ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
מזה שנים מתחוללת מלחמה בין ועד הכבאים והעומד בראשו, אבי אנקורי, לבין נציבות הכבאות. הסכסוך עתיק השנים מתבטא באינספור עיצומים וצעדים ארגוניים שונים – אלפי ימי עיצומים כבר נצברו – במהלכם ועד הכבאים מבטל אימונים, הכשרות, הדרכות, ומבצע עוד פעולות הפוגעות בהתנהלות השוטפת של המערך. העילות לעיצומי הוועד כוללות פגיעה בתנאי השכר או הרווחה, טענות להתנהלות לא תקינה מצד הנציבות, פגיעה בחופש ההתארגנות, ועוד.
הרקע לסכסוך הוא המהפך שעברה הכבאות ב-2013: עד לשנה זו, מערך הכבאות התנהל תחת רשויות מקומיות, ותחנות הכיבוי היו כפופות לעירייה. נציב הכבאות בתקופה הזו היה אחראי על הצד המקצועי של עבודת לוחמי האש, כמו הכשרות, תקינות ציוד, וכד' – אך חסר אחריות פיקודית בפועל. לאחר הפקת לקחים מאסון הכרמל, הוחלט ב-2013 על הקמת רשות כבאות ארצית, שבראשה עומד נציב הכבאות, המפקד על המערך בפועל.
הרפורמה הפכה את הכבאות לארגון היררכי שלא תלוי בראש העיר, אלא בנציב (הרמטכ"ל של הארגון, במילים אחרות). השינוי הזה, כך ע"פ בכירים במערך, הוביל לקשיים בקבלת סמכות, ודרש שינוי בתרבות הארגונית: "הרפורמה הובילה לכך שלנציב הכבאות יש גם אחריות, הוא לא רק נציב – הוא גם ממש מפקד על הכוחות. זה מצב חדש יחסית עבור הכבאים וזה מצריך הסתגלות".
מה שבאמת סיבך את הכל הוא שאף שהכבאות הוא ארגון חירום, כמו המשטרה או צה"ל, הוחלט להמשיך לאפשר לוועד הכבאים להתקיים ברשות החדשה. כך, מצד אחד ניתן לשבות ולפתוח בסכסוך עבודה כמו בכל ועד רגיל, מצד שני – מדובר בחלק משירותי ההצלה של המדינה, והשבתת התנהלות השוטפת עלולה להוות בעיה. בעיה שאף תגבה חיים.
המתח בין זכויות עובדים לבין המקצועיות הנדרשת מעובדי ארגון חירום הפך לליבת הסכסוך במערך הכבאות.
דדי שמחי מונה לנציב הכבאות ב-2017, לאחר שירות ארוך בצה"ל כתת-אלוף וראש מטה פיקוד העורף. מאז מינויו לתפקיד נציב הכבאות, הרקיע הסכסוך בין הוועד לנציבות לגבהים חדשים, כשהוועד נוקט מול שמחי גישה אלימה במיוחד.
הנה כמה מהאירועים יוצאי הדופן שהתרחשו בשנים האחרונות: כבאים מנעו מהנציב שמחי להיכנס לתחנת הכיבוי בירושלים (בווידאו למטה). התקיימו הפגנות מתחת לביתו של שמחי. הופצו בגדרה, מקום מגוריו של שמחי, פליירים נגדו, ומסרונים בגנותו נשלחו לתושבי העיר ובהם נכתב: "בזמן שלוחמי האש מטפלים בשריפות בעוטף עזה וברחבי מדינת ישראל, דוד שמחי נפגש בסתר ועושה קומבינות עם לוביסטים". ביוטיוב וברשתות החברתיות ניתן למצוא עוד עדויות למתקפות אישיות על שמחי מצד הוועד והכבאים.
יש האומרים שמה שגורם למשבר החמור ביחסים מאז מינויו של שמחי היא גישה "פיקודית מדי" איתה הגיע שמחי לתפקיד. הכבאים טוענים ששמחי מנסה "להפוך את הכבאות לצבא", למרות שמדובר בארגון אזרחי, ושהוא הולך עם "ראש בקיר".
"הוא מאוד לעומתי, ובמקום להראות לנו שלא צריך ועד כי הוא דואג לתנאים שלנו", הלין אחד הכבאים, "הוא מוכיח למה כן צריך את הוועד". בכיר לשעבר בכבאות הוסיף כי "כל עוד ההחלטה היא שיש ועד עובדים בארגון, צריך ללמוד לחיות איתו. אני חושב שבכלל לא צריך ועד עובדים בכבאות, אבל מהקרבות האלה נגרם נזק לשני הצדדים. ניתן לנהל את המערך לצד הוועד: עובדה שיש כבאות, הכבאים עובדים. ברור שאם יש השבתות וקורסים לא נפתחים זה פוגע, אבל יש כאן דרך אמצע, ושמחי צריך למצוא אותה".
מבדיקת "שקוף" עולה כי שמחי אכן פועל כדי להחליש את כוחו של הוועד בכבאות: בנציבות הכבאות החלו לאחרונה להתנות יציאה לקורסים ומשלחות בהתחייבות של המשתתפ/ת לא לקחת חלק בשביתות מסוימות. הנציב גם שינה את הרכב ועדת המכרזים ונתן לנציבות הכבאות קול נוסף בתוכה. המשמעות היא שמתוך ארבעה נציגים בוועדה, שניים מהם מגיעים מנציבות הכבאות, אחד מנציבות שירות המדינה ואחד מהוועד. כך השפעתו של הנציב על בחירת האדם המתאים לתפקיד גדלה.
מקורבים לשמחי מדגישים כי היחס אליו נובע מכך שהוא הנציב הראשון שמנסה "לעשות סדר" במערך ואינו מוכן להיכנע לתכתיבי הוועד, ושהוא הנציב השני בלבד שמפקד על המערך, לאחר הרפורמה בכבאות.
"מאז הרפורמה היו שני נציבים: שחר איילון ודדי שמחי. בתקופה של איילון היו לא פחות השבתות, אבל איילון החליט שהוא מוותר על האחריות שלו. דברים שקרו בתקופתו לא עוברים אצל דדי", אמר בכיר במערך, "בשלוש השנים האחרונות הכבאות עוברת מהפכה, לא פחות – ויש מי שההתקדמות והסדר שנעשה פה ומעבר ממערך סמי-מקצועי ושכונתי למערך ברמה הלאומית, לא מתאים לו".
אבי אנקורי משרת כבר 27 שנה בכבאות, ומשמש מאז 2012 ראש הוועד. מאז שנבחר, לא התמודד מולו אף אחד – הוא המנהיג הבלתי מעורער של ועד הכבאים. אנקורי נתפס בכבאות כמי שמציב עמדה תקיפה מול ההנהלה, והעובדים מאמינים בו והולכים אחריו.
הציבור תופס את יו"ר הוועד אנקורי כמי שמרכז בידיו כוח רב מדי, וכך גם תופסים אותו בנציבות הכבאות, ואכן – אנקורי חולש על תקציבים גדולים, וביכולתו לשבש את הפעילות של שירות הצלה חיוני.
אנקורי מסתייג. "אנחנו לא ועד רכבת ישראל, אני לא יכול לעצור קרונות ולהגיד הנה, האזרחים אכלו אותה, עכשיו יקשיבו לנו", אמר לנו, "אנחנו הכבאים, לא משנה מה יעשו לנו, גם אם יגידו לנו שהחודש אין משכורות, מה נגיד? לא נצא להציל חיים? באנו לפה מאידיאולוגיה, ולא משנה איזו פגיעה תהיה בעובדים, תמיד נצא להציל חיים".
למרות התמיכה הרבה לה הוא זוכה מצד העובדים, יצא לאנקורי ולוועד בראשו הוא עומד שם רע: במהלך 2019 התפרסם תחקיר "כלכליסט" מאת עמיר קורץ, שתיאר שימוש בעייתי בעשרות מיליוני שקלים שמגיעים מתקציב המדינה לקופת הוועד ("כספי רווחה"). בין היתר הוציא הוועד את הכספים על הפגנות נגד הנציב שמחי, השכרת מסוק שטס מעל בית "האח הגדול" עם שלט תמיכה בבנו של חבר ועד שהשתתף בתכנית, ועוד.
לאחרונה הוגש נגד אנקורי כתב אישום בחשד שביצע התרמה אסורה עבור מימון הוצאות משפט של מועמד קודם לתפקיד נציב הכבאות, מפקד מחוז ירושלים לשעבר, משה סוויסה (ניתן לקרוא כאן). ברקע ישנן טענות קשות להתנהלות בעייתית של אנקורי מצד הנציבות, ומשפטים שונים התנהלו ומתנהלים בעניינו.
נראה שהכבאים לא מתעלמים מהבעייתיות של אנקורי. אחד הכבאים סיפר לנו: "אני חושב שאבי אנקורי עושה לנו שירות גרוע: הוא מתראיין לא טוב, הוא מוציא אותנו לא טוב, אנחנו לא יודעים לגייס את הקהל לטובתנו, וחבל. באחת הכתבות הראו שהוא נעלם ולא משתתף באימון, אמרתי לעצמי – לפחות תעשה כאילו אתה כן חלק מהמשמרת, תיראה טוב", הסביר לנו כבאי.
"מצד שני", הסתייג, "לא משנה מה – את הנציב אנשים שונאים יותר מאת יו"ר הוועד, כי היו"ר, עם כל הבעיות שלו, לפחות בצד שלנו. הפחד הוא שברגע שלא יהיה ועד, שלא יהיה אנקורי, הנציב ינצח. לכן את כל השביתות ואת ההוראות של אנקורי אנחנו מגבים, כי הכבאים מקבלים תחושה שהנציב רוצה לפרק את המערך"
המשבר ביחסים בין הנציב לבין ועד הכבאים הגיע כאמור לפסים אישיים, לרבות הפגנות מתחת לביתו של שמחי ומסרונים שנשלחו לתושבי היישוב שלו: "זה קשה: מפגינים לך מול הבית, לא נותנים לך להכנס לתחנות כיבוי שאתה אחראי עליהן, מוצאים עליך פשקווילים בכל הישוב בו אתה גר – כשזה קורה, אי אפשר לנתק את הרגש", הסביר לנו בכיר בכבאות, אך אמר כי למרות שהמאבק אישי הדלת לפיוס עדיין פתוחה.
לדבריו, "אנחנו עדיין מדברים פה על ראש ארגון לאומי, שלא יכול להתנהל מתוך אמוציות וגחמות. לא בזכות התנהלות כזו הוא הגיע לתפקיד. יותר מזה, אומר לך כך: אם מחר בבוקר אנקורי יחליט שהוא מבין את המקום שלו, לא מתערב בשיקול הדעת של המפקדים, אז כל הסיפור הזה נגמר, והופך ללא רלוונטי".
נקודת ציון משמעותית ביחסים בין ועד הכבאים לנציבות היא תחקיר "עובדה" של עמרי אסנהיים, שיצא בתחילת 2019. אסנהיים חשף התנהלות בעייתית במיוחד של ועד הכבאים מול הנציבות, וקשר קשר ישיר בין מוות של אזרחים בשריפות לשביתות ועיצומי הוועד. התחקיר התמקד ביו"ר אבי אנקורי באופן אישי: אנקורי מצטייר בתחקיר כאדם חסר אחריות וכוחני, והובאו עדויות שונות לחוסר מקצועיותו ככבאי וכיו"ר ועד.
בכיר ברשות הכבאות מספר לנו כי לתחקיר הייתה השלכה משמעותית על היומיום בכבאות: "התחקיר השפיע על אגף המשמעת של שירות המדינה, וגם על בתי הדין לעבודה. אפשר לחלק את היחס מהם לתקופה שלפני התחקיר הזה ואחרי התחקיר הזה".
לדבריו, "הבינו שם שברמה העקרונית אין מקום לוועד בארגון כזה, אבל אם קיים ועד – הוא צריך להגביל את גבולות הגזרה שלו ולא להשפיע על פעילות מבצעית. במשך תקופה גם לא היו עיצומים משמעותיים בכבאות, ובנושאים מסוימים נפתחו חקירות משטרה".
מה שמדהים זה שמי שהזמין את צוות "עובדה" לסקר את המתרחש בכבאות – הוא אנקורי עצמו. במהלך הצילומים אנקורי לא ידע שבסופו של התחקיר יצטייר כ"איש הרע", ולכן כנראה הסכים לשתף פעולה. מכאן גם ניתן להבין כי חברי הוועד והיו"ר אנקורי תופסים עצמם כקורבנות: מבחינתם, הנציב שמחי הוא אויב – ולכן כל פעולה שנעשתה כדי לנסות להדיחו היא בגדר "מטרה המקדשת את האמצעים". תפיסה זו מלווה את הוועד בפעולות נוספות ונראה כי היא ההסבר לכל אחת מהפעולות הקיצוניות שנקט הוועד כלפי שמחי שפורטו מעלה.
את הצלקות שהשאיר התחקיר הזה באנקורי באופן אישי קשה לפספס: אנקורי חוזר וטוען שכל המוצג שם הם סיפורים שהוצאו מהקשרם ואף שקרים, והוא מנסה מאז להפריח את הטענות שעלו נגדו שם. מאז התחקיר, אנשי הוועד ואנקורי כמעט ולא מתראיינים, וכשהם כן עושים זאת – הם נעזרים בעמנואל רוזן, יועץ התקשורת החדש יחסית של ועד הכבאים.
מה המצב כעת במערך הכבאות? בואו נצא לדרך ונבדוק. נתחיל עם משמעות העיצומים.
ממעבר על טבלת העיצומים המלאה בין 2013 עד היום, עולה כי שובשו אינספור פעילויות בכבאות. כדי להבין כיצד משפיעים העיצומים בשטח, ביררנו מה המשמעות שלהם. הנה כמה דוגמאות:
אנחנו לא הראשונים. ביקורת ציבורית כבר הושמעה בנוגע לכמות העיצומים בכבאות, שגובים מחיר בטווח הארוך. בדו"ח מבקר המדינה מ-2017 למשל נטען כי ריבוי העיצומים עלול לפגוע בציבור: "פעילותה של הרשות משובשת לעתים תכופות במקרים של חוסר הסכמה בין העובדים ובין הרשות, באופן שלטענת גורמים ברשות פוגע בכשירותה המבצעית ואף עשוי לפגוע במישרין ביכולתה להעניק שירות ראוי, והדבר עלול לגבות מהציבור מחיר יקר בנפש וברכוש".
שאלנו את אנקורי האם לדעתו יכולה להיות לעיצומים השפעה על מקצועיות הכבאים. "צריך להבין, אצלנו זה לא כמו בצבא", ענה, "כל יום יש לנו לפחות 10 תאונות או שריפות, ואנחנו יוצאים ומצילים חיים. נכון שאת האימון ה'נקי' בתחנה לא נעשה – אבל את המקרה בפועל עשינו וגם חילצנו. אז גם אם לא מתאמנים שבועיים או אפילו חודש, אנחנו עדיין 'מתאמנים' כל הזמן".
לדבריו, "צריך לעשות את ההבדל מחיילים. חייל צריך להתאמן כל יום וכל היום. למה? כי אנחנו לא כל יום במלחמה. הוא צריך לשמור על כשירות, כי אם תהיה עוד שנה מלחמה הוא לא ידע מה לעשות. אנחנו, בניגוד לחיילים, 'מתאמנים' כל יום. זה לא שאני אומר שלא צריך אימונים ותרגילים בכלל – אנחנו צריכים לשמור על כשירות כל הזמן, ולהתרענן – אבל אם לא התאמנו כמה שבועות, אין באמת פגיעה בכשירות".
בכיר בכבאות עמו שוחחנו הזדעזע עמוקות מדבריו של אנקורי: "רק מהתשובה שלו מבינים איזו עצמה יש בידיים שלו, וכמה הוא חסר אחריות. ברמה העקרונית זו אמירה שהיא לא פחות מילדותית, זה שומט את הקרקע מכל התחום. בכבאות מדובר בהצלת חיים, וזה עניין של שניות. המקצועיות של הכבאי פה היא ערך עליון".
"כל מי שמתעסק בכשירות מבצעית בכל תחום – צבא, משטרה, קבוצות ספורט – יודע שאין אפשרות להגיב נכון באירועים בלי להתאמן. זה לא עובד. יש אלמנט של שכחה, התורה מתחדשת. מדובר על פעולות חילוץ שצריך לבצע במאית שניה. כמו ריקוד בלט. התיאום צריך להיות על המילימטר. לבטל את זה ככה במחי יד זה פשוט מקומם, מגוחך מנותק מהמציאות".
"לכבאים יש 186 תרחישים שונים להתכונן אליהם – חומרים מסוכנים, שריפת דירה, חילוץ מגובה, וכו'. אז נגיד שאני זורם איתו, למרות שמדובר באמירה מקוממת – מה, כל כבאי במהלך החודש יוצא לכל ה- 186 תרחישים? האמירה שלו מייצגת את מצב הכבאות היום".
"אסון המעלית" זעזע מדינה שלמה: כזכור, מדובר באירוע בו טבעו למוות במעלית שהוצפה בני הזוג דין שושני וסתו הררי, בני 25 בלבד. האירוע התרחש ביום שבת גשום במיוחד לפני כחודשיים, בבניין ברחוב נדב 2 בתל אביב. השכנים ניסו להזעיק את שירותי ההצלה החל מהשעה 12:25, כששמעו קריאות עזרה של בני זוג לכודים. אלא שפעולות החילוץ של יחידת "להבה" של הכבאות, החלו רק בשעה 14:00.
מתחקיר ראשוני של הכבאות, עלה כי התקבלו למעלה מ-2,700 פניות במוקד האחראי על מחוז המרכז, כאשר את המוקד איישו שלושה מוקדנים. השיחה הראשונה שהתריעה על הלכודים סווגה כ"אירוע שנפתח בשוגג". עוד התברר כי במהלך סוף השבוע הסוער ועד הכבאים הורה על עיצומים שהיו אמורים להתחיל ביום ראשון, אך לבסוף בוטלו ע"י בית הדין לעבודה.
אסון המעלית הנוראי השאיר את הציבור המום לנוכח אוזלת היד של שירותי ההצלה. ברגע האמת שירותי ההצלה שכולנו סומכים עליהם שיושיעו אותנו בשעת מצוקה – לא תפקדו. השכנים שניסו בכל כוחם להזעיק את שירותי ההצלה נותרו חסרי אונים, ושני אזרחים טבעו למוות. אסון המעלית פגע קשה באמון הציבור בשירותי הכבאות וההצלה.
בתקשורת סיקרו את הסיפור הנוראי באופן מקיף: כתבות חקרו את הנושא לפרטי פרטים מכל צדדיו. כך בין היתר השתרבב לכותרות גם הסכסוך בין ועד הכבאים לנציבות – הנציב התראיין ברדיו ובטלוויזיה, ויו"ר הוועד אנקורי התראיין בשיחת טלפון לא מחמיאה אצל איילה חסון.
עברו חודשיים כמעט מאסון המעלית, ונראה כי הנושא נמחק מסדר היום התקשורתי.
היכן עומד התחקיר שמבצעת המשטרה? מה הן המסקנות המלאות של שירותי הכבאות? מה ימנע את האסון הבא? התקשורת עברה לעסוק בנושאים אחרים.
"שקוף" לא מחכה למחדל נוסף. כל יום בו הסכסוך בין הוועד לנציבות ממשיך, הוא עוד יום בו שירותי ההצלה נפגעים. כל יום בו העיצומים ממשיכים הוא עוד יום שעלול להביא לפגיעה בחיי אדם. לכן, מדי שבוע נסקר מקרוב ובאדיקות את המתרחש בשירותי הכבאות, נשאיר את הנושא בתודעה הציבורית, ונדרוש דין וחשבון מהגורמים האחראים.
זו הכתבה הראשונה בסדרת הכתבות על הכבאות, נתראה בשבוע הבא.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
6 תגובות
שקוף? אני אומר ביזיון, כתבה מגמתית ביותר, אם שקוף אז עד הסוף, לא רק ועד, אלא הרבה יותר מהפיקוד, לא רק דדי, גם בתחנות, תגיעו, תחקרו ותגלו את הביזיון שמתנהל שם. אתם שקופים שאתם לא אובייקטיבים
כרגיל בהרבה סכסוכים ארוכים, שני הצדדים צודקים בחלק מהדברים. שורש הבעיה הוא במבנה המערכת וכלליה, שמייצרים קרקע פוריה לסכסוכים כאלה. כבאות צריכה להתנהל כמו פעם, לפני הקמת הנציבות, באחריות הערים והמועצות. התקציב צריך לבוא מקופת העיר ולא מקופת המדינה. העובדים צריכים להיות בחוזה אישי וכל אחד יקבל תנאים אישיים. עובד שמצא עצמו בתחנת כיבוי אצל ראש עיר גרוע שלא יודע לדאוג לעובדים ולא יודע לשלוח אותם להכשרות ולא מתגמל אותם כראוי ולא מכבד אותם – יתפטרו וילכו לעבוד בעיר השכנה או יעברו מקצוע. עיריות שיזהו עובדים גרועים – שיפטרו אותם. לכל אחד יש כוח לעמוד על זכויותיו בעצם מוכנותו לעבוד או להתפטר. החגיגה הנוכחית של הנציב, המנהלים והעובדים על הקופה הציבורית צריכה להיפסק. לא צריך נציב ולא צריך ועד. צריך תחנות כיבוי מקומיות בלי הסכמים קיבוציים. אני יודע שהרבה כבאים שעושים עבודת קודש קוראים מה שכתבתי ומתעצבנים, אבל אין דרך אחרת להמנע מסכסוכים – מי שהתנאים בעיר הספציפית לא יתאימו לו, שיתפטר. ומי שלא יתפטר כי יעשה חשבון שזה יפגע חו ביכולת לפרישה מוקדמת של לוחם, שרק יבין עד כמה הפרישה המוקדמת היא עיוות על חשבון הציבור כולו, ואולי לכולם היה טוב בלעדיה.
מאוכזב מאוד מכם. מה שהיה נראה לי מיזם מדהים של עיתונות אובייקטיבית נראה פתאום כבלוף אחד נוסף של תקשורת עסקנית.
הכתבה מגמתית וחד צדדית, לא מוזכר בה מיליגרם של סיבה מדוע השביתות האלה מתקיימות.
אין התייחסות לפגיעה בשכר וזכויות של כבאים, אין התייחסות לנסיונות הועד להגיע להסדרה ולסירוב המתריס והמתמשך של הנציב לעשות את זה.
לוחמי האש מופקרים, סובלים מפגיעה בשכר, בתנאים, יחס משפיל והתעמרות מצד מפקדים בשליחותו של הנציב.
התקשורת בזמן הזה יודעת לנציג רק צד אחד של הסכסוך באופן מגמתי.
את התמיכה האישית שלי איבדתם
מחזק את ידי הכבאים הלוחמים! מצטער, אני סקפטי לחלוטין. סקפטי כי אכן נעשה פה תחקיר אובייקטיבי. סקפטי במניעים של הכתב ובדבר אחד אני בטוח וזה שיש מי שמאחורי הקלעים דואג להוסיף שמן למדורה להלחיץ את הציבור, לפגוע בכבאים, להחליש את ההסתדרות. אתם מוזמנים לשמוע לשוטר ותיק בתחום.. אסור לוותר על הוועד! אל תתנו שזה יקרה! הריי זו השאיפה של כל דיקטטור באשר הוא.. והנציב הזה בהחלט נשמע כזה. אפשר לקיים יחסי עבודה נפלאים עם שיתוף פעולה בין הוועד להנהלה ועובדה שזה מתנהל יפה מאוד בלא מעט מדינות בעולם. אסור שתהיה כמובן פגיעה במבצעיות בד בבד אסור שתהיה פגיעה בזכויות העובדים. בטוח שתשארו חזקים למרות החצים והרפש הרב. בטוח שהוועד ישאר פה הרבה אחרי הנציב הנוכחי.
עובדי מדינה מחוייבים לכבד את החוק במדינה.
העיצומים בכבאות נועדו להפעיל לחץ על המעסיק. פגיעה בהסכמי שכר, כבאים לא מקבלים תשלום עבור עבודה נוספת למשל ניטור, הדרכה ועוד ,עבודה שאינה קשורה לעבודה השוטפת ואינה מעוגנת בהסכמי השכר ולמרות זאת מבוצעת על ידי הכבאים.
כבאים לא צריכים לעשות עבודה בלענות לטלפונים, זה נקרא עבודת יומן, זה מקצוע לכל דבר לא מדובר ברק לענות לטלפונים, מדובר בלהכווין כוחות ולשלוט במערכות מחשב וקשר מה שמצריך הסמכה שאינה קשורה לעבודה המבצעית של כבאי אולי אפשר לתת את העבודה לעובדים לא מבצעים בתור עבודה נוספת 800 פקידים על 2000 כבאים לוחמים דבר חסר תקנה בשום גוף מבצעי, רוב הכבאים לא מקבלים אחזקת רכב למרות שהם מחוייבים להגיע בשבתות וחגים. כבאים נדרשו ללבוש חולצות עם חומרים דליקים עד להתערבות הוועד, כבאים דור ג מופלים בשכר בעת יציאה להדרכה בקורסים, אך אתם רוצים שכבאי יצא להדרכה ומפלים אותו בשכר, עוד הוסיף שיציאה להדרכה נעשת בהתנדבות מלאה מצד הכבאי, לא חובה לצאת להדריך, ולכבאים מדור ג זה לא משתלם. עוד הוסיף ואומר שהוועד נלחם שכבאים יקבלו תשלום עבור האוכל, וההנהלה לא פעלה כל וכלל לגבש הסכם עם המדינה, שכן בנציבות יש חדר אוכל שבוא אוכלים המנהלים בחינם. אירגון וועד תפקידו המרכזי לשמור על זכויות העובדים, בכדי להשיג את מטרותיו הוא משתמש בכלים הלגיטימים שמאפשר לו החוק להשתמש, אחד מהם זה עצירת אימונים, מי שיכול למנוע את זה זאת ההנהלה שיכולה להגיע להסדרים עם הטענות הליגיטימיות שמועלות מהוועד, הם בוחרים להתעלם מבקשות העובדים ובכך הוא מאשר את המשך עוצר האימונים, בית המשפט רואה בעצמו את הנוקשות וחוסר הנכונות להדברות עם הוועד וממשיך לאשר את עוצר האימונים, שכן הוא רואה את תגובת ההנהלה שזה לא מוזיז לה, עוד דבר יש בעת עיצומים יש וועדת חריגים שמאשרת אימונים חיוניים וההנהלה מעולם לא פנתה אליה, דבר המחזק את התפיסה שההנהלה לא מעוניינת באימונים.
נלחמים על הזכויות בדרכים לגיטימיות בכדי לייצר מנופי לחץ על ההנהלה שתלך עם העובדים יד ביד ויעשו הסכם קיבוצי שישפר את תנאי העסקה של העובדים. את ההנהלה זה לא מעניין שכן המשכורות שלהם מגיעות לסכומים דימיוניים שעובדי ציבור היו חולמים להרוויח, עם תנאי שירות של מלכים לדוגמא: רכב לאנד קרוזר בשובי 350000 שקל לכל הקצונה הבכירה, לשכה מזכירות, טיולים, וחוסר בקרה מצד אף גורם, ראו את מקרה אסון המעלית אם הנציב הוא המפקד שנותן את הדין, עובדתית הוא ריחף מעל זה, כמו הוא גם כל הקצונה הבכירה שהייתה מעורבת בנושא.
משכורת של כבאי מתחיל עומדת על 8000 שקל שהוא עושה 240 שעות ללא החזקת רכב, על תנאי העבודה אללו הוועד נלחם שיתוקן. הוועד הוא העובדים ולא גוף מנותק שמנסים לייצר הוא נלחם על הבעיות של העובדים בדרכים חוקיות, בעוד שההנהלה רואה בהוראות החוקיות המאושרות על ידי בית המשפט, דבר אסור. ההנהלה לא מכבדת את החלטות בית המשפט שהוא מייצג את החוק במדינת ישראל, ומתנקמת באופן אישי בעובדים ששומעים להחלטות החוקיות של הוועד. ההנהלה מנסה לצייר את הוועד קרי עובדים שהם לא מקצועיים ולא אוהבים להתאמן, הדבר לא נכון ושיקרי, האמת היא שרוב הקצונה הבכירה לא צמחה בכבאות כולל הנציב ואין להם מושג בתורת הכיבוי, הם כלל לא טרחו לקחת קורסים או לעשות קורס כבאים בסיסי, הדבר מעלה חשד, כאירגון מקצועי שנשען על מקצועיות חובה על הקצין ללמוד את המקצוע שעליו הוא מפקד, אבל הזילזול גדול מנשוא הקצונה שבאו מבחוץ מזלזלים במקצוע הכיבוי ובלוחמי האש. והם משתמשים במושגים צבאיים שאין להם קשר לעולם הכיבוי הדבר קורה מבורות, למשל הנציב שהוא מגיע לתרגיל הוא צועק יאלה להרוג מחבלים… אז מי מתנגד לאימונים. ההנהלה לא מתנהגת בממלאכתיות ובשוויון ויוצרת אוירה של עוינות ונקמנות כלפי העובדים. הוועד לא היה מגיע לידי עיצומים אם ההנהלה הייתה מגיעה איתו לידי הידברות ומשפרת את התנאים העלובים של הכבאים.
מושחתים כמו אנקרוי ואלון חסן לא חסר ב"ה במדינה.
אבל חסר בהחלט ח"כים ופרקליטות עם בי**ם שיבינו שצריך להעיף את המושחתים מהמערכת ןלתת להם לשבת בכלא.
בתור התחלה:הצעהח שמי ששובת ועדיפות גבוהה הקורא לשביתה בארגון חירום ישב בכלא ללא פיצוי או משכורת מהמדינה