הקרב על האמת בצל המגיפה: כך נראים חייהם של כתבי הבריאות בעידן הקורונה

| מרינה פובולוצקי  |

משבר הקורונה דחף את מספר דורשי העבודה בישראל אל מעל לרף המיליון. אבל במקביל הוא גם דוחף עיתונאים לעבוד מסביב לשעון, חמושים בכלי כתיבה, מצלמה – ועכשיו גם במסכה ואלכוג׳ל. איך זה באמת עובד? צללנו אל מאחורי הקלעים וראיינו כתבי בריאות וכלכלה שמסקרים את הקורונה..

השאלה הראשונה שיצאנו לבחון, והיא אולי החשובה ביותר, היא: מאיפה מגיע המידע? ובכן, הצינור הרשמי שמזרים מידע הוא דובר משרד הבריאות, אייל בסון. אבל כמו רוב הציבור, גם כתבי הבריאות מתעדכנים בטלגרם ובדף הפייסבוק הרשמי של משרד הבריאות, כמו גם באפליקציית ׳קורונה׳.
במקביל הם שואבים מידע גם מטוויטר, אתרי חדשות מהארץ ומהעולם, אתר ארגון הבריאות העולמי, ספקי תוכן רפואי, ועוד. הם נמצאים בקשר ישיר עם מקורות בכירים במערכת הבריאות ובמשרדי הממשלה, הם חברים בקבוצות וואטסאפ פרטיות ומגישים שאילתות. הם גם ממתינים לפרסום תקנות סביב הקורונה באתר הרשומות הממשלתי, כדי להתעדכן בהחלטות הממשלה כפי שהן מתקבלות לאחרונה – בחטף באישון לילה.

"יש לי מקורות מידע בישראל״, אומר הפרשן הכלכלי של תאגיד השידור הישראלי שאול אמסטרדמסקי, ״וחוץ מזה בניתי רשת של מומחים שאפשר לעקוב אחריהם בקלות בטוויטר, שמשתפים מאמרים אקדמיים ומקורות מידע אמינים מהסוג הזה. בנוסף, יש מספר מצומצם של כלי תקשורת אמריקאיים שאפשר לסמוך עליהם".
אמסטרדמסקי ממליץ ״להיצמד לכלי תקשורת שמעדיפים כותרות אינפורמטיביות על פני כותרות סנסציוניות ולבדוק את תחום התמחותם של המומחים כדי לוודא אם הוא רלוונטי: לא כל דוקטור הוא דוקטור לרפואה, ולא כל דוקטור לרפואה הוא מומחה לתחום הספציפי הזה".

עומר כביר, כתב טכנולוגיה ומשבר האקלים בכלכליסט, מספר שהוא בודק את אתר הרשומות של הממשלה פעמיים-שלוש ביום. ״כל בוקר אני נכנס לרפרש ורואה אילו תקנות אושרו בלילה, כמו שבממשלה כל כך אוהבים לעשות״, הוא אומר. ״כך למשל ראיתי את התקנה של השב"כ 8393 שעלתה לפנות בוקר ולמדתי על איכון הטלפונים הסלולריים״.
סיון חילאי, כתבת הבריאות ב- Ynet, מספרת שבתחילה מנכ"ל משרד הבריאות ערך תדרוכים מסודרים לצוות העיתונאים, אך כעת עם החרפת ההנחיות, העיתונאים מורשים לשלוח צלם אחד לחדר הראיונות שמשדר לכל הכתבים את המידע. הכתבים עומדים מול מסך טלוויזיה ויכולים לבקש להעביר שאלות.
נושא שחזר על עצמו שוב ושוב בשיחות עם הכתבים, היה העובדה כי הדוברות של משרד הבריאות מתפקדת כמו חדר מלחמה שקורס לתוך עצמו מרוב עומס. לדבריהם, הקוראים נפגעים מכך.

עיתונאי שביקש להישאר בעילום שם מספר שהתייאש לפנות אל הדוברות. "פרסמתי כתבה ולא טרחתי לבקש תגובה כי ידעתי שהדובר לא יענה או יענה באופן חלקי", הוא מספר, "פניתי שוב ושוב והתחננתי לקבל תגובה. פעם קיבלתי תשובה בנוסח 'חבל לבזבז זמן על השאלה הזאת והדובר כבר יעביר לך נתונים'. אך בסוף המידע לא תמיד עובר או שהמידע עובר בצורה לא מסודרת. אני מניח שהדובר מוצף בכ-500 הודעות ביממה ולכן אינו מספיק להתייחס להכל".

• ועדת חקירה אחרי משבר הקורונה? תשכחו מזה
• איך הטייקונים מכניסים לנו יד לכיס בחסות הקורונה?
• גם במשבר הקורונה: שקיפות היא חלק מהפתרון / טור דעה אורח

מצב החירום גורם לעיתונאים לעבוד בשיתוף פעולה יוצא דופן. מידע רגיש עובר בקבוצת וואטסאפ בשם "בריאות – כתבים ודוברים", זו למעשה סוג של זירה וירטואלית להחלפת מידע. בימים כתיקונם כתבים יעדיפו להסתיר מהקולגות את המידע ואת שאלותיהם על מנת לקבל קדימות. כעת רובם עומדים יחד מול דוברות משרד הבריאות ומתעקשים לקבל תשובות.

• מתוך קבוצת הוואטספ של הכתבים ודוברי משרד הבריאות. הבלגן חוגג:

נלחמים בפייק ניוז

אם נוסיף לעמימות של משרד הבריאות את חוסר הוודאות של משרד האוצר ונכפיל בתרבות הפייק ניוז, נקבל ציבור מבולבל ומבוהל.
הרשת מוצפת בבדיות הנשלחות כביכול בשם השב"כ, וצ'יזבטים על אלכוג'ל ששורף את הידיים. זה גורם לעיתונאים לפקפק ולבדוק שבעתיים גם מידע שמתקבל מהגורמים הרשמיים. עמיר קורץ מ"כלכליסט" ממליץ לקרוא את העיתונות הממוסדת. "דווקא בתקופה הזו של הרבה דיסאינפורמציה ופייק ניוז שרץ ברשתות החברתיות יש חשיבות יתרה למערכות עיתונאיות ממוסדות ומקצועיות", הוא אומר, ומזכיר שעובדים בהן עיתונאים שחוזרים לבסיס: איסוף מידע ובדיקתו.

"עריכת סדר בתוך הכאוס שאנו נמצאים בו. מערכות שיש בהן כתב מקצועי, מנוסה, שהלך, בדק, שאל, חפר, ולא רץ לפרסם משהו על סמך מסמך בלי לוודא שהוא אמיתי או שמועה שרצה ברשת. יש עורך שרואה, שואל, מתקן, בודק. נכון שכולנו רוצים להיות ראשונים ובלעדיים אבל בעיני בתקופות רגישות שכאלה נדרשת מאיתנו העיתונאים אחריות רבה יותר".
אלא שהעבודה העיתונאית גם השתנתה לחלוטין. תפסנו את קורץ בדיוק כשסיים לנכוח בשיחת זום של פורום עם 20 משתתפים. "סיקרתי עכשיו אירוע שהוזמנתי אליו להשתתף כזבוב על הקיר. פורום מסויים שדן בשאלת אסטרטגיית היציאה מהמשבר. האזנתי וצפיתי באירוע במשך שעתיים דרך אפליקציית זום כשכל אחד מהמשתתפים ישב בביתו. אני מניח שאילו הייתי נוכח בארוע שאינו וירטואלי הייתי כהרגלי יוצר קשר בלתי אמצעי עם המשתתפים ואולי משתתף באופן פעיל יותר. אחרי הכל אין כמו מפגש פנים אל פנים".

התקשורת בעיקר מוחאת כפיים?

העיתונאים מרגישים שחסרה שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות הממשלתי. "לכאורה, אנשי משרד הבריאות מופיעים בתקשורת בתדירות גבוהה ועונים על כל שאלה״, אומר חיים ריבלין מחדשות 13, ״אבל יש עדיין שאלות רבות שנותרו ללא מענה: שאלות על מעורבות פוליטית בהחלטות הדרג המקצועי, אופן קבלת ההחלטות, ביצוע הבדיקות, מחסור בציוד ועוד. המשבר הזה חשף וחידד את חוליי המערכת, אבל משום מה התקשורת מחאה כפיים בקול אחיד למשרד הבריאות במקום להציב מולו שאלות קשות".

"מתקבלות כאן החלטות שמשתקות את המשק ושולחות אנשים לאבטלה או לחל"ת, ללא שום הסבר״, מסכים כביר. ״אני מבקש לדעת בגין אילו נתונים החליטו לסגור את בתי הספר? לפי מה החליט השר גלעד ארדן כי יש להיערך לסגר מוחלט? או מדוע דווקא עכשיו? כל התהליך הזה צריך להיות שקוף".
לדבריו, "הממשלה סיגלה בשבועות האחרונים מנהג להתכנס באישון לילה לפגישה טלפונית ולהעביר כל מיני החלטות חד צדדיות. למשל אזרחי ישראל התבשרו כי המדינה התירה לשב"כ להפעיל אמצעי ריגול על אזרחיה, בלי שהם יהיו חשודים בטרור או בפגיעה בביטחון המדינה. הגשנו בקשה לחופש המידע – ואנחנו עדיין מחכים לתשובה – מה היה בחוות הדעת של היועמ"ש אביחי מנדלבליט שהמליץ לנקוט בצעדים אלו?"

"אומרים שמותר לעקוב רק אחרי מי שחולה״, מוסיף כביר, ״אדם שמותר לעקוב אחריו מוגדר כ׳אדם שאובחן כנשא קורונה או אדם שרופא קבע לפי תסמינים שהוא חולה או שיש חשד שהוא חולה'. מה זה ׳חשד שהוא חולה׳? הם יכולים להחליט שכל מי שבא במגע עם חולה הוא 'בחשד חולה'. אפשר להחליט שכל מי שבא במגע עם חולה הוא גם חולה. אפשר להכניס ככה למעגל צד שני ושלישי ורביעי. אנחנו צריכים לדעת אחרי כמה אזרחי ישראל השב"כ עוקב. בלי שנבחין, מעקב שהחל מ-40 איש יהפוך למעקב אחרי כל אזרחי המדינה".
חילאי מ-Ynet אומרת שמשרד הבריאות שקוף עם העיתונאים רק כאשר זה נוח לו. "בשבועות האחרונים הגיעו שמועות מאנשי צוות בבתי חולים שהם מחביאים את ציוד המיגון בכספות, כי אין אישור לחלק ציוד לרופאים ולאחיות העובדים מחוץ למחלקת קורונה. ניסינו להפעיל לחץ רב, ברמה של לרדוף אחרי הדובר, ולא קיבלנו תשובות. בסופו של דבר המידע פורסם כאשר הוועדה הפרלמנטרית בכנסת דרשה את הנתונים. הם שקופים עם העיתונאים רק כאשר נוח להם, כאשר יש להם נתונים שמראים את החולשות – יעדיפו לא למסור". לדבריה, הכתבים גם שאלו שוב ושוב כמה מכונות הנשמה יש בישראל. "אך הם פרסמו את המספרים המדויקים רק בעקבות דרישת ועדת הקורונה בכנסת".

לא כולם חושבים שיש בעיה. ״המערכת לא צריכה להיות יותר שקופה״, אומרת כתבת הבריאות של מעריב מעיין הרוני. ״אני שומעת את האנשים ברחוב שמבקרים את הפעילות של הממשלה, אבל אין להם חשיבה מערכתית. האנשים שמקבלים פה את ההחלטות הם אנשי מקצוע, כשמשרד הבריאות בראשם, ולזכותם ייאמר שהם עושים את זה בצורה מאוד מושכלת".

ואיך הכתבים מגנים על עצמם מפני הידבקות?

"אני לא עומדת בתורים בסופר״, אומרת מעיין הרוני, ומוסיפה: ״אני נמנעת מלהיות ליד אנשים, עומדת במרחק סביר. את ההורים לא מחבקת. המטרה שלי היא לא רק להגן על עצמי – אלא בעיקר להגן על אחרים. אני לא מפחדת לייבש אנשים: בהתחלה עוד הייתה תחושה נונשלנטית כשביקשו לא ללחוץ ידיים, ואני כבר אז עשיתי רושם של היסטרית כי לא נתתי שינשקו ויחבקו אותי. אני חושבת שכולם צריכים להיכנס לראש הזה".

הרוני וחילאי מבקשות מהציבור להתעדכן בהנחיות המתפרסמות במשרד הבריאות. "מאוד חשוב שאנשים יבינו אם הם נמצאים בקבוצת סיכון או אם הם צריכים להיכנס לבידוד ביתי״, אומרת חילאי. ״שנית, צריך לדעת מה קורה בעולם. הווירוס הגיע לישראל קצת אחרי שהגיע למדינות אירופה וסין ולכן יש לנו הזדמנות ללמוד מהן". הרוני ממליצה להתעדכן במפת החשיפה של משרד הבריאות (נקודות חשיפה בסביבתכם ב-14 הימים האחרונים).

עומר כביר דווקא חושש פחות מהמגיפה ויותר מהמחדל הממשלתי של מערכת הבריאות. "הנזק שנגרם למשק הכלכלי מהפאניקה שנוצרה כאן, שהממשלה והתקשורת מלבים אותה, גדול הרבה יותר מהנזק שגורמת המגיפה״, אמר. לדבריו, ״משתקים מדינה שלמה כי יודעים שמערכת הבריאות פשוט תקרוס. כל זה כדי לכסות על מחדלי הממשלה שלאורך שנים לא השקיעה כראוי במערכת הבריאות והביאה אותה למצב שבו היא אינה מוכנה לתרחיש כמו המגפה הזאת".
״הסימפטומים יכולים להיות כל כך קלים שאנשים בכלל לא יודעים שהם נדבקו״, אומרת חילאי, ״לכן אני מניחה שיש הרבה יותר חולים ממה שאנחנו יודעים ואי אפשר לדעת היכן הם מסתובבים. הביאו לנו במערכת מסכות וחליפות מגן. זו תקופה שבה כתבי הבריאות עובדים מהבוקר עד הלילה וגם בסופי שבוע כדי לנתב את כל המידע לציבור".

למרות שנזהרה, חילאי חשה לאחרונה ברע ונכנסה לבידוד. "סיקרתי המון בבתי חולים, ובסוף השבוע הרגשתי לא טוב והתחלתי להריץ בראש את כל האנשים איתם דיברתי וריאיינתי במהלך השבוע. החלטתי להכניס את עצמי לבידוד ונאלצתי לקיים ראיונות טלפוניים ולהגיע לסיפורים דרך אנשים ופחות מהשטח". התוצאות הגיעו בפעם האחרונה שדיברנו: שליליות.

• לסדרת הכתבות של שקוף: מיומנויות לקריאה ביקורתית