כל משרד ממשלתי מחויב לפרסם סיכום שנתי של הפעולות וההוצאות שלו, כדי שאנחנו, הציבור, נוכל לעקוב אחר פעולות הממשלה ולבדוק את הביצועים שלה. ומה גילה המבקר? שבמשך שנתיים ברציפות (2015-2016) משרד רה"מ ומשרד התרבות לא טרחו לפרסם את הדו"ח השנתי שלהם. בשנת 2016 גם משרד ירושלים ומורשת לא פרסם אחד כזה. זה נראה לכם הגיוני שמשרדי הממשלה עוברים על החוק?
על כל רשות ציבורית למנות ממונה על חופש המידע. בין תפקידי הממונה לדווח לציבור עד כמה יושם חוק חופש המידע באותה רשות. לדוגמה: כמה בקשות חופש מידע נשלחו אליה, כמה מהן נענו ומה תוכנן. גם פה משרד רה"מ, משרד ירושלים ומורשת ומשרד התרבות והספורט מאכזבים אותנו כשלא טרחו לשלוח את הנתונים הנדרשים.
משרדי ממשלה לא עונים, או עונים באיחור, להרבה בקשות חופש מידע. המידע שמחזיקים משרדי הממשלה לא שייך להם – הוא שייך לנו ולכן זכותנו לדרוש אותו. על פי חוק, הם אמורים לענות לנו תוך 120 ימים. הבעיה היא שמשרדי הממשלה נוטים פשוט לא לענות על בקשות או לענות עליהן באיחור רב. כך לדוגמא המשרד להגנת הסביבה, בתקופה של שלוש שנים שנבדקו, לא ענה על 150 בקשות! רק לאחר הביקורת החל המשרד לענות על הבקשות ובאמת ענה על רובן – אבל באיחור של שנים.
הערת צד חשובה ומעניינת: הרבה מהתשובות לבקשות חופש המידע אינן מתפרסמות באינטרנט – אבל את אלה שכן תוכלו למצוא כאן: https://foi.gov.il/he/search
מידע "רגיש"
שרי הממשלה מסתירים מאיתנו את הפגישות שלהם. העוקבים הנאמנים שלנו כבר יודעים – יומן שקוף גורם לשרות ולשרים לחשוב פעמיים על חלוקת הזמן הזמן שלהם ועל האנשים שהם נפגשים איתם. הידיעה שהציבור רואה ומשגיח – יש בכוחה ליישר את הפעילות שלהם. אך לצערנו, הרבה שרים עדיין מסתירים מאיתנו את היומן שלהם, או חלקים גדולים ממנו (רק בזכות מאה ימים של שקיפות ישנם כבר 30 ח"כים שמשקיפים יומנים דרך קבע! זה מדהים – אבל לא נפסיק להיאבק עד שנגיע ל- 120).
משרדי ממשלה משלמים לחברות פרטיות – ולא מספרים לנו. ועדת השקיפות בכנסת ביקשה מידע לגבי תשלומים של משרדי ממשלה לחברות ייעוץ ואת היקף העבודה שלהן. שנה לאחר הדיון בוועדה, 14 (!) משרדים לא ענו לבקשה. לאחר הביקורת חלק מהמשרדים נענו לבקשה אבל רובם עדיין לא שלחו את המידע – שעליהם לפרסם על פי חוק! משרד הבריאות למשל, לא פרסם הסכמים לרכישת חיסונים והקמת חדרי ניתוח במעל ל- 100 מיליון ש"ח. משרד התחבורה לא שיתף איתנו הסכם של 1.1 מיליארד שקלים עם חברת תחבורה ציבורית והסכמים לבניית נתיבי תחבורה ציבורית ב- 1.5 מיליארד שקלים נוספים.
מידע לא מתפרסם כי הוא מוגדר כ"רגיש" – גם כשהוא לא. להשתמש בביטחון המדינה כתירוץ להסתרת מידע הוא נבזי במיוחד. הנה דוגמה: משרד הבריאות סיווג 15,600 הוצאות בשווי כ- 64 מיליון ש"ח כ"רגישות", אף שדי היה להוריד מהן את שם המטופל בשביל להפוך אותן לניתנות לפרסום. במטה משרד הבריאות סיווגו 64 הוצאות כרגישות, אפילו שהן בכלל לא כאלה! למשל הסתירו מאיתנו תשלום ליועץ תקשורת חיצוני לשר הבריאות. משרד התחבורה פעל גם הוא בצורה דומה – כך לדוגמא הוסתרו רכישת ריהוט ללשכת השר ומנוי לעיתון לעובדי המשרד בטענת רגישות.
אם קראתם והתבאסתם שהרבה דברים עדיין לא שקופים לציבור – תתעודדו! תראו כמה ההשפעה שלנו חזקה – לפני שלוש שנים התחלנו לדחוף את האג'נדה הזו יחד איתכם – ותראו איזה שינוי! עכשיו יש מודעות לנושא גם במוסדות רשמיים כמו מבקר המדינה – וזו רק ההתחלה. אנחנו מתקדמים לשלטון שקוף יותר בכל רגע ועד שהוא יהיה כזה אנחנו נמשיך להילחם ולקדם את השקיפות השלטונית.
רוצים להמשיך לעזור לנו? הצטרפו להיות מו"לים שלנו: https://shakuf.press/join
לינק לדו"ח המבקר המלא:
http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_627/6dd1ae66-0117-438b-bef5-241d493c6f01/101-shkifut.pdf
פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:
- הפרק על הסברה ישראלית (דו”ח המבקר 2016)
- הפרק על פטור ממכרז למשרות בכירים (דו”ח המבקר 2016)
- הפרק על מערך הפיקוח על הכשרות (דו”ח המבקר 2017)
- הפרק על התמודדות המשטרה עם הפשיעה החקלאית (דו”ח המבקר 2017)
- הפרק על כשלי הטיפול הרפואי בחיילים (דו”ח המבקר 2017)
- הפרק על השת”פ בין הממשלה לסוכנות היהודית (דו”ח המבקר 2017)
- הפרק על טיפול המדינה בקשישים (דו”ח מבקר מיוחד, 2017)
- הפרק על מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות (דו”ח מבקר מיוחד, 2017)
- הפרק על איום הרחפנים (דו”ח המבקר 2017)
- הפרק על רו"ח בחברות ממשלתיות (דו"ח המבקר 2017)
