אנחנו במחאה ברוטשילד- הצטרפו אלינו

אז ממוצ"ש (16 ביולי 2016) אנחנו נמצאים כל ערב בשדרות רוטשילד 141 (מול הבימה). בואו בשמחה: תעמיסו שק"ש/שתיה קרה/מזרון/רק את עצמכם ובואו. כל לילה מגיעים יותר אנשים, השיחות מרגשות ובלתי נשכחות.

• לראיון אצל אורלי וגיא בבוקר הראשון
• לטור סיכום המחאה

על מה מוחים ולמה?

ביומיים האחרונים שמענו אלף רעיונות איך להוזיל את הדיור. חלק חושב שאנו, משום מה, מחפשים צדקה.
אבל המחאה שלי, התביעה שלי, לפחות לעכשיו, אחת ובודדה: שקיפות בהצהרות הון הפוליטיקאים. חברי כנסת וראשי ערים. זהו.

מה הקשר למחירי הדיור?

בישראל אנו לא יודעים את היקף הנכסים של המנהיגים שלנו. אנו לא יודעים באילו מניות הם מושקעים. למעשה אנו לא יודעים דבר על האינטרסים הכלכליים של מתווי המציאות שלנו. זה מטורף.

הפוליטיקאים החדשים מיש עתיד וכולנו? התגייסו לפורר את ההצעות לחשוף הון אף שעוגנו מזמן ברחבי העולם.

וזה לא במקרה. מזה 6 שנים אנו צופים בכנסת מתקוטטת על אלפי דברים אך תמיד כשמגיעה לשולחן הצעה לחשוף את הון הפוליטיקאים, רובם מתייצבים באחדות מרשימה להשמידה. אלו אפילו לא הצעות לחשיפת העו"ש. לא. הן מאוזנות – חשיפה של ההפרש בהון לפני הקדנציה ואחריה למשל. או פרסום אך ורק שמות המניות שמחזיקים חברי ועדת הכספים. אחרת הציעה שבסך הכל ועדה בראשות שופט תבחן את הצהרות ההון בדיסקרטיות. גם היא נפלה.

ותבינו, אין בעיה עם 1000 דירות. ממש לא. אי פעם כתבנו ביקורת נגד בנט או מרגלית? לא. יש לנו בעיה עם ח"כים שמחזיקים בסתר נכסים מרובים ואז פועלים נגד הציבור בניגוד עניינים משווע ויסודי. לרבים ממנהיגנו יש אינטרס סמוי להשאיר את מחירי הדיור יקרים.

חשוב להדגיש, זה לא נובע מרשע. ההפך. זה אנושי. הרי גם ח"כים לא יפעלו נגד עצמם, בייחוד כשאיש לא יידע את האינטרסים שלהם. וכמעט בכל חקירה שערכנו בשנתיים האחרונות בנוגע לח"כים שמסרבים לחשוף הונם – גילינו שהם משכירים דירות מהצד ובמקביל מפילים הצעות שביקשו להוזיל את הדיור או להסדיר את שוק השכירות. כל פעם שנחשף ח"כ שמשקיע במניות – הסתבר שהן קשורות למונופולים שהכנסת עוזרת לשמר.

והנה הקטע המרתיח ביותר: איך הח"כים מפילים את חוקי השקיפות? בטענה שזו "פלישה לפרטיות".

• דקה של שחר כהן בשדרה, חבר ועדת טרכטבנרג, שמסביר למה לכולנו כואב בכיס – כי פוליטיקאים מכל הצדדים לא עובדים בשבילנו

זה מה ששולח אותנו לסבלט או להשכיר דירה במהלך הזוי ב Airbnb ולבוא לישון בשדרה. סִבלוט נגד חוסר שקיפות. לחסוך מהשכירות המפלצתית זה הבונוס. הרעיון הוא להראות את התוצרים של המצב בו לפוליטיקאים רשיון לפעול נגד הציבור.

מי שרוצה לקבוע איך המציאות שלנו תיראה – חייב לוותר על חלק מהפרטיות שלו. נקודה. ומדינה בה בלתי אפשרי לקנות דירה – מספר הדירות שלכם זה ממש לא "חדירה לפרטיות". ראו את החשיפה על נכסי מריים פיירברג מאמש. לדעתכם ראשת עיריה שכזו משרתת בעיקר את הציבור בהחלטותיה?

זהו. מטרה אחת.

ומה יקרה כשהאינטרסים יהיו שקופים? המנהיגים ייזהרו מנקיטת פעולות עבור אינטרסים צרים. אנו נרוויח מזה יותר מ-100 רפורמות. ועוד לא התחלנו בכמה שזה יסייע למאבק בשחיתות. רק תחשבו כמה הפואדים והפאינות ייאלצו להסתבך יותר כדי להסתיר כספים.

זה תלוי רק בנו. חיכינו מספיק שהישועה תגיע מהכנסת. היא לא תגיע. לא משנה מה ייחשף בתקשורת, ומה המשטרה תפרסם או תרמוז. זה תלוי רק בנו. אז אם שכנעתי אתכם – בואו לתמוך במטרה הזאת. אם לא – עדיין ב-ו-א-ו וספרו מה חשוב לכם

עוד חומרים שפרסמנו סביב המחאה:

אינספור עוברים ושבים עוצרים מול המחאה. מתעניינים. שואלים. רובם מתנצלים כי 'הם מיואשים'. ו'אין טעם'.

זה הזוי. הם לא קולטים כמה המחאה עבדה. תבינו, טייקונים הולכים לכלא בזכותה! התקשורת היום מבוזרת יותר. קמו אינספור ארגונים. ארגונים שמספרים לנו מ-2011 את האמת בעיניים. מדי יום.

אולי זה מה שמייאש. כי במקום להמשיך את מומנטום תיקון המדינה (ואל תתבלבלו – גם הגדילו מאז המחאה ובזכותה את המיסוי על תשובה, פירקו חלק מפרמידות הריכוזיות במשק, חצי מהנבחרים החלו לחשוף את נכסיהם, יצירי ההון-שלטון חוששים להראות במסיבות חוג סילון, ועוד ועוד), במקום למנף כל אלו – רבים החליטו לחזור לישון.

5 שנים חלפו מהמחאה, והמחירים מופרזים מאי פעם. רוב ההכנסות שלי ושל חבריי מועברות לבעלי הדירות שלנו. כדי להמשיך ולהתגורר בת"א (אל תמליצו לי לעזוב), מצאתי פתרון הזוי – להשכיר פה ושם את הדירה שלי ב Airbnb. גם כשאני לא עוזב את ת"א. רק כך שכר הדירה יוצא שפוי.

• פעולה ישירה ב-28 ביולי במחאה

אני ורבים אחרים פותחים כל יום אוהל וירטואלי. אנו מוחים על אלף ואחד מחדלים של הממשלה. מחיר הדיור הוא העדות הכואבת ביותר לכמה שהם לא סופרים אותנו. לכך שהם גרים על מאדים. כי רק שם הגיונית דרך הפעולה שלהם. רק שם הגיוני שבמקום להתאבד על הוזלת יוקר המחיה, המנהיגים שלנו שרפו בשנים האחרונות אינספור חודשי דיונים נגד שטות שנקראת פעם אחת זועבי ופעם שניה אורשר. רק במאדים אפשר להקדיש כל כך הרבה מרץ ולהעסיק יועצים אסטרטגיים לא למען העתיד אלא בשביל לפלג אותנו מדי יום במקום לאחד. זה בלתי נסלח.

אמש העברתי בב"ש הרצאה בשם "אקטיביזם לעצלנים". איך לשנות את המציאות מהלפטופ. אבל מחר אני אקום מהכורסה כדי להראות לנבחרים שלנו כמה הם עלובים. מחאת Airbnb.

השכרתי עכשיו את הדירה שלי לתיירת ובמוצ"ש אפתח עם שני חברים ברוטשילד לא אוהל, אלא שק"ש. ככה העירייה לא תוכל להעיף אותנו. נישן שם בלילה בשק"ש וביום נלך לעבוד ונחזור לדירה. למחרת נשוב.

אתם מוזמנים לפרסם את הדירה/חדר שלכם ב Airbnb, לחסוך כסף, ולהצטרף למסיבת פיג'מות דמוקרטית שתראה לממשלה כמה המציאות מופרכת. שלא התרגלנו. שאנו מסרבים להתרגל. תשכירו אותה ובואו. נגיע עם שק"ש לרוטשילד מול הבימה ממוצ"ש, מ- 21:00. ונהיה שם גם בלילה שלאחר מכן

אדגיש: אני לא סוציאליסט. גרתי כל חיי הבוגרים בכלל בירושלים אך כעת אני רוצה לגור בת"א.
אני כן מצליח לסגור את החודש, אך לא מעוניין לשרוף כל כך הרבה כסף על דירה. בצינון ביקושים והגדלת ההיצע זה אפשרי.

האחראית לכך שזה לא קורה היא הממשלה. אך ורק הממשלה. בזה ובשאר הענפים. הדיור זה סמלי. החיים ברחבי המדינה לא שפויים – יקר מדי ושכר נמוך מדי, ומטמטמים אותנו כדי שנריב אחד עם השני במקום לדרוש דין וחשבון. על זה אני מוחה

• וידאו של דפני ליף מהמחאה
• וידאו של אלדד יניב מהמחאה
• וידאו של אור-לי ברלב מהמחאה

*

השלטון שלנו הוא נגדנו. רק השבוע קיבלנו אינספור עדויות חותכות (לא שחסר) לכך שמנהיגנו לא רוצים תקשורת חופשית (כך שבכלל לא תדעו כמה דופקים אתכם), ולכך שהם, ולא אתם רוצים לקבוע איך תראה הכנסת (דרך חוק ההדחה. זועבי רק הייתה תירוץ. כעת בידם כלי חוקי להדיח כל ח"כ ש'יסייע לטרור' – מושג פלואידי שבעתיד ישמש נגד כל מי שלא יישר קו, מהשמאל ומהימין).

לא ייאמן – אבל אתם עוד משלמים להם שכר מאלף על כל ההחלטות הנוראיות האלו
אז לי נמאס. ואם גם לכם – חזרו ב21:00 לשדרה!

*

'למה אתה טוען שהממשלה לא משרתת את הציבור?' אמרו לי אמש, 'הרי היא ימנית וקפיטליסטית. כך היא אמורה לנהוג!'

אז זהו שלא. דווקא כקפיטליסטית ביותר אי פעם, יש שלל צעדים שבהרכבה הנוכחי יכלה ממשלת הליכוד להוביל בקלות. מהלכים שיוזילו לכולנו את יוקר המחיה ויתקנו את השירות הציבורי. יש להם את כל הכוח הפוליטי לבצע מהפכים ביום. יש להם רוב. אבל לא באמת אכפת להם מכם. אין לכם ג'ובים לתת להם.

דוגמיות למה שהממשלה יכלה לסיים עד עכשיו: לאייד את קק"ל. לבטל את הקביעות בשירות הציבורי. רפורמה בחברת חשמל. לפזר את מועצות החלב, הדבש והביצים. לצמצם מכסים. להשמיד את מכון התקנים שנשלט בידי התעשייה המקומית ומונע יבוא במחיר שפוי. לאפשר תחבורה ציבורית ואובר. לחתוך בשומני הביטחון. להרפות את טלפי הממשלה מהתקשורת ולשחרר אותה לתחרות. ועוד. ועוד. זה לשרת את הציבור. זה ולא סטטוסים בפייסבוק.

טור סיכום המחאה

עדיין לא הצלחתי להתרגל למציאות שלנו. ואלוהים, אני מנסה. פשוט לא מסתדר לי שהעיתון הנפוץ בישראל לא תוקף את ראש הממשלה. אף פעם. שאותו ראש ממשלה הוא גם שר התקשורת. ששר הפנים הוא אריה דרעי – אדם שהורשע בשחיתות וחוזר לאותו כיסא. שעל שר הביטחון כתב היועמ"ש 95 עמודים מבעיתים. ששר התחבורה מונע תחבורה ציבורית שיתופית בגלל בעלי עניין. הרשימה נמשכת. היא ארוכה.

במקום פתרונות, מנהיגינו עסוקים בעיקר בהסתות. אזהתחלתי לשאול את עצמי – איך אני יכול לעשות יותר? החברה אולי מקוטבת, אך אין אלו סוגיות ימין-שמאל. גם אי אפשר לטעון לבורות: מאז המחאה עינינו פקוחות. כמי שמתרוצץ במסדרונות השלטון ורואה את ההתנהלות מקרוב, גם הפה פעור.
הבעיה, להבנתי, היא שהיום קל מדי לצעוק. שסטטוסים מנומקים וזועמים משחררים ביעילות את הקיטור. הפידבקים גורמים לתחושת עשייה – ולעתים גם לשינויים – אבל זה לא מספיק בקנה מידה גדול. המחאה חייבת לצאת מהפייסבוק.
אז באמצע יולי, במלאת 5 שנים למחאה, הצטברה בבטן מסה קריטית של זעם, והחלטתי לעבור לישון בשדרות רוטשילד. לצד קבוצת מוחים שמסרבת להתרגל למציאות הזו, פתחנו בשדרה שק"ש. המטרה העיקרית הייתה לגרום לאנשים להתפלא. שישאלו: למה הם ישנים לצד רעשי המכוניות, היתושים והממטרות? התשובה: משום שהמנגנון השלטוני מעוות, וחשוב מכך – שזה לא חייב להיות כך.

תבינו, מאז 2011 למדנו את השיטה לעומק. אנחנו מבינים מה צריך לתקן ואיפה אפשר להתחיל. לכן התמקדנו ברוטשילד בעוולה עיקרית אחת – שלטון מנותק, ובדרישה קונקרטית אחת: חקיקת חוקי שקיפות. זה היה מאתגר. כל אחד יכול להבין קריאה כמו 'לפטר את דרעי!'. לעומת זאת, דרישה 'לחשוף את האינטרסים הסמויים של נבחרי הציבור!' – לא עוברת מגפון.

אז מדי לילה הבהרנו לעוברים ושבים שלא משנה למי נצביע – נקבל כמעט את אותו דבר. הרי מדי קדנציה אנחנו מחליפים 50 ח"כים (כמעט חצי כנסת!), ובכל זאת השלטון מנותק.
אלא שלחבר אותו זה לא בשמיים. הפתרון, כך הסברנו, הוא בכיול מערכת התמריצים השלטונית, מערכת שהופכת חלק מהנבחרים לבובות של קבוצות לחץ בבוקר לאחר הבחירות. רבים פטרו אותנו בניד ראש והסבירו שאין ברירה, כי "כולם מושחתים". זה היה האתגר הגדול יותר. כי כולם דווקא ממש לא מושחתים. המעט שבמעט.
מה שמשחית זו השיטה. הלב שלה. אם מחד גיסא מערכת התמריצים מעודדת ח"כ לשרת קבוצות אינטרס, ומאידך גיסא אין שום דין וחשבון, שום שקיפות בהליכי קבלת ההחלטות, בפגישות פרלמנטריות, בצבירת ההון, בחופשות, ואין שום תמריץ לחסוך כספי ציבור – התוצאה פשוטה. רוב ההחלטות יהיו נגד הציבור. חוקי שקיפות, הסברנו, יכולים להגן על הפוליטיקאים מעצמם ולסייע להם לשרת את הלא-מחוברים.
אמנם לא מעט תומכים החלו להגיע בקביעות, אבל אחרים שעטו על הבאים כדי לנגח את הרעיון, או להזכיר שב-2011 כבר ניסינו ו"נכשלנו".
דבר ראשון המון השתנה מאז. דבר שני – איזה עוד פתרונות יש? חייבים להמשיך להתעורר, ואיך לא כולם שומעים את צלצול הפעמונים? רגע, אולי כולם שומעים אותם, ולא יודעים מה לעשות עם הצליל?
וכך המחאה התגלגלה לאטה לפורמט אחר – אוניברסיטה עממית (תודה לטיילור ויג'יי על השם). עם שלל מתנדבים מהשדרה התחלנו לתאם הגעת מרצים לערבי שיחה חופשית. באו לשבת איתנו שרים לשעבר, פקידי אוצר, לוביסטים, עיתונאים ואנשי ציבור מכל הקשת הפוליטית. הם סיפרו איך פועל המנגנון, וחשוב מכך – איך לרפא אותו. בניגוד לרשתות החברתיות, ששם הדיון לעתים מתמצה ביריית עמדות מקובעות, כאן נוצרו דיאלוגים.
לא משנה אם אלו היו שמעון ריקלין, דב חנין, מתן חודרוב, דפני ליף, אור-לי ברלב או עשרות מרצים אחרים. מכולם השכלנו ועם רובם הצלחנו למצוא מכנה משותף אדיר. ראינו הבהובי תקווה לסולידריות חברתית, ושדווקא הפוליטיקה היא המחבלת בה.
האנשים שהגיעו לשדרה לא היו רבים דיים כדי להתניע מהפכה. אך כמות הצופים הגדולה, שלהם סיפקנו בשידור ישיר כלים שדרכם אפשר להשפיע מהכורסה, תסייע, אני מקווה, לשפר דרמטית את המציאות שלנו. חלק מהסרטונים פה- http://dordea.co.il/hr/home.

לא מעט מהצופים החליטו להצטרף לארגוני חברה אזרחית שעשינו להם חשיפה בשדרה. ארגונים שמפעילים מתנדבים בצורה שמחוללת שינוי. אחרים התפקדו למפלגות – נתיב לא פחות חשוב לפיקוח על הנבחרים. נתַנו גם רוח גבית למפתחי אפליקציות ואתרי מחאה שיושקו בקרוב. הם יאפשרו לנו להבהיר לפוליטיקאים בצורה ממוקדת (ודי מגניבה) מה הציבור הרחב רוצה.
חגגנו לאחרונה ערב סיום עם שרן השכל, אחת הח"כיות השקופות במשכן בניסיון לתמרץ אחרים לנהוג כמוה, ועם נתי טוקר, כתב "דה מרקר", שחשף בעבורנו את כל האינטרסים הצולבים של המו"לים בישראל. לדעתי היה, בזכותכם, מושלם. תודה ממעמקי לבי לאינספור האנשים שנתנו כתף, יד ולעתים את כל-כולם כדי שזה יצליח. ת-ו-ד-ה על התמיכה שלכם.
ומה הלאה? בערב האחרון נכח זוג מגן שמואל. הם ביקשו שנביא גם אליהם מרצי 'אוניברסיטה עממית'. אז בתקווה תושק בזכותכם "האוניברסיטה הנודדת". למעשה – היא כבר קיימת – אני ואחרים מרצים כעת ברחבי הארץ. נמשיך לצלצל בפעמונים כדי שיהדהדו בכל פינה.
מה שחשוב זה שכעת, בתום חודשיים בשדרה, הפה של רבים אחרים פעור יחד עם שלי. אז הצטרפו למיזמים שלנו, של אקטיביסטים אחרים, או תיצרו בעצמכם את השינוי שאתם רוצים לראות. רק אל תתנו לאף אחד, אבל ממש לאף אחד, לגרום לכם לחשוב שדברים יישארו כמו שהם. הם לא. זה עניין של זמן, והשאלה היא כמה זמן. אני אישית מעדיף כמה שפחות