דעתו של אדלשטיין לגיטימית, אך מעשיו פוגעים בדמוקרטיה הישראלית / דעה

| אסף נתיב / דעה |

בימים האחרונים הגיעו עשרות פניות למערכת שקוף בבקשה שנסביר מדוע אנחנו טוענים שהמהלכים של אדלשטיין פוגעים בדמוקרטיה. לפני שנצלול לפרטים, אני מבקש להפריד את הדיון על הקמת הוועדות מסוגיית ההצבעה והחלפה של יו"ר הכנסת.  נתחיל בתקציר עובדתי:

1. 61 ח"כים ביקשו להעלות לסדר יומה של הכנסת הצבעה למינוי היו"ר.
2. אדלשטיין, שנמצא בתפקיד מכוח הרציפות (ולא כי נבחר), סירב להעלות את ההצבעה במליאה. הוא טען שלפי תקנון הכנסת בסמכותו לעכב את ההצבעה עד להשבעת ממשלה, ובמקביל שהחלפת יו"ר הכנסת תחסל האפשרות לממשלת אחדות.
3. בעקבות עתירות לבג"ץ, פסקו השופטים שאדלשטיין מכפיף את הכנסת לממשלה, שמדובר ב"סיכול רצון הבוחר", ושעליו להיענות לדרישת רוב הח"כים ולאפשר ההצבעה.
4. אדלשטיין הודיע שצו מצפונו לא מאפשר לו למלא את הוראות בג"ץ ולכן החליט להתפטר.
5. אלא שהתפטרותו תיכנס לתוקף רק יומיים לאחר ההודעה על עזיבתו. כך שבפועל הוא המשיך לשמש כיו"ר הכנסת והיה היחיד שהחזיק בכוח לכנס את המליאה ולהביא להצבעה לתפקיד היו"ר, כצו בג"ץ.
6. אדלשטיין סירב לאפשר הצבעה, ואפילו למנות סגן שיעשה זאת במקומו. במילים אחרות אדלשטיין הפר בריש גלי את פסיקת בג"ץ.
7. בעקבות כך החליט בג"ץ להעביר את הסמכות לקביעת מועד ההצבעה לוותיק חברי הכנסת.

סלע המחלוקת

אני מאמין שצריך להוציא את הקנאביס מפקודת הסמים המסוכנים. מותר לי למחות על המצב הקיים, לכתוב טורי דעה, להפגין, לשכור לוביסטים ולנסות לשכנע חברי כנסת לתקן את החוק. אסור לי להחליט שאני לא מציית לחוק. אם שוטר יתפוס אותי עם ג'וינט, אסור לי להגיד לו שצו מצפוני לא מאפשר לי להפסיק לעשן, וגם ככה בעוד 48 שעות אהיה בכלל בחו"ל, אז שירפה ממני. ההסכמה על כללי המשחק היא מהות הדמוקרטיה. אדלשטיין רשאי למחות, לבקר ולהפגין נגד הפסיקה. הכלי של חברי הכנסת להשפיע על בית המשפט העליון הוא חקיקה.

הוויכוח איננו מי צודק בפרשנותו המשפטית. אלא כיצד פותרים מחלוקת במדינה דמוקרטית. כמו שאי אפשר להמרות את חוקי הכנסת ואת תקנות הממשלה – כך אי אפשר להמרות את פסיקות בית המשפט. בגלל זה אני חושב שאדלשטיין פגע בדמוקרטיה.

התעלמות מבג"ץ – לא לגיטימי

לאחרונה יצרתי סדרת כתבות מעמיקה על המחלוקות והעימותים בין רשויות השלטון הישראליות. אני מאמין בצורך של רפורמות גדולות ביחסים בין הרשויות. עם זאת, אי ציות לפסקי דין, מקוממים ומרגיזים ככל שיהיו, אינה אופציה לגיטימית – בטח לא ליו"ר הכנסת.

"מעולם עד היום לא אירע בדבר ימי המדינה שגורם שלטוני סירב בריש גלי ובהתרסה לקיין צו שיפוטי באומרו כי צו מצפונו אינו מאפשר לו לקיים את פסק הדין. כך בחר לנהוג אדלשטיין, שהינו אחד מסמלי השלטון… אם כך נוהג בעל השררה, מדוע ינהג אחרת האזרח מן השורה?" (נשיאת בית המשפט העליון חיות, מתוך פס"ד החלוט).