ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
חדשות מצוינות: הממשלה אישרה מהלך להרחבת שיתוף הציבור בתהליך קבלת ההחלטות הן בקרב משרדי הממשלה והן ברשויות המקומיות. זה קרה אחרי שבמשרד ראש הממשלה הגיעו למסקנה שכשהם מתייעצים איתנו, הציבור, מתקבלות החלטות ישימות יותר ומושכלות הרבה יותר.
ההחלטה כוללת הקמת תשתית טכנולוגית ליצירת קשר עם הציבור, כשמשרד רה"מ ומשרד הפנים יוכלו לצייד את הרשויות המקומיות בכלים ובמיומנויות לשיתוף התושבים. אחד המקומות החשובים שמתחילים בהם הוא הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, יחד עם מינהל התכנון.
"אחת הבשורות החשובות בהחלטה הזו היא השלטון המקומי", אומרת סיון ורדי, מנהלת היחידה לשיתוף ציבור באגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. "יש צמא גדול ומוכנות ברשויות המקומיות לקחת את התחום כמה צעדים קדימה". לצד ורדי קידמו את ההחלטה רועי דרור ראש אגף בכיר ממשל ואורן כהן סמנכ״ל ממשל וחברה.
הממשלה הכריזה גם על מינוי מובילי שיתוף ציבור במשרדי הממשלה השונים והודיעה כי יפורסם דוח שנתי בנושא שיתוף הציבור בעבודת הממשלה, לרבות מדדי איכות וכמות. השלב הראשון בתהליך היה לייצר כלים ומדדים לבחינת שיתוף ציבור איכותי. מסתבר שחיפוש גוגל לא עוזר במקרה הזה: מובילי המהלך סיפרו שאחרי שחיפשו בכל העולם מדדים לתהליכי שיתוף ציבור, וב-OECD אמרו להם "אין לנו, תעדכנו כשתפתחו בעצמכם", הם גיבשו קבוצת חשיבה ופיתחו אותם.
לפני כחודש הם השיקו כלי לתכנון ומדידת שיתוף ציבור שמיועד לכל מי שמוביל תהליכי שיתוף ציבור – משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מגזר עסקי, מגזר שלישי וכו'. כיצד המהלך הזה ישפיע על המעורבות האזרחית ובאילו נקודות הוא עדיין חסר?
הרעיון של שיתוף ציבור נולד מהבנה כי אזרחים מן השורה, אותם אנשים שבעיה נתונה משפיעה עליהם בחיי היומיום, הינם 'מומחים' לבעיה זו, לא פחות ולעתים אף יותר מאשר אנשי הממשל או אנשי המקצוע שנחשבים "מומחים".
במילים אחרות, בעיות שנוגעות לחייהם של בני אדם מצריכות פתרונות שמביאים בחשבון לא רק את ההיבט "המדעי" של הבעיה, היבט אנשי המקצוע, אלא גם את ההיבט האנושי — מה חשוב לאנשים עצמם, מהם הקשיים והצרכים שלהם והאם הם יודעים על אפשרויות לפתרון שאנשי המקצוע לא תמיד מודעים אליו.
קחו למשל מיזם שיתוף ציבור שמתקיים בת"א בשנים האחרונות: העיריה מבקשת באתר ייעודי הצעות מציבור התושבים המקומי מה כדאי לשפץ. לאחר מכן היחידות השונות בעירייה בודקות אילו מן ההצעות אפשריות ומה עלותן ואז התושבים והתושבות מצביעים ומחליטים מה יבוצע. במילים אחרות, במקום להחליט עבור התושבים כיצד לשפץ את השכונה – העירייה מעניקה את הכוח לתושבים לקבוע בעצמם.
בשכונת שפירא, למשל, החליטה העירייה ליישם גם את כל ההצעות שהועלו – בעלות של כמעט מיליון וחצי שקלים. בין היתר יותקנו חניות אופניים, הצללה בחצר מתנ"ס, שיפור התאורה ועוד. בצפון הישן ישדרגו את הגומי והמתקנים בכיכר היל בעלות של 160,000 שקלים, בגן העצמאות יקימו מגרש משחקים בהשקעה של 750,000 שקלים ועוד.
"כיום, בעלי תפקידים רבים נמנעים מליזום תהליכי שיתוף ציבור בגלל בעיית משאבים וידע", הסבירה ד"ר עידית מנוסביץ, ראשת המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת, וחוקרת תהליכי התדיינות ושיתוף ציבור, "לכן, הקמת פלטפורמה דיגיטלית, ידידותית למשתמש והנגשתה לציבור, מהווה קפיצת דרך למינוף היוזמות בישראל".
מנוסביץ הזהירה כי שיתוף ציבור אין פירושו שהציבור מחליט לבדו. ישנן רמות שונות של שיתוף ציבור, ויוזמי השיתוף קובעים את רמת השיתוף. "חשוב להיזהר משימוש מטעה בכותרת 'שיתוף ציבור', למשל במקרים בהם הציבור מוזמן לשמוע על מדיניות שנקבעה, כלומר, רק יידוע הציבור במהלך שכבר נחתם, שאין בו כל שיתוף ציבור אלא מניפולציה".
ברוב המקרים כשרשויות אומרות "שיתוף ציבור" – הן מתכוונות ליידוע, אך הצגת תכנית כמעט מוגמרת איננה שיתוף ציבור – וגם לא מהלך של איסוף רעיונות מהתושבים. שיתוף ציבור הוא תהליך שבו עומדת סוגייה על השולחן, צריך לקבל החלטה לגבי מדיניות, והכל פתוח.
לפי חוקרים מהתחום, הציבור לא אחת מאוכזב מכך שההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר לא עולה בקנה אחד עם מה שנאמר בתהליך. למשל: מדוע מתייעצים איתנו לגבי תכנון שביל אופניים, אם ברור למתכננים מראש שמבחינת העירייה יש רק מסלול אחד אפשרי?
ואכן, בשנה האחרונה עיקר הפעילויות שהשלטון מגדיר כ"שיתוף הציבור" התנהלו לאחר גיבוש עמדת הרשות. "הערות מהציבור זה לא הליך שיתופי", אמרה עו"ד רבקי דב"ש, שעמדה בעבר בראשות היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים. בסוף אוקטובר 2020 היא בדקה וגילתה כי מתוך 48 הליכים שפורסמו לציבור באתרים ממשלתיים קטגוריה "שיתוף ציבור" ב-2020, מרביתם כללו רק הערות לטיוטה או למדיניות שגובשה על ידי הממשלה (כ-52%) ורק כרבע מהם (23%) עסקו בהיוועצות ראשונית, עוד בטרם גובשה המדיניות.
המהלך שמוביל משרד רה"מ נחוץ, שכן נראה כי מרבית שיתוף הציבור נעשה בהליכים עירוניים בתחום התכנון והבניה ומעט מאוד ברמה הממשלתית. מבדיקת הסדנא לידע ציבור רק 19% מהליכי השיתוף מטעם משרדי הממשלה בין השנים 2015 ל-2019 עסקו בנושאים אחרים, היקף נמוך בהתייחס לארבע שנים ולגודלה העצום של הממשלה. הנתונים כוללים רק התקשרויות ממשלתיות שקופות ומקטולגות (משרד רה"מ למשל לא מפרסם את ההתקשרויות שלו בכלל).
בשנים האחרונות, ישראל שיפרה משמעותית את מיקומה במדדי ה-OECD בהליכי שיתוף הציבור. דב"ש מציינת כמה דוגמאות מוצלחות ברמת הממשלה: אחת מהן היא ההליך המקדים של ועדת פלמור למאבק בגזענות: הם פנו לארגונים ולקהילה האתיופית על מנת שהנושאים שהוועדה תדון בהם יגיעו מהקהילה עצמה. דוגמה שניה היא הליך שיתוף הציבור המקצועי בוועדת טרכטנברג שקמה בעקבות המחאה החברתית. בוועדה התייחסו בכובד ראש להצעות שהגיעו לציבור כדי להוזיל את יוקר המחיה לצד סוגיות נוספות.
מחקר שערכה ב-2014 ד"ר שרית בן שמחון-פלג, סמנכ"ל מחקר מכון ירושלים למחקרי מדיניות ושותפה בתהליך בתוך משרד רה"מ, מצא שב-76% רשויות שנבדקו העירייה היא זאת שיזמה את תהליכי השיתוף. "אם לפני 2011 הציבור דרש להשתתף, ולעיתים גם הניע מהלכים משמעותיים והעירייה או הממשלה הצטרפה אחר כך, כיום הממשלה והעירייה קובעות את הטון, הקצב והנושאים", הסבירה.
האם מעבר היוזמה מהתושבים לרשויות היא חיובית? בעיניה זה סימן טוב שהממסד רואה עצמו יותר ויותר מחוייב לשיתופי ציבור, אל מצד שני התוצאה היא שהרשויות הן אלו שקובעות את הסוגייה ואת מסגרת הדיון. "שיתוף הציבור נקבע על ידי צרכי הממשלה והעירייה, ולאו דווקא נותן ביטוי למה שמעסיק את האזרחים", אמרה בן-שמחון פלג.
ניכר שהצעד שעשו במשרד רה"מ הוא התחלה טובה, אך יש גם מקום לשיפור. כך למשל, סוגיית המשוב לאחר קבלת ההחלטה: לעיתים קרובות הרשויות לא מנמקות מדוע נדחו פניות מהציבור ולא מקבלות ממנו משוב על אופן ניהול ההליך. ראוי שתאפשר גם לאזרחים להשתתף במדידת הצלחת שיתוף הציבור: האם המשתתף חשב שהליך היה מועיל? האם המשתתפת מרגישה שהרשות קשובה והאם ההשקעה שלהם בהליך הייתה כדאית מבחינתם?ֿ
השלב הבא, בעיני ד"ר עידית מנוסביץ החוקרת תהליכי התדיינות ושיתוף ציבור, הוא להתחיל לפתוח את הנושאים בשלב מוקדם יותר ולא אחרי שגובשה כבר רשימת פתרונות. "מרכיב חשוב מאוד שחסר ביוזמות השיתוף בישראל הוא יצירת מרחב לתהליכי התדיינות מובנים – public deliberation – לצורך 'פיצוח' בעיות מורכבות ופיתוח פתרונות חדשים ויצירתיים", היא אומרת.
"בשונה מתהליכי דיאלוג ומשא ומתן עם נציגי תושבים, אותן מגדיר המשרד כשיתוף ברמות נמוכות, בתהליכי התדיינות נקודת המוצא היא מציאת מכנה משותף בין קבוצות שונות בקהילה, תהליך שמחזק את הלכידות הקהילתית ומהווה בסיס להמשך פיתוח במישור החברתי והכלכלי".
נראה שהכיוון נכון, אבל זה עדיין מעט מדי. החלטת הממשלה, בתקווה, תאיץ את מיזמי שיתוף הציבור. כך או אחרת, בן שמחון-פלג מאמינה ששיתוף ציבור לא מספיק. לדבריה, חייבים בד בבד לקדם לצדו ניהול תקין ושקיפות שלטונית. שיתוף ציבור ללא שני המרכיבים הללו, לדעתה, פשוט לא יעבוד. אמון הציבור במוסדות השלטון יישאר נמוך – ורק מעט מהציבור בכלל יירצה להשתתף.
***
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק