לקראת כיפור: יצאנו לחפש נבחרי ציבור שמוכנים לקחת אחריות

״לא עשינו מספיק כהנהגה כדי להיות ראויים לתשומת לבכם. סמכתם עלינו, ואנחנו, אכזבנו״, התנצל הנשיא רובי ריבלין בנאום מיוחד לקראת ערב ראש השנה. הנשיא העשירי של ישראל החליט לקחת אחריות ולהתנצל. צעד שכבר מזמן לא נראה במחוזותינו, גם אם זו הדרגה הנמוכה ביותר של לקיחת אחריות. 

"ברמה האישית אני מבקש את סליחתכם על התנהלותי כאן בבית הנשיא במהלך הסגר של ימי הפסח. התנצלתי על כך בעבר, כן, ואני עושה זאת שוב היום. הבדידות שלי אינה כואבת יותר מהבדידות של רבים מכם שהקפדתם על ההנחיות", כך הוא אמר. ריבלין, כזכור, הפר את ההנחיות כשאירח בבית הנשיא את ביתו ומשפחתה ובניגוד להנחיות שהיו בתוקף בערב החג. 

אנחנו עוברים תקופה של דאגה ושל חשש מפני הבאות. רבים חווים תחושה של בדידות, חוסר בטחון, חוסר יציבות. לצד הפחד להידבק, ישנה החרדה לעתיד הכלכלי. על אלו מתווספות ההנחיות הקשות שמטילה הממשלה על הציבור חדשות לבקרים. הן כוללות פגיעה בחופש התנועה ובחופש בכלל, מצופפות משפחות שלמות בתוך בתים סגורים, מעמיקות את הבידוד, ופוגעות גם בבריאות. לפעמים הן מרגישות שרירותיות ולא מובנות. אבל רובנו מבינים שאם אנחנו רוצים לעצור את ההתפרצות אנחנו צריכים לשתף פעולה. ביחד. 

היינו מצפים מנבחרי הציבור – הם אלו שמחליטים על ההנחיות האלו, לטובת כולנו כמובן – להיות הראשונים שנותנים דוגמא אישית ואפילו להחמיר עם עצמם. אלו שמקפידים יותר מכולם, שמנדנדים לאנשים שעובדים איתם לשים את המסכות טוב טוב גם על האף. 

מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו נחשפו יותר מדי מקרים בהם קרה בדיוק ההיפך. נבחרי ציבור רבים מידי – גם הבכירים ביותר שהחליטו בימים האחרונים על החרפת הסגר, וגם כאלו שמאשימים את האזרחים בחוסר ציות להנחיות שהוביל להתפרצות המחודשת – פשוט זלזלו בהחלטות של עצמם.

עוד בשקוף:

• בלעדי הח"כים והשרים החושפים את האינטרסים הכלכליים שלהם
• השר שמולי, איפה התקציב שהבטחת לטיפול באלימות במשפחה?
• כך חומק ח״כ חיים כץ ממשפט

לפעמים זה מרגיש שנבחרי הציבור שלנו חושבים שהם חסינים מפני הנגיף. זה לא רק לוחץ היטב על כפתור ה״פראיירים״ הישראלי, אלא ממש מבלבל. כי יש מי שיראו בזה סימן לכך שאולי אם הנבחרים לא ממלאים אחר ההנחיות בכלל אין נגיף. אולי זו רק קונספירציה? למען הסר ספק, יש נגיף והוא מסוכן.

סגן שר החינוך, מאיר פרוש, נתפס בחתונה המונית בחיפה ואלי כהן, שר המודיעין בחתונה של חבר ובשניהם לא שמרו על הכללים; כחול לבן קיימו אירוע גיבוש בלי להקפיד על עטיית מסכות ושמירה על ריחוק.

סגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן הפר חובת בידוד (ולאחר מכן התגלה כי באמת חלה) וכך גם רה"מ נתניהו שבנוסף השתתף בטקס החתימה בוושינגטון, שם התנהלו כולם כאילו הקורונה זו רק בירה שלוקחים מהבר בטקס.

שרת התחבורה מירי רגב נאמה לרגל חניכת מחלף חדש, באירוע שגרם להתקהלות אסורה; חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ניר ברקת, יואב גלנט וגם הנשיא ריבלין אירחו את ילדיהם בערב חג הפסח, ושני שרי הבריאות האחרונים: יעקב ליצמן וגם יולי אדלשטיין נתפסו בחוסר דוגמא אישית. אלו רק חלק מהאירועים. 

אלו הם רק חלק מהמקרים הבולטים בחודשים האחרונים, בהם נבחרי ציבור נתפסו על חם כשהפרו הנחיות או התחכמו. לכבוד יום הכיפורים ובפתחו של החמרת הסגר השני, פנינו אליהם. רצינו להציע להם לקחת אחריות, לפתוח דף חדש, לנצל את הבמה כדי להעביר מסר לציבור ואולי אפילו ממש להתנצל. כמו הנשיא. הבהרנו שכוונותינו טובות. 

זה היה אמור להיות פרויקט חיובי. אחרי הזעם הציבורי ביקשנו דווקא לסלוח. לקראת הסגר המוחלט השני חשבנו שלציבור חשוב שהם יפגינו מנהיגות. 

אנחנו לא תמימים. ידענו שעד כה עיתונאים וגם גולשים ברשתות החברתיות ביקשו מהם לא פעם להסביר מה קרה ולקחת אחריות. ושזה לא קרה. אז לא באמת ציפינו להתנצלות אלא לדעת שהם מבינים שהנראות חשובה. שהציבור נושא אליהם עיניים ויש משמעות למה שהם עושים. ולמרות זאת, התאכזבנו. 

טעינו. ואנחנו מתנצלים בפניכם קוראי שקוף היקרים והיקרות. ערב יום הכיפורים, ובמקום סליחות מצאנו בעיקר תירוצים והכחשות. רק אחד מנבחרי הציבור אליהם פנינו גילה שביב של לקיחת אחריות. השאר התפתלו, דקדקו איתנו על חודו של קוץ מה בדיוק היו ההנחיות באותה שניה ספציפית, התווכחו אם היו 48 משתתפים או 51, חלקם ביקשו להסביר ״שלא לציטוט״ את מה שהתרחש מאחורי הקלעים, והיו מי שהסבירו לנו למה דווקא אנחנו אלו שלא בסדר. זה בהנחה שבכלל קיבלנו תשובה.

כשכבר נואשנו התקבלה תגובה מלשכתו של שר המודיעין, אלי כהן. זיק קטן של לקיחת אחריות: "עטיית מסכה היא חיונית במלחמה בקורונה. במסגרת אירוע בו השתתפתי הורדתי מסכה לטובת צילום עם בעל השמחה, וקיבלתי וכיבדתי את הביקורת גם על עצם הצילום ואקפיד להבא כמובן קלה כבחמורה. ביחד ננצח את נגיף הקורונה".

בימים אלו אנחנו מסתפקים במועט. וזה בדיוק מה שצריך. לא יותר ולא פחות. 

גם נבחרי ציבור הם בני אדם. יכול להיות שטעו או נקלעו לסיטואציה שלא התכוונו אליה. אולי הדברים לא נעשו מתוך רוע או בזדון. אבל אנחנו לא נפסיק לצפות מהם לתת דוגמה אישית, ולדרוש מהם לתת לנו, הציבור, דין וחשבון.

המאבק במגפה דורש ערבות הדדית, סולידריות ושיתוף פעולה של כולם, מקטן עד גדול, מהבן של השכנים ועד לראש הממשלה. אבל אנחנו חיים במדינה שהספורט האולימפי שלה הוא ״לא לצאת פראייר״. מדינה שבה אמון הציבור במערכת נשחק עד דק. חצי שנה לתוך הקורונה הגיע הזמן כבר להתעורר ולהבין שאם חבר כנסת לא מכסה את האף, אז גם הציבור לא יכסה את האף. ואם השר משתתף בטרנד של מסכת-סנטר, אז לכולם מותר ללכת עם מסכה על הסנטר. בלי דוגמא אישית ולקיחת אחריות של נבחרי ציבור ושל מובילי דעת קהל אין לנו סיכוי לנצח את הקורונה.