דו”ח המבקר בגובה העיניים – מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות

| מרינה פובולצקי |

למדינת ישראל כ- 80 חברות ממשלתיות המשמשות זרוע ביצועית של הממשלה – בחברות הללו נכללות כמה מהגדולות במשק ובהן: חברת החשמל, התעשייה האווירית, מקורות, הרכבת והדואר. 62 מתוך החברות הן חברות עסקיות, אלה מעסיקות כ- 60,000 עובדים, שווי נכסיהן נאמד ב- 178 מיליארד ש"ח והכנסותיהן השנתיות ב- 67 מיליארד ש"ח.

לדירקטוריון (חבר המנהלים) של כל חברה ישנם תפקידים מרכזיים ומהותיים (קביעת מדיניות אסטרטגית, הגדרת מסגרת התקציב, קביעת תקן העובדים ושכרם, ועוד) – אך חשיבות הדירקטוריון היא כפולה ומכופלת כאשר מדובר בחברה ממשלתית – אז למעשה אחראים הדירקטורים על שמירת האינטרס הציבורי והגנה על הכלכלה הישראלית ממש. היינו מקווים כי חברות ממשלתיות ינוהלו בסדר מופתי, אך למרבה הצער, לא כך הדבר.

בתחילת דצמבר פרסם מבקר המדינה דו"ח מיוחד על הנושא, ממנו עולה כי במשך שנים בחירת דירקטורים בחברות ממשלתיות נעשתה מתוך שיקולים פוליטיים וזרים, באמצעות הליכי מינוי לא שקופים ולא שוויוניים. במעגל הדירקטורים היינו מצפים למצוא את הטובים ביותר: בעלי מומחיות פיננסית, מנהלות בכירות לשעבר או פרופסורים באוניברסיטה אך בפועל חלק גדול אינם מתאימים או ראויים לתפקיד. יתרה מזאת, על פי הדו"ח, בחלק גדול מהחברות הציבוריות אין בכלל יו"ר לדירקטוריון וממוצע איוש הדירקטורים עומד על 50%!

עכשיו, תארו לעצמכם שאתם מחפשים עבודה ונתקלים במודעה הבא:

• אנחנו יודעים בדיוק מי המועמד שאנחנו מחפשים! עם זאת, אנחנו מוכנים לתת את התפקיד גם אם את לא עומדת בדרישות, בעיקר אם השר אומר שכדאי (ואז לא יהיה סינון בכלל). אגב, גם המלצה מחבר אהוב או בן משפחה שעובדים במערכת לא תזיק.
• אם בכל זאת תגיעי באופן עצמאי, נשלח מישהו לדבר איתך, אבל הראיון יהיה לא שיטתי ולא אחיד בהשוואה למתמודדים האחרים.  הדעה עלייך תגובש באופן סובייקטיבי וכל התהליך לא יתועד.
• בכל מקרה, אל דאגה – אף אחד לא ישים לב מה קרה לאורך הדרך, כי המערכת הממוחשבת ששילמנו עליה הון לא מותאמת למעקב ומוחקת את ההיסטוריה של עצמה.
• אם תתקבלי – אנו סמוכים ובטוחים שזו תהיה משרת חלומותיך! תוכלי לבחור שלא להופיע לישיבות הדירקטוריון ועדיין תמשיכי להרוויח המון כסף!  וגם לא נפטר אותך אף פעם!

נשמע מוגזם? חושבים שהתיאור חוטא לאמת? אז כמובן שהוא מתבסס כולו על ממצאי המבקר.

מי אחראי למצב הזה? על-פי חוק, האחראים למינוי דירקטורים הם שר האוצר במשותף עם השר הרלוונטי לכל חברה (לדוגמא בעבור הרכבת, זהו שר התחבורה).

ומה הפתרון? מעבר לאחריות אישית ויושר פנימי, בשנת 2013 כבר גובש רעיון שאמור לטפל בסוגיה: הקמת "נבחרת דירקטורים" שחבריה יבחרו באמצעות ועדה מיוחדת של רשות החברות. הנבחרת אמורה הייתה לשמש מאגר מרכזי וראשי ממנו יבחרו השרים חברים לדירקטוריונים השונים. בפועל, כל הליקויים שתוארו לעיל המשיכו להתקיים גם בעידן "הנבחרת", כאשר רבים מהמינויים של השרים בוצעו שלא מהמאגר.

"עבודה משותפת של השרים ושל הרשות תוכל להניב תוצרים שישרתו את טובת החברות הממשלתיות, המדינה ואזרחיה", כותב המבקר, "על השרים והרשות לשפר את מנגנון הבחירה של הנבחרת ולאפשר תהליך מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות שיהיה שוויוני, שקוף ותחרותי, ללא מעורבות של שיקולים זרים, ובהם אינטרסים פוליטיים-מפלגתיים. גיוס מועמדים טובים ואיכותיים … יגביר את אמון הציבור בשרים וברשות בפרט, ובמגזר הציבורי בכלל."