ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
שופטים לא צריכים למלא טופס ניגוד עניינים. גם לא הסדר ניגוד עניינים. ואפילו ״רשימת המניעויות״ אותה ממלאים שופטי העליון היא וולונטרית ואין חובה למלא אותה. לשופטים יש רק את חוק בתי המשפט שקובע במקרים מאוד ברורים מתי אסור להם לשבת בדיונים. אז האם הדרישה של ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ צודקת וצריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של השופטים? לא כל כך מהר.
בשנים האחרונות הויכוח סביב מעמדו של בית המשפט העליון הפך לשדה קרב פוליטי בין ימין ושמאל שבו הכל שחור או לבן. הצדדים מחזיקים בעמדות מוצקות, אבל לא תמיד העמדות מתבססות על ידע מספיק רחב.
לאחרונה דחתה מליאת הכנסת בפעם השניה את הצעתו של ח״כ סמוטריץ׳ (ימינה) להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של שופטי בג״ץ, זאת לאחר שביולי הפילה הכנסת לראשונה ההצעה. סמוטריץ׳ הגיש את הצעתו לאחר פרסומם של תחקירים עיתונאיים שחשפו מספר מקרים בהם שופטים דנו בתיקים בהם היה להם ניגוד עניינים ברור:
כתב ״כאן״ צח שפיצן חשף כי שופטי העליון דנים בעניינים של הגופים שהם עצמם הצהירו שיש להם מניעה לדון בהם. ב״מעריב״ קלמן ליבסקינד חשף ניגודי עניינים של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות שישבה בתיקים של חברות שמהן מתפרנס בעלה כמייצג, וכן של השופטת ענת ברון, שדנה בתיקים בהם מעורבים אישים מתחומי המשפט והעסקים שתרמו בשנים האחרונות לקונסרבטוריון למוסיקה שבראשו עומד בעלה ואשר בו מונצח בנם.
כדאי להזכיר כי דרישתו של סמוטריץ׳ הונחו על השולחן גם במטרה להביך את הקואליציה ולחשוף את התפרים הגסים בחיבור בין הליכוד לכחול לבן. ואכן, ברמה הפוליטית הוא הצליח להביך את הממשלה. אבל הדרישה של סמוטריץ׳ מציפה את הויכוח העמוק סביב המעמד הציבורי של מערכת המשפט שלנו.
בשבועות האחרונים יצאנו לבדוק האם באמת יש בעיה במנגנון ניגוד העניינים של השופטים בישראל, או שהכל חלק מספין פוליטי? מה הפתרונות על השולחן? האם אפשר להשוות בין שופטים לעובדי מדינה אחרים או לנבחרי ציבור? והאם יש גבולות לשקיפות שצריך לדרוש מהם כדי לשמור על עצמאות שיפוטית?
יש שני סוגים של הליכים להסדרת ניגוד עניינים: טופס ניגוד עניינים, והסדר ניגוד עניינים. טופס ניגוד עניינים הוא שאלון בפורמט קבוע ואחיד אותו נדרשים למלא עובדי מדינה בהתאם לדרישות מקום העבודה שלהם. הסדר ניגוד עניינים מתבצע לאחר שעובד או נבחר ציבור מילא טופס ניגוד עניינים שממנו עלה כי יש לו סיכוי להימצא במצב של ניגוד עניינים. במקרה כזה כותבים הסדר פרטני שמתייחס לנושאים שעלו בטופס.
כך למשל שר החקלאות ושר הביטחון (אם ירצו) ימלאו את אותו טופס ניגוד עניינים. אחר כך כל אחד מהם יחתום על הסדר ניגוד עניינים שונה. אם לשר הביטחון יש מטע של אבוקדו, זה לא ייכנס להסדר ניגוד העניינים שלו, כי משרד הביטחון אינו מקבל החלטות שקשורות בגידול ירקות ופירות. זאת בניגוד לשר החקלאות שסביר להניח כי מידע על כך שהוא או מישהו מקרוביו מגדלים אבוקדו למחייתם כן יכנס להסדר ניגוד העניינים שלו.
במקרה של שופטים, על פי סעיף 21 לחוק בתי המשפט השופטים מחוייבים להגיש הצהרת הון. סעיף 77א קובע כי: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". עוד נקבע כי אסור לשופט לדון בתיקים הקשורים למשפחתו או בתיקים בהם היה מעורב טרם המינוי.
זה ברור במקרים הפשוטים. שופט לא ידון בתיק נגד אחיו, וגם לא בעתירה שהגיש דודן רחוק או בסוגיה שבה טען בעבר כעורך דין. אבל החיים הם לא שחור ולבן. ניגודי עניינים יכולים להיות מורכבים ולא חד משמעיים.
הדבר היחידי שרוב השופטים ממלאים הוא טופס "רשימת מניעויות". למה רוב? כי אין שום חוק שמחייב את השופטים למלא גם "רשימת מניעויות". מדובר בקובץ שמתפרסם לציבור ובו מעדכנים השופטים מפעם לפעם את שמות עורכי הדין וגורמים אחרים שהם מנועים מלדון בתיקים הנוגעים אליהם.
כך לדוגמא, ב״רשימת המניעויות״, של שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא, ניתן למצוא את המועצה המוסלמית ביפו. בדוברות הרשות השופטת טענו כי ״השופט קרא הכליל את המועצה ברשימת המניעויות שלו, אף שאין לו כל היכרות עם מי מחברי המועצה ולא מתקיימת אצלו לגביה כל מניעות שבדין, זאת בהיותו תושב יפו ומטעמים של זהירות יתר, כדי שבעתיד לא יגיעו תיקים הקשורים אליה לדיון בפניו".
אולם, לא כל השופטים מעדכנים את הרשימה. למשל, שופט העליון נעם סולברג השאיר את רשימת המניעויות שלו ריקה.
בעקבות הביקורת הציבורית, פרסמה לאחרונה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בשיתוף עם ד"ר לימור זר-גוטמן (מומחית בתחום האתיקה והאחריות המקצועית של עורכי דין ושופטים), מסמך בשם "אמות מידה לגיבוש רשימת מניעויות לשופטים".
על פי המסמך כל שופט אחראי לעדכן את רשימת המניעויות שלו בכל שנה. בנוסף, המסמך קובע כי שופט צריך לכלול ברשימת המניעויות שלו בעלי דין ועורכי דין שהם בגדר "שחקנים חוזרים" המתדיינים באופן קבוע בבית המשפט שבו השופט מכהן ושקיים חשש ממשי למשוא פנים אם ידון בעניינם. אבל גם עכשיו, כפי שנכתב בבירור במסמך עצמו: "אין חובה על פי דין״ לנהל את רשימת המניעויות.
ואולי הנתונים האלו יכולים להכניס את כל הדיון לפרספקטיבה: לפי הדו"ח השנתי של הרשות השופטת – בשנת 2018 נפתחו לא פחות מ-854,196 תיקים, בהם טיפלו 756 שופטים בכל הערכאות. בחישוב גס מדובר בממוצע של כ-1,130 תיקים לשופט בשנה. באותה שנה נפתחו גם 9194 תיקים בבג"ץ, בהם טיפלו 16 שופטי בית המשפט העליון. ממוצע של כמעט 575 תיקים לשופט. ואלו רק התיקים שנפתחו באותה שנה, ולא כולל דיונים שנמשכים משנים קודמות.
האם השופטים מקבלים "הנחות" ביחס לבכירים אחרים? האם נבחרי הציבור שלנו בכלל נדרשים לגילוי של ניגודי עניינים? האם הם מקיימים בעצמם את אמות המידה שהם דורשים מאחרים?
ברמת החוק השופטים לא שונים בשום צורה מחברי כנסת בכל הקשור לניגוד עניינים. החובה היחידה שחלה על שופטים ועל ח"כים היא להגיש הצהרת הון. ומה לגבי שרים? לפי המסמך "כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים", החובה היחידה שחלה עליהם היא להגיש הצהרת הון. אין שום סעיף במסמך זה המחייב את השרים למלא שאלון ניגוד עניינים.
האם יש מסמך אחר שמחייב את השרים למלא שאלון שכזה? ביולי 2018 התכנס צוות בראשות עו"ד דני חורין, ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, לדון בין היתר בנושא ניגודי העניינים של שרי הממשלה. המלצות הצוות שקבעו כי שרים יהיו חייבים למלא שאלון ניגוד עניינים, ובמידת הצורך לערוך הסדר ניגוד עניינים, אומצו גם על ידי היועמ״ש אביחי מנדלבליט. פנינו למשרד היועמ״ש ושאלנו אם אכן מאחר והיועמ״ש אימץ את הדו״ח, שרים מחוייבים למלא שאלון ניגוד עניינים. אולם עד למועד פרסום הכתבה לא קיבלנו מענה. נעדכן כשנקבל את המידע.
בשורה התחתונה, בכנסת דורשים מהשופטים להשקיף מידע שהח״כים והשרים לא מפרסמים על עצמם. וזאת למרות שהח״כים והשרים הם נבחרי ציבור והשופטים לא.
אבל האם ההשוואה בין ח"כים ושרים לבין שופטים בנוגע להליכי הסדרת ניגוד עניינים בכלל רלוונטית?
לפי ד"ר לימור זר גוטמן התשובה ברורה: "דברים שמתאימים לנבחרי ציבור – לא מתאימים לשופטים. חייבים לראות את התמונה הכוללת. אחרת נגיע למצב כמו בפולין והונגריה, שבה הרשות המבצעת שולטת בשופטים״.
זר-גוטמן היא ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין, בביה״ס למשפט של המכללה למינהל, וכאמור מי שכתבה יחד עם הנשיאה חיות את "אמות מידה לגיבוש רשימת מניעויות לשופטים". בשיחה שקיימנו היא מזהירה: ״השופטים הם לא פקידים. צריכה להיות להם עצמאות. ברגע שאתה תפורר את ההגנות שיש להם, אתה תפגע בעצמאות של הרשות השופטת – וזו פגיעה ישירה בדמוקרטיה. מערכת המשפט יכולה להפוך ללא עצמאית בשבועות ספורים, ואחרי שזה קורה – אין דרך חזרה״.
"דווקא מערכת המשפט הרחיבה את השקיפות מעבר לדרישות החוק", מדגישה זר-גוטמן. "במאמר שכתבתי ונציבות תלונות הציבור על השופטים אימצה, נכתב כי על השופטים לנהוג בגילוי נאות גם במקרים שבהם סעיף 77א' לחוק בתי המשפט לא פוסל אותם. כלומר, גם במקרים בהם לדעת השופט יש ׳פגיעה במראית פני עשיית הצדק׳ הוא מציין את זה בגילוי נאות בתחילת הדיון בבית המשפט. כך שבשורה התחתונה – השופטים קיבלו על עצמם שקיפות בנושאי ניגוד עניינים יותר ממה שנבחרי הציבור קיבלו על עצמם".
עו״ד אלעד מן, היועץ המשפטי עמותת הצלחה, ויו"ר העין השביעית (שותפתנו החדשה לאיחוד הגדול של כלי התקשורת העצמאים) אומר כי "אין אמת מוחלטת ואין צד שצודק באופן אבסולוטי, זה לא שחור ולבן".
"אין ספק שראוי וכדאי ונכון שיהיו בהירות ושקיפות מראש במקרים בהם שופט מנוע מלשבת בדין וזה עוזר לחיזוק אמון הציבור במערכת וגם לאיכות התוצאה״, הוא מסביר. ״עם זאת, אין מנגנון שיוכל לצפות או למפות את כל המקרים והעניינים בהם עולה חשש לניגוד עניינים ואת אופן הטיפול הנכון בהם״.
"אין צורך לייחס דרמטיות יתר להעדר חובה ספציפית לערוך הסדר ניגוד עניינים לשופטים או לערוך רשימת מניעויות״, מן טוען. "יש תחושה לפעמים שעושים שימוש בטענות כאלה, רק כדי לנגח את מערכת המשפט ולשם הניגוח וזה מיותר ומצער".
מן מסביר כי יש קושי לקבוע מראש חוקים לניגוד עניינים של שופטים: "יש שאלות מורכבות שאין להן תשובה חד משמעית והן גם תלויות בנסיבות העניין. שופט שיש לו חשבון בבנק מסוים מנוע מלשבת בתיק שבו אותו בנק הוא צד? ואם לא מדובר בחשבון עו"ש אלא במשכנתא? יש מניעות אוטומטית? קשה לקבוע את זה באופן אבסולוטי. ואם מדובר במשכנתא של גיסו? של אחותו? של בן דודו? עד כמה מרחיקים לכת בטענת ההשפעה והמניעות?".
מן נותן לדוגמה מצב שבו הוגשה תביעה שאחד הצדדים בה הוא בן או בת זוג של שופט בבית המשפט העליון. ״האם כשהתיק הזה יגיע לדיון בערעור בעליון אין מי שידון בו כי כולם מכירים את בן הזוג של אותו צד? אז מי ידון בתיק? ינהלו אותו בבית משפט באוסטרליה?״, תוהה מן. ״יש לפעמים צורך להפעיל את ׳כלל ההכרח׳ שבו למרות שיש קרבה, אין ברירה אלא להכריע בהרכב או בפורום מסוים״.
אולם לשופטים יש מראש ניגוד עניינים כביכול כאשר מדובר בדיון בסוגיות שיכולה להיות להן השפעה או השלכה על מערכת בתי המשפט או חלקים ממנה. ״אז ששופטים בעליון לא ידונו בעתירות נגד הנהלת בתי המשפט? נגד הוועדה למינוי שופטים? נגד ועדת הבחירות המרכזית?״, אומר מן. ״ששופטים לא ידונו בתביעות לפי חוק חופש המידע נגד מערכת בתי המשפט או בתביעות של ספקים נגדה? לפעמים פסילה גורפת לא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש פתרונות מורכבים ומידתיים יותר, כפי שיש פתרונות כאלה במקרים של שרים, מנכ"לים או עובדי ציבור אחרים״.
מן מדגיש כי יש גם מחיר לחשיפת מידע על השופטים באופן פומבי. הוא מזכיר כי יש מקרים בהם עלה חשש כי נעשה ניסיון לצרף עורך דין לתיק, לאחר תחילת ההליך, בגלל שהיה ידוע כי יש לו קשרים עם השופט וזאת במטרה להביא לכך שהשופט יהיה חייב לפסול את עצמו בגלל ניגוד עניינים ולהעביר את התיק לשופט אחר, אולי ״נוח״ יותר.
"רוב ההחלטות השיפוטיות הן לא פומביות, הן חשופות רק לצדדים שהיו בבית המשפט", אומר לנו המשפטן גיא זומר. כיום הוא ממייסדי עמותת "תמנון" שפועלת כדי לקדם הנגשה של מידע משפטי לציבור.
זומר נותן את הדוגמה של תומר אביטל, מייסד שקוף, שעתר נגד משרד המשפטים ב-2019. העתירה הוגשה בעקבות מחיקתם של כ-27 אלף פוסטים מהרשתות החברתיות בגלל בקשה של מחלקת הסייבר במשרד המשפטים, ללא כל הסבר. "לשופט גדעוני שדן בעתירה לכאורה אין מניעויות מוצהרות ב"רשימת המניעויות" שלו במשרד המשפטים. אבל לפני תחילת הדיון השופט גדעוני אמר בגילוי נאות שאשתו היא עובדת משרד המשפטים, ויש לה ממשק כלשהוא עם הגורם שנגדו תומר עתר. ״זה כמובן לא אומר שהוא פסול לחלוטין מלדון בעניין, אבל היה ראוי שהצדדים ידעו על זה לא בבית המשפט עצמו״, טוען זומר.
אבל זומר מצביע על בעיה אחרת: "אחרי הדיון הזה, שבו התגלה ביוזמת השופט שיש לו זיקה לנושא מסוים, זה לא יישמר בשום מאגר מידע. זה לא יתפרסם בשום מקום והיחידים שיהיו חשופים לזה הם הצדדים שנכחו בדיון".
ֿזומר חושב שאם לשופט יש סיבה לפסול את עצמו, או אפילו רק לתת גילוי נאות לגבי קשר כלשהו שלא פוסל אותו מניהול משפט ״הדבר צריך להיות מפורסם באופן פומבי, או לפחות שיישמר במאגר מידע וייכנס לרשימת המניעויות של השופט כדי שלא שזה לא יחזור על עצמו".
ד"ר לימור זר-גוטמן מסתייגת מהרעיון: "צריך להבין שגם הרעיון ליצור מאגר מתעדכן של רשימת ניגודי עניינים הוא מסוכן. יש לשופטים את הזכות לפרטיות. מה רוצים, שיהיה האח הגדול?״. היא מסתייגת מהרעיון של מאגר ובו מידע על שופטים או עובדי ציבור. ״כל פעם שאיזה עובד ציבור או פקיד שומה לא יטפל באיזה עניין בגלל ניגוד עניינים אז זה יכנס למאגר? זה ליצור בעיה הרבה יותר גדולה של מאגרים שפוגעים בפרטיות. נראה לכם הגיוני שיהיה מאגר על כל שופט שנדע באילו נושאים הוא לא טיפל? יהיו פה מאגרים של האח הגדול. זה לקבור את הדמוקרטיה. זה יהיה כמו בשטאזי״.
זר-גוטמן מזהירה גם כי ״מישהו בסוף יכול להגיע למאגרים האלו, גם אם הם יהיו שמורים רק לבית המשפט. יש כאן סכנה ענקית״.
חברי כנסת לא מחוייבים בכך, אבל האם יש צורך לחייב את השופטים למלא מסמך שקשור לניגוד עניינים?ֿ או שאולי יש סיבה לכך שהמנגנון מעוצב כפי שהוא? גם כאן הדעות חלוקות.
לטענתו של זומר "עובדי מדינה בדרגות השכר הגבוהות מחוייבים למלא שאלון ניגוד עניינים עם כניסתם לתפקיד, והיועמ"ש ברשות מחוייב לאשר את השאלון או לקבוע הסדר, לפני שהם מתחילים בתפקיד״. זומר טוען שאם שופטים יחוייבו למלא את שאלון זה, ויבוצע להם על פיו הסדר ניגוד עניינים אישי, המקרים בהם לשופטים יש ניגוד עניינים יהיו גלויים וידועים לצדדים. אך הוא מסייג ומדגיש כי: "כמובן שלא על כל דבר צריך לפסול, ואי אפשר באמת לצפות את כל ניגודי העניינים האפשריים".
ד"ר זר-גוטמן חושבת שגם הרעיון לחייב את השופטים למלא מסמכי ניגוד עניינים הוא מסוכן. היא מזכירה כי יש הבדל בין פקידים ועובדי ציבור לבין שופטים. ״תראה לי מדינה אחת בעולם שבה שופטים עושים דברים כאלו? אפילו בארה"ב הם לא ממלאים שאלונים של ניגוד עניינים, למרות שלשופטים שם יש קמפיינים כי הם נבחרים לתפקיד" היא אומרת. "חייבים לשמור על העצמאות של הרשות השופטת. שופט ופקיד זה לא אותו דבר".
חלק מן ״העצמאות השיפוטית״ המדוברת זה לתת בשופטים אמון ומתוך כך להחליט בניגוד העניינים של עצמם. זר-גוטמן מזכירה כי ״אנשי ציבור אפשר לפטר, אבל לשופטים יש מנגנונים אחרים בנושא הזה. כל המערכת של השופטים בנויה אחרת״. היא מזהירה כי כל מהלך כזה של שינוי בדרישות השקיפות מן הסוג הזה משופטים ״זה לכרסם בעצמאות השיפוטית״. ומזהירה כי אם לא נראה את התמונה הכוללת ״נגיע למצב כמו בפולין והונגריה, שבה הרשות המבצעת שולטת בשופטים. יש כאן חשש מאוד גדול למדרון חלקלק״.
הרשות השופטת היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה, וככזאת ראוי שנוכל גם להביע עליה ביקורת ולדון באופן שבו היא מתנהלת וגם לדרוש שינוי. אבל האם באמת יש בעיה במנגנון של השופטים? האם באמת יש צורך בוועדת חקירה פרלמנטרית? והאם בכלל אפשר להשוות בין הדרישה לשקיפות מפוליטיקאים לבין הדרישה משופטים? כנראה שזה תלוי את מי שואלים, ומה השקפת העולם הפוליטית שלו. ואולי לפני שממהרים לשפוט כדאי לזכור שלכל פוליטיקאי יש גם אינטרסים פוליטיים.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
29 תגובות
הכתבה הייתה חלשה ועדינה מידי עם נושא רציני ולעיתים כאוב, זה התחיל מהביקורת על נשיאת בית המשפט ואני כקורא רוצה לדעת האם יש דברים בגו ולא ניסיון לחפות על בעיות במערכת שלצערי הרב הולכת ומאבדת את אמון הציבור, אילו הייתה יותר נגישה לביקורת כנראה איבוד האמון בתקופה כה קריטית היה נמוך יותר, אשמח לקרא כתבה עניינית שמתייחסת לביקורת של צח שפיצמן מכאן ושל קלמן ליבסקין ממעריב האם יש דברים בגו או סתם השמצות
תודה
צודק לגמרי
שלום דרור, רק כעת התפניתי לקרוא את התגובה שלך ואני כעת רוצה להגיב.
1. סליחה על תוכן התגובה, היא היתה בצורה בוטה ולא כ"כ עניינית, הסיבה שכתבתי כך היא שאחרי הרבה קריאה באתר שלכם [ובבלוג של תומר, ובמפתח התקציב] החכמתי הרבה, אין ספק שאתם עושים עבודה מדהימה, אבל היתה לי קצת תחושה לא טובה, כי גם על שופטים\פרקליטים יש ביקורת, הם גם בני אדם עם אגו ואיכפת להם הכבוד שלהם וכו' וכו'
לא מצאתי כאן ביקורת על שופטים, אם הייתם בוחרים להתמקד רק בפוליטיקאים, זה בסדר, אבל אתם מביאים ידיעות על מערכת המשפט, חשוב שתדאגו שגם שם אור השמש יחטא את כל הטעון חיטוי.
2. בפתח הכתבה זה נראה שאתם באים לעסוק בשאלה האם השופטים אכן מצויים בניגוד עניינים בתיקים מסויימים, וזה קצת מטעה.
3. אתם נותנים משקל רב לטענות שאומרות שאם נפגע בעצמאות השופטים הדמוקרטיה תקרוס וכו', בצורה שכבר לא כ"כ קשורה לשאלה הזו, ולכן זה נראה שאתם מוטים כאן לצד אחד.
4. התכוונתי לדברי ד"ר גוטמן, הטענה שלה על עצמאות השופטים היא דעה פוליטית מאוד מסויימת ואין מקומה כאן, כולם סוברים ששופט צריך להיות עצמאי, אבל לומר שאסור להחתים אותו על ניגוד עניינים, ולתת בו אמון, סליחה הוא נולד על הכוכב שלנו והוא בו אדם, ריכוז כוח במקום אחד זה פתרון בדוק לאסונות.
תודה על המענה, ושיהיה לך בכיף.
בקיצור הכתבה חושפת את הפרצוף האמיתי של שקוף.
לא נעים לכתוב למישהו שהוא "מורח" בטח לא באתר שקוף – שבא לתת ביטוי חשוב לשקיפות ולהוגנות ולהתריע מכל סוג של שחיתות ציבורית בכל מקום.
אבל חבר אתה פשוט מורח.
במקום להתמודד עם הטענות הקשות שהעלה ליבסקינד בסדרת הכתבות המטרידה שלו, אתה נותן מין סקירה כללית-סמי אקדמית על כל נושא ניגודי העניינים של שופטים והשוואתם לנבחרי ציבור, ומסקנת הדברים העולה איכשהו – שרק מי שיש לו עניין בהחלשת שלטון החוק, מעוניין בהקמת וועדת שתבדוק את הנושא מסיבות לא ענייניות – זה פלוס מינוס רוח הדברים.
דווקא באתר העונה לשם "שקוף – גוף התקשורת של הציבור" הייתי מצפה לגישה עניינית ושקופה יותר, אין גוף מחוץ לדיון וביקורת ציבורי, ולא אמורות להיות "פרות קדושות" בדיון פתוח ואמתי.
בלי שום פוזיציה – בכתבות של ליבסקינד היו כמה נודות שאמורות להטריד כל שוחר צדק ודמוקרטיה באשר הוא – לא בדקתי עכשיו אבל המקרה הקיצוני ביותר שם (לפחות בעיני) היה של השופט עוזי פוגלמן – כפי שתואר אז אם אני זוכר טוב, הבחור פשוט מחק מרשימת ההימנעויות שלו את בן-זוגה של העוזרת המשפטית שלו, דן בתיקו, פסק לטובתו, ומיד לאחר מכן החזיר את שמו באלגנטיות לרשימה – כאילו לא קרה כלום – בא'נה זה אשכרה שחיתות – אם הסיפור היה כפי שתואר שם, השופט פוגלמן לא יכול לשבת על כסאו עוד דקה אחת, בכל אופן לא במדינה מתוקנת.
האם ואיך הכתבה שלך מצליחה להסביר התנהלות עבריינית שכזו?! שאלת בתחילת בכתבה האם הדרישה שצריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ניגודי העניינים של השופטים צודקת – מה התשובה שלך?! שעל מקרה כזה אמורים לעבור לסדר היום?!
ממש לא הבנתי!
הכתבה התחילה בתיאור מקרים בהם שופטים ישבו לדון כאשר הם בניגוד עניינים ברור ואז העלתה 40(!) סימני שאלה בלי תוכן אמיתי שיסתור את תחילת הכתבה.
'מה זה בכלל ניגוד עניינים?'.
זו השאלה הראשונה והבסיסית שנכתב מעלה, אך הוא אינו נותן תשובה.
בויקיפדיה ניתן למצוא הגדרה, לא רעה:
'ניגוד עניינים או ניגוד אינטרסים הוא מצב שבו אדם ממלא תפקיד, כאשר יש לו אינטרס נוסף, סותר, אשר עלול להשפיע על החלטותיו ולהוות שיקול זר.'
מנקודה זו הכתבה היתה צריכה להמשיך, ואז היא היתה יותר רצינית.
חבל!
שלום לצוות שקוף ולדרור,
קראתי את הכתבה וחלק מהתגובות, התרשמתי מההשקעה והרצון להציג את כל הצדדים, כדרכה של „שקוף”.
ובכל זאת התאכזבתי, בגלל הפער בין הכותרת לבין התוכן. „הסיפור עם ניגודי העניינים של שופטי בנ״ץ” הוא לא סיפור על מנגנון, אלא על ניגודי עניינים בפועל. זה (גם לפי מה שדווח כאן) מה שחשפו צח שפיצן וקלמן ליבסקינד, זה מה שמוטח במערכת. וזה, אני חושב, גם מה שיוצר את ההרגשה אצל מגיבים ימנים שהכתבה הזו עצמה היא „ספין”: היא לוקחת את הדיון על נקודות קונקרטיות למקום מופשט וכללי.
השאלה הבוערת היא לא „מה, תיאורטית, צריך להיות מנגנון מניעת ניגודי העניינים”. השאלה הבוערת היא „האם, אמפירית, השיטה הקיימת פועלת מספיק טוב לטיפול בניגודי עניינים”. ובשאלה הזו הכתבה כלל לא עוסקת.
מאמר מעניין. טוב שאתם נוגעים בעניין.
אחרי הקריאה, מצאתי שזה לא נגע מספיק לעומק והשאיר שאלות שהיו יכולות להשאל יותר לברור.
הנימוקים שנתנה ד"ר זר-גוטמן הם לא תשובות אמיתיות במובן שאינם נותנים הסבר ענייני. רק אימרות. אין הסברים עם נימוקים .
לדוגמה:
טענה:
"צריך להבין שגם הרעיון ליצור מאגר מתעדכן של רשימת ניגודי עניינים הוא מסוכן. יש לשופטים את הזכות לפרטיות. מה רוצים, שיהיה האח הגדול?״
השאלות שאפשר היה לשאול ולא קיבלו תשובה:
– למה זה מסוכן לדעתך? מה הסיכון?
– "האח הגדול"? למה ההעדפה לפרטיות מול הזכות לביקורת ציבורית אפקטיבית? למה הזכות לפרטיות צריכה לגבור על הזכות לביקורת ציבורית שקופה?
– האם אין מקרים בחוק הזכות לביקורת ציבורית גוברת על הזכות לפרטיות? מדוע במקרה של שופטים לדעתך לא?
טענה:
. היא מסתייגת מהרעיון של מאגר ובו מידע על שופטים או עובדי ציבור. ״כל פעם שאיזה עובד ציבור או פקיד שומה לא יטפל באיזה עניין בגלל ניגוד עניינים אז זה יכנס למאגר? זה ליצור בעיה הרבה יותר גדולה של מאגרים שפוגעים בפרטיות. נראה לכם הגיוני שיהיה מאגר על כל שופט שנדע באילו נושאים הוא לא טיפל? יהיו פה מאגרים של האח הגדול. זה לקבור את הדמוקרטיה. זה יהיה כמו בשטאזי״.
השאלות שנותרו ללא מענה:
– שוב. למה לא הגיוני שהציבור ידע כל כל שופט איזה נושאים לא טיפל?
– למה לא הגיוני שיהיה "מאגרים של האח הגדול" על שופטים. יש מאגרים כאלו על כל האזרחים ברמה כזאת או אחרת. מדוע לא יהיה מאגר כזה?
– למה זה לקבור את הדמוקרטיה? איך בדיוק למעשה זה יגרום לזה?
– "שטאזי" – למה זה יהיה כמו בשאטזי? על אזרחים היום ופקידים יש ביקורת. למה ביקורת על ניגוד עניינים תביא למצב של שטאזי ולא למצב של שקיפות ופחות חוסר בהירות ובהחלטות שופטים להמנע/להשאר בתיק?
חסר במאמר דווקא את הנימוקים הענייניים של הצד שלא תומך בפיקוח ממשלתי רחב יותר על מערכת המשפט. וזה חבל כי אנשים קוראים את המאמר ורואים שצד זה נותן אמרות ולא נימוקים. וזה גורם לרתיעה.
היי אייל, מה שלומך?
שמח ששלחת לנו את הביקורת, היא עוזרת לנו לחדד את המסרים שלנו ואת המטרות שאנחנו רוצים להשיג בכל כתבה וסיקור.
מתוך הרצון לתמצת ולמקד את הכתבה, ישנם נימוקים שבחרנו לא להאריך בהם, מחשש שהדבר יסיט את מיקוד הכתבה מהשאלות המרכזיות שהיא מעלה.
השאלות שהעלית בנוגע לדבריה של ד"ר זר-גוטמן על מאגרי מידע של "האח הגדול" אכן היו יכולות להסביר בצורה טובה עוד יותר את עמדתה של זר-גוטמן, אך הדבר היה מאריך מאוד את הכתבה, וסברנו שהסכנות שבדבר משתמעות מעצם הטענה שלה. ייתכן שהיינו צריכים להוסיף עוד כמה משפטי הסבר.
המתח שבין להאריך ולהסביר בצורה הטובה ביותר לבין יצירת כתבה באורך שלא תרתיע את הקוראים הוא מתח תמידי, שאנחנו משתדלים לתמרן בו בצורה הכי טובה שאנו מצליחים, וכמובן משתפרים בעזרת הביקורת שאתם נותנים לנו.
אני לוקח לתשומת ליבי את ההערות והביקורת, ובכתבה הבאה נשתדל להביא לידי ביטוי יותר את הנימוקים לטענות כך שלא תיווצר הרתיעה שתיארת מעמדה שצד מסויים מציג.
שתהיה שנה טובה,
דרור גורני.
שלום דרור,קראתי עכשיו את כתבתך "ספין או בעיה אמיתית: מה הסיפור עם ניגודי העניינים של שופטי בג״ץ?" ואני חייב לומר שהתאכזבתי.לצד סקירה מאלפת על המצב המשפטי הנוכחי והשוואה לבעלי תפקידים אחרים, נתת פתחון פה ללא כל תיווך עיתונאי. לדוגמה, שתי פסקאות מוקדשות לאמירתו של ע"ד מן שלעיתים קשה לקבוע כללים קשיחים מראש, כאשר הטענה של התומכים בהסדרים אלו נוגעת למקרים בהם זה *כן* אפשרי, ולפחות בכתבתך איש לא טען שהסדר ניגוד עניינים יפתור את כלל הבעיות. מה הערך בלהביא אמירה כזו מלבד הסחת דעת?. דומה לכך אך במידה פחותה הקישור שעושה ד"ר זר-גוטמן בין מסד נתונים ממוקד ל"אח הגדול". הרי גם אם יש בסיס לטענתה העקרונית, ברור שאמירה כזו היא מסך עשן ותו לא, וזה אמור להיות ברור יותר בגוף תקשורת שקורא לעצמו "שקוף"
הייתי שמח לראות יותר ביקורת והעשרה מצד הכותב, ולמען הסר ספר אני מכוון בזאת לכל נושא וכל כיוון פוליטי או לא.
היי דרור, מה שלומך?
קודם כל אפתח בכך שאני שמח ששלחת לי הודעה, ואני מעריך את הזמן שהקדשת כדי לכתוב את הביקורת על הכתבה.
כעת אתייחס לתוכן ההודעה.
טענת שבכתבה הנוכחית נתתי "פתחון פה ללא כל תיווך עיתונאי" וביססת את דבריך על שתי דוגמאות, אליהן אשמח להתייחס:
באשר לדוגמה הראשונה –
האם התכוונת שאין ערך בלהביא את האמירה של עו"ד אלעד מן (שהיא כאמור כפי שאתה כתבת, ש"קשה לקבוע כללים קשיחים מראש"), ושהיא מתפקדת כ"הסחת דעת", משום שאיש לא טען בכתבה שהסדר ניגוד עניינים יפתור את כלל הבעיות?
אם אכן זו הטענה שלך – אני אבקש להפנות אותך לפסקה הבאה בכתבה, בה המשפטן גיא זומר טוען בצורה ברורה לכל הדעות, שבמידה ויבוצע הסדר ניגוד עניינים לשופטים, הדבר עשוי לפתור את הבעיה. והנה הציטוט של גיא זומר מתוך הכתבה:
"זומר טוען שאם שופטים יחוייבו למלא את שאלון זה, ויבוצע להם על פיו הסדר ניגוד עניינים אישי, המקרים בהם לשופטים יש ניגוד עניינים יהיו גלויים וידועים לצדדים".
מתוך כך, אני רואה ערך רב באמירות של עו"ד אלעד מן, שכן הן מביאות את הצד השני לטענתו של המשפטן גיא זומר.
ייתכן כמובן שאני לא הבנתי נכון את הטענה שלך – ובמקרה זה אבקש ממך להסביר לי אותה שוב.
באשר לדוגמה השנייה שהבאת –
טענת בנוגע לדבריה של ד"ר זר-גוטמן על מסד הנתונים ו"האח הגדול", כי "גם אם יש בסיס לטענתה העקרונית, ברור שאמירה כזו היא מסך עשן ותו לא", אך לא הוספת הסבר למדוע אמירה שכזו היא "מסך עשן ותו לא". מה הסיבה לכך שלדעתך אמירה זו היא "מסך עשן"?
ד"ר זר-גוטמן היא מומחית לאתיקה של המשפט, כך שדבריה מבוססים על ניסיון של עשרות שנים בתחום. האם טענות הנאמרות על ידי מומחים בנושא מסויים לא ראויות להתייחסות? האם אין הצדקה להביא את דבריהם מתוך הניסיון והמקצועיות שלהם בנושא?
הדבר תקף כמובן גם לדבריו של המשפטן גיא זומר, שמחזיק בעמדה המנוגדת לזו של ד"ר זר-גוטמן, אשר עוסק בתחום חופש המידע מזה שנים רבות, ולכן בדיוק כפי שדבריו מובאים בכתבה בתור איש מקצוע – כך גם דבריה של ד"ר זר-גוטמן מובאים בכתבה כאשת מקצוע.
ומשתי השורות האחרונות אבקש להגיע לשורה התחתונה של הכתבה ועל הרעיון שהנחה אותי בעת שכתבתי אותה (ובעת שאני ניגש לחקור סוגיות בחברה בכל תחום):
אחת הבעיות הגדולות ביותר שקיימות בחברה שלנו כיום (ולא רק בישראל), היא הרצון של גורמים מסויימים למנוע מאיתנו, הציבור, את היכולת להיות מורכבים.
גורמים אלו רוצים בחברה דיכוטומית.
גורמים אלו רוצים שנבחר צד בכל נושא ובכל סוגייה.
גורמים אלו רוצים שאנחנו נהיה בינארים, שנהפוך למכונות שלא חושבות. כמו מחשבים. או 0 או 1; או שחור – או לבן; או ימין – או שמאל; או שאנחנו חושבים שבית המשפט העליון מושחת – או שנחשוב שהוא נקי מכל רבב.
"הפשטות היא ניטרול המורכבות" אמר לאונרדו דה וינצ'י, ואין צודק ממנו.
כאשר החברה והתקשורת שלנו נותנת את הבמה לאנשים שהם לא מומחים בתחומם – הטענות שלהם פשטות, וזה כפי שטען דה וינצ'י – מנטרל את המורכבות שבסוגיות שאנו דנים בהן. התהליך הזה מוביל לקיטוב שאנו רואים בחברה שלנו כיום.
אנשים אלו שלא מבינים בנושא מסויים, ובכל זאת מביעים עליו דעה, כאילו ברשותם שנים של ניסיון בתחום – יוצרים נזק אדיר לחברה שלנו, וגורמים להמון לנהור אחרי עמדות לא מבוססות, אשר לא מכילות מספיק ידע מאחוריהן. בעיני מדובר בחוסר אחריות משווע.
כתבת לי בהודעה כי היית "שמח לראות יותר ביקורת והעשרה מצד הכותב". אך צר לי לאכזב אותך, כיוון שאיני מתכוון להביע ביקורת בנושא כה מורכב שאיני מומחה בו. אני חוטא לתפקידי אם אעשה זאת.
אני, דרור גורני, אומר בצורה ברורה וחדה – אני לא מומחה בתחום המשפט. אני גם לא מומחה בתחום חופש המידע. אני לא ד"ר לאתיקה של המשפט. אני גם לא מביא עימי ניסיון של שנים בנושא חופש המידע ובתי המשפט.
אני, דרור גורני, כן אומר בצורה ברורה וחדה – אני עיתונאי. מטרתי להנגיש מידע לציבור, בצורה המהימנה ביותר, כאשר אני מסמתך על אנשי מקצוע, מומחים בתחומם, ולאחר שחקרתי את הנושא לעומק.
הסתמכות על אנשי מקצוע צריכה כמובן להיעשות בצורה אובייקטיבית, ולא הסתמכות המתבססת רק על צד אחד מבלי שמשקפים את עמדת הצד השני.
בדיוק מהסיבה הזאת הבאתי בכתבה מומחה מתחום חופש המידע (המשפטן גיא זומר), שקורא בצורה מפורשת לתיקון המנגנון הקיים ברשות השופטת (וכפי שהראיתי, הדבר כתוב בצורה מפורשת בכתבה),
וכן הבאתי את הצד השני שקורא להשאיר המנגנון כפי שהוא (ד"ר זר-גוטמן).
העמדה של עו"ד אלעד מן מטרתה להציג את עמק השווה, ובכתבה נכתב בצורה ברורה על ידי עו"ד מן כי: "לפעמים פסילה גורפת לא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש פתרונות מורכבים ומידתיים יותר, כפי שיש פתרונות כאלה במקרים של שרים, מנכ"לים או עובדי ציבור אחרים״. כלומר, אלעד מתאר את המורכבות של הסוגייה, אך טוען שייתכן שיש מקום להחיל על השופטים את הפתרונות שחלים על עובדי ציבור אחרים.
אם עמדתו של מן התפרשה בכתבה בצורה שנוטה לאחד הצדדים, אז אני מקבל את הביקורת ובפעם הבאה אפעל להציג את הדברים שנאמרים בצורה שלשמה הם הובאו, שהיא כאמור להציג את עמק השווה.
וברשותך אחזור לפירוט של מדוע בחרתי לכתוב את הכתבה בצורה שבה היא נכתבה:
לחקור, לכתוב, ולסקר – משמעותם לקחת אחריות. ואחריות משמעותה להיות נכון לשאת בדין של המעשים שלך.
כשאני חוקר, כותב או מסקר – אני לוקח אחריות על ההשלכות של מה שאני כותב, לוקח אחריות על ההשפעה הפוטנציאלית של שינוי דעתם של אנשים, לוקח אחריות על המקורות שמהם אני מביא את המידע לקוראים.
כאשר אני לא מומחה בתחום מסויים, ומביע עליו ביקורת – אני חוטא לתפקיד שלי. אני לא לוקח אחריות.
וזאת מהסיבה שיש אנשים שמבינים בתחום יותר ממני, ובכל זאת אני בוחר להביע את הביקורת שלי, למרות שיש אנשים מומחים שכנראה יידעו לתת מידע מהימן, מבוסס, ומועיל יותר ממני.
מטרתנו ב"שקוף" ברורה – עיתונאות אקטיביסטית שמטרתה ליצור שינוי.
לא חסרים תחומים בהם אנחנו עוסקים, וכמובן מביעים את הביקורת שלנו ואת דעתנו עליהם (כדוגמת שקיפות במערכת הפוליטית, ועוד רבות אחרות).
אנו מרשים לעצמנו להביע בתחומים אלו ביקורת ברורה וחדה, משום שאנו מביאים ערך מוסף כשאנו מבקרים אותם.
אנו עוסקים בשקיפות במערכת הפוליטית רבות, מודעים להשלכות של חוסר שקיפות במערכת זו, כיצד היא פוגעת באזרחי המדינה, ומתוך כך אנו לוקחים את האחריות ומביעים עליהם ביקורת.
בעיני, בכתבה זו אנו משיגים את מטרתנו, כיוון שמטרת הכתבה כפי שיוסבר בהמשך, היא להציג את מורכבות הסוגייה, ולגרום לקהל הקוראים שלנו להיות מודע לתמונה הכוללת, מתוך תקווה שכך דעותיו יהיו מבוססות יותר.
האם הבעת ביקורת של דרור גורני על המנגנון הקיים ברשות השופטת הייתה נותנת ערך מוסף כלשהו?
האם לא עדיף להביא את עמדתם של מומחים משני הצדדים של הסוגייה? האם הקוראים לא מקבלים את הערך המוסף דווקא כאשר הם קוראים את עמדת המומחים?
ולסיום –
מטרתי בכתבה הייתה שהציבור יבין את מורכבות הסוגייה. וכדי להבין מורכבות, צריך להביא את עמדתם של מומחים.
מטרתי הייתה להנגיש את דברי המומחים לקוראים, כך שברגע שהקוראים יבינו את התמונה המלאה, ויהיה ברשותם את כל המידע בנושא, הם יוכלו להביע עמדה יותר מבוססת על סוגייה מורכבת זו.
מתוך כך, אני נוטה שלא להסכים עם הטענה שפתחת איתה את ההודעה, "פתחון פה ללא כל תיווך עיתונאי", כיוון שמבחינתי ממימשתי את האחריות שלי כלפיך וכלפי הקוראים.
לצערי קוראים מסויימים בחרו לראות את הכתבה כאילו היא מצדדת באחד מהצדדים, ושוב פנו למקום הדיכוטומי והנוח שגורמים בחברה מנסים להוביל אותנו אליו – המקום של לבחור צד, לבחור שלא לראות את המורכבות, לבחור לתייג אותנו בתור ימין או שמאל,
רק בגלל שהבאנו בכתבה את המורכבות של הסוגייה, ולא הבענו עמדה נחרצת אודותיה. מעשה שכזה של הבעת ביקורת נחרצת על ידינו ב"שקוף" על סוגייה זו, היה כאמור חוטא לתפקידנו, כפי שהוסבר קודם לכן.
השאלות בסוגיית ניגוד העניינים של השופטים אינן פשוטות – מי שבוחר לראות אותן בצורה זו – בוחר להתעלם מהמורכבות.
ב"שקוף" תמצא תחקירים, כתבות, וסיקורים שנכתבים בצורה מקצועית, מעמיקה, שמבוססת על אנשי מקצוע ומומחים בתחומם.
מי שיחפש עמדות שטחיות ופופוליסטיות, מבלי להתעמק במורכבות הסוגייה, יצטרך להתספק בפשטות שגופי התקשורת האחרים בארץ מספקים, ולנזק המתמשך של הקיטוב שהם יוצרים בחברה שלנו.
אני שוב מודה לך על הביקורת, ואני כמובן מצפה לקבל ממך הודעות נוספות.
שתהיה שנה טובה,
דרור גורני.
חברי שקוף הנכבדים .
אני מזדהה לחלוטין לרעיון שלכם של שקיפות, ברכותי, נהדר ובזמן ונכון לכל מוסדות השלטון התקשורת והגופים הגדולים במשק.
והנה בבסיס הרעיון בציר המרכזי במאמר החשוב הזה , פתאום נשכח הדגל החשוב והשקיפות הופכת לערפל. זה נעשה בכתבה החשובה הזו הן במידת החשיפה החלקית לדעות הלא ממש שונות בתכלית מהאנשים שראייתם והן מנטישת הרעיון המרכזי שלכם ״שקוף״. מרואיינים כאן מצדדי האי שקיפות במערכת המשפט ולא מרואיינים מצדדי השקיפות ולא חסרים כאלו. כאוחזי דגל השקיפות הייתי מצפה לסיבה סופר משכנעת להמנע משקיפות במערכת המשפט ואין כזו.
ככה לא בונים שקיפות וככה לא יוצרים אמון אצל הקוראים המצדדים בענין.
שקוף?
שופר התקשורת של בג"ץ
מאמר זה מיישם את האמרה: לכתוב כל כך הרבה ולומר מעט. להעלים את הבעיה בתוך ים של מילים.
השאלות מאוד פשוטות:
האם שופטים יכולים להמצא בניגוד עניינים? כן.
האם שופטים ניהלו משפט תוך שהם מצויים בניגוד עניינים? כן.
האם שופטים שינו הצהרות כדי לדון בתיקים בהם יש להם ניגוד ענייני? כן
אכן. מאמר מערפל, שבא להסתיר את השחיתות. לא ברור מה המאמר עושה באתר כזה, שמתיימר לקרוא לשקיפות ובמקום זה קורא להסתרה ושחיתות
תקרא את המאמר ותבין שאין תשובה פשוטה לשאלה האם לשופט/ת יש ניגודי ענינים במשפט שמנוהל על ידו/ידה… אם לשופט יש חשבון בבנק לאומי, האם הוא יכול לשפוט את בנק לאומי…? הבנת ברוך? פשוט תקרא ותבין
היי אלישע, מה שלומך?
שמח ששלחת לנו את הביקורת, באמת.
אני אשמח להפנות את תשומת ליבך לעיקרון שמנחה אותנו בשקוף, ולמטרות שהכתבה כיוונה להשיג. זה לא קצר, אבל אני אעריך אם תקרא את כל התגובה.
אחת הבעיות הגדולות ביותר שקיימות בחברה שלנו כיום (ולא רק בישראל), היא הרצון של גורמים מסויימים למנוע מאיתנו, הציבור, את היכולת להיות מורכבים.
גורמים אלו רוצים בחברה דיכוטומית.
גורמים אלו רוצים שנבחר צד בכל נושא ובכל סוגייה.
גורמים אלו רוצים שאנחנו נהיה בינארים, שנהפוך למכונות שלא חושבות. כמו מחשבים. או 0 או 1; או שחור – או לבן; או ימין – או שמאל; או שאנחנו חושבים שבית המשפט העליון מושחת – או שנחשוב שהוא נקי מכל רבב.
"הפשטות היא ניטרול המורכבות" אמר לאונרדו דה וינצ'י, ואין צודק ממנו.
כאשר החברה והתקשורת שלנו נותנת את הבמה לאנשים שהם לא מומחים בתחומם – הטענות שלהם פשטות, וזה כפי שטען דה וינצ'י – מנטרל את המורכבות שבסוגיות שאנו דנים בהן. התהליך הזה מוביל לקיטוב שאנו רואים בחברה שלנו כיום.
אנשים אלו שלא מבינים בנושא מסויים, ובכל זאת מביעים עליו דעה, כאילו ברשותם שנים של ניסיון בתחום – יוצרים נזק אדיר לחברה שלנו, וגורמים להמון לנהור אחרי עמדות לא מבוססות, אשר לא מכילות מספיק ידע מאחוריהן. בעיני מדובר בחוסר אחריות משווע.
איני מתכוון להביע ביקורת בנושא כה מורכב שאיני מומחה בו. אני חוטא לתפקידי אם אעשה זאת.
אני, דרור גורני, אומר בצורה ברורה וחדה – אני לא מומחה בתחום המשפט. אני גם לא מומחה בתחום חופש המידע. אני לא ד"ר לאתיקה של המשפט. אני גם לא מביא עימי ניסיון של שנים בנושא חופש המידע ובתי המשפט.
אני, דרור גורני, כן אומר בצורה ברורה וחדה – אני עיתונאי. מטרתי להנגיש מידע לציבור, בצורה המהימנה ביותר, כאשר אני מסמתך על אנשי מקצוע, מומחים בתחומם, ולאחר שחקרתי את הנושא לעומק.
הסתמכות על אנשי מקצוע צריכה כמובן להיעשות בצורה אובייקטיבית, ולא הסתמכות המתבססת רק על צד אחד מבלי שמשקפים את עמדת הצד השני.
בדיוק מהסיבה הזאת הבאתי בכתבה מומחה מתחום חופש המידע (המשפטן גיא זומר), שקורא בצורה מפורשת לתיקון המנגנון הקיים ברשות השופטת ("זומר טוען שאם שופטים יחוייבו למלא את שאלון זה, ויבוצע להם על פיו הסדר ניגוד עניינים אישי, המקרים בהם לשופטים יש ניגוד עניינים יהיו גלויים וידועים לצדדים"),
וכן הבאתי את הצד השני שקורא להשאיר המנגנון כפי שהוא (ד"ר זר-גוטמן).
העמדה של עו"ד אלעד מן מטרתה להציג את עמק השווה, ובכתבה נכתב בצורה ברורה על ידי עו"ד מן כי: "לפעמים פסילה גורפת לא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש פתרונות מורכבים ומידתיים יותר, כפי שיש פתרונות כאלה במקרים של שרים, מנכ"לים או עובדי ציבור אחרים״. כלומר, אלעד מתאר את המורכבות של הסוגייה, אך טוען שייתכן שיש מקום להחיל על השופטים את הפתרונות שחלים על עובדי ציבור אחרים.
אם עמדתו של מן התפרשה בכתבה בצורה שנוטה לאחד הצדדים, אז אני מקבל את הביקורת ובפעם הבאה אפעל להציג את הדברים שנאמרים בצורה שלשמה הם הובאו, שהיא כאמור להציג את עמק השווה.
וברשותך אחזור לפירוט של מדוע בחרתי לכתוב את הכתבה בצורה שבה היא נכתבה:
לחקור, לכתוב, ולסקר – משמעותם לקחת אחריות. ואחריות משמעותה להיות נכון לשאת בדין של המעשים שלך.
כשאני חוקר, כותב או מסקר – אני לוקח אחריות על ההשלכות של מה שאני כותב, לוקח אחריות על ההשפעה הפוטנציאלית של שינוי דעתם של אנשים, לוקח אחריות על המקורות שמהם אני מביא את המידע לקוראים.
כאשר אני לא מומחה בתחום מסויים, ומביע עליו ביקורת – אני חוטא לתפקיד שלי. אני לא לוקח אחריות.
וזאת מהסיבה שיש אנשים שמבינים בתחום יותר ממני, ובכל זאת אני בוחר להביע את הביקורת שלי, למרות שיש אנשים מומחים שכנראה יידעו לתת מידע מהימן, מבוסס, ומועיל יותר ממני.
מטרתנו ב"שקוף" ברורה – עיתונאות אקטיביסטית שמטרתה ליצור שינוי.
לא חסרים תחומים בהם אנחנו עוסקים, וכמובן מביעים את הביקורת שלנו ואת דעתנו עליהם (כדוגמת שקיפות במערכת הפוליטית, ועוד רבות אחרות).
אנו מרשים לעצמנו להביע בתחומים אלו ביקורת ברורה וחדה, משום שאנו מביאים ערך מוסף כשאנו מבקרים אותם.
אנו עוסקים בשקיפות במערכת הפוליטית רבות, מודעים להשלכות של חוסר שקיפות במערכת זו, כיצד היא פוגעת באזרחי המדינה, ומתוך כך אנו לוקחים את האחריות ומביעים עליהם ביקורת.
בעיני, בכתבה זו אנו משיגים את מטרתנו, כיוון שמטרת הכתבה כפי שיוסבר בהמשך, היא להציג את מורכבות הסוגייה, ולגרום לקהל הקוראים שלנו להיות מודע לתמונה הכוללת, מתוך תקווה שכך דעותיו יהיו מבוססות יותר.
האם הבעת ביקורת של דרור גורני על המנגנון הקיים ברשות השופטת הייתה נותנת ערך מוסף כלשהו?
האם לא עדיף להביא את עמדתם של מומחים משני הצדדים של הסוגייה? האם הקוראים לא מקבלים את הערך המוסף דווקא כאשר הם קוראים את עמדת המומחים?
ולסיום –
מטרתי בכתבה הייתה שהציבור יבין את מורכבות הסוגייה. וכדי להבין מורכבות, צריך להביא את עמדתם של מומחים.
מטרתי הייתה להנגיש את דברי המומחים לקוראים, כך שברגע שהקוראים יבינו את התמונה המלאה, ויהיה ברשותם את כל המידע בנושא, הם יוכלו להביע עמדה יותר מבוססת על סוגייה מורכבת זו.
מתוך כך, אני נוטה שלא להסכים עם הטענה שפתחת איתה את ההודעה, "פתחון פה ללא כל תיווך עיתונאי", כיוון שמבחינתי ממימשתי את האחריות שלי כלפיך וכלפי הקוראים.
לצערי קוראים מסויימים בחרו לראות את הכתבה כאילו היא מצדדת באחד מהצדדים, ושוב פנו למקום הדיכוטומי והנוח שגורמים בחברה מנסים להוביל אותנו אליו – המקום של לבחור צד, לבחור שלא לראות את המורכבות, לבחור לתייג אותנו בתור ימין או שמאל,
רק בגלל שהבאנו בכתבה את המורכבות של הסוגייה, ולא הבענו עמדה נחרצת אודותיה. מעשה שכזה של הבעת ביקורת נחרצת על ידינו ב"שקוף" על סוגייה זו, היה כאמור חוטא לתפקידנו, כפי שהוסבר קודם לכן.
השאלות בסוגיית ניגוד העניינים של השופטים אינן פשוטות – מי שבוחר לראות אותן בצורה זו – בוחר להתעלם מהמורכבות.
ב"שקוף" תמצא תחקירים, כתבות, וסיקורים שנכתבים בצורה מקצועית, מעמיקה, שמבוססת על אנשי מקצוע ומומחים בתחומם.
מי שיחפש עמדות שטחיות ופופוליסטיות, מבלי להתעמק במורכבות הסוגייה, יצטרך להתספק בפשטות שגופי התקשורת האחרים בארץ מספקים, ולנזק המתמשך של הקיטוב שהם יוצרים בחברה שלנו.
שתהיה שנה טובה, ואני פתוח תמיד לקבל ביקורת ושאלות נוספות,
דרור גורני.
ישנם מומחי משפט שהם הרבה יותר מרחיקי לכת משני המומחים הללו, שהם בסך הכל מאותו צד של המתרס המשפטי. ישנם משפטנים חכמים ונבונים שחושבים שכל שטית בחירת השופטים והעצמאות המוחלטת שלהם לפרש את החוק ככל העולה על דעתם עד כדי סילוף החוק ולעיתים החלטה בניגוד ללשונו המפורשת, גדשה את הסאה.
הי צוות שקוף!
אני מו"ל ושוקל להפסיק את התמיכה לאור הכתבה הזאת.
אני זמח על העבודה שלכם בנושאי השקיפות. אבל שקיפות אמיתית מוכרחת לבוא מתוך איזון דעות. וראיית המפה הפוליטית משני צדדיה.
חסר ייצוג ימני בצוות שקוף. אין מה לעשות. אנחנו בני אדם. ולמרות המאמץ )שאני מאמין שהוא כנה וישר ) להיות אובייקטיבים, ונייטרלים, עדיין כל אחד מביא את ביתו איתו לעבודה.
מהכתבה, שעניינה בוער לרבים בציבור הימיני ואני איתם, עולה כי על אף האמירות החדות והשפה החריפה (בצדק!) והנוקשית סביב שקיפות בכלל, וניגוד עניינים בפרט ( במיוחד התיסכול הרב שתומר אביטל מעלה רבות על חוסר ההבנה של אישי ציבור בבסיס הפשוט של המושג ניגוד עניינים), למרות ההבנה הזאת…
לפתע שמדובר בבג"ץ – מוצגת כתבה נייטרלית מינוס, חסרת עמוד שדרה, מבולבלת שלא אומרת דבר. ובכך מכריעה לצד הלא שקוף. המתגונן. ולא לצד האמיץ שדורש שקיפות וסטנדרט גבוה מבכירי ההממשל שלנו ברשות השופטת. בקלילות שכזו (כי העולם לא שחור לבן הרי, נכון) תוך כדי שרוב הכתבה מצוטטת עו"ד שגיבשה עם השופטת את דעותיה בנושא – ומימלא לא מייצגת אובייקטיביץ את הנושא- אלא וודאי נמצאת בצידו של בג"ץ.
זה מאכזב אותי, ולמרות שעד עכשיו האמנתי שאתם עושים מאמץ לאיזון, למרות שחסר בצוות הקול הימני, זה מתחיל להיות כבר לא מאוזן.
אני הייתי קורא לשקיפות משקוף.
אני חושב להציע שכל כתב יציג בעמודו הפרטי לאיזה מפלגה הצביע בבחירות האחרונות או צשהו בסגנון.
כן – אם עושים עבודה אובייקטיבית, ואין חשש לבייס , אז אין לשש גם בחשיפת הצד הפוליטי )האישי) של כל כתב בשקוף. לא כך? רעיון למחשבה.
אשמח לשמוע ממכם על זה.
זאת פנייה רציניץ ולא מתריסה.
בברכה, אביעד
כל מילה מדוייקת.
מאמר מלטף, שמה שעולה ממנו הוא ששופטי בגץמשתינים עלינו בקשת,
ורוצים שניתן בהם אמון, למרות הנפוטיזם, יד רוחצת יד, וכל מיני שחיתויות ומקורבים.
כתבה שהורסת את האתר. פשוט כך. למחוק מהר.
היי אביעד, מה שלומך?
שמח ששלחת לנו את הביקורת, וצר לי שהכתבה גורמת לך לחשוב להפסיק לתמוך בנו. אני אשמח להפנות את תשומת ליבך לעיקרון שמנחה אותנו בשקוף, ולמטרות שהכתבה כיוונה להשיג. זה לא קצר, אבל אני אעריך אם תקרא את כל התגובה.
אחת הבעיות הגדולות ביותר שקיימות בחברה שלנו כיום (ולא רק בישראל), היא הרצון של גורמים מסויימים למנוע מאיתנו, הציבור, את היכולת להיות מורכבים.
גורמים אלו רוצים בחברה דיכוטומית.
גורמים אלו רוצים שנבחר צד בכל נושא ובכל סוגייה.
גורמים אלו רוצים שאנחנו נהיה בינארים, שנהפוך למכונות שלא חושבות. כמו מחשבים. או 0 או 1; או שחור – או לבן; או ימין – או שמאל; או שאנחנו חושבים שבית המשפט העליון מושחת – או שנחשוב שהוא נקי מכל רבב.
"הפשטות היא ניטרול המורכבות" אמר לאונרדו דה וינצ'י, ואין צודק ממנו.
כאשר החברה והתקשורת שלנו נותנת את הבמה לאנשים שהם לא מומחים בתחומם – הטענות שלהם פשטות, וזה כפי שטען דה וינצ'י – מנטרל את המורכבות שבסוגיות שאנו דנים בהן. התהליך הזה מוביל לקיטוב שאנו רואים בחברה שלנו כיום.
אנשים אלו שלא מבינים בנושא מסויים, ובכל זאת מביעים עליו דעה, כאילו ברשותם שנים של ניסיון בתחום – יוצרים נזק אדיר לחברה שלנו, וגורמים להמון לנהור אחרי עמדות לא מבוססות, אשר לא מכילות מספיק ידע מאחוריהן. בעיני מדובר בחוסר אחריות משווע.
איני מתכוון להביע ביקורת בנושא כה מורכב שאיני מומחה בו. אני חוטא לתפקידי אם אעשה זאת.
אני, דרור גורני, אומר בצורה ברורה וחדה – אני לא מומחה בתחום המשפט. אני גם לא מומחה בתחום חופש המידע. אני לא ד"ר לאתיקה של המשפט. אני גם לא מביא עימי ניסיון של שנים בנושא חופש המידע ובתי המשפט.
אני, דרור גורני, כן אומר בצורה ברורה וחדה – אני עיתונאי. מטרתי להנגיש מידע לציבור, בצורה המהימנה ביותר, כאשר אני מסמתך על אנשי מקצוע, מומחים בתחומם, ולאחר שחקרתי את הנושא לעומק.
הסתמכות על אנשי מקצוע צריכה כמובן להיעשות בצורה אובייקטיבית, ולא הסתמכות המתבססת רק על צד אחד מבלי שמשקפים את עמדת הצד השני.
בדיוק מהסיבה הזאת הבאתי בכתבה מומחה מתחום חופש המידע (המשפטן גיא זומר), שקורא בצורה מפורשת לתיקון המנגנון הקיים ברשות השופטת ("זומר טוען שאם שופטים יחוייבו למלא את שאלון זה, ויבוצע להם על פיו הסדר ניגוד עניינים אישי, המקרים בהם לשופטים יש ניגוד עניינים יהיו גלויים וידועים לצדדים"),
וכן הבאתי את הצד השני שקורא להשאיר המנגנון כפי שהוא (ד"ר זר-גוטמן).
העמדה של עו"ד אלעד מן מטרתה להציג את עמק השווה, ובכתבה נכתב בצורה ברורה על ידי עו"ד מן כי: "לפעמים פסילה גורפת לא משרתת את האינטרס הציבורי, ויש פתרונות מורכבים ומידתיים יותר, כפי שיש פתרונות כאלה במקרים של שרים, מנכ"לים או עובדי ציבור אחרים״. כלומר, אלעד מתאר את המורכבות של הסוגייה, אך טוען שייתכן שיש מקום להחיל על השופטים את הפתרונות שחלים על עובדי ציבור אחרים.
אם עמדתו של מן התפרשה בכתבה בצורה שנוטה לאחד הצדדים, אז אני מקבל את הביקורת ובפעם הבאה אפעל להציג את הדברים שנאמרים בצורה שלשמה הם הובאו, שהיא כאמור להציג את עמק השווה.
וברשותך אחזור לפירוט של מדוע בחרתי לכתוב את הכתבה בצורה שבה היא נכתבה:
לחקור, לכתוב, ולסקר – משמעותם לקחת אחריות. ואחריות משמעותה להיות נכון לשאת בדין של המעשים שלך.
כשאני חוקר, כותב או מסקר – אני לוקח אחריות על ההשלכות של מה שאני כותב, לוקח אחריות על ההשפעה הפוטנציאלית של שינוי דעתם של אנשים, לוקח אחריות על המקורות שמהם אני מביא את המידע לקוראים.
כאשר אני לא מומחה בתחום מסויים, ומביע עליו ביקורת – אני חוטא לתפקיד שלי. אני לא לוקח אחריות.
וזאת מהסיבה שיש אנשים שמבינים בתחום יותר ממני, ובכל זאת אני בוחר להביע את הביקורת שלי, למרות שיש אנשים מומחים שכנראה יידעו לתת מידע מהימן, מבוסס, ומועיל יותר ממני.
מטרתנו ב"שקוף" ברורה – עיתונאות אקטיביסטית שמטרתה ליצור שינוי.
לא חסרים תחומים בהם אנחנו עוסקים, וכמובן מביעים את הביקורת שלנו ואת דעתנו עליהם (כדוגמת שקיפות במערכת הפוליטית, ועוד רבות אחרות).
אנו מרשים לעצמנו להביע בתחומים אלו ביקורת ברורה וחדה, משום שאנו מביאים ערך מוסף כשאנו מבקרים אותם.
אנו עוסקים בשקיפות במערכת הפוליטית רבות, מודעים להשלכות של חוסר שקיפות במערכת זו, כיצד היא פוגעת באזרחי המדינה, ומתוך כך אנו לוקחים את האחריות ומביעים עליהם ביקורת.
בעיני, בכתבה זו אנו משיגים את מטרתנו, כיוון שמטרת הכתבה כפי שיוסבר בהמשך, היא להציג את מורכבות הסוגייה, ולגרום לקהל הקוראים שלנו להיות מודע לתמונה הכוללת, מתוך תקווה שכך דעותיו יהיו מבוססות יותר.
האם הבעת ביקורת של דרור גורני על המנגנון הקיים ברשות השופטת הייתה נותנת ערך מוסף כלשהו?
האם לא עדיף להביא את עמדתם של מומחים משני הצדדים של הסוגייה? האם הקוראים לא מקבלים את הערך המוסף דווקא כאשר הם קוראים את עמדת המומחים?
ולסיום –
מטרתי בכתבה הייתה שהציבור יבין את מורכבות הסוגייה. וכדי להבין מורכבות, צריך להביא את עמדתם של מומחים.
מטרתי הייתה להנגיש את דברי המומחים לקוראים, כך שברגע שהקוראים יבינו את התמונה המלאה, ויהיה ברשותם את כל המידע בנושא, הם יוכלו להביע עמדה יותר מבוססת על סוגייה מורכבת זו.
מתוך כך, אני נוטה שלא להסכים עם הטענה שפתחת איתה את ההודעה, "פתחון פה ללא כל תיווך עיתונאי", כיוון שמבחינתי ממימשתי את האחריות שלי כלפיך וכלפי הקוראים.
לצערי קוראים מסויימים בחרו לראות את הכתבה כאילו היא מצדדת באחד מהצדדים, ושוב פנו למקום הדיכוטומי והנוח שגורמים בחברה מנסים להוביל אותנו אליו – המקום של לבחור צד, לבחור שלא לראות את המורכבות, לבחור לתייג אותנו בתור ימין או שמאל,
רק בגלל שהבאנו בכתבה את המורכבות של הסוגייה, ולא הבענו עמדה נחרצת אודותיה. מעשה שכזה של הבעת ביקורת נחרצת על ידינו ב"שקוף" על סוגייה זו, היה כאמור חוטא לתפקידנו, כפי שהוסבר קודם לכן.
השאלות בסוגיית ניגוד העניינים של השופטים אינן פשוטות – מי שבוחר לראות אותן בצורה זו – בוחר להתעלם מהמורכבות.
ב"שקוף" תמצא תחקירים, כתבות, וסיקורים שנכתבים בצורה מקצועית, מעמיקה, שמבוססת על אנשי מקצוע ומומחים בתחומם.
מי שיחפש עמדות שטחיות ופופוליסטיות, מבלי להתעמק במורכבות הסוגייה, יצטרך להתספק בפשטות שגופי התקשורת האחרים בארץ מספקים, ולנזק המתמשך של הקיטוב שהם יוצרים בחברה שלנו.
שתהיה שנה טובה, ואני פתוח תמיד לקבל ביקורת ושאלות נוספות,
דרור גורני.
פשוט קשקוש,
לא הפרכתם כלום, ד"ר זר גוטמן כתבה שנציבות תלונות על השופטים כתבה נהלים מחמירים, בראוו, אבל זו הנקודה שהם מצפצפים על זה, ועוד, הטענה הזו כאילו חייבים לשמור על עצמאות השופטים וכו' השופטים הם בני אדם כמו כולנו, וגם הם מועדים לפורענות.
אסף, קצת צניעות….
בא בנאדם, עשה תחקיר והציג כמה צדדים. הביטול הגורף של הדברים הוא בדיוק חטא הדיכוטומיה ששרבים מאיתנו חוטאים בו בשיח הרשתות הרדוד …
אז שוב, קצת צניעות וכבוד לכותב
היי אסף, מה שלומך?
שמח שכתבת לנו את הביקורת, אני אשמח להגיב.
מטרת הכתבה לא הייתה להפריך את אחת הטענות. ובדיוק כפי שנכתב בתחילתה, מטרתה לבדוק האם קיימת בעיה ("יצאנו לבדוק האם באמת יש בעיה במנגנון ניגוד העניינים של השופטים").
אני אשמח להפנות אותך לתגובה שכתבתי להודעה של מגיב בשם: "דרור (לא הכותב)", היא נמצאת 4 הודעות מתחת להודעה שלך.
פירטתי שם מה המטרה שלנו בכתבה זו בצורה מפורטת, וכן מה מנחה אותי כאשר אני חוקר, כותב, ומסקר סוגיות בחברה.
אביא קטע קטן מתוך התגובה שכתבתי למגיב בשם: "דרור (לא הכותב)":
"אחת הבעיות הגדולות ביותר שקיימות בחברה שלנו כיום (ולא רק בישראל), היא הרצון של גורמים מסויימים למנוע מאיתנו, הציבור, את היכולת להיות מורכבים.
גורמים אלו רוצים בחברה דיכוטומית.
גורמים אלו רוצים שנבחר צד בכל נושא ובכל סוגייה.
גורמים אלו רוצים שאנחנו נהיה בינארים, שנהפוך למכונות שלא חושבות. כמו מחשבים. או 0 או 1; או שחור – או לבן; או ימין – או שמאל; או שאנחנו חושבים שבית המשפט העליון מושחת – או שנחשוב שהוא נקי מכל רבב.
"הפשטות היא ניטרול המורכבות" אמר לאונרדו דה וינצ'י, ואין צודק ממנו.
כאשר החברה והתקשורת שלנו נותנת את הבמה לאנשים שהם לא מומחים בתחומם – הטענות שלהם פשטות, וזה כפי שטען דה וינצ'י – מנטרל את המורכבות שבסוגיות שאנו דנים בהן. התהליך הזה מוביל לקיטוב שאנו רואים בחברה שלנו כיום.
אנשים אלו שלא מבינים בנושא מסויים, ובכל זאת מביעים עליו דעה, כאילו ברשותם שנים של ניסיון בתחום – יוצרים נזק אדיר לחברה שלנו, וגורמים להמון לנהור אחרי עמדות לא מבוססות, אשר לא מכילות מספיק ידע מאחוריהן. בעיני מדובר בחוסר אחריות משווע."
שתהיה שנה טובה,
דרור גורני.
ביבי מסרב לדווח על ההון שלו ולחתום על ניגוד עניינים, אחרי שמעל בחובתו וקיבל שוחד לפי הפרסומים, אז יפה דורש יפה מקיים, שהחכים יחתמו וידווחו לפני שהם באים בדרישות.
עם גאון משפטי כמוך ניתן לוותר על בתי המשפט לחלוטין כי אתה פוסק מומחה בשם עצמך ומבטל את כלל המערכת המשפטית. גישה נכונה ומקובלת בהחלט.
בית המישפט העליון.
לא מאמין לבית המשפט.
נכון יותר לומר שבג"צ הוא שלוחה של מר"צ.
תכף תגיד ששופט צריך גם למסור את דעותיו הפוליטיות.?!? יש הגזמה בדרישה כזו משום שעות השמאל לגיטימיות במדינה שלנו אבל כן יש למלא את טופס ההימנעות,וגם אם ידוע מראש על ניגוד עניינים יש למנוע אותם,כי אם לא ניתן יהיה לבטל את השפיטה.
אבל נגיד במשפט בין גבר ואישה,מיהו השופט שהוא אינו בעל ניגוד עניינים?