אלוביץ׳ לבג״ץ: לנאשמים מותר להדליף ולתדרך את התקשורת, לתביעה אסור

| אורן פרסיקו |

בית-המשפט העליון ידון ביום שני הקרוב (14.9) בעתירה שהגישו לפני כשלושה חודשים בני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', הנאשמים בשוחד בתיק 4000. במרכז העתירה, שהוגשה נגד היועץ המשפטי לממשלה, הדרישה לפתוח בחקירה בגין הדלפות לעיתונאים ו"תדרוכים מגמתיים" לכלי התקשורת. היועמ"ש מנדלבליט טען כי יש לדחות את העתירה על הסף.

שאול ואיריס אלוביץ' עומדים בימים אלה למשפט פלילי לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ובעל השליטה ב"ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. בני הזוג אלוביץ' חשודים כי פעלו להטות את הסיקור של ראש הממשלה ומשפחתו, ושל גורמים אחרים, באתר "וואלה" שהיה בשליטתם, וזאת בתמורה לכך שנתניהו יוביל החלטות רגולטורית בשווי מאות מיליוני שקלים.

עוד בסיקור משפט המו״לים:

• חשיפה: נוני מוזס ניסה להפוך למונופול דרך הכנסת
• תיק 4000: הפרקליטות טוענת כי לא הסתירה חומרי חקירה
• כך סיקרו המהדורות המרכזיות את המו"לים הנאשמים בתיקי נתניהו

ביום שישי האחרון, לדוגמה, פורסמה ב"מקור ראשון" ידיעה נרחבת מאת אילת כהנא תחת הכותרת "פרקליטי אלוביץ' במרוץ נגד הזמן להספיק לעבור על חומרי החקירה", שהציגה בפירוט את גרסתם של הנאשמים. גם המסגור של הדיווחים בתקשורת על פרשת "התמליל החסר", מעידים על עבודה תקשורתית נמרצת מאחורי הקלעים של נציגי הנאשמים. מבחינה זו, ההליך האזרחי שהגישו בני הזוג אלוביץ' לבג"ץ הוא פעולה נוספת שביצעו שני הנאשמים ממשפחת אלוביץ' לטובת עיצוב הדיון הציבורי של המשפט הפלילי.
בני הזוג אלוביץ' טוענים בעתירתם כי דווקא בעידן הנוכחי חשוב לשרטט גבולות בהדלפות מהליכים פליליים; וכי אין לאפשר תדרוכים שנועדו לרמוס את כבוד הנאשם וזכותו להליך הוגן. העותרים מדגישים כי אינם באים בטענה לתקשורת, אלא לגופים המזינים אותה במידע.
כדוגמה לפרסום שהגיע כתוצאה מהדלפה פסולה מציינים בני הזוג אלוביץ' בעתירתם את הכתבה "הכירו את 23 הפרקליטים שמכריעים את גורל נתניהו" שפרסם חן מענית ב"גלובס" בתחילת 2019. דוגמה נוספת היא אותה תוכנית של "המקור", שכללה ראיונות עם חלק מהעדים שעתידים להופיע בתיק.
"נדמה שאין צורך להכביר מילים על מנת לעמוד על חומרת הדברים", כותבים בני-הזוג אלוביץ' בעתירתם. "על עינוי הדין הנורא של העותרים נוכח משפט השדה שנערך להם ושלא זכור כדוגמתו; על חציית כל קו אדום בהסכמתם של מספר עדי תביעה להתראיין לתכנית בנושא עדותם תוך הפרת האיסור המפורש שהוטל עליהם; על ההשפעה הפסולה והאסורה שיכולה להיות לתכנית, על מסריה המגמתיים, על יתר עדי התביעה; על מראית פני הצדק; על כבודו של בית המשפט; ובאופן כללי, על הפגיעה האנושה בזכותם של העותרים להליך הוגן כשהם אמורים ליהנות מחזקת החפות המסורה לכל אדם במדינת חוק עד שבית משפט מוסמך, לא זה של הכיכרות, יקבע אחרת".

דוגמה נוספת שהזכירו בני-הזוג אלוביץ' בעתירתם היא ידיעה מאת אביעד גליקמן, ששודרה במהדורת חדשות 13 תחת הכותרת "הפתק של פילבר: הראיה החדשה והמשמעותית בתיק 4000". בדיווח נמסר כי הראיה מוגדרת על ידי גורמי החקירה "ראיית זהב". כמו כן הזכירו בני-הזוג בעתירתם תוכנית נוספת של "המקור" ברשת 13, שכללה הקלטת שיחות טלפון בינם לבין אילן ישועה, ששימש כמנכ"ל אתר "וואלה".

בעקבות פרסומים אלה פנו בני-הזוג אלוביץ' ליועמ"ש מנדלבליט בדרישה לפתוח בחקירה לאיתור מקור ההדלפה ול"חשיפת המתדרכים האלמוניים שתדרכו את הכתבים באופן שחוטא לאמת וכינו ראיה זו 'ראיית זהב'", אולם לשווא.

כתוצאה מההדלפות הללו, טוענים הנאשמים איריס ושאול אלוביץ', נגרמו להם "נזקים עצומים". לפי העתירה, "בטרם זכו עיניהם לשזוף את חומר החקירה, ובטרם שהתאפשר להם להעלות את טענותיהם בשימוע, כבר נוצרה פגיעה בזכותם של העותרים להליך הוגן. […] אין זה רלוונטי כלל ועיקר אם הייתה ללחצים אלה השפעה בפועל.

"העקרון המצדיק מניעת לחצים אלה נוגע למושג הבסיסי והיסודי של אמון הציבור במערכות החקירה והאכיפה. הוא נוגע לזכויות החשוד להליך הוגן. הוא נוגע לזכותם של העותרים להליך נקי, משוחרר מכל שאלה או תהיה האם הלחצים השפיעו, אם לאו. והוא נוגע – במקרה הזה ובמקרים אחרים שיבואו בעתיד – לזכותם של מקבלי ההחלטות לפעול כשהם משוחררים מכל לחצים פסולים, וכשהם לא נדרשים לגלות תכונות של מלאך ולנתק עצמם מכל ביקורת ציבורית שמטרתה להשפיע עליהם לפעול באופן מסוים".

בני הזוג אלוביץ' לא מזכירים פרסומים אחרים בתקשורת שהתבססו על הדלפות מן החקירה, ושירתו באופן מובהק את גרסתם של הנאשמים. הפרסום הבולט ביותר מסוג זה היה של עמית סגל במהדורת חדשות 12 בדצמבר 2018, שאף נשא את השם "גרסת אלוביץ'". הכתבה התבססה גם היא, מן הסתם, על הדלפות מהחקירה ("שיחות עם מקורביו ומסמכים", בלשון חדשות 12). גם בהמשך, בספטמבר 2019, פירסם עמית סגל ב"אולפן שישי" של חדשות 12 ידיעה תחת הכותרת "עדות: כך ניסו לשבור את אלוביץ'", שכללה הדלפות מחקירת שאול אלוביץ' ובנו אור.

אך למרות שפרסומים כאלו ואחרים אינם מוזכרים בכתב העתירה, הרי שהוא מתייחס אליהם מבלי להזכיר אותם. למעשה, כבר בפתח העתירה נטען כי בכל הנוגע להדלפות חומרי חקירה יש להבדיל בין הפרקליטות לבין נאשמים: "לעניין האיסור על הדלפות והעברות מידע יש הבחנה חדה בין מערכת אכיפת החוק לבין ההגנה. לא רק מחמת שהוראות החוק הספציפיות חלות רק על עובדי הציבור, אלא גם מתוך עקרונות יסוד של המשפט", טוענים בני הזוג אלוביץ'.

לדבריהם, נאשמים בעבירות פליליות מורשים להדליף לתקשורת חומרי חקירה, לשוחח עם עיתונאים ולערוך תדרוכים – אולם על התביעה ועל עדי התביעה אסור לעשות כן. בני הזוג אלוביץ' מאשרים כי ייתכנו מפגשים מותרים גם בין אנשי מערכת התביעה לבין עיתונאים, אולם "בתנאי שמטרתם של תדרוכים אלה היא קידום אינטרס ציבורי לגיטימי". כתב העתירה אינו מפרט מהו אותו אינטרס, והאם הצגת גרסת התביעה באשר לאשמתם של הנאשמים אינה בגדר אותו אינטרס ציבורי לגיטימי.

היועמ"ש נגד חקירת ההדלפות

היועץ המשפטי לממשלה השיב לעתירה, באמצעות עורכי-הדין נחי בן-אור ויונתן נד"ב מפרקליטות המדינה, וטען כי יש לדחותה על הסף. לדבריו, בעקבות פניית בני-הזוג אלוביץ' נבחנה הבקשה לפתיחת חקירה לאיתור מקור ההדלפות על ידי לשכת המשנה לפרקליט המדינה, ובסיום הבחינה "גובשה המלצה מנומקת ליועץ המשפטי לממשלה, שלפיה אין מקום לפתוח בחקירה". היועמ"ש קיבל את המלצת הפרקליטות ובתגובתו לעתירה הוא טוען כי אין מקום להתערבות בג"ץ בהחלטתו.

היועמ"ש מדגיש כי לפי הקווים המנחים אותו בהחלטה לפתיחת חקירה בנוגע להדלפות, יש לקחת בחשבון שלושה שיקולים מרכזיים: פגיעה או חשש לפגיעה באינטרסים חיוניים; מורכבות החקירה במקרים שבהם לא ברורה זהות המדליף; וחופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. לפי היועמ"ש, בכפוף לשיקולים אלה המקרה הנוכחי אינו מצדיק חקירה.

ההדלפות במקרה הנוכחי אינן מובילות לפגיעה חמורה באינטרס חיוני, קובע היועמ"ש, שכן ממילא מדובר בראיות שיוצגו ויידונו בבית-המשפט. היועמ"ש מסכים כי "הזירה שבה צריכים להיות מוצגים ומנותחים חומרים אלה היא אולם בית המשפט ולא 'כיכר העיר', ועל כן יש להצר על חשיפת החומרים ופרסומם באופן זה באמצעי התקשורת", אך אין בכך לדבריו כדי להשפיע על "חומרת הפגיעה" כתוצאה מההדלפות שכן ממילא כבר הוחלט על הגשת כתב אישום.

מורכבות חקירה לאיתור המדליף צפויה להיות רבה, טוען עוד היועמ"ש, כיוון ש"מדובר בחומרים אשר להם נחשפו לכל הפחות עשרות אנשים, לרבות גורמים אשר אינם חלק מרשויות האכיפה ושאינם עובדי ציבור". משום כך, "החלטה על פתיחה בחקירה בעניין תחייב החשדת רבים, וחקירתם באזהרה של חשודים פוטנציאליים רבים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מידת העניין הציבורי שבגילוי האמת במקרה זה".

אשר לשיקול חופש העיתונות, היועמ"ש כותב כי אפשר לחקור את העיתונאי באשר למקורותיו אך הוא צפוי לטעון לחיסיון. טענת החיסיון תיאלץ את היועמ"ש לפנות לבית-המשפט בבקשה לחייב את העיתונאי לחשוף את המקור, בקשה שמתקבלת רק במקרים חריגים. לפי היועמ"ש המקרה הנוכחי אינו הולם החלטה חריגה שכזו.

לנוכח כל זאת, מסביר היועמ"ש, קיבל את ההחלטה שלא לפתוח בחקירה לאיתור המדליפים והמתדרכים. ולאור סמכותו הרחבה להחליט על פתיחת הליכים פליליים, אין מקום לבג"ץ להתערב בהחלטתו.

* * *

"משפט המו"לים" – סיקור משפטי "תיק 2000" ו"תיק 4000" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ו"שקוף"