מינוי שרים בסיטונות, שדרוג תקציב התעמולה, העלאות שכר לאחר שנה של בטלה, ומתן פטור ממשפט לקולגה חיים כץ: בזה ורק בזה התעסקה הכנסת הטרייה. וכשהגיע הרגע להקים ועדות שנוגעות סוף סוף לציבור הרחב? כבר לא היה זמן לכנס אותן.
הקואליציה בכנסת ה-20 (זו שהתפזרה בדצמבר 2018, לפני גל הבחירות) שברה שיאים. חשבנו שיותר גרוע לא יכול להיות. הכנסת ההיא פעלה למען הסתרת חקירות נבחרי ציבור, העלאת השכר לח"כים, העלאת השכר לשרים, פינוק רה"מ בפטור ממס על המים בבריכה בקיסריה, העלאת תקציב המפלגות ועוד (כל האסמכתאות בתגובות). קיווינו שזו התנהלות חריגה. לצערנו, שתי הכנסות האחרונות הצליחו להעמיק את התהום.
הכנסת ה-21: הרחבת מעגל הכיבודים
- כבר בשבועיים הראשונים לכהונה הקצרה תיזזו הח"כים במשכן. האם זה היה כדי לטפל במערכת הבריאות או התחבורה? לא. הם עשו זאת כדי לשנות את חוק יסוד הממשלה ולהגדיל את מספר השרים מ-19 לכמות לא ידועה, וגם לאפשר מינוי בסיטונאות של סגני שרים. כל זאת ללא צורך אמיתי מלבד הרחבת שולחן הכיבודים.
- בשבועיים לאחר מכן כבר הריץ "בלוק הימין" באופן חסר תקדים את חבריו כדי לפזר את הכנסת טרם מיצוי הליכי הרכבת הממשלה, ויצאנו לעוד מערכת בחירות – על חשבון הציבור.
הכנסת ה-22: מהלכים מגוונים אותם מימנתם אך לא הרווחתם מהם כלום
בואו נעבור יחד על "הרגעים הגדולים" של הכנסת שעוד רגע תכלה את ימיה:
1. העלאת מימון המפלגות – ימין, שמאל, צפון דרום, דווקא כשזה נוגע לכיסי המפלגות – הח"כים מצליחים להגיע להסכמות מהירות. תחת עננת פיזור הכנסת דחפו הח"כים יד לכיס של הציבור וגזלו עוד 63 מיליון שקלים לתעמולה הקרובה. בסך הכל כ-250 מיליון שקלים(!) למפלגות לעוד תעמולה מיותרת במערכת בחירות מיותרת. המפלגה היחידה שהתנגדה למהלך והצביעה נגדו: 'ישראל ביתנו'.
2. הקמת ועדות סרק – בשונה מכספי המפלגות, כשהגיעו לעסוק סוף סוף בענייני ציבור, כבר היה קשה להגיע להסכמה. רק לפני שבוע וחצי החליטו להקים שלוש ועדות: הוועדה לעניין התפשטות מחלת הקורונה; הוועדה לרפורמה בחוק החינוך המיוחד; והוועדה לכוחות ההצלה והחירום בזמן הסופה. אבל אל תצפו ליותר מדי. מחלוקת על תפקיד היו"ר בין המפלגות הצליחה, ככל הנראה לגזור את דינן של הוועדות ולהשליכן לפח האשפה – עוד לפני שקמו.
3. 'קצת עזרה לחברים' – המדינה מאשימה את ח"כ חיים כץ במרמה והפרת אמונים על כך שסחר עם חברו, מוטי בן ארי, בבורסה. כל זאת בזמן שקידם חוק שהיה עשוי להיטיב עמו ותוך מרמה מתמשכת של חבריו לוועדה – ולאחר מכן גם רמיית ועדת האתיקה. אלא שחברי ועדת הכנסת החליטו כי חיים כץ יקבל פטור ממשפט. צביקה האוזר מכחול לבן תמך ומיכאל ביטון נמנע, וכץ, בזכות חברי מועדון הח"כים, יזכה בינתיים לפטור ממשפט. אולי המדינה מאשימה את כץ על לא עוול בכפו ואולי לא. בכל מקרה הח"כים קבעו שהסוגיה לא צריכה להתברר בביהמ"ש.
4. העלאת שכר – אם חשבתם שנשארה איזו בושה, חשבו שנית. חרף הכלום הגדול, שכר חברי הכנסת המשיך לטפס. גם בינואר השנה הוא נסק בכ- 1255 שקלים. בעקבות לחץ של סיירת השקיפות, חלק מהסיעות ויתרו על שכרם: בראשם חברי סיעת ישראל ביתנו שוויתרו על העלאה לכל השנה הקרובה. בסיעת 'כחול לבן' החליטו לתרום את כל תוספת השכר לארגוני חברה אזרחית לבחירתם (ביקשנו את הרשימה וטרם קיבלנו) וגם תמר זנדברג. ובנוסף, שברירי ח"כים מהסיעות השונות ביניהם: רויטל סויד ועמיר פרץ ממפלגת העבודה שויתרו גם הם על שכרם. כל הכבוד. הבושה הייתה חסרה לחברי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, ימינה, רוב סיעת מרצ, הרשימה המשותפת וחלק ממפלגת העבודה שלאחר שנה של בטלה חשבו שעדיין מגיעה להם תוספת.
5. מינוי שרים – מי צריך את אמון הציבור ואישור הכנסת כשאפשר לפרגן לחברי כנסת נאמנים בתפקידי שר? בחודשים האחרונים זכו לשדרוג לא פחות מ-13 חברי כנסת: נפתלי בנט מונה לשר הביטחון לאחר שפוטר ממשרד התפוצות והחינוך. בצלאל סמוטריץ' מונה לתפקיד שר התחבורה. רפי פרץ לשר החינוך. דוד אמסלם לשר התקשורת. אמיר אוחנה לשר המשפטים. ישראל כץ לשר החוץ. יפעת שאשא ביטון לשרת השיכון. יצחק וקנין לשר הדתות. ציפי חוטובלי זכתה לשדרוג למשרד התפוצות. בנוסף, שני שרים זכו לתיק נוסף: צחי הנגבי בחקלאות ואופיר אקוניס למשרד העבודה והרווחה. אלו שלא היו שרים קודם לכן אפילו לא זוכים לאמון הכנסת. מי מינה אותם? אדם שבעצמו לא זכה באמון הציבור שתי מערכות בחירות רצופות (וממתין למשפט).
לצערנו, אם העבר הלא רחוק של הכנסת ה-20, ה-21, וה-22 מלמד אותנו משהו על העתיד, הכנסת ה-23 לא מבשרת טובות.
לשמחתנו, בתמיכת 2,900 מו"לים, אנחנו לא רק מקטרים. נפקח עליהם צמוד במיוחד בכנסת הבאה, ונדאג בכל הכוח שהכנסת ה-23 תביא גם בשורה לציבור. נעשה זאת על-ידי תיקון עומק של המנגנון (עוד על כך בהמשך). ככל שנגדל – נוכל לעשות זאת ביעילות גדולה יותר. עוד לא הצטרפת?
