מאחורי המילים היפות על חיזוק השלטון המקומי מתגלה מציאות שונה בתכלית

חבר הכנסת אלי דלל מהליכוד מדבר על הצורך לחזק את השלטון המקומי — ואין ספק שהוא צודק. רשויות מקומיות חזקות הן המפתח לשירותים טובים יותר לתושבים ולמענה מותאם לצרכים המקומיים של קהילות ואוכלוסיות שונות. אך כאשר בוחנים את הצעות החוק שהוא מקדם בפועל, מתברר שהן אינן מחזקות את השלטון המקומי כולו, אלא בעיקר את ראשי הערים — על חשבון האיזונים והבלמים החיוניים לדמוקרטיה המקומית.

לדוגמה, הצעת חוק הרשויות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), שהגיש ח"כ דלל יחד עם ח"כים נוספים ונמצאת רגע לפני אישורה הסופי בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, מבקשת להגדיל את מספר סגני ראשי הערים בשכר: ברשויות שבהן חיים מעל 100 אלף תושבים יוכל להתמנות סגן רביעי בשכר (במקום המגבלה הנוכחית של 150 אלף תושבים), וברשויות עם יותר מ-250 אלף תושבים יוקלו התנאים למינוי סגן נוסף לקבוע בחוק, כך שגם רשות עם גירעון תקציבי של עד 2% באותה שנה תוכל למנות עוד סגן באישור שר הפנים. 

במילים אחרות, הצעת החוק מספקת לראשי רשויות בינוניות וגדולות עוד הון פוליטי, בדמות משכורת לחבר מועצה נוסף בקואליציה, ובכך מאפשרת להם לחזק את מעמדם ולקנות שליטה רחבה יותר במועצה. מכיוון שסגני ראשי הערים הם היחידים מקרב חברי המועצה שמקבלים שכר, בעוד שהאחרים אינם זכאים אפילו להחזרי הוצאות, הצעת החוק הזו מחזקת את כוחם הפוליטי, העצום ממילא, של ראשי הערים.

חבר מועצה, מעוניין במשרד? שב בקואליציה

הצעת חוק נוספת שהגיש חבר הכנסת דלל מציעה להעלות את אחוז החסימה בבחירות המקומיות, "כדי להגביר את משילות ראש הרשות ומועצת הרשות המקומית, ולאפשר להם לנהל את הרשות", על פי דברי ההסבר לחוק. זאת, על אף שגם במצב הנוכחי נהנים ראשי רשויות רבים בארץ מקואליציות מקיר לקיר. 

לפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בערים רבות בישראל ישנן קואליציות רחבות באופן קיצוני, וב-50 רשויות, ביניהן ירושלים, באר שבע, מודיעין מכבים רעות, פתח תקוה, חדרה ונוף הגליל, מתוך 194 רשויות שנבחנו (בסך הכל קיימות 259 רשויות בישראל) אין שום אופוזיציה. כלומר כל המועצה (ששוות ערך לכנסת במובנים מקומיים) יושבת בקואליציה. ואת המצב הזה מבקשת הצעת החוק של דלל להחריף עוד יותר.

את ההסבר המרכזי להיעדר אופוזיציה בשלטון המקומי ניתן למצוא בכך שבמקרים רבים לחברי המועצה אין משרד, מחשב או מדפסת ואף לא גישה לנתונים של המועצה – אם ראש הרשות לא רוצה בכך. לכן רובם מעדיפים לשבת עמו בקואליציה בשאיפה לקבל תנאים בסיסיים מאוד שנחוצים לעבודתם כנציגי ציבור. אם כן, הצעות החוק הללו יעניקו לראשי הערים כוח רב יותר, שהיה חזק מלכתחילה, ובפועל יצמצמו את יכולת הפיקוח של המועצה וחבריה.

קודם כל דמוקרטיה

השלטון המקומי איננו רק זרוע מבצעת ומספקת שירותים. הוא הגוף הדמוקרטי הקרוב ביותר לתושבים, המייצג את כלל תושבי הרשות, ופועל למענם. היום לא רק המועצה כפופה לראש הרשות, אלא גם העירייה עצמה. ראש הרשות הוא זה שממנה את מנכ"ל הרשות (באישור המועצה) והאחרון ממנה את גורמי הסף ברשות, ביניהם היועץ המשפטי והגזבר. 

המצב הזה פוגע בעקרונות הדמוקרטיה המקומית – כשכל מוקדי הכוח הפוליטי והמקצועי מרוכזים בידי אדם אחד, קשה להבטיח פיקוח אפקטיבי וייצוג הולם של כלל התושבים. להשוואה, אם מדינה הייתה מתנהלת במתכונת דומה, היה קשה להגדיר אותה כדמוקרטית. מנגנוני האיזון והפיקוח, בין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, שנועדו להבטיח שהכוח אינו מרוכז בידי גורם אחד בלבד, כמעט ואינם מתקיימים בזירה המקומית בישראל כבר עכשיו, עוד לפני שמבקשים בכנסת להוסיף לעוצמתם הפוליטית של ראשי הרשויות.

כדי שיהיה ניתן לחזק את השלטון המקומי ושיהיה מוכן לקליטת סמכויות נוספות, יש לחזק את האיזונים והבלמים ברשויות המקומיות, במקום לחזק את ראשי הערים החזקים ממילא. במקום לקדם סגנים נוספים בשכר – לקדם תגמול לחברי מועצה. כך הם יוכלו להקדיש יותר מזמנם לעבודת הביקורת והפיקוח על עשיית ראש הרשות, סגניו והעירייה. כדי להקטין את התלות של חברי האופוזיציה, והמועצה בכלל, בראש העיר, יש להגביר את יכולת הפיקוח של חברי המועצה באמצעות הבטחת מימוש זכות העיון בפועל, הגדרת מכסת הצעות לסדר שלא ניתן להסיר וחיוב מענה לשאילתה ופרסום ברבים וחיזוק ועדת הביקורת הרשותית על ידי חובת התייצבות לגורמי מקצוע ברשות. וזה רק קצה הקרחון.

מי שבאמת רוצה לחזק את השלטון המקומי, צריך קודם כל להפנות את העשייה הפרלמנטרית לחיזוק המנגנונים הדמוקרטיים ברשויות המקומיות.

הילה אביב-ירושלמי היא חוקרת שלטון מקומי וממשל בתנועה ישראלית.