הסיפוח מוכיח: סקרים מוטים מעצבים את התודעה שלנו

| חגי אלקיים-שלם, הספינר / טור אורח |
מאז שהוקמה ממשלת ישראל ה-35 יש נושא אחד שמככב בסיקור התקשורתי בעקביות לצד הקורונה : הסיפוח. הנושא מככב במיוחד בסקרי דעת קהל. כך למשל, סקר מתחילת יוני של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה מראה ש-50% מהישראלים תומכים בהחלת ריבונות על שטחי יהודה ושומרון (מחציתם תומכים גם ללא תמיכת ארה"ב), לעומת רק 30% שמתנגדים.

סקר מתחילת מאי של "מפקדים למען ביטחון ישראל" מוצא רק 26% מהציבור היהודי שתומך בסיפוח – הבדל משמעותי. ומה בסקר של יוזמת ז'נבה, גם הוא מתחילת יוני? 32% תומכים בסיפוח ו-42% מתנגדים לו. 

עוד מאמרים בסדרת הקריאה הביקורתית של "שקוף":

• איך להצליח לקרוא כתבה שמעצבנת אותנו?
• כך עורכים מניפולציה באמצעות גרפים
• איך מעצמות עורכות עליך מניפולציה בפייסבוק?
• ככה מצליחים לעבוד עלינו דרך עריכת וידאו

בנוסף, סקר של חדשות 12 (כן, גם הוא מתחילת יוני) מוצא ש-34% תומכים בסיפוח על פי תוכנית טראמפ לעומת 46% שמתנגדים. ולבסוף, סקר של מכון אקורד מסוף חודש יוני מוצא ש-31% בלבד מהישראלים תומכים ו-69% מתנגדים.
מה אפשר ללמוד מבליל המספרים האלה? בעיקר, שהציבור הישראלי לא לגמרי סגור על עצמו, וגם שסקרים שונים מגיעים למסקנות שונות בתכלית.

סליחה על השאלה

יש ציטוט מוכר של הכלכלן הבריטי רונלד קוז: "אם תענה את הנתונים מספיק, הם יודו בכל דבר". אבל הקסם בסקרים הוא שלא צריך לשחק עם הנתונים כדי לספר את הסיפור שאנחנו רוצים לספר – אפשר להתחיל שלב קודם, ולשחק עם השאלות.

אם נביט בסקרים השונים שהצגתי, נוכל לראות שלמרות הכותרות האחידות שהם זוכים להן ("הציבור הישראלי תומך בסיפוח או מתנגד לסיפוח"), הם בעצם בודקים דברים שונים לחלוטין:

• מרכז גוטמן שאל "האם ישראל צריכה להתקדם להחלת ריבונותה גם אם לא תהיה תמיכה של ארה"ב במהלך?", ומצא ש-50% תומכים בהחלת ריבונות.
• מפקדים למען ביטחון ישראל שאלו "מבין ארבעת האפשרויות, מהי האפשרות הטובה ביותר בעיניך?", ומצאו רק 26% שעונים "סיפוח", אבל הם גם שאלו "איזו אופציה מדינית עדיפה בעיניך?", ושם הם מצאו שסך הכל 52% תומכים במתווה שמכיל סיפוח כלשהו.
• בסקר של יוזמת ז'נבה שאלו "האם אתה תומך או מתנגד לסיפוח שטחים?", ומצאו 41.7% שמתנגדים, ו-32.2% שתומכים.
• בחדשות 12 שאלו "מה עמדתך בנוגע לסיפוח לפי מתווה טראמפ?", ומצאו 46% מתנגדים ו-34% תומכים.
• במכון אקורד שאלו "מה מידת תמיכתך או התנגדותך למהלך שבו ישראל תספח באופן חד-צדדי לשטחה אזורים בגדה המערבית?", ומצאו 69% שמתנגדים ו-31% שתומכים (לא דווח על חסרי דעה).

אנחנו רואים כאן שבעצם שאלו שאלות שונות:

• עמדות כלפי החלת ריבונות
• עמדות כלפי סיפוח חד צדדי
• עמדות כלפי אופציות מדיניות שונות
• עמדות כלפי סיפוח שטחים
• עמדות כלפי סיפוח לפי מתווה טראמפ

כל אחת מהשאלות האלה הובילה לתשובה שונה. זה לא מפתיע: אלה באמת שאלות שונות. למשל, כאשר אנחנו שואלים על סיפוח לפי מתווה טראמפ – אנחנו נגלה שגם מתנחלים בעלי עמדות ימניות אומרים שהם מתנגדים, כי מתווה טראמפ כולל מדינה פלסטינית. לעומת זאת, אם אנחנו שואלים על "החלת ריבונות" אנחנו מגלים הרבה יותר תומכים ממתנגדים.

מציאות בהזמנה

כרגע אין כלל תוכנית מדינית ברורה על השולחן. גם בתוך הממשלה והצבא נשמעים בעלי תפקידים בכירים שמספרים שלא הוצגו להם מפות או תוכניות מפורטות, והמשמעות היא שניתן לצקת אל תוך הצעד הזה משמעויות רבות: מצד אחד אפשר לראות בו החלת ריבונות מקיפה על כל שטחי C ביהודה ושומרון, ומצד שני אפשר לראות בו צעד ראשון לקראת הקמת מדינה פלסטינית. אל תוך העמימות הזו נכנסים עורכי הסקרים, שיכולים לשאול שאלות שונות לחלוטין על אותו הנושא.

עורכי סקרים מבינים היטב את ההשפעה של הניסוח שלהם על תוצאות הסקר. כפי שהדגמנו ב-2019 בפרויקט הסקר השקוף, בהחלט אפשר ל"ייצר" תוצאות ספציפיות לפי הזמנה: תומכי הסקר ביקשו ממני ל"ייצר" תוצאה שמראה רוב בעד הסדר שתי המדינות ותוצאה שמראה רוב נגד הסדר שתי המדינות, והצלחתי לעשות זאת באמצעות ניסוח מדויק של השאלה. 
כשרציתי לייצר רוב "בעד" פתרון שתי המדינות, שאלתי על תמיכה במשא ומתן. כשרציתי ליצור רוב "נגד" פתרון שתי המדינות, שאלתי על נסיגה מהשטחים והקמת מדינה פלסטינית. אלה אולי נראות כמו שאלות באותו נושא – אבל הן בעצם שאלות שונות לחלוטין.

כעורך סקרים אני יכול לספר שללקוחות יש דרישות שונות במקרים שונים. לעתים הם ירצו תוצאה שהם יכולים להציג אותה לעיתונים ולהשיג כותרת יפה. במצב כזה, הם לא תמיד יבקשו במפורש "תייצר לי את התוצאה הזו", אבל הם יבהירו לסוקר מה הם מנסים לעשות, והסוקר ימצא (במודע או לא במודע) נוסח שיעזור להם להגיע לשם.
במצבים אחרים הם ירצו להבין את דעת הקהל יותר לעומק. במקרה כזה הם יבהירו לסוקר מה השאלות שלהם ומה הם מנסים לגלות, והוא בדרך כלל ינסח יותר משאלה אחת כדי לבחון לעומק את הסוגיה. 
התוצאות של שאלות כאלה יהיו מורכבות יותר ובהרבה מקרים יתאימו פחות לכותרת מפוצצת, אבל הן מועילות יותר למי שרוצה לתכנן קמפיין או להבין גם את ההגיון מאחורי ההצהרות השטחיות של אנשים לגבי סוגיות שעל סדר היום.

אני לא מאשים פה את הסוקרים, וגם לא את מזמיני הסקרים. גם אלה וגם אלה עושים את עבודתם: הראשונים מספקים ללקוח את המוצר שהוא ביקש לקנות, והאחרונים מנסים להשפיע על דעת הקהל ועל מקבלי ההחלטות באמצעות עיצוב התפיסה הציבורית של "מה כולם חושבים". אבל יש פה גורם שלישי שחשוב להתייחס אליו: כלי התקשורת.

התקשורת מפספסת – אבל אתם יכולים לעלות על זה

כל עיתונאי שראה כמה סקרים בחייו מכיר את היכולת המרשימה של הסוקרים לעצב תוצאות באמצעות ניסוחים מוטים. למרות זאת, בהרבה מאד מקרים אנחנו רואים דיווח על התוצאות, שלא עוצר בביקורת, לא בוחן את ניסוח השאלות ולא מבהיר לקהל את הניואנסים בניסוח שנבחר. 
גרוע מכך, כמה מהסקרים שהזכרתי כאן (ואחרים שלא הזכרתי כאן) הם סקרים מוזמנים של ערוצי החדשות עצמם, שגם הם לוקים בניסוחים מוטים. בין אם הסקרים האלה מוטים במכוון או בטעות, הם מציגים לנו מציאות לא מדויקת: הם לא מבהירים לנו עד כמה דעת הקהל ניתנת לעיצוב ולהשפעה, תוך כדי שהם עצמם מעצבים את דעת הקהל הזו ומשפיעים עליה.

אז מה אפשר לעשות? מעבר להצבת דרישה ברורה יותר לכלי התקשורת לספק לנו סקירה מעמיקה יותר של תוצאות סקרים, או לכל הפחות לשים כוכביות ולציין הסתייגויות כשהם מציגים את תוצאות הסקרים, אנחנו יכולים ללמוד להתמודד עם ההטיות האלה בעצמנו. 
תמיד חפשו את הניסוח המדויק של השאלה שמוצגת בכותרת: האם הניסוח הזה מתמקד בפן מסוים של הסוגיה ומסתיר פן אחר? האם הוא כולל מילים רגישות ש"יקפיצו" קהלים מסוימים, או מנגד משתמש במילים מכובסות כדי לצמצם את התגובה הרגשית של המשיבים? האם מציגים לנו כמה אנשים ענו "לא יודע"? כל השאלות האלה יכולות לספק לנו הבנה טובה יותר של האמת שמאחורי הסקר.

ומה באמת עמדות הציבור לגבי הסיפוח? בתור מי שהוציא סקר משלו בנושא הזה, אני יכול לומר שלנסח שאלה ניטרלית על תוכנית מעורפלת שאף אחד לא מכיר את הפרטים שלה – זו משימה ממש קשה. 
התוצאות שאני מצאתי מראות שלכל מתווה של סיפוח יש תגובות שונות לחלוטין – בין סיפוח של בקעת הירדן, גושי ההתנחלויות, כל שטחי C, עם תמיכה אמריקאית, בלי תמיכה אמריקאית, כחלק מהסדר שתי מדינות, כצעד חד צדדי או כחלק ממשא ומתן. המציאות מורכבת, לכן אני מפקפק בכל מי שמנסה לרדד אותה לכותרת אחת פשוטה.