חיישנים, רחפנים ורועי צאן: הדרכים היצירתיות של בית ג'ן להתמודד עם שריפות

גם בזמן שהחורף נמצא בעיצומו, וגשמים חזקים ואפילו קצת שלג הגיעו לצפון, במועצה המקומית בית ג'ן ממשיכים להיערך במרץ לאפשרות של שריפות. ביישוב המוקף בחורש צפוף ויפה, שלו גישה מוגבלת לרכבי כיבוי והצלה, מנצלים את חודשי החורף הסמיך כדי להערך לכל תרחיש שהקיץ יביא עימו. "העצים הם כמו חביות דלק שפזורות מסביב ליישוב", אומר גאזי עטילה, ממונה אנרגיה ואקלים במועצה בשיחה עם "שקוף". 

המועצה המיוערת פרוסה בין פסגות הרים והדרכים צרות ולא תמיד מאפשרות גישה נוחה בשעת חירום. תחנת הכיבוי הקרובה ביותר נמצאת בכרמיאל, כ-14 קילומטרים תלולים ומפותלים משם, מרחק רב במונחים של הצלת חיים. וכשמסביב חורש טבעי וצמחייה, כל סיגריה בוערת, זכוכית שבורה או פיזור דעת של תייר מזדמן, עלולים להמית אסון על היישוב בין הקוצים היבשים, הטמפרטורות המטפסות, הרוחות העזות ובאקלים המשתנה. 

לאור כל אלו, כבר שנתיים שבמועצה עמלים על תוכנית היערכות למשבר האקלים, בהובלת עטילה, בגיבוי ראש המועצה נזיה דבור, ובסיוע מרכז השל לקיימות ואשכול רשויות גליל מערבי, דרך קולות קוראים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה. התוכנית מורכבת משלושה עוגנים מרכזיים: התמודדות עם מי נגר, חיזוק החוסן הקהילתי ומניעת שריפות. האחרון התגבש לתוכנית מרשימה שמתממשת ממש בימים אלה.  

התוכנית אמנם מורכבת, טעונת משאבים, ותלויה בחינוך אוכלוסיה, אבל היא בעיקר מונעת ממוטיבציה אדירה של עטילה להציל, לשפר ולקדם את הבית שבו נולד, גדל והקים משפחה. "אנחנו בתוך שמורת טבע, כפר דרוזי שנוסד עוד לפני התקופה הביזנטית, חמישה קילומטרים מהר מירון שאותו רואים כמעט מכל בית פה", סיפר. "עד לא מזמן, היה כביש גישה אחד ליישוב, ובזמן חירום זו בעיה רצינית, לאחרונה הקמנו עוד שניים נוספים ועדיין, החורש הוא חבית נפץ אם לא מטפלים בו נכון". 

סנונית ראשונה

הוא מספר שבימי הקיץ החמים, הטמפרטורה יכולה לטפס ל-40 מעלות והשילוב עם הרוחות עזות הוא בסיס להתפשטות דליקות ושריפות. עטילה מדבר במונחים של חוסן קהילתי. מבחינתו, הקהילה היא חלק מרכזי במימוש עוגני התוכנית. "הקמנו צוות היגוי, עם גורמים מהרשות, כמו כמו מנכ"ל, מנהלת מיצוי משאבים, מהנדס, גזבר, אנשי חינוך ורווחה", הוא מפרט. ולהפתעתו, במועצה החיבור היה מהיר. "מנהלי מחלקות נרתמו מיד", הוא נזכר. "כבר כשהעליתי את הנושא, פירטתי את הנקודות והצגתי את החזון של התוכנית, הצוות התחבר מאוד מהר, ולכל סעיף נרתמו כמה עובדים". 

אילו אתגרים יש בהתמודדות הקהילתית? 

"יש פה אוכלוסיות פגיעות, מדובר בגרעין הכפר, באוכלוסיה מזדקנת. אמנם הרבה מהצעירים בוחרים להישאר פה, אבל לא מעט עוזבים כי אין להם איפה לבנות. אז מוסכם וברור לכל מנהלי המחלקות ששינויי האקלים יחריפו ואנחנו כרשות החלטנו לעמוד בחזית. אנחנו יודעים שהמשבר ישפיע על מגוון מערכות ברשות, כמו איכות החיים, רווחת התושב, משק בית, חברה וקהילה". 

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

רק בחודשיים האחרונים התרחשו ביישוב שלוש שריפות שונות: באתר פינוי אשפה, שריפה בדירה ושריפה נוספת במבנה בשל קצר. הסמיכות לחורש שעוטף את כל חלקי היישוב, עלולה להפוך כל אירוע כזה לתרחיש בלהות. 

עטילה מציין שהמודעות לאיום השריפות אינה חדשה ומאז אסון הכרמל, פועלים לקדם פתרונות, בהם הקמה של תחנת כיבוי מקומית, אולם רק כעת במועצה מרגישים שינוי. "בשנה האחרונה הקמנו כוח מקומי שהוכשר לכבות שריפות", הוא מספר בגאווה. "קיבלנו רכב ייעודי, ג'יפון עם מיכל מים שיכול להגיע לכל מקום ולהתחבר גם לכבאית". אולם הבשורה הגדולה מבחינתו היא הקמה של  תחנת כיבוי מקומית שתיפתח בעוד כחודש. "'הסנונית' (רכב כיבוי האש הקטן, י"ג) שיש לנו מגיעה לשטח לפני הכבאית, תוך עשר דקות שם. זה נותן מענה ורוגע גם כשיהיו פה כבאיות בתחנה". 

בין הפעולות שנקטו בהן לצד הקמת כוח כיבוי, במועצה עורכים כנסי הסברה לתושבים. כך למשל, מדריכים על הטענה נכונה של מחשבים, שימוש בגופי חימום שאינם מסוכנים ומזהמים, והפעלה בטוחה של התנורים הקיימים. "יש לנו מערך הדרכה לאוכלוסיה שהקמנו יחד עם מערכת החינוך ואנחנו בונים מערכי שיעור". 

איך פועלים מול האוכלוסיה? 

"למשל, מתנדבים התקינו גלאי עשן בבתי האוכלוסיה המבוגרת ביישוב. ובעתיד, אני מקווה שנשדרג לגלאי עשן שיהיו מחוברים למוקד ויתריעו כשפורצת אש. חוץ מזה, אנחנו מעודדים את כל האוכלוסיה לרכוש גלאי עשן ואמצעי כיבוי, וכמובן, הסברה בנושא חימום".

תחום החימום ביישובים רבים הפך לנפיץ. קמיני עצים, עד כמה שהחום שלהם נעים, הפכו למטרד מזהם והרסני, נטול מגבלות רגולטוריות. בבית ג'ן רוב האוכלוסיה מחזיקה בקמינים מסוגים שונים, בעיקר האוכלוסיה המבוגרת, ו-30% בלבד משתמשים במוצרי חשמל לחימום, כמו מזגנים וחימום תת רצפתי. 

ומלבד השימושים הפרטיים, גם חלק ממוסדות החינוך עדיין פועלים על חימום מיושן ומזהם. "בבתי הספר החימום פועל על סולר, מיליון שקל בשנה הולך על סולר", הוא אומר בצער. "המטרה שלנו להפוך הכל לחשמל, עם פאנלים סולאריים ומתקני אגירה. אנחנו רוצים להיות צרכן עצמאי שלא תלוי בחברת החשמל, זה אחד האתגרים שלי – אני מקווה שאצליח". 

עד כמה היה קשה לרתום את התושבים? 

"זה לא היה קשה, כי כולם חווים את בעיית הסיכונים הקיימים, בשטח ובבתים. אם הייתי גר בתל אביב, אני מניח שהמודעות של התושבים היתה פוחתת. אנשים חווים שריפות בחורש, בבתים ובחדרי הסקה ומכירים את הנושא היטב". 

לא רק הסברה לאוכלוסיה היא חלק ממימוש התוכנית, אלא גם אמצעים נוספים. כך למשל, במועצה מעודדים את האוכלוסיה להשתמש בשטחי מרעה. "בעלי החיים אוכלים את החלק הנמוך של העצים ולמעשה מפחיתים את הסיכוי של האש להתלקח".

ואיך מקדמים את המהלך? 

"מספקים שטחי מרעה ומעודדים את הציבור לרכוש מוצרי חלב ובשר מתוצרת מקומית, זה גם מעודד את הפרנסה ומפחית את התלות החיצונית". 

לצד מניעה, משקיעים מאמצים גדולים להתמודד עם השריפה ברגע שהיא פורצת ולהפחית את הנזק שלה. כך למשל, במועצה מייצרים אזורי חיץ בשטחי החורש שימתנו את האש ויקשו עליה לדלג בין צמרות העצים, ומתכננים להתקין חיישנים על העצים. "הגילוי המוקדם של השריפה נותן לנו ניצול זמן איכותי ויעיל. החיישן ישלח איתות דרך מערכות אלקטרוניות למוקד היישוב ברגע שפורצת אש, וזה יאפשר לנו להשתלט עליה לפני שהיא מתפשטת. חוץ מזה, צוות סיירים יסתובב בשטח, בגיבוי רחפנים, ונרחיב את תשתיות המים שיאפשרו לנו טיפול מהיר במוקדים עד שכוחות הכיבוי יגיעו". 

לאורך כל השיחה עטילה מדגיש את חשיבות החורש ליישוב. מעבר למשמעות העמוקה של שטחים ירוקים, מגוון ביולוגי וערכי טבע שיש לשמר, מדובר באטרקציה תיירותית שמושכת מטיילים בחודשי האביב. 

עטילה מעורב בפרויקטים נוספים שהרשות מובילה לשיפור חיי התושבים, כמו הקמה של קמפוס לגיל הרך ואצטדיון כדורגל חדש. "אין לנו אזור תעשייה, ועיקר ההכנסות הן ארנונה ממגורים", הוא טוען. "משרדי הממשלה אילמים לצרכים שלנו ואנחנו צריכים לבנות הכל בעצמנו", הוא אומר. היישוב זקוק לעוד סכומים לא קטנים של כסף כדי להצליח לממש את הפרויקט, לכן במועצה יצאו לגיוס משאבים. "מאז שאני ילד אני מחכה למגרש, ואני כבר בן שישים היום".