"כשיסגרו את העיר בשביל צעדת השרמוטות, אדע שעשיתי את שלי". יום בחיי ברכה ברד

טרום ימי הקורונה הטרופים, התלוויתי כחלק מפרויקט 'יום בחיי' אל מי שמפיקה את "צעדת השרמוטות" ברכה ברד. "הרבה מהעשייה שלי היא 'לנרמל' אותנו בכל מקום - בתקשורת, בבתי הספר. אני מלמדת את הציבור ש'שרמוטה' זה טוב ולא רע, ואין כיתה שאני נכנסת אליה בה תלמידה לא שולחת לי הודעה בסוף או ניגשת אלי כדי להגיד תודה". קיבלתי הצצה למטה המאבק הפמיניסטי הישראלי - רגע לפני שהשגרה הלכה לעזאזל
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בשעות הצהריים המוקדמות של טרום ימי הקורונה הטרופים, פגשתי את ברכה ברד בדירתה בתל אביב. היא מתגוררת בה עם בת זוגה ושתי חתולות. כשנכנסתי הבחנתי שהסלון ריק יחסית לעובדה שהן מתגוררות בדירה כבר כמה חודשים ("לא היה לנו זמן לארגן פה עדיין"), אך מאוחר יותר למדתי שהוא מכיל בדיוק את מה שברכה צריכה כדי לנהל ממנו את המאבק הפמיניסטי של ישראל.

ברכה ברד. צילום: שיר גבאי

ברד (35), מנכ"לית עמותת 'כולן' – עמותה למען קידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל, היא הפנים של המאבק הפמיניסטי במדינה בשנים האחרונות. למרבה הפלא, עד גיל מאוחר כלל לא התעניינה בפעילות חברתית או בפוליטיקה. היא מספרת: "לא הרגשתי פמיניסטית לאורך הרבה זמן, ובכלל לא התעסקתי בפוליטיקה בישראל. לא היה לי שום עניין בזה. ואז הגעתי לאוניברסיטה". לפני שש שנים הקימה ברד את התא הפמיניסטי באוניברסיטת תל-אביב, ומאז המשיכה עם העשייה בתחום.

עם התחזקות המאבק – הפכה לדמות מוכרת, לכן לקבוע איתה לא היה פשוט. מההתכתבויות שלנו כבר למדתי שהיא מתרוצצת בכל רחבי הארץ בין ראיונות, הרצאות וכנסים: "הרבה מהעשייה שלי היא 'לנרמל' אותנו בכל מקום – בתקשורת, בבתי הספר. אני מלמדת את הציבור ש'שרמוטה' זה טוב ולא רע, ואין כיתה שאני נכנסת אליה בה תלמידה לא שולחת לי הודעה בסוף או ניגשת אלי כדי להגיד תודה".

המאבק של 'כולן' תפס תאוצה, וברד מוזמנת להרצאות בבתי ספר בכל הארץ: "דיברתי עם מורה בבית ספר בגדרה יום לפני הרצאה שתוכננה לי שם, והיא אמרה לי שבני הנוער בטח לא יכירו אותנו. לי היה ברור שהם מכירים. כשבאתי הם ידעו להגיד לי בדיוק מה כתבנו על קובי בראיינט".

פוסט הפייסבוק הויראלי של "כולן" על מותו של הכדורסלן קובי בראיינט

בזמן שברד ואני שותות קפה ומשוחחות, הנייד שלה לא מפסיק לזמזם. בשנים האחרונות עמותת "כולן" לקחה על עצמה לארגן את צעדת השרמוטות, ובימים אלה המתנדבות החלו לתכנן את האירוע. הפקת הצעדה דורשת זמינות גבוהה מהרגיל: לקראת המאורע נוספו לה 20 קבוצות ווטסאפ המוקדשות רק לענייני הצעדה והערב (כאמור, התלוותי אליה טרום ימי הקורונה) תיערך אצלה ישיבה של נשות צוות ההפקה.

מה זה צעדת השרמוטות?

מדובר בצעדה הפמיניסטית הגדולה בישראל, בה לוקחות חלק סביב 8,000 נשים וגברים בכל שנה. צעדת השרמוטות מתקיימת בכל העולם (slut walk), והחלה ב-2011 כמחאה נגד התבטאות של קצין משטרה קנדי שאמר: "נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות כדי להימנע מפגיעה מינית". עקב ההתבטאות קמה תנועת מחאה עולמית נגד האשמת קורבן התקיפה המינית. זה אירוע השיא של עמותת "כולן".

השם "צעדת השרמוטות" פרובוקטיבי וגורר לא מעט ביקורת, אבל יש מאחוריו מסר: להפוך את המשמעות המשפילה של המילה שרמוטה, לכח. לפי הצועדות, שרמוטה היא מילת גנאי שלוקחת את החופש המיני של נשים והופכת אותו לפגם ואף משתמשת בו כהצדקה לפגיעה מינית. כמחאה, הצועדות מזדהות כ"שרמוטות" בגאווה, לא פעם צועדות בבגדים פרובוקטיביים, וסיסמאות כמו "מאמינה לך" ו-"את לא אשמה" מלוות אותן.

שאלתי את ברדמה החלום שלה. התשובה הייתה חד משמעית: "היעד הוא שיסגרו את תל אביב לצעדת השרמוטות כמו למצעד הגאווה. כשיסגרו את העיר בשביל הצעדה, אדע שעשיתי את שלי".

צעדת השרמוטות בתל אביב. צילום: Adi Avikzar

"אני בונה משהו שהולך לשנות את פני המציאות בישראל"

ברד לוקחת הפוגה מהשאלות שלי ומשתלטת אט אט על עשרות ההודעות שמציפות אותה בשעת הצהריים. היא אולי מוצפת, אבל מערך המתנדבות שלה מתקתק: הוא כולל שלוש קמפיינריות וארבע מנהלות צוותים שמפעילות יחד כ-300 פעילות. תהליך ההפקה של הצעדה החל כבר בחודש פברואר, בעוד הצעדה עצמה עתידה הייתה להתקיים בחודש מאי (אך הקורונה הביאה לדחייתה למועד לא ידוע). ברד מספרת שהיא בנתה את מערך המתנדבות של העמותה, וטיפוח המתנדבות הוא אחד הדברים המשמעותיים והחשובים בעבודה שלה בעמותה.

ברד בסלון דירתה

ברד מנהלת צוות של מתנדבות גם בשגרה, ואלה מתפעלות את חשבונות הדיגיטל של "כולן": עמודי הפייסבוק "כולן" ו-"צעדת השרמוטות" מונים כל אחד כ-20 אלף עוקבים, ונוסף על כך הן מתפעלות חשבונות טוויטר, אינסטגרם – ואפילו טיקטוק. לדברי ברד, הרשתות החברתיות הן כלי משמעותי במיוחד בהפצת המסר של "כולן": "ככל שאנחנו עושות יותר בדיגיטל – יש יותר נשים שמצטרפות למאבק שלנו".

הופתעתי לגלות שלנערות יש חלק משמעותי בפעילות של כולן. "יש לנו קבוצת ווטסאפ של 30 נערות שהן 'סיירת מגיבות' לטיקטוק, לטוויטר ולפייסבוק", מספרת ברד. "בכל פעם שאנחנו מוצאות פרסום שוביניסטי – הן מגיבות ברשתות ומגנות אותו, כדי להחזיר את השיח למסלול הנכון. הנערות האלה מתחברות למסרים שלנו ומפיצות אותם לבנות ובני גילן".

שאלתי מה מניע אותה. "האמירה 'מאמינה לך' – משנה חיים", ענתה. "זה מה שנשים צריכות בעולם שאומר להן שהן שקרניות, סחטניות והיסטריות. אני באמת חושבת שאני בונה משהו שהולך לשנות את פני המציאות בישראל. למעשה, אני חושבת שהוא אפילו כבר שינה את המציאות בישראל".

הכירו את השרמוטות: ברמנית, מהנדסת כימיה ותיכוניסטית 

מתנדבת ראשונה מצוות ההפקה מגיעה לביתה של ברד: ליאת, בת 30, מהנדסת כימיה מהוד השרון. ליאת סיפרה לי שצעדה בשלוש השנים האחרונות, והשנה החליטה כבר לקחת חלק משמעותי יותר ולהצטרף להפקה. ליאת הקדימה, אז ברד והיא החליטו לנצל את הזמן לעשות סדר באביזרים של הצעדה – שיש לברד ארון מפוצץ בהם.

ליאת מסדרת את האביזרים של צעדת השרמוטות

בהמשך הצטרפה אלינו ולרי, בת 21, ברמנית מתל אביב. ולרי הגיעה אחרי משמרת ממושכת בעבודה ("תפסת אותי ביום לא טוב"), אבל טרחה והקדימה כדי לקבל תדרוך מברד לקראת הישיבה כי היא ראש צוות ההפקה. לפני שהגיעה חלקה איתי ברד סוד מקצועי על טיפוח מתנדבות: "הסיפור של לקרוא לנשים שמובילות את הצעדה מפיקות זה משהו שהובלנו לאחרונה. לפני זה קראנו לזה מארגנות – אבל מארגנות זה כמו חודש ארגון בבני עקיבא. לא מספיק רציני".

לקראת תחילת הישיבה התכנסו שאר חברות צוות ההפקה: רותם, תיכוניסטית מדרום הארץ, הילי, 19, בת שירות לאומי מכפ"ס, ועדי, מוזיקאית בת 30 מתל אביב. אחרון הצטרף גם ערן, מלצר בן 27.

בסופו של דבר ישבו חמש נשים וגבר אחד בסלון של ברד. הן היו נראות כה שונות אחת מהשניה שאם הייתי רואה אותן בכל סיטואציה אחרת לא הייתי מנחשת מה הקשר בניהן.

ולרי ורותם בישיבת צוות ההפקה

"כדי לערער על הרעיון של'שרמוטות' מגיע להיאנס – צריך לעשות בלגן"

למרות הגיוון, צריך להגיד כי לא נכחו בישיבה ערביות, דתיות או חרדיות. שאלתי את ברד האם שקלה לוותר על המילה "שרמוטה" בשם הצעדה כדי לאפשר ליותר נשים לקחת חלק במאבק. "נכון", ענתה "לא כולן מוצאות את עצמן בצעדת השרמוטות תל-אביב, אבל אני לא בטוחה שיש לי מה לעשות עם זה. צריך להבין שכמו שיש נשים שמרגישות לא בנוח עם הצעדה, יש גם נשים שמזדהות איתה, מכל המגזרים: חילוניות, דתיות, חרדיות, ערביות וכד'. אני לא חושבת שזה עניין של מאיפה את מגיעה, אלא עניין של להצליח לצאת נגד החברה ממנה את מגיעה".

לדבריה, "כשאת אומרת ששרמוטה זאת מילה משפילה, את בעצם אומרת לי שבגלל שהפטריארכיה קבעה שזאת מילת גנאי – אין לי שום זכות להיאבק בה. מה אתן רוצות, שאני אכנע? למה שאני אקבל אמירה כזו?"

כמי שגדלה בקיבוץ הדתי כפר עציון, ברד מכירה את ההתמודדות מול הביקורת הזו באופן אישי: "אני מבטיחה לך שאמא שלי לא נהנית מהטייטל 'צעדת השרמוטות', ובכל זאת – הסיפור פה הוא לא גוש עציון. הסיפור הוא להגיד לחברה להפסיק עם השיח הזה של 'נשים הן שרמוטות ולכן מותר לאנוס אותן'", היא הדגישה: "אין נפגעת שמקבלת 'אישור' מהחברה. כל נפגעת עשתה משהו לא בסדר בסיטואציה, תמיד. זאת התמה שאנחנו מערערות עליה, ואנחנו יודעת שכדי לערער עליה צריך לעשות בלאגן".

צילום: שיר גבאי

תרומת צעצועי מין ומצגת האנסים – מה קורה בישיבת המפיקות?

בחזרה לישיבת צוות ההפקה. ברד הקרינה מול היושבות טבלת אקסל עם משימות. כל הנוכחות החלו לתכנן את האירועים המקדימים לצעדה – בעיקר אירועי גיוס כספים והעלאת מודעות – כשהן חושבות על כל אירוע לפרטיו.

חברות הצוות החלו מחלקות ביניהן משימות כמו התנהלות מול עסקים, ספקים, עיצוב פוסטרים ועוד. למשל: "צריך שמישהי תיקח על עצמה להבין איך להשיג את התרומות של הויברטורים" וגם "מי מכינה את מצגת האנסים?"

"מצגת האנסים" היא טיוטה של השלטים שיחזיקו הצועדות בצעדה, עליהם בדרך כלל יופיעו פרצופם של נאשמים בפגיעה מינית בצירוף פירוט הפגיעה והעונש שקיבלו – בדרך כלל קל ולא מרתיע, בעיני הצועדות. "המטרה היא למצוא כאלה שיזהו את הפרצוף שלהם", מבהירה ברד.

"מצגת האנסים" בצעדת השרמוטות. צילום: שיר גבאי

צוות המפיקות דנו ארוכות בנושא, כשהן לא בטוחות אם כדאי להכין שלט על כל אחד: "אם אייל גולן תובע אותנו הארגון משותק לחצי שנה, והוא תובע את כל מי שרק מזכיר אותו בהקשר הזה". הצוות ויתרו על שלט עם גולן, אך הן פתרו את הבעיה במהרה: "אפשר גם את אלון קסטיאל, נתן אשל, אורי גלעד עם ה-30 אלף שקל, המורה לספורט…". במציאות של היום, נראה, לא חסרים מחליפים.

ובימי הקורונה?

בסופו של דבר, משבר הקורונה הביא לדחיית צעדת השרמוטות למועד לא ידוע. שאלנו את ברד כיצד פעילות העמותה תתנהל בתקופה הקרובה: "הצעדה לא תקרה במאי כמתוכנן – אז כנראה שנעביר את רוב הפעילות לדיגיטל".

התקוות שלה לתקופת הקורונה, כפעילה חברתית, עברו לתחום אחר: "אני חושבת שמשבר כזה הוא מבחן אמיתי לקהילות, למנהיגים וגם לנו כחברה. אני לא יודעת כמה תקווה יש לי לגבי החברה הישראלית במשבר הזה – אבל אני רואה שכולם מאוד נערכים כדי לעזור אחד לשני. כולי תקווה שהסולידריות תרים את ראשה בימים כאלה ושנעבור את המשבר ביחד".

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
מאיה קרול

במקור מתל אביב והיום חיה בקהילה שיתופית בבאר שבע.
כנערה וכחיילת עסקתי רבות בהדרכת בני נוער. תמיד נמשכתי לפעילות לשינוי חברתי, ובכל מסגרת בה לקחתי חלק ניסיתי לפעול למען מה שצודק ונכון בעיניי.
לפני שנה וחצי נחשפתי לפעילות של "שקוף", וגיליתי גוף תקשורת בו מגישים תקשורת נקייה, עקשנית ובועטת – ובאותו הזמן גם נגישה לכל ופתוחה לביקורת.

כל אלו גרמו לי להרגיש שגם אני יכולה וצריכה לקחת חלק ביוזמה האדירה הזו, ואני שמחה שזכיתי להצטרף.
מאמינה בבני אדם, פמיניסטית, מאזינה ליותר מידי פודקאסטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.