ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
| עומר רן |
משחק הידידות בין נבחרת ישראל לארגנטינה עלה לכותרות בתקשורת הישראלית: מההכרזה על הגעת הנבחרת הארגנטינאית לארץ, דרך ההתעקשות לקיימו בירושלים ועד לביטולו שלושה ימים לפני המועד המתוכנן. מסי אומנם לא הגיע לישראל, אך נראה שהאפשרות של אירוח נבחרת ארגנטינה והשחקן הנערץ בארץ קרץ מאוד להתאחדות לכדורגל, למשרד התרבות והספורט ולעיריית ירושלים.
כמה קרץ? מספיק כדי לבצע התקשרות ללא מכרז עם יזם פרטי, להשתמש בנבחרת הלאומית מבלי לפקח על האינטרס הציבורי, לאשר תקציב של שלושה מיליון שקלים ללא פיקוח ובקרה ולחלק כרטיסים למשחק כטובות הנאה.
המשחק, שהיה אמור להתקיים בתשעה ביוני 2018, נקבע בתחילה בחיפה, באצטדיון סמי עופר. התערבות ראש הממשלה ושרת התרבות מירי רגב גרמה להעברת המשחק לאצטדיון טדי בירושלים. התגובות הבינלאומיות למעבר המשחק לעיר הבירה הביאו את נבחרת ארגנטינה לבטל את הגעתה שלושה ימים לפני מועד המשחק.
למרות שהמשחק לא התקיים בסופו של דבר, בדק מבקר המדינה את ההכנות אליו. הדו"ח שפורסם ב-2019 התמקד בהתנהלות ובתהליכי קבלת ההחלטות של הגופים הציבוריים שלקחו חלק בארגון המשחק ובחלוקת הכרטיסים אליו.
את קיום המשחק יזם המפיק הפרטי דני בנעים. בחודש מרץ הוא יצר קשר עם ההתאחדות לכדורגל וסיכם איתה על קיום משחק הידידות. בסיכום בינו לבין ההתאחדות, שהגדיר את מיקום המשחק בחיפה או בירושלים, הוחלט שהיזם יישא בכל עלויות הארגון.
לאחר העברת המשחק מחיפה לירושלים דרש היזם עזרה בעלויות האירוח החדשות ופנה אל משרד התרבות והספורט ואל עיריית ירושלים. וכך, בניגוד לסיכום מול ההתאחדות לכדורגל, המשרדים העבירו 3. מיליון שקל לטובת קיום המשחק – מהכיס של כולנו.
2.7 מיליון שקלים מהתשלום ליזם הגיעו מתקציב אירועי ה-70 למדינה, שהיה באחריות משרד התרבות והספורט. המבקר מצא שההחלטות שנגעו לאירועים התקבלו ללא ועדה ציבורית מייעצת, ללא ועדה בין משרדית לאירועים – למעשה ללא גוף מלווה, מבקר או מפקח. את ההחלטה על השתתפות בהוצאות האירוע קיבלו במשרד רק כשבועיים לפני המשחק, מבלי לבדוק את ההתחייבות של היזם עם ההתאחדות לכדורגל.
איך קבעו את גודל ההשתתפות בעלויות האירוח? המשרד פשוט הסכים לדרישות היזם, בלי אומדנים ובלי לחשב ולבסס את הסכום הנדרש באמת. "תהליך קבלת ההחלטות במשרד לא היה סדור והתאפיין בהליכים חפוזים ובחוסר שקיפות", סיכם המבקר.
שאר התשלום, 1.1 מיליון השקלים נוספים, הגיעו מחברת "אריאל" – תאגיד עירוני שהקימה עיריית ירושלים שאחראי, בין היתר, ליזום, להפיק ולהוציא לפעול אירועי תרבות, אמנות וספורט בעיר. חברת אריאל החליטה לשאת בעלויות הפעלת אצטדיון טדי, כולל אבטחה וסדרנות ביציעים, ללא מכרז או שיתוף פעולה עם משרד התרבות.
חלק גדול נוסף בדו"ח מוקדש לנושא חלוקת הכרטיסים למשחק. מתוך 30,200 מקומות באצטדיון טדי, רק 20,500 כרטיסים נמכרו לציבור. חלוקת כרטיסים הוגנת לציבור היא אינטרס ציבורי כשמדובר בנבחרת הלאומית שמשחקת תחת דגל המדינה וסמלה.
ההתאחדות לכדורגל, המפעילה את הנבחרת, היא האחראית לשמירה על אינטרס זה. עם זאת, להתאחדות אין מדיניות מוסדרת להתנהלות מול יזם פרטי שמארגן משחק ידידות של הנבחרת הלאומית, מדיניות שבין היתר צריכה לכלול מדיניות חלוקת כרטיסים מרבית לקהל הרחב בצורה הוגנת.
בפועל, הכרטיסים שנמכרו למשחק לא נוהלו בצורה נכונה – הכרטיסים לא נמכרו בשיטה של הגרלה בה יש אפשרות לקניית כרטיס בודד לאדם, אלא בשיטה של כל הקודם זוכה. שיטה זו מובילה לספסרות, כלומר גורם אחד קונה כמות גדולה של כרטיסים, מייצר עליית מחירים ומוכר במועד סמוך למשחק במחירים מופקעים, שבמציאות הגיעו עד לכ-5,000 שקלים.
ההתאחדות כשלה בשמירה על האינטרס הציבורי בכך שלא התערבה בשלב הפצת הכרטיסים לציבור והותירה זאת בידי היזם ובידי גורמים שונים.
לאן הלכו 9,700 הכרטיסים הנותרים, אלה שלא חולקו לנו? הם הלכו לגופים ציבוריים ופרטיים שונים, נותני חסות ומוזמנים, שחילקו את הכרטיסים או מכרו אותם לעובדיהם. לפי מבקר המדינה, מדובר בטובות הונאה לכל דבר:
"קבלת הזמנות או כרטיסי כניסה לאירועים על ידי גופים ציבוריים מידי יזם פרטי לשם הקצאתם לבעלי תפקידים ולעובדי הגופים, ללא תשלום או במתן קדימות ברכישתם, בין אם ביוזמתו ובין אם על פי בקשות שלהם – יש בה משום קבלת טובות הנאה".
מבקר המדינה מתאר את קבלת הכרטיסים למופעים כאחת מהצורות הנפוצות ביותר של טובות הנאה ברשויות המקומיות. הוא מוסיף כי "חלוקת הזמנות על ידי רשויות מקומיות ועל ידי תאגידים עירוניים למופעים או לאירועים היא קרקע פורייה להפליה ולחוסר שוויון בין מקבלי ההזמנות לבין תושבים המשלמים עבור הכרטיסים, ואף משתתפים הלכה למעשה במימון האירועים באמצעות תשלום מיסים וארנונה".
איך נראה התהליך שמתאר המבקר בפועל? משרד התרבות וחברת אריאל, שהעבירו תקציב לטובת קיום האירוע, קיבלו 200 ו-500 כרטיסים (בהתאמה). כלומר כספי משלם המיסים שמשולמים למשרדים אלה הגיעו ליזם, ובתמורה קיבלו אנשי המשרדים הזמנות וכרטיסים למשחק.
יש לציין כי לאחר שהתפרסמו הנתונים על הכרטיסים שניתנו לאנשי משרד התרבות והספורט, הוחזרו כל הכרטיסים. ההתאחדות לכדורגל, האחראית על "השכרת" הנבחרת הלאומית ליזם לטובת קיום המשחק, קיבלה 1,200 הזמנות שחולקו לאנשיה ושחקני עבר.
הגשת הדו"ח של מבקר המדינה על משחק, על אף שלא התקיים, יכולה ללמד על החומרה בה הוא רואה את ההתנהלות של הגופים השונים. המבקר מסכם את הדו"ח בכך שעל אף החשיבות של אירועים שחושפים את ירושלים לעולם, "אין בחשיבות זאת לייתר את קיומם של תהליכי קבלות החלטות סדורים ושמירה על כללי מנהל תקין. דווקא החשיבות האמורה יוצרת ציפייה להתנהלות מופתית".
(איך זה משפיע עליך)
הסיפור על המשחק שלא קרה מלמד אותנו באיזו קלות יכולים משרדי ממשלה ועיריות להעביר מיליוני שקלים ללא פיקוח, ללא שקיפות, וללא מכרז. באיזה קלות מחלקים כרטיסים כטובות הנאה זה מונע מאיתנו הציבור להבין איפה הכסף או להעביר ביקורת. וכמובן, זה יוצא מהכיס שלנו.
(מה עושים כדי שיתוקן)
דואגים שעיריית ירושלים ומשרד התרבות והספורט ידעו שאנחנו מסתכלים עליהם ומחכים לפעם הבאה שינסו להעלים להעביר כספים בלי פיקוח ולחלק כרטיסים למקורבים. כשזה יקרה, נהיה מוכנים עם "סיירת השקיפות" כדי להפעיל עליהם לחץ.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
