ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
אביטל השיק בתחילת 2015 את אתר '100 ימים של שקיפות' שמאפשר לקיים תחקירים בלתי-תלויים על התנהלות המערכת הפוליטית וחברי הכנסת, באמצעות מימון המונים ותרומות. מאז הוא משמש כעיתונאי עצמאי שעובד עם הארץ ו-TheMarker, הצינור של ערוץ 10, מבט שני בערוץ 1, גל"צ, תכנית חיסכון של חדשות 2, מגזין ליברל ועוד.
ולמרות זאת, ביטל לפני כשנה דובר הכנסת יותם יקיר את אישור הכניסה הקבוע שלו למשכן שהיה תקף עד 2018, בטענה כי הוא עיתונאי פרילנסר, מה שהוביל לביקורת קשה של הקולגות שלו. מאז חשף אביטל את זהותם של אלה שכן מקבלים היתרים קבועים, בהם מקורבים לבכירים בכנסת, ומנהל מאבק תקשורתי ומשפטי ביו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, הרואה באביטל "סדין אדום".
מנימוקי ועדת הפרס: "תומר אביטל רתם את הפלטפורמה הדיגיטלית לקידום השקיפות במערכת הפוליטית בישראל. אביטל מייצר תחקירים משמעותיים, מזין ומשתף פעולה עם מגוון כלי תקשורת והפך גורם עיתונאי עצמאי משפיע. כל זאת, תוך שהוא מקפיד להיעזר בכל הכלים שמעמידה לרשותו הפלטפורמה, משימוש יעיל במימון המונים, איסוף מידע והפצה של התוצרים העיתונאיים. פועלו העיתונאי של תומר אביטל בדיגיטל הוא סמן לעיתונות עצמאית ערכית, איכותית ואפקטיבית".
בשנת 2014 הוענק הפרס לאתר המקום הכי חם בגיהנום ולעיתונאיות אירית דולב ועינת פישביין, מייסדות האתר; ובשנת 2015 לעיתונאי עמית סגל, הכתב הפוליטי של חדשות 2".
**
ממה אתה מתפרנס? זו השאלה שהכי הרבה שואלים אותי כעיתונאי עצמאי. אז לפחות עכשיו תהיה לי תשובה
השאלה השנייה ששואלים אותי, אחרי שמהנהנים, היא רגע, מה זה עיתונאי עצמאי?
אז להיות עיתונאי עצמאי זה להיות כלי תקשורת של אדם אחד. זה כתב, צלם, עורך, מצליב עובדות, מגיה, עורך הדין שמאשר את הכתבה, רואה החשבון שתוהה לגבי מכירתה, המוציא לאור, וכמובן מסנן הטוקבקים – ביחד
להיות עיתונאי עצמאי זה לנכוח לא רק בזירות המסורתיות, אלא גם בכל הזירות הדיגיטליות – ראשון. אפילו בסנאפצ'ט גם אם אני עדיין לא מבין מה עושים שם.
להיות עיתונאי עצמאי זה מחד להיות כתב קלאסי, כתב שמתווך לציבור מציאות ומחלץ מידע שמישהו מנסה להסתיר, אבל זה גם להגשים את החלומות האסורים של כתבים חמורי סבר. זה לשלוח חוקרים פרטיים (חוקיים!) לאיתור נכסים של פוליטיקאים אפופי סוד, זה לפרסם תערוכות אמנותיות עם ערך חדשותי, זה לחלק קרדיט בנדיבות כי אתה סוף סוף מבין שאנו יחד, זה ליצור פולו אפ לחשיפות שלך בעצמך – בלי בושה, ולקבל דרכון לשיימינג פחות מנומס לבכירים שסרחו.
להיות עיתונאי עצמאי זה גם מפרך, מטלטל והאחריות היא כה כבדה שבא לך לעתים להיבלע בבטן האדמה. אבל יש רגע אחד ששווה הכל: הטלפון. הטלפון של מושא התחקיר שלך, האדם שתפסת בקלקלתו שמנסה לברר איך הוא יכול להוריד את הכתבה. מי המו"ל? הוא שואל בחרדה כדי להבין איך להרוג את התחקיר, מי העורך?
"אני", אתה עונה לו.
תודה לכם- הפרס הזה הוא הכרה לא רק בי אלא גם בכל תומכי השקיפות והעתונות החדשה שאוהבים את המדינה ודואגים לכלבי השמירה שלה. תודה מקרב לב לד"ר נעם למלשטריך-לטר, דיקן מייסד בית ספר לתקשורת בבינתחומי; פול סולומון, סמנכ"ל תקשורת גוגל חרף מה שכתבתי נגד גוגל; ורועי כ"ץ, יו"ר כנס DIGIT. אתם מאפשרים לי לעשות את מה שאני אוהב. זו בחירה לא טריווילאית להעניק פרס עיתונות לעיתונאי עצמאי שעד היום הכנסת טוענת שאינו עיתונאי
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת