טכנולוגיות מתחדשות כל שבע שנים, מדוע להעניש ציבור שלם בשלוש שנים נוספות? למעשה, בין השורות נזר הודתה כי המשרד נהג באופן מקל עם המפעלים בעוד שיכול היה להשאיר על קנו את משך היתר הפליטה הנוכחי.

הכול בשביל הרפורמה

בחדר קל היה לזהות את המרוויחים הגדולים מהאירוע: נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, שבתורו פתח בנאום תודה על השינוי הגדול.

"ראשית אני מודה לך על לקיחת החוק, שהוא חוק הוא רב עמודים שתמיד אנשים נהגו לגלגל אותו הלאה ואתה לקחת וקידמת אותו הלאה", אמר ליו"ר הוועדה. "אני מתחיל בתודות, למשרד להגנת הסביבה ולמשרד האוצר, אמרתם כמה חשוב שהרגולציה והביורוקרטיה תהיה ברורה ופשוטה אם כי בהחלט בסטנדרטים אירופאים".

 תומר לא דילג על אף קלישאה חבוטה שתבצר את הרפורמה, החל מהסיבה הכלכלית ועד הפריפריה והציונות: "יש הרבה סיבות שציינתם, אבל הסיבה הכי חשובה היא שאנחנו לא נמצאים בוואקום, אנחנו נלחמים היום כחלק מהפרויקט הציוני שנקרא מדינת ישראל, להביא כמה שיותר תעשייה ולחזק את הכלכלה ולחזק את הפריפריה פה. אבל אנחנו לא לבד, אנחנו מתחרים במדינות בעולם, ואם מסתכלים על אירופה, מזנבות בנו מדינות כמו יוון ופורטוגל שמקלות רגולציה וביורוקרטיה באופן דרמטי ואנחנו צריכים לעשות את השינויים האלה, לא כדי חס וחלילה לעשות איזושהי פגיעה באיכות הסביבה, להיפך, להיות תחרותיים עם אותן מדינות ולייצר לתעשיין שמגיע למדינת ישראל את התנאים הפשוטים והברורים ביותר".

ומה לגבי זיהום? בניגוד לאשר, תומר ידע לדבר על הסביבה באופן משכנע בכנותו. עד כדי כך, שלהב-הרצנו בסיום דבריו אמר כי אינו מתנגד. "ריבוי הרישיונות הורג כל יוזמה וכל חלוציות ולכן החוק הזה חשוב – וחשוב שהוא יהיה לאלתר. כן, גם פיקוח חשוב, חשוב גם לנו. אני אומר, אנחנו כתעשיינים מכבדים את איכות הסביבה ומכבדים את החוק. אין המטרה של החוק כדי להקל או לא לעשות את הנדרש, כשהחוק ברור, כשהרגולציה ברורה".

אשר ביקש להשלים את דבריו: "אתם שונאים אי וודאות".

תומר אישר: "שונאים אי וודאות ויותר מזה, יותר קל לנו לעמוד ויותר קל לנו לדרוש מהמפעלים שלנו לעמוד כשהרגולציה שלנו פשוטה הגיונית".

אשר: "נכון".

תומר המשיך באותו הקו, משכנע שככל שיקלו על הביורוקרטיה, ויסמכו על המפעלים, ייטב לכולם ואף הוא בעצמו ישא באחריות: "לכן מה שהמשרד להגנת הסביבה עושה פה, עושה צעד למען הסביבה ולמען התעשייה בו זמנית. תקלות קורות, אבל במקרה שמישהו יפר ברגל בוטה את חוקי הגנת הסביבה, אנחנו בהתאחדות התעשיינים לא נותנים לו מטריית הגנה. נהפוכו, אנחנו מיישרים אותו לתלם. לכן אין פה מטרה בהקשר הזה לבוא ולפגוע. אני מודה שצריכים פה תקציבים כדי שבמקביל יתחילו לקדם את הדברים, לכן אני אומר תודה, שסך הכל לקחתם על עצמכם מסגרת לקדם את החוק הזה במסגרת לוז התקציב". אשר מיד תיקן אותו שנעשים מאמצים.  

בסיום דבריו, תומר התייחס להארכת משך היתר הפליטה לעשר שנים. הוא השווה את התעשיות בארץ למפעלי מזון עליהם הציבור סומך. אלא שהוא שכח לציין שכשיש חשד ולו קל ביותר, משרד הבריאות מתערב, עוצר פסי ייצור, מוריד מהמדפים מוצרים וקורא לסדר את המפעל באופן ציבורי רחב ביותר, עוד לפני שהוכחה אשמתו.  

"לגבי העשר שנים, אני רוצה להגיד דבר אחד אדוני, גם לחבר הכנסת יוראי", המשיך תומר. "תראו, בסוף, אנחנו מדברים פה על איכות הסביבה, אבל מפעלים שמייצרים מוצרים לציבור עומדים בלא מעט החייבויות אחרות. מפעלי מזון, אתם סומכים עליהם שייצרו את המזון תקין וטוב בלי קשר לעמידה באיכות הסביבה. מפעלי התרופות שייצרו תרופות טובות לאורך זמן ולא כל שנה מחדשים ובודקים אותם גם כשישנם שינויים בתחום הזה. אני חושב שמה שהוגדר פה, שמקובל גם בארופה הוא נכון, אל תפחדו לתת לנו את האחריות כי אתם נותנים לנו את האחריות בכל כך הרבה מקומות אחרים. לא צריך לפחד כל כך".

בסיום דבריו אפילו התנגדותו של להב הרצאנו שכחה. "אני לא מתנגד לעשר שנים", אמר בשקט. "אני רק אומר, אני רוצה לשמור על גמישות, כי אולי ההיתר יוכל להיות יותר נכון טוב ומדויק". אשר התערב באמצע הדברים והתלוצץ: "אל תקדימו לי את המאוחר, לא יהיה לי מה לעשות אחר כך". לקראת סיום דבריו, תומר לא שכח איפה נמצא הכוח: "אני רוצה להגיד לשולי והצוות שלה המון תודה, וגם לשרה".

מדוע שיבח את המהלך כולו בנאום הפתיחה, ללא מילה על איכות הסביבה ואוויר נקי ותפקידיו בהגנה עליהם?