התקשורת התמסרה לפרובוקציות של בן גביר ומחקה את בל"ד

סערת הקמפיינים שככה ואיתה אירועי מערכת הבחירות האחרונה. אירוע אחד שסוקר בהרחבה וצפוי להיזכר הוא הפרובוקציה של ח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) מנופף באקדח בלב שכונת מגורים בירושלים. בדיקת "שקוף" ו"העין השביעית" על-פי נתוני "יפעת מחקרי מדיה" מגלה כי בדומה למערכות הבחירות האחרונות גם הפעם התקשורת חזרה על חטאיה הקודמים. היא התמסרה לבן גביר, הדירה נשים חרדים וערבים והזניחה סיקור של חלק משמעותי מעבודת הממשלה.

ממצאים נוספים הם הכניעה של התקשורת לקמפיין הליכוד, שהצניע פוליטיקאים המככבים בדרך כלל בתקשורת אולם נחשבים נטל אלקטורלי; והטיה כמותית לטובת גוש המפלגות המתנגדות לנתניהו, המתיישבת עם ההטייה המסורתית, שהתקיימה גם במערכת הבחירות הנוכחית, לטובת פוליטיקאים המכהנים בממשלה. 

הבחירות לכנסת ה-25 התקיימו ב-1 בנובמבר וב"יפעת מחקרי מדיה" סיכמו את סך האזכורים בתקשורת המרכזית של הפוליטיקאים החל מה-20 ביוני ועד ליום הבחירות. הרשימה של יפעת כוללת 138 פוליטיקאים, חברי כנסת ולצידם פוליטיקאים בולטים שלא כיהנו בכנסת אך התמודדו במערכת הבחירות.

כלי התקשורת שנכללו בבדיקה: קשת 12 ואתרי האינטרנט שלה; רשת 13 ואתר האינטרנט שלה; כאן 11 וכאן ב'; אתר "וואלה"; "ידיעות אחרונות" ו-ynet; העיתונאים "ישראל היום", "גלובס", כלכליסט", "הארץ", "דה מרקר", "מעריב" ואתרי האינטרנט שלהם וגלי צה"ל. הבדיקה כללה כל אזכור של שמות הפוליטיקאים, בין אם רואיינו או הוזכרו בשמם, ובכל הקשר.

בראש טבלת האזכורים, בפער משמעותי, נמצא ראש הממשלה יאיר לפיד (16,189 אזכורים) ואחריו יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו (9,659). יו"ר המחנה הממלכתי ושר הביטחון בני גנץ נמצא במקום השלישי (9,208) ואחריו שרת הפנים אילת שקד (5,251) וראש הממשלה החליפי נפתלי בנט (4,672), אולם יש פוליטיקאי שלא היה צריך כיסא או תפקיד בכיר כדי לתפוס חלק נכבד מסדר היום התקשורתי – איתמר בן גביר. בן גביר, שהתמודד ברשימת הציונות הדתית, תופס את המקום השישי עם 4,590 אזכורים בתקשורת המרכזית.

בן גביר זכה לתהודה תקשורתית גדולה יותר משורה של שרים בכירים כולל שר האוצר ליברמן (מקום שביעי, 3,952 אזכורים), שרת התחבורה מרב מיכאלי (מקום שמיני, 3,833 אזכורים), שר המשפטים גדעון סער (מקום תשיעי, 3,360 אזכורים) ואפילו לפני יו"ר המפלגה שלו, בצלאל סמוטריץ', שהגיע למקום ה-10 עם 2,936 אזכורים.

רק לא ביבי

לאורך מערכת הבחירות התייחסה התקשורת לזירה הפוליטית כמחולקת בין שני גושים, גוש נתניהו הכולל את הליכוד עם המפלגות החרדיות (יהדות התורה וש"ס) ומפלגת הציונות הדתית – מול גוש מתנגדי נתניהו הכולל את המפלגות יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, העבודה, מרצ והמפלגות הערביות (חד"ש-תע"ל, רע"מ ובל"ד). פוליטיקאי השייך לגוש מתנגדי נתניהו זכה ליותר אזכורים בממוצע (958) לעומת גוש נתניהו (840). 

נתון זה יכול להיות מוסבר בהטיה המסורתית לטובת פוליטיקאים המכהנים בממשלה. חברי ממשלה זכו לכ-2,047 אזכורים בממוצע לעומת 565 אזכורים לאלו שאינם חברי ממשלה. גוש מתנגדי נתניהו, שאיכלס בכנסת היוצאת את ספסלי הממשלה, קיבל באופן אוטומטי בולטות בחדשות השוטפות. 

"רק לא ביבי" זה "רק לא הרס מערכת המשפט" ו"רק לא ריסוק הדמוקרטיה". "רק לא ביבי" זה "רק לא הסתה לאלימות נגד מפגינים" ו"רק לא ברית עם כהניסטים". זה צדק חברתי וקידום שלום
"רק לא ביבי" – זאת אידיאולוגיה.
וממשלת "רק לא ביבי" היא בדיוק הממשלה שתקום – כי יש 61 עם מרצ. pic.twitter.com/szYcJNNZa5

— זהבה גלאון (@zehavagalon) October 3, 2022

לפער בין האזכורים שקיבל גוש מתנגדי נתניהו (77,595, מתוכם כ-16 אלף לראש הממשלה לפיד) לעומת גוש נתניהו (47,858) גורם אפשרי נוסף: כמו במערכות בחירות קודמות, התקשורת נכנעה למדיניות הקמפיין של הליכוד, שבאופן מסורתי מצניע פוליטיקאים הזוכים ברגיל לסיקור תקשורתי נרחב. חברי כנסת כמו מירי רגב (871 אזכורים), מיקי זוהר (543 אזכורים) ודוד אמסלם (1,020 אזכורים), המככבים תקשורתית בשל התבטאווית פרובוקטיביות, נדחקו לאמצע או אף לתחתית רשימת הפוליטיקאים המתוקשרים.

נתון מעניין נוסף הוא מידת החשיפה התקשורתית של בני בגין. למרות שהודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים ושובץ במקום ה-120 הסמלי ברשימת המחנה-הממלכתי, זכה בגין ל-1,692 אזכורים והגיע למקום ה-14 בטבלה.

רכילות פוליטית

ההטיה התקשורתית לטובת פוליטיקאים המכהנים בממשלה היא בפער משמעותי, אבל גם בה יש חריגים. יש שרים שהתקשורת כמעט ולא עסקה בהם: עודד פורר, שר החקלאות, זכה ל-428 אזכורים בלבד. שרת האנרגיה קארין אלהרר זכתה ל-525 אזכורים. השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג זכתה ל-658. גם שר הבריאות ניצן הורוביץ ושרת החינוך יפעת שאשא-ביטון קיבלו מספר אזכורים נמוך יחסית (1,306, אחוז אחד מסך האזכורים של פוליטיקאים בתקשורת). 

האזכורים המועטים של פוליטיקאים המופקדים על תיקים מרכזיים מעידה על אופי הסיקור התקשורתי של הזירה הפוליטית. במקום לעסוק בסוגיות מהותיות הרלוונטיות לאזרחי מדינת ישראל, בתחומים המשפיעים על כולנו כמו חינוך, בריאות, הגנת הסביבה ועוד, מעדיפה התקשורת באופן מובהק להבליט עיסוק בנושאים מדיניים וביטחוניים, ועוד יותר מכך – סיקור של תככים ותמרונים פוליטיים.

ויש כמובן גם מי שההטייה התקשורתית לסיקור חברי ממשלה אינה חלה עליו: יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. החשיפה התקשורתית של נתניהו, שנותרה עצומה גם בחודשים הראשונים לממשלה היוצאת, פחתה ככל שהתארכה ישיבתו בספסלי האופוזיציה, אולם נותרה אדירה, במיוחד בהתחשב בכך שלא נשא תפקיד ביצועי ועמד בראש אופוזיציה שהדירה עצמה באופן כמעט מוחלט מעבודת הכנסת.

נשים בצד, חרדים וערבים בחוץ

נתון בולט העולה מרשימת החשיפה התקשורתית של פוליטיקאים בתקשורת הישראלית המרכזית הוא ההדרה של כמחצית מאוכלוסיית ישראל – הנשים, וההתעלמות הבוטה מנציגי הציבור החרדי והערבי, המהווים כ-30% מאזרחי המדינה. 

לפי נתוני יפעת מחקרי מדיה, אם את אישה פוליטיקאית כנראה שתזכי לחשיפה קטנה באופן משמעותי מגבר, בממוצע כמעט בחצי. פוליטיקאים זכו ל-1,055 חשיפות בממוצע בתקשורת המרכזית לעומת פוליטיקאיות שזכו ל-575 אזכורים בלבד בממוצע. גם אם מנכים את חברי הממשלה, שרובם גברים, המצב לא משתנה בהרבה. 674 אזכורים לגברים לעומת 324 איזכורים לנשים. גם אם ננכה את ראשי המפלגות, שגם הם זוכים באופן מסורתי ליותר אזכורים משאר חברי המפלגה, לא נתקרב אפילו לשוויון: 497 אזכורים לגברים לעומת 271 איזכורים לנשים.

הבימה שנותנת התקשורת הפוליטית לפוליטיקאיות מצטמצמת עוד יותר כשמדובר בפוליטיקאים חרדים וערבים. בעוד פוליטיקאי מהמפלגות הכלליות קיבל 1,013 אזכורים, פוליטיקאי חרדי קיבל 346 אזכורים בלבד בממוצע ופוליטיקאי ערבי 564 אזכורים בלבד בממוצע. גם כאן, ניכוי חברי הממשלה לא משפר את המצב באופן משמעותי. 

הפוליטיקאי הערבי הראשון בטבלת החשיפה התקשורתית הוא יו"ר רע"מ מנסור עבאס, עם 1,674 אזכורים במקום ה-15. אולם אחריו נדחקים הפוליטיקאים הבולטים מן המפלגות הערביות למקומות ה-33 (אחמד טיבי), ה-34 (איימן עודה) וה-90 (סאמי אבו שחאדה). מבין הפוליטיקאים החרדים מגיע למקום הגבוה ביותר חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה (מקום 20), כשיו"ר ש"ס אריה דרעי נדחק למקום ה-24 בלבד. משה גפני נמצא במקום ה-31.

הדרת הפוליטיקאים החרדים והערבים באה לידי ביטוי בין השאר בסיקור המועט שקיבלו ראשי רשימות יהדות התורה ובל"ד. ראשי מפלגות, ששולטים בקמפיין וקובעים מי מתראיין, מקבלים חשיפה ממוצעת גדולה הרבה יותר מפוליטיקאים אחרים (4,698 אזכורים מול 514 בלבד), למעט החריג של בן גביר, שקבע סדר יום משלו במפלגה ומוביל על ראש מפלגתו בצלאל סמוטריץ' במספר האזכורים. חריגים בקוטב הנגדי הם יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף ויו"ר בל"ד סמי אבו שחאדה, שקיבלו 292 ו-214 אזכורים בלבד, בהתאמה.

לא רק ראשי המפלגות, גם המפלגות החרדיות והערביות עצמן נזרקות לתחתית טבלת החשיפה התקשורתית. יהדות התורה עם סך הכל 3,117 אזכורים (2.5% מכלל החשיפה התקשורתית), ש"ס עם 2,616 (2.1%) ואחריהן המפלגות הערביות חד"ש-תע"ל (2,456 אזכורים, 2%), רע"מ (1,947 אזכורים, 1.6%) ובל"ד שכמעט ונמחקה ממפת התקשורת עם 214 אזכורים בלבד (0.2%). 

ימינה במרצ

כדי לבדוק את ההעדפה או ההדרה התקשורתית בחלוקה למפלגות, בדקנו את היחס בין מספר המנדטים שהיו למפלגה בכנסת היוצאת אל מול מספר האיזכורים בתקשורת. ככל שהיחס גדול יותר כך הייצוג ביחס לגודל המפלגה בכנסת היוצאת קטן יותר. אם מביטים בתמונה הכללית ובנתח החשיפה שקיבלה כל אחת מהמפלגות, מגלים כי באופן כללי המפלגות הגדולות מקבלות ייצוג בתקשורת ביחס לגודלן.

בולטת העובדה שלמרות שמרצ נמחקה, חברי הכנסת שלה קיבלו ייצוג הולם ביחס לגודל המפלגה. סייעה גם העובדה שהמפלגה, לראשונה מזה שנים, ישבה בממשלה. נתון בולט נוסף בהקשר זה הוא החשיפה התקשורתית הגדולה יחסית שקיבלה זהבה גלאון, עם 2,033 אזכורים (מקום 12 ברשימה), זאת למרות שכלל לא כיהנה בכנסת.

אבל הנתון הבולט ביותר מבחינת חלוקה למפלגות היא החשיפה התקשורתית העודפת שקיבלה מפלגת ימינה/הבית היהודי, שהיתה רחוקה מאחוז החסימה, ובייחוד זו שזכתה לה איילת שקד. שקד, שרת הפנים ומי שעמדה בראש שלד מפלגתי שהחליף את ימינה במפה הפוליטית, זכתה לחשיפה עצומה: 5,251 אזכורים, במקום הרביעי בטבלה. שקד הציעה סיפור אישי דרמטי של ריצה נואשת לכנסת, כשבמשך כל מערכת הבחירות קבעו הסקרים שאין מאחוריה ציבור תומכים משמעותי. הבחירה התקשורתית לעסוק בה בכל זאת, באופן אובססיבי, מעידה, שוב, על הנטייה לסקר את הזירה הפוליטית בכלל ומערכת הבחירות בפרט מן הפן הצר, האישי והרכילותי.