אלי ציפורי בתביעה נגד "העין השביעית" ושורת עיתונאים: "מסע רדיפה"

אלי ציפורי ובת זוגו בתיה הגישו תביעה בסך מיליון שקלים נגד שורת עיתונאים וארגונים, תשעה סך הכל, כולל עמותת "העין השביעית" ונגד עמותת "שקוף", המפעילה את אתר "העין השביעית". התובעים טוענים כי מגיע להם פיצוי בעיקר בגין פגיעה בפרטיותם והוצאת דיבתם.

כתב התביעה טוען כי התנהלות עיתונאית שגרתית, במהלכה דוברות משרד המשפטים מוסרת מסמכים משפטיים לעיתונאי והלה מפרסמם, היא למעשה הדלפה אסורה ופרסום לא חוקי, שבמקרה של ציפורי היא חלק ממסע רדיפה מכוון ששלל גורמים מנהלים נגדו.

• תביעת זכויות היוצרים שהוגשה נגד אלי ציפורי הסתיימה בפשרה
• "מה הלחץ, האמת נחשפת?"
• "אתה רואה, השופט, הוא אמר שאני בלתי נסבל!"

ציפורי, מנאמניו הבולטים בתקשורת של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, מגולל בתביעתו סדרת אירועים שהחלה בחודש ינואר 2021, עת פרסם עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון ציוץ בטוויטר, בו הזכיר "חוות דעת רפואיות בעניינו של ציפורי" וכתב "אנחנו כחברה נמדדים גם ביחס לאנשים שמתמודדים עם מצבים לא פשוטים". ציוץ אחר כלל קטע מתצהיר שהגישה ניצה כהן, מזכירתו לשעבר של ציפורי ב"גלובס" בעת שהיה סגן העורך, במסגרת תביעה שלו נגד המוסד לביטוח לאומי.

"אי אפשר היה לפספס את הצרחות של ציפורי, שהדהדו במסדרונות מערכת העיתון. אני שמעתי אותו צועק על כתבים ומשתמש בביטויים חריפים", נכתב בין השאר בקטע התצהיר. לוינסון צירף לתצהיר את האמירה "יום רגיל של ציפורי בטוויטר".

בתגובה התפתחו חילופי דברים שבהם סנט לוינסון בציפורי על כך שהוא מקבל קצבה מהמדינה למרות הביקורת שלו על מקבלי פנסיה תקציבית. הדבר לא מוזכר בכתב התביעה, אולם ציפורי כינה את לוינסון בתגובה, בין היתר, "דביל", "טמבל", "שקרן", "משתמט", "פרזיט", ושאל "איזו הצגה עשית לקב"ן".

ציפורי טוען בתביעתו כי הציוצים של לוינסון ביקשו לצייר אותו "כמשוגע וגנב" וזאת אף שהתביעה שהגיש נגד הביטוח הלאומי "עוסקת בשבץ עיני" אשר "אין לו קשר למצבו הנפשי". עוד מצהיר ציפורי כי הוא אינו "לוקה בנפשו ו/או בשכלו". כתב התביעה טוען כי הציוצים של לוינסון "מהווים פגיעה חמורה ומזעזעת בפרטיותו של התובע, כמו הוצאת לשון הרע מכוונת". ציפורי מוסיף כי "הרשעות במעשיו של לוינסון אינה נתפסת".

לפי ציפורי, לוינסון פירסם "צילומי מסך של כתבי טענות ותצהירים חסויים", אולם לתביעה מצורף רק ציוץ ובו קטע קצרצר מתצהיר, שבניגוד לטענת כתב התביעה, כלל וכלל אינו חסוי. ציפורי טוען כי הפרסום של לוינסון "בלתי חוקי" כיוון שלא אמורה להיות לו גישה לתצהיר מזכירתו לשעבר, שהוגש לבית הדין לעבודה. כדי לגבות טענה זו מציג ציפורי תשובה שכתבה לו נטלי אמסלם, מבקרת מחוז דרום בהנהלת בתי המשפט, במענה לתלונה שהגיש. לפי אמסלם, "בעל היתר עיון עיתונאי אינו יכול לצפות בתיקיית תצהירים במערכת 'נט-המשפט'".

קביעה זו, כפי שיודע כל עיתונאי בעל היתר עיון לצפייה במערכת המקוונת של הנהלת בתי המשפט, היא שגויה. עיתונאים בעלי היתרי עיון יכולים לעיין בתיקיית התצהירים בכל התיקים הפתוחים בפניהם. גם ציפורי עצמו מודע לכך. בלשונו, כפי שכתב בעצמו בבלוג שלו ביולי שעבר, מדובר ב"שקר גס".

התביעה של ציפורי מופנית גם נגד העיתונאי עקיבא נוביק, משום ש"כינה אותו באופן שיטתי משוגע". לכתב התביעה מצורפים רק שני ציוצים של נוביק, ובהם מוזכרת פעם אחת המילה "משוגע". בראשון כותב נוביק על ציפורי שהוא ראוי לרחמים, ולאחר שציפורי עונה לו כי הוא "ליצן", כותב נוביק: "אלי אהובי. מעריץ אותך על העוז והנחישות להמשיך להיטפל פה לעיתונאים על אף שאתה כבר ידוע כמשוגע המקלל של הטוויטר. המשך כך, ללא מורא ועם כמה שיותר תמונות לא מחמיאות!". בכך כיוון נוביק למנהגו של ציפורי לצרף לפרסומיו בבלוג שלו וברשתות החברתיות, תמונות מרוטשות ונלעגות של מושאי הביקורת שלו.

"משוגע, לוקה בנפשו ובלתי בריא"

בנוסף תובע ציפורי גם את עיתונאי "גלובס" אבישי גרינצייג ואת עו"ד צביקה מצקין, המייצג את גרינצייג במסגרת הליך משפטי של תביעות דיבה הדדיות שהגישו גרינצייג וציפורי. גרינצייג תבע את ציפורי בסוף 2020, בגין מה שהוא כינה "מסע השפלות ולעג שאינו נגמר, שאין בו מגבלות של התנהגות אנושית מקובלת ואין בו קולגיאליות מינימלית". בכתב התביעה נטען שציפורי תקף את גרינצייג יותר מ-160 פעם בטוויטר בפרק זמן של פחות מארבעה חודשים, ובנוסף פרסם "עשרות רבות של פרסומים דיבתיים" בחשבונות הפייסבוק והאינסטגרם שלו.

ציפורי תבע תביעה שכנגד בגין חמישה פוסטים וציוצים של גרינצייג, בהם השתמש גרינצייג בין היתר במילים "הזייה" ו"טרלול" כדי לתאר את התנהלותו של ציפורי. ציפורי טען כי בכך קבע גרינצייג כי ציפורי לוקה בנפשו, ולכן הוציא את דיבתו. טענה זו הביאה את גרינצייג להגיש לבית המשפט את המסמכים מתביעת הביטוח הלאומי של ציפורי. המסמכים הרפואיים, כך נטען, מוכיחים שציפורי "העיד על עצמו כמי שחווה התמוטטות עצבים והוא איש ריב ומדון שאינו שולט על המחסום בין מחשבתו, לבו ולשונו", אדם שכשהוא נתון ב"לחץ נפשי כבד" מתרגם אותו ל"צרחות, השפלות וביזוי הזולת".

אותם מסמכים (64 מסמכים רפואיים, לפי ציפורי, ההופכים ל-70 בהמשך כתב התביעה) עומדים בבסיס התביעה הנוכחית של ציפורי נגד גרינצייג (השנייה במספר). מדובר, לפי כתב התביעה, בהיקף מסמכים "אדיר ובלתי נתפס!!!".

גרינצייג, נכתב בכתב התביעה, השתמש במסמכים מתוך מטרה להציג את ציפורי "כמשוגע, לוקה בנפשו ובלתי בריא". לפי ציפורי, המסמכים "חוסים תחת חיסיון מוחלט". כתב התביעה לא מספק שום ראיה לכך שעל המסמכים הוטל חיסיון כלשהו, או שאפילו התבקש חיסיון כזה. למעשה, המסמכים הנ"ל מצורפים לכתב התביעה – שגם אותו לא ביקש ציפורי לחסות.

גם בהקשר זה טוען ציפורי כי לגרינצייג לא היתה אמורה להיות גישה למסמכים, זאת בהסתמך על התשובה שקיבל מהנהלת בתי המשפט.

בנוסף, מציין ציפורי, הגיש גרינצייג במסגרת ההליך המשפטי המקביל חוות דעת פסיכיאטרית על מצבו הנפשי. בכתב התביעה הנוכחי נטען, אם כי ללא צירוף ראיה, כי מחבר חוות הדעת, ד"ר חיים שם-דוד, טיפל בעבר בבתיה ציפורי, ועל כן גם פרטיותה נפגעה (עובדה זו, ככל שהיא נכונה, הפכה פומבית לראשונה ע"י הזוג ציפורי). פרט זה הוא היחיד בכתב התביעה הנוגע לבתיה ציפורי, אשתו של ציפורי, וכתב התביעה לא מפרט את הרלוונטיות שלה לשאר חלקי התביעה.

טענה נפרדת של ציפורי נגד גרינצייג נוגעת לעובדה שעיתונאי "גלובס" העלה לערוץ הטלגרם שלו כתבי טענות, בין היתר מההליך שלו נגד ציפורי, אשר כללו פרטים כגון מספר תעודת הזהות שלו. ציפורי קובע כי מדובר ב"מאגר בלתי חוקי".

כאמור, ציפורי ובת-זוגו לא הסתפקו בתביעה נגד גרינצייג, וצירפו אליה גם את עורך-דינו, צביקה מצקין. ציפורי מאשים את עו"ד מצקין ב"התנהלות בלתי חוקית" משום ש"השיג ועשה שימוש" במסמכי תביעת הביטוח הלאומי של ציפורי. ציפורי טוען כי מצקין "לא מסתפק בייצוג" ופרסם בפייסבוק פוסט שמציג אותו "כמשוגע". בפוסט ציין עו"ד מצקין כי הגיש חוות דעת פסיכיאטרית על ציפורי מטעמו של גרינצייג, הפנה לכתבה על כך באתר "העין השביעית" וצירף תצלום של כריכת ספר על זיגמונד פרויד. לפי ציפורי, הדבר "מגדיל את הלעג" נגדו.

"מסע רדיפה אובססיבי"

חלק אחר בתביעת ציפורי נוגע לעו"ד אלעד מן, יו"ר עמותת העין השביעית, וכן לעמותות הצלחה, שעו"ד מן משמש כיועץ המשפטי שלה, ועמותות שקוף והעין השביעית. לפי ציפורי, כל הנ"ל "עוסקים במסע רדיפה אובססיבי נגד התובע, ואין אדם אשר פרטיותו הופרה באופן שיטתי בולט כל כך על ידי נתבעים אלו, מאשר התובע".

מסע הרדיפה, לפי כתב התביעה, בא לידי ביטוי בכך שמסמכים משפטיים שהועלו למדור "הגנזך" (אותו מכנה ציפורי בטעות "אתר הגנזך"), מדור המסמכים של "העין השביעית", כללו את מספר תעודת הזהות של ציפורי ו"נספחים מלאים", שעל תוכנם אין כתב התביעה מרחיב.

בהקשר זה ציפורי שוב נסמך על הקביעה השגויה שקיבל מהנהלת בתי-המשפט ולפיה לעיתונאים בעלי היתר עיון כללי אין גישה לתיקיית התצהירים במערכת נט-המשפט. גם בהקשר זה לא מסביר כתב התביעה כיצד היתר העיון במסמכים משפטיים קשור להיתר לפרסמם, שהוא יסוד חוקי חשוב המעוגן בפומביות המשפט, והחוק אף מקנה לפרסום מסמכים כאלה הגנה הן בחוק לשון הרע והן בחוק הגנת הפרטיות.

ציפורי מזכיר גם את עמדת הרשות להגנת הפרטיות, שהוגשה במסגרת תביעה של איש העסקים המקורב לנתניהו, וולטר סוריאנו, נגד "העין השביעית". לפי ציפורי, חוות הדעת, אותה הוא מייחס בטעות להנהלת בתי המשפט, קובעת כי מדובר ב"מאגר מידע בלתי חוקי אשר פוגע באופן שיטתי בפרטיות אזרחי מדינת ישראל". במציאות, חוות הדעת טענה לכל היותר כי מדובר במאגר הטעון רישום. כך או כך, בית המשפט טרם פסק בנושא.

טענה נפרדת של ציפורי נגד "העין השביעית" נוגעת להעלאת כתב ההגנה של גרינצייג בתביעה הנגדית שהגיש נגדו ציפורי, כתב הגנה שכולל בנספחיו את אותם מסמכים רפואיים שהגיש ציפורי בעצמו כנספח לתביעתו נגד הביטוח הלאומי (בפועל, יש לציין, כתב ההגנה הנ"ל דווקא לא כלל את המסמכים הללו).

ציפורי צירף לתביעה גם את הנהלת בתי-המשפט (נתבעת מס' 7) משום שלדבריו זו "הנושאת העיקרית להתנהלות שאר הנתבעים בהליך זה, אם במחדל ואם במכוון". לדבריו, הנהלת בתי-המשפט הפרה את חובת הזהירות שלה כמנהלת מאגר מידע ואפשרה לנתבעים האחרים לעיין במידע רפואי על אודותיו בין היתר באמצעות גישה לתיקיית התצהירים שבאתר נט-המשפט.

13 מיליון שקלים

לפי כתב התביעה, כלל הנתבעים עברו ביחס לזוג ציפורי על חוק הגנת הפרטיות, חוק לשון הרע, תקנון האתיקה העיתונאית (שכתב התביעה קובע בטעות כי הוא "חובה חקוקה"), חוק האזנות סתר, חוקי הנזיקין, חוק לשכת עורכי הדין, חוק הנאמנות ותקנות העיון.

סכום התביעה עומד, כאמור, על מיליון שקל, זאת "לצרכי אגרה בלבד", אולם התביעה לא מגלה כיצד לדעת התובעים אמור להתחלק הסכום הזה, אם בכלל. לגבי כל אחד מהנתבעים כותב ציפורי שהם חייבים לפצותו בסכומים שונים, הנעים בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים, ובסך הכל דורש ציפורי לפצותו בלמעלה מ-13 מיליון שקל (13,182,400).

את ציפורי מייצג עו"ד עדי בן-חור, המרבה אף הוא להזדהות עם תומכי נתניהו. בן-חור מייצג גם את דורון אברהמי בתביעה נוספת נגד "העין השביעית", בטענה שפרטיותו הופרה משום שבחשבון הטלגרם של "העין השביעית" התפרסם כתב תביעה של אברהמי ובו מספר תעודת הזהות שלו. אברהמי, שותפה של שפי פז למאבק נגד מהגרים המתגוררים בדרום תל-אביב, דורש בשל כך פיצוי של 100 אלף שקל.