ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לאחר שסייע לחשוף כי חבר מועצת עיריית הרצליה, אבי ברדה, הצביע בעד מתן תמיכה ציבורית של מאות אלפי שקלים לעמותה ממנה הוא מקבל מלגה, שלח עמית מרלה, תושב הרצליה ופעיל אופוזיציה בעיר, מייל לחברי צוות חופש המידע בעירייה: מרלה הודה להם על ביצוע עבודתם שעזרה בחשיפת הפרטים והוסיף כי בזכותם "תנוקה השחיתות מעיריית הרצליה". בנוסף, שיתף גם את חבריו בפייסבוק בדבר החשיפה וחתם את הפוסט עם ההאשטאג "מנקים_את_השחיתות_מהרצליה".
לא חלפו שלושה ימים ובתיבת הדואר של מרלה נחת מסמך מודפס על נייר מכתבים של משרד עורכי דין "גיא ממן". המכתב הרשמי מתריע כי אותן התבטאויות "מגיעות כדי לשון הרע" כלפי עיריית הרצליה וכי על מרלה לפרסם התנצלות בתוך 4 ימים בנוסח שיוכתב בידי העירייה. המסמך נחתם בהבהרה: "מרשתי שוקלת את אופן נקיטת צעדיה והאפשרויות המשפטיות העומדות בפניה […] לרבות […] תביעת פיצויים".
האיום הלא ייאמן הזה בתביעת דיבה על אמירות כה פשוטות לא עומד בחלל ריק – הוא חלק ממגמה מטרידה ומדאיגה בה אנשי ציבור ומוסדות בעלי כוח מנסים להשתיק גורמי פיקוח אזרחיים, עיתונאים וחושפי שחיתויות באמצעות איומים משפטיים. המתנדב גיא זומר והמתנדב אנדי וורמס, מפתח מיזם תולעת המשפט, אספו לאחרונה נתונים בנושא ומצאו כי מספר תביעות לשון הרע המוגשות בישראל עלה ב- 82% בשבע השנים האחרונות. ב- 2017 לבדה הוגשו בישראל כמעט 1000 תביעות שכאלה.
דוגמאות עדכניות כוללות את תביעת מיליון השקל של ח"כ אורן חזן נגד עמית סגל ותביעת ההשתקה שהגיש מנהל מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה כנגד פעילת הסביבה ליאורה אמיתי. פעילים ועיתונאים עצמאיים הם טרף קל במיוחד: כנגד העיתונאית שרון שפורר עומדות שלוש תביעות דיבה בשל תחקירים שונים שפרסמה. סגן ראש עיריית חיפה לשעבר, שמואל גלבהרט, אוים אף הוא בתביעה משפטית בידי חברת בז"ן, זאת לאחר שהעז לומר בדיון ציבורי "לא נכון" כלפי נתונים אודות השקעת החברה בהפחתת זיהום אוויר (התביעה לבסוף לא הוגשה בזכות פרסום הדברים).
חזרה להרצליה, שם ממשיך מרלה לרדוף אחר חשיפת התנהלות לא תקינה ובין היתר בודק קשרים בעייתיים נוספים בין חברי מועצה לעמותות הנתמכות בכספי העיר. התמודדות עם תביעת דיבה היא יקרה מאוד ותובענית, עד שלעתים קרובות המאבק בה עלול להתיש את הנתבע עד כדי וויתור מוחלט. האם זה ראוי שעירייה תאיים בתביעת דיבה כלפי אזרח פרטי על פוסט שזכה ל"26 סימוני לייק ולשני שיתופים" (כדבר המכתב המשפטי)? מרלה עצמו אומר כי הוא "דווקא מרגיש מחוזק מן האיום, כי הוא גרם לי להבין שאני בכיוון הנכון".
ופה נשאלת השאלה: האם מטרת העירייה הוא אכן שיקום שמה הטוב או שמא שאיפתה האמיתית היא הסרת "מטרד" המפקח על תחומים שלא תמיד נוחים לבעלי תפקידים בעירייה?
מעיריית הרצליה נמסר: "המכתב מדבר בעד עצמו".
*
עדכון (12 במרץ, 2018): עיריית הרצליה הגישה את תביעת לשון הרע כנגד עמית מרלה ודורשת מעט יותר מ- 282 אלף ש"ח במסגרתה.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
אכן מדבר בעד עצמו. עצם התביעה מעיד נגד עיריית הרצליה, ותומך בטענת האזרח הנתבע.