מכופפי החוקים: גם כחול לבן מובילה מהלכים שמפוררים את הדמוקרטיה

"לעולם לא אאפשר למישהו לפורר את הדמוקרטיה, לא אתן שמישהו ימנה בובות לתפקידים ציבוריים. אמשיך לשמור על בטחון המדינה מבחוץ ומבפנים – אף אחד, לא ירים יד על שלטון החוק", אמר השבוע ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, בני גנץ, שעות ספורות לפני מועד פיזור הכנסת – מהלך שנדחה, נכון לעכשיו. 

גנץ, חזר על מסר זה אינספור פעמים מיום כניסתו לפוליטיקה. ואכן, לזכותו יאמר כי יתכן שמנע את מעורבותו של ראש הממשלה, שעומד למשפט בגין שוחד מרמה והפרת אמונים, במינויים מטעמו לתפקידי פרקליט המדינה והמפכ״ל. 

אך למרות ההצהרות, ויתכן שגם הכוונות הטובות, גנץ שותף ולעיתים מוביל מהלכים שגורמים לפגיעה אנושה בשלטון החוק ולהמשך התפוררות הדמוקרטיה. ולכן כדאי להזכיר לראש המפלגה הטריה: שלטון החוק לא מורכב רק מהליכי מינוי תקינים ומהגנה על שומרי הסף, אלא בראש ובראשונה מכיבוד החוקים הקיימים. גם, ובעיקר, כשהם לא נוחים לך אישית.

חבלה בשלטון החוק

שלטון החוק הוא ערך יסוד במשטר דמוקרטי. משמעותו שכולם נדרשים לפעול במסגרת החוק. כולל כולם. וזה לא משנה מי אתה: שר, חברת כנסת או רה"מ. הבעיה מתחילה כשפתאום יש לך את הכח לשנות את החוק כשהוא לא מתאים לך, פריבלגיה שאין לאף אזרח או אזרחית אחרים במדינה אלא לנבחרי ציבור. 

אם עליתם על כביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש אתם לא יכולים לשנות את המהירות המותרת ל-110 כדי שתוכלו לנסוע יותר מהר. אבל, וזה מה שעושים בכנסת ה-23 ללא הרף, לעיתים לאחר שכבר נתפסו וקיבלו דו"ח הח"כים מבטלים את הדו"ח על ידי שינוי החוק. 

דוגמה לכך ראינו רק השבוע, כשהכנסת חיבלה נמרצות ב"חוק יסוד משק המדינה" שקובע לוח זמנים להגשת תקציב מדינה (תוך מאה ימים מיום הקמת הממשלה), וקובע גם מה קורה אם הממשלה לא מצליחה להעביר תקציב (הכנסת מתפזרת). 

בשנה האחרונה התרגלנו לכך שהפוליטיקאים מכופפים חוקים לצרכים אישיים. הנה כמה דוגמאות בהובלה או השתתפות פעילה דווקא של המפלגה שהבטיחה ניקיון כפיים ולהוות אלטרנטיבה שלטונית, כחול לבן בראשות בני גנץ:

קומבינות שמשנות את מבנה המשטר

לפני הבחירות לכנסת ה-23 גילו המפלגות שאחרי שתי מערכות בחירות אינטנסיביות, חסר להן כסף בקופה. אז מה עושים? משנים (שוב) את חוק מימון מפלגות. חברי הכנסת עקפו את שומרי הסף וקימבנו לעצמם במחטף הגדלת תקציב למימון הקמפיינים שלהם. זה עלה לציבור 63 מיליון שקלים נוספים. 

עוד בנושא:

• מחטף: הממשלה העבירה תקציב בלי להעביר תקציב
• חוק נורבגי כחול-לבן
• הקואליציה משנה את שיטת המשטר 

את הדיון בנושא הוביל אבי ניסנקורן מכחול לבן, ששימש אז כיו״ר הוועדה המסדרת הזמנית של הכנסת, וכיום מכהן כשר המשפטים שממצב את עצמו כמגן שלטון החוק. אולם כל מפלגות הבית היו שותפות למהלך, ובראשן סיעת הליכוד שאף דחפה אותו. המפלגה היחידה שהתנגדה היתה ישראל ביתנו. 

התאמת החוק להסכמים קואליציונים

עוד בזמן המגעים הקואליציונים, וכתנאי להקמת הממשלה, כחול לבן בשיתוף עם הליכוד קידמה שורה של חוקים ששינו את מבנה המשטר בישראל: 

• המצאת המושג ״ראש ממשלה חלופי״ שיאפשר לראש הממשלה נתניהו להישאר בממשלה גם לאחר שיאלץ לפנות את כסא רה"מ (שהרי על פי החוק שר שמואשם בעבירות פליליות חייב להתפטר).
• קיצור ימיה של הכנסת לשלוש שנים מיום כינון הממשלה למרות שלפי חוק יסוד הכנסת היא אמורה לכהן במשך ארבע שנים, וזאת במטרה להתאים את החוק להסכם הרוטציה בין נתניהו לגנץ.
• שינוי של כללי הצבעת האי אמון בממשלה, כך שאם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ – השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה.
• הגדלת את מספר השרים בממשלה באופן שמסרס את כוחה של הכנסת
• ואם זה לא מספיק על הדרך גם סידרו באופן רטרואקטיבי ופרסונלי לח״כים צביקה האוזר ויועז הנדל מפלט מהסנקציות שהחוק מטיל על ח״כים שמתפצלים ממפלגתם – קומבינה שעלותה לציבור עומדת על שלושה מיליוני שקלים בשנה. 

החוקים האלו, שעברו עם היוולדה של הכנסת ה-23, נועדו כדי לשריין בחוק חלק מההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ולהתאים את החוק לצרכי השעה. את הדיונים הוביל חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן, יו"ר הוועדה המיוחדת לחוק.

חוק נורבגי עקום

בהמשך קידמו בזריזות "חוק נורבגי" – מתוצרת כחול לבן, שנתפר למידותיה של מפלגת כחול לבן. החוק איפשר לח"כים ממפלגתו של גנץ שמונו לשרים להתפטר מהכנסת ובמקומם להכניס לכנסת ח"כים חדשים. וכך, באמצעות נוסחה עקומה למדי התאפשר למפלגה שמונה 15 ח"כים להכניס חמישה ח״כים חדשים לכנסת כדי למלא את הריק שנוצר לאחר שכמעט כל חברי הרשימה מונו לתפקידי שרים. וזה בזמן שמפלגת הליכוד, המונה 36 ח"כים יכולה הייתה להכניס לכנסת רק שני ח"כים חדשים.

גם החוק הזה נתפר והותאם לצורכי השעה וכחול לבן. גם כאן הוביל את הדיונים חבר הכנסת איתן גינזבורג (כחול לבן), שמכהן יו"ר ועדת הכנסת.

(וזה עוד טוב, בדרך שקלו להעביר ״חוק נורבגי מדלג״ – חוק בלתי חוקי בעליל שהיה מאפשר את שינוי תוצאות הבחירות לאחר שהתקיימו והוצע כדי להיפטר מח״כים לא נאמנים).

תקציב ללא תקציב

השבוע נשבר שיא נוסף. לאחר שנתניהו לא הסכים להעביר תקציב בהתאם להסכם הקואליציוני עם כחול לבן, לא עבר תקציב בכלל – לפחות לא כחוק. במקום זאת דחו את מועד הגשת התקציב ב-120 יום נוספים, האריכו את תקציב 2019 ואישרו תוספת של 11 מיליארד שקל, שנועדה לטובת גורמים שהממשלה התחייבה לתקצב (כמו תנועות הנוער והישיבות התיכוניות). לשבוע האחרון של השנה לא אושר תקציב. 

החוק החדש, שחלקו נקבע בהוראת שעה זמנית באופן שהותאם לצרכי מפלגות הקואליציה ובראשן הליכוד וכחול לבן, מנוגד לכל הגיון (עדיין יצטרכו להעביר תקציב לשבוע האחרון של שנת 2020) ומתנגש עם הריסון התקציבי שקובע חוק יסוד משק המדינה לפיו עד שהממשלה תחליט על סדר עדיפויות לאומי ינהלו במשרד האוצר תקציב מרוסן שנגזר מתקציב השנה הקודמת. את הדיונים בנוגע לתקציב הוביל ח״כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה), ממלא מקום יו"ר ועדת הכספים.

חוקי פלסטלינה

נכון, תפקידה של הכנסת היא לחוקק ולקבוע מתוקף תפקידה את סדרי הממשל בישראל. ונכון, שעל החקיקה משפיעים באופן טבעי גם שיקולים הפוליטיים (כל אחד והשיקולים שלו). אך מצופה מנבחרי הציבור שלא לחוקק חוקים מתוך אינטרס אישי נקודתי, לעיתים רטרואקטיבי, אלא מתוך חשיבה עמוקה על עתיד המדינה ואזרחיה. בחודשים האחרונים נראה שהכנסת מכופפת, מעוותת ומשעבדת את החוק, לצרכים נקודתיים ופעמים רבות גם לדרישת כחול לבן. בדרך שוכחים לבצע תיקוני חקיקה הקשורים לבחירות, בסוגיות שעלו במהלך הבחירות שהסתיימו. 

ההתנהלות הזו יוצרת חוסר ודאות מוחלט. כך למשל, אנחנו לא יודעים האם ב-23 לדצמבר, במידה ולא יעבור תקציב, הכנסת תתפזר. כי יכול להיות ששוב ישנו את החוק, ידחו את מועד הפיזור או ישנו חוק אחר. 

כשחקיקה קיימת, שחלקה התגבשה במשך עשרות שנים, הופכת לעיסת פלסטלינה רכה בידי רוב קואליציוני שמשנה אותה בהתאם לצרכים שלו – מדובר בכרסום יסודות הדמוקרטיה. לפני שהצדדים מתעסקים בהסכמים הקואליציונים שלהם, שיואילו לכבד את ההסכם שלהם עם החברה הישראלית כולה – ספר החוקים שלנו.