לוין בירך בצדק: "פשרת" פרידמן-אלבשן היא זאב בעור של כבש

חלק מהספורט המרהיב של העת הזו הוא בשימוש חוזר ונשנה במילים שאיבדו משמעות. במקרה הגרוע פחות, הדובר פשוט לא מבין את המילה שהוא משתמש בה, ומשתמש בה בכל זאת; ובמקרה הגרוע יותר והשכיח הרבה יותר, המשמעות שניטעה בהן היא הפוכה – וזה לגמרי בכוונה. "הידברות" היא הרי מזמן לא הזמנה לשיח אלא אמצעי להפעלת לחץ לא מבוקר; "חיזוק" הוא בכלל "ריסוק", פרופסור למשפטים מתמחה בכלל בפובליציסטיקה; ו"פשרה" היא, ובכן, קבלה כמעט מוחלטת של עמדה של צד לפלוגתא כאילו אין בעצם שניים.

וכזו היא כמובן "פשרת" אלבשן-פרידמן-ירון-איילנד, שבה כל גחמה יכולה להיקרא חוק יסוד, הוועדה לבחירת שופטים תיראה כמו המזנון החלבי של הכנסת, מי שזכויותיו נפגעו יוכל להתפגר לפני שמישהו בכלל ישמור עליו; עם היועצים המשפטיים יהיה אפשר לנגב את הרצפה; ועילת ה"סבירות" לא תוכל להציל אתכם כיחליטו לא לתקצב בכלל את בית הספר שלכם רק כי השם שלכם מתחיל באות ע'. יופי של מתווה. בואו נפרק אותו.

חוקי היסוד, לרבות כל מה שהוא לא חוק

מהם חוקי היסוד האלה בכלל? תולדה של פשרה לא טובה מהפיפטיז, שכתוצאה ממנה לישראל אין באמת חוקה אלא רק פרקים בחוקה, תלושים וחסרים, שאמורים לספק הגנה לבני האדם שחיים פה אבל לא מצליחים לעשות את זה באופן הרמטי (הנה תראו איך ברגע אפשר לקחת לכם הכול). בכל מקרה, ההבנה שבכל זאת יש חוקים שיש להם מעמד נעלה מקבלת ביטוי ב"פשרת" הפרופסורים. לא סתם הבנה – הגנה בלתי עבירה, או מה שמכונה במחוזותנו "לא שפיט". 

יופי. רק ש – אופס – הם ממש לא מגדירים מה בכלל יכול להיחשב חוק יסוד. נגיד, סתם ככה רעיון מקורי שעלה לי – חוקים פרסונליים שמבקשים לחלץ מישהו מהמשפט שלו הם חוקי יסוד? ומה עם חוקים שרוצים לקחת מאנשים את הקניין שלהם ממי שלא מסכים עם השלטון? זו חוקה? וחוקים שיבטלו את הבחירות? שיקבעו שכל אחד יכול להיות מהנדס בניין גם אם בהכשרה שלו הוא בכלל משגיח כשרות? שנמשיך? 

גם העובדה שיידרשו רק 61 אצבעות כדי לשנות את מגילת זכויות האזרח הדלה שלנו, היא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אחרי שהוא "יאושרר" – צריכה להדיר שינה מכל מי ששוקל בכלל לבחון את הפשרה הזו ברצינות. אכן, המנגנון שיחייב שתי כנסות במקרים שבהם החוק עבר במעט מדי ידיים הוא עדיף על הצעות לוין ורוטמן שלא כללו פרט כזה כלל, אבל זה ממש מעט מדי לעומת מה שמונח על הכף. בקיצור – סכנת נפשות. ורק התחלנו.

ביקורת חוקתית, ז"ל

ביקורת חוקתית, או בשמה המוכר פחות – הטאקי של שופטי העליון, כלומר ביקורת שיפוטית על חוקים, היא הדרך של בית המשפט העליון ללחוץ על הבלם. ה"פשרה" דורשת רוב של 12 שופטים של בית המשפט העליון כדי לפסול חוק (גם אם הוא חוק שמאפשר לשלוח לכלא מפגינים בלי משפט, להפקיע קרקע בלי פיצוי, או לאסור על נשים לכהן במוקדי קבלת ההחלטות), ובצדה פסקת התגברות (כלומר האפשרות לזרוק לפח את אותה החלטה של ה-12) ברוב מינימלי – כלומר של 61 ח"כים (עם ניואנס מקושקש על 65, שיהיה פשוט אות מתה). מעבר לעובדה שזה יחייב הרכבי ענק של כל השופטים, דווקא כשהבעיה הגדולה ביותר של מערכת המשפט היא סחבת, האמת היא שזה מתווה רוטמן-לוין "על מלא-מלא". מי אמר פשרה ולא קיבל.

הוועדה לבחירת דילים

אחרי שנים של טרוניות על הדילים בוועדה לבחירת שופטים, מציגים גברי המתווה פתרון יצירתי: דילים על ספידים. כדי לבלבל את האויב, כלומר אותנו הציבור, ניסחו המנסחים שתי חלופות לוועדה לבחירת שופטים, שנדמות כמו שאלה בלתי קריאה בפסיכומטרי. על-פי עמית סגל אחת מהן נגנזה, אז נשארנו – הפתעה – עם הגרועה מבין השתיים, שמטיסה את שופטי העליון מהוועדה ומשאירה בה רק פוליטיקאים. לנשיאת בית המשפט העליון יש זכות וטו רק פעם אחת בקדנציה, וכמו במשחק הקופסה האגדי "חתולים מתפוצצים" היא תצטרך לבחור ממש טוב מתי להשתמש בה. נגיד אם המועמדים שמוצעים לה הם עבריין מורשע ותומך מוצהר בפשעי מלחמה? ממש בחירתה של סופי.

האמת צריכה להיאמר: מנגנון שבו נדרשת גם הסכמה של האופוזיציה למינוי לבית המשפט העליון עדיף מההפרעה הנוכחית שעל הפרק – שליטה מוחלטת של הקואליציה במינויים. אבל העובדה הנקודתית הזו עוד לא הופכת את המנגנון הזה לטוב. ראיתם פעם איך סוגרים דילים בכנסת, על מגש של פשטידה עם גבינה מותכת במזנון החלבי? אתה תקדם את הצעת המחליטים המיותרת הזו ואני אתמוך בהצעת החוק הנלוזה שלך? עכשיו לפול הדילים ייכנסו גם שופטים. 

הם יהיו נקיי כפיים ונטולי משוא פנים כשייצטרכו להכריע? תחשבו בעצמכם. ועוד לא הגענו לדבר על המועמדים שיתבקשו "לאזן" אחד את השני במציאות הזו, או במילים אחרות: שלטון הפובליציסטים, חיסול ממושך של בחירה מקצועית על פי טיב השיפוט. איך הם יכריעו בתיקי מכרזים, תכנון ובנייה וחדלות פירעון? איחלתי לצדדים בהצלחה.

העציץ המשפטי לממשלה

ואם כבר מתווה לוין-רוטמן על מלא מלא, אז איך אפשר בלי וידוא הריגה למוסד היועמ"ש, והפיכתו לווילון שמריה הנזירה מכינה ממנו שמלות למשפחת פון טראפ? לחוות הדעת של היועצים לא תהיה שום משמעות, והעובדה שהם אינם ממונים במשרות אמון (תודה לאל) לא תשנה דבר מהיעדר המשמעות שלהם. 

חשוב להבין: רוב הציבור לא מגיע לבג"ץ עם העוולות שהרשות גורמת לו. בסנריו האופטימי הוא ממצה את העניינים שלו במכתב לעירייה, לוועדה המקומית או למשרד הרישוי. אלה פונים ליועצים המשפטיים, ומשם לא פעם העסק מסתדר. כי יש איזה אחד נודניק קוראים לו יועמ"ש, שאומר לרשות – "לא, את זה את ממש לא יכולה לעשות". ביטול דה-פקטו של תפקיד היועמ"ש יפגע בראש ובראשונה בכל מי שאין להם נגישות לצדק, כי לך תחפש מי ינענע לך את הבסטה כשהרשות המקומית תסגור אותה בלי סיבה ולא יהיה עם מי לדבר. בהמשך, כמובן, ההשחתה של המערכות הללו תהיה מהירה ביותר, ובלתי הפיכה. פשרה אמרנו? 

סבירות על-פי מבטלה

נו, איזה יופי, עילת הסבירות לא מתבטלת! חגיגות! היא רק מצטמטמת לעמדתו של השופט נעם סולברג, שסבור, בגדול, שלא ממש צריך להפעיל אותה. איזו פשרה נהדרת. אבל שיא השיאים הוא בהחרגה: בכל מקרה, גם אם יחליט מאן דהוא כבודו שהחלטה מינהלית היא בלתי סבירה, הדבר יתאפשר רק אם לא מדובר בחלוקת משאבים. או במילים אחרות: כשייפלו אתכם בבוטות ויחליטו לא לתקצב בתי ספר ערבים או חילונים, לסבסד שירותים רק ביישובים מסוימים או להשתמש בכספי הארנונה שלכם כדי לגנדר את ראש עיריית רמת הוד – אי אפשר יהיה לומר שזה לא סביר. 

חלוקת משאבים, כידוע, היא לא עניין למשפטנים. העובדה שהדברים נכתבו על ידי יובל אלבשן, שאת הקריירה שלו עשה מהגיגים על צדק חלוקתי, היא לא פחות ממדהימה. פרקליט העשוקים? אולי רק בקמפוס הנפרד בקרית אונו.

בצדק מברך יריב לוין על ה"פשרה" הזו. חלומם הרטוב של מחסלי הדמוקרטיה מקבל עכשיו כותר עדין וידידותי. בפרקים הבאים: סם אונס ימותג כסם ההסכמה, מחיקת נשים משלטי פרסומת היא כבוד למגזר ו"למחוק את חווארה" זה כמובן ממש לא למחוק את חווארה. אה, שיט, זה כבר היה.