עלינו שלב – טור דעה של המיזם לסיכום 2014 בראי השקיפות

אתם שומעים את זה? זה הרעש של דלתות נפתחות. זה אמנם ברקע, הוא נבלע בין הררי כרוניקה חדשותית אינסופית, אבל לכל אורך השנה האחרונה הוא הלך והתעצם
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

נכון, הפתיחות מלוות בלא מעט חריקות, אבל צריך להיות לא רק חירש אלא גם עיוור (או עובד לשכת ראש הממשלה) כדי לפספס את המחזה הזה של ענני המגזר הציבורי ההולכים ומתפזרים. הציבור זכה השנה לראות יותר מ"מה לעזאזל הם עושים שם", נבחרי ומשרתי הציבור שלנו. זה עדיין לא ניתוח לב פתוח, אלא יותר צילומי רנטגן חטופים – פה לו"ז של שר, שם רשימת רבנים שזוכה לנוהל מזורז בנתב"ג, או רשימת ספקים של משרד ממשלתי. אבל אנחנו חדים יותר – אנחנו יודעים מה לבקש, ואנחנו גם עקשנים יותר.

שקיפות, טוענים בדרך כלל, היא מתן היתר לקרני שמש מחטאות לחדור פנימה. אלא שההיתר הזה לא ניתן השנה.window-226902_640

הוא קיים מזמן. חוק חופש המידע נחקק ב־1998, ועדת הכספים נפתחה לפני כעשור. הצהרות הון של נבחרי ציבור מוגשות מקדמת דנא. אבל ההצהרות נעולות בכספת. בוועדות אפילו לא רושמים מי הצביע מה, ושאילתות לא נוחות הובאו למנוחות תחת תירוצים מגוונים. אבל מסה קריטית של פואדים, אלדד־יניבים ומדיום מופלא בשם האינטרנט משנים סוף־סוף את כללי המשחק. כן, השמש כבר חדרה מזמן -פשוט נבחרי ופקידי הציבור הצלו בגופם על המידע ששייך לנו.

השלב הראשון היה ההבנה. ההבנה הלא טריוויאלית שזכותנו – עיתונאים ואזרחים – לדעת מה בעצם מייצר המפעל החשוב בישראל; עם מי עובדיו נפגשים, ממה הם מושפעים וכמה הם מתעשרים מכל זה. כעת, כשההמון והתקשורת מצוידים בכלים יעילים לצעוק ולהילחם חזרה, עלינו שלב.

ועדיין – אנחנו מאחור. אפילו ירדנו השנה לא מעט מקומות במדד המערבי, כי מדינות אחרות נפתחו יותר ויותר. בריטניה נשלחות לתושבים חוברות שמראות להם להיכן כל פאונד מכספי המסים שלהם הולך. בקונגרס האמריקאי כל נכס ומניה שמחזיק נבחר ציבור שקופים ברשת. במשרד נשיא מקסיקו פתחו לאחרונה את כל הארכיבים. בצ'ילה אזרחים יכולים לראות את הסטטוס של כל הבטחת בחירות ושל כל החלטת ממשלה.

ואצלנו, אנחנו עדיין לא יודעים את מי באמת בחרנו. חבל. שקיפות, בבסיסה, היא דבר יפה. אולי כי היא כה נדירה בנוף המקומי. נשימתו של האזרח המפקפק והלא מעורב ביותר תיעתק למול הלו"ז המלא של שרת הבריאות יעל גרמן, אותו היא מעלה מדי שבוע. ואין מי שלא יתפרץ בצחוק למול הלו"ז הצנום שהורכב מדף בודד אותו חשף אביגדור ליברמן. וככל שהמידע נקי ומשותף בצורה בוסרית יותר, כך גם מעורבות הציבור בנעשה בחלונות הגבוהים מטפסת לשיאים חדשים.

למרבה הצער, תגובת הנגד הממשלתית היא הסתגרות. הטראומה התקשורתית גרמה להם לבצע נסיגה. הם חוששים ששקיפות מלאה תגרום לציבור לדרוש דין וחשבון גם על דברים (שלדעתם) פחות מהותיים. אף שהוכח כי העולם לא קרס משיתוף המידע, הם שוקלים נהלים חדשים. מתבצרים בפחדים ישנים. אבל אחרי הנסיגה נמריא – אני משוכנע – לשלב הבא.

מתוך הלו״ז של שר התחבורה ישראל כץ
מתוך הלו״ז של שר התחבורה ישראל כץ

זה יקרה אחרי שנשתחרר מחבלי הלידה: המבקרים חגגו בעיקר על פריטי המידע של המשרדים שכן החליטו להיות שקופים, והותירו לנפשם את המשרדים האפלים שבחרו לעבור על החוק למעשה ולהישאר בצל. לא הוסיפו לכך עיתונאים שעסקו ברכילות ושאלו מדוע בלו"ז של נפתלי בנט, למשל, כתוב שבערב מסוים הוא חייב להיות בבית לצורך אישי מסוים. זה מיותר ומספק תחמושת לחובבי האפלה. בקרוב נעלה מדרגה. נדבר על גיבוש הקו בין הזכות לפרטיות של נבחרינו לבין זכותנו לשקיפות. בטווח הארוך הנושא ימוסד, וככל שנדע איך הנבחרים מממשים את המנדט שלנו – האמון בהם רק יגבר.

כדי להשתכנע ששקיפות היא חומר חיטוי חינמי ואיכותי, נמליץ לנסות אותו בעצמכם. כשמבינים שכל שקל, כל פגישה, כל נייר יצא לאור – משנים פאזה. לאו דווקא מהסיבה הצודקת, אבל מסיבה לא פחות יעילה – החשש מהבושה. הבושה מחשיפת ממצאים מביכים או בעייתיים, שייקשרו בשמכם.

הטור בליברל/ תומר אביטל

אל תיבת ההדלפות הסופר מאובטחת שלנו

לכל הממצאים

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
תומר אביטל
מייסד-שותף, כתב גדלתי במקומונים - שם התאהבתי בעיתונות ולמדתי להשתמש בה לתיקון עולם. בהמשך עבדתי ב"מבט", "כלכליסט" ו"עובדה". סיקרתי את השלטון והבנתי שכלי תקשורת עצמאית ואקטיביסטי יכול להגביר את מחויבות נבחרי הציבור - לציבור. הבנתי שיחד אנחנו יכולים למנוע החלטות שלטוניות גרועות. אז ב-2014 ייסדתי את "מאה ימים של שקיפות" שבהמשך גדל ל"שקוף" ובזכות המו"לים שלנו - מייצר פוליטיקה איכותית יותר. אני מאמין בכוחה של העיתונות העצמאית - לתקן את העולם. לא פחות. בין לבין אני כותב פרוזה (חיברתי ספר מתח בשם "המשכן"), מוביל את נשנושי שירה ומרצה בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי. אפשר לקרוא עלי עוד פה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,654 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השקוף ונעדכן אתכם אחת לשבוע על כל החשיפות, התחקירים והפרסומים שלנו. מבטיחים לא לשלוח ספאם!

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.