ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
| טור דעה אורח: טום קרגנבילד, כלכלה קלה |
בשנת 2018 שר האוצר משה כחלון, סיפר מעל כל במה אפשרית שבישראל אין בעיה של גירעון. הוא הסביר שכל ההוצאות שביצע מבוססות על הכנסות שחופפות לתקציב הממשלה הקיים והבטיח שלא נחרוג מיעד הגירעון בצורה משמעותית.
בראיון שנתן ב-29 בנובמבר, כשנשאל על ההוצאות הגדולות והחשש מהגירעון, שר האוצר אמר בצורה נחרצת כי: "המומחים מטעם עצמם יתבדו: 2019 תהיה שנה נפלאה". אנחנו כבר יודעים שהמציאות התגלתה כשונה לחלוטין. ליתר דיוק כבר בתחילת ינואר 2019 גילינו שחרגנו מיעד הגירעון ב9.8 מיליארד ש"ח ושהגיע הזמן להתחיל לשלם על החגיגה "החברתית" של שר האוצר.
מבקר המדינה, לאחר דחיה ארוכה של פרסום הדוחות ובזמן שכולנו עסוקים בקורונה, פרסם דו"ח מקיף על ההתנהלות שהובילה אותנו למצב הנוכחי. למרות שחלק מהביקורת נכתבה בדו"ח בצורה מתונה, עולות שאלות קשות על התנהלות הממשלה ומשרד האוצר.
הדבר הראשון שעולה מהדו"ח הוא ההתנהלות של משה כחלון כלפי אחד החוקים החשובים שהממשלה חוקקה בשנים האחרונות – "חוק הנומרטור". החוק קובע שעבור כל הוצאה ממשלתית חדשה הממשלה חייבת לספק מקור תקציבי ברור, כדי שנמנע מהפתעות לא נעימות כמו גירעון לא צפוי.
לפי המבקר, כחלון נקט בסדרה של צעדים חשבונאיים שכל מטרתם הייתה להסתיר את ההוצאות הגדולות שביצע ולעקוף את חוק הנומרטור. אמנם מדובר בפרצות שכבר קיימות בחוק, כך שמעשיו חוקיים, אך ברור שהצעדים פועלים בניגוד למהות ולאחריות שהחוק מטיל על הממשלה.
חוק הנומרטור מגביל צבירת התחייבויות עתידיות של הממשלה שאינן תואמות את הכללים החלים על כלל ההוצאה והגירעון (הכללים הפיסקליים). הוא חוק עוקב לחוק התקציב: בעוד שהראשון מגביל את הממשלה בהגדלת הוצאות בשנת התקציב, השני, הנומרטור, מגביל את החלטות הממשלה המגדילות את ההתחייבויות שלה בשנים העוקבות לשנת התקציב. כלומר, החוק מוודא שפוליטיקאים לא ייצרו חוב על חשבון השנים הבאות בלי לתת את הדין.
לפי הכלל החדש כל חוק בעל השלכות תקציביות מחויב בעת אישורו לעמוד בתקרת ההוצאה לשלוש השנים הקרובות שעבורן אין תקציב. אם הצעת החוק מעלה את ההוצאה מעבר לכך יש לבצע צעדי התאמה בעת אישורו על ידי קיצוץ בהוצאה אחרת. הממשלה חייבת לפרסם פעמיים בשנה את התוכנית התקציבית התלת-שנתית שלה (הנומרטור), שכוללת כמה מדדים ובהם סכום ההוצאה הממשלתית הצפויה, מגבלת ההוצאה המותרת והגירעון המותר.
לא מדובר בצעדים אקראיים, אלא במדיניות מכוונת. כחלון הבין את המשמעות של חוק הנומרטור ונקט בצעדים מדויקים ומכוונים כדי לחרוג ממנו. הוא הימר על כך שהבחירות מתקרבות ונקט בכלכלת בחירות קלאסית שתאפשר לו להסתיר את ההוצאות, לקחת את הקרדיט על צעדים חברתיים, לקבל מנדטים ולעבור לתפקיד אחר.
ההתנהלות של כחלון צריכה להיות סימן אזהרה לכל אותם חברי כנסת פופוליסטיים מכל המפה הפוליטית שטענו כי יש לבטל את חוק הנומרטור כדי ליישם מדיניות חברתית ללא שום ביסוס תקציבי. גם אם הממשלה חושבת שעליה להוציא יותר כסף ולהיכנס לגירעון גדול, מתוך כוונה לייצר צמיחה על בסיס השקעות חברתיות, ראוי שתסביר מאיפה יגיע הכסף ותדגיש שהדברים יתבצעו על בסיס חובות שכולנו – כולל ילדינו – נצטרך לשלם בשנים הבאות.
כשרואים את המצב הכלכלי שהממשלה מתמודדת איתו היום, מבינים שיש לנו מזל גדול שקיבלנו שר אוצר חסר אחריות שכזה רק לקדנציה אחת. במידה וההתנהלות הזאת הייתה ממשיכה עוד מספר ממשלות, יש סיכוי טוב שהיינו מגיעים להתמודדות עם משבר הקורונה במצב גרוע בהרבה.
לדעתי, בשלב הזה על הממשלה לסגור את הפרצות שניצל כחלון ולהדק את חוק הנומרטור אפילו יותר. ממשלה שלא יכולה להסביר מאיפה יגיע הכסף היא ממשלה שעלולה לדרדר אותנו למשבר כלכלי חמור ואף למוות של רבים במשבר הבריאותי הבא. בתור מדינה מוקפת אויבים אין לנו את הפריווילגיות שיש לאזרחי יוון.
טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק