האם חברי הכנסת שלנו מבינים מהו ניגוד עניינים? | עיר מקלט – כתבה רביעית

• לכתבה הראשונה: מה הטריד את הכנסת שחוקקה את חוק החסינות?
• לכתבה השנייה: רמיית חבריו לחקיקה, שקרים לוועדת האתיקה ו"חוק ליטו" שנתפר מתוך נקמה אישית – העבירות המיוחסות לכץ
• לכתבה השלישית: פרגון לחברת הכנסת שהזהירה עוד ב-1951 מפני ניצול לרעה של חוק החסינות
• לייב בלוג מוועדת החסינות בטלגרם של "שקוף"

שלושים וחמישה חברי כנסת נכחו בדיון החסינות של חיים כץ (הליכוד) ביום חמישי האחרון. באופן שנדמה מפתיע, רובם מתחו ביקורת דווקא על כתב האישום שהגיש היועמ"ש מנדלבליט. כץ מואשם בעבירת במרמה והפרת אמונים, על כך שקידם הצעת חוק כלכלית שהטיבה באופן ישיר עם חברו הטוב, ועשה זאת תוך הסתרה מכוונת של הקשר בין השניים מהגורמים המפקחים בכנסת (סקירה מלאה של העבירות המיוחסות לכץ).

היועמ"ש נכח בדיון ומצידו חזר שוב ושוב על האמירה: "זו לא עיר מקלט שאפשר לעשות כל מה שרוצים". והבהיר: "אם מישהו מעלה על דעתו שהוא יקבל כסף בסכום גדול ובתמורה לזה הוא יעביר הצעת חוק למען בעל האינטרס –  זה שוחד. גם לחבר כנסת, לא יעזור כלום. לא צריך להפוך את זה לעיר מקלט לעבריינים".

הכנסת עשוייה להעניק היום (שלישי) לכץ חסינות מפני העמדה לדין, ובכך תמשיך לרחף עננת ההאשמות מעל ראשו. בכתבה הרביעית בסדרה, אנחנו שואלים האם חברי הכנסת שיכריעו על עתידו של כץ מבינים בכלל במה חטא ומהו ניגוד עניינים?

האם חברי הכנסת מבינים מה זה ניגוד עניינים?

התמונה בנוגע לעבירות שביצע לכאורה כץ מורכבת. לטענת היועמ"ש (ולפניו גם המשטרה שחקרה את הנושא), כץ פעל בניגוד עניינים חריף: הוא קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו, איש שוק ההון מוטי בן-ארי – הצעה שבמקרה גם מיטיבה עם האינטרסים של אותו בן-ארי.

מצד שני כץ טוען שהאמין שההצעה טובה לכלל הציבור. לזכותו יאמר כי אף ח"כ לא ביקש לשנות מאז את התיקון או התנגד לו בזמן אמת (החקיקה עברה פה אחד בכל השלבים, זאת חרף התנגדות הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים ורשות שוק ההון).

מעבר לניסיונות הח"כים לנסות לקעקע את כתב האישום, חזרה ועלתה בדיון שאלה מרכזית: מהו בכלל ניגוד עניינים, ואיך זה נוגע לעבודה היומיומית של הח"כים?

להלן מבחר ציטוטים מהדיון:

קרין אלהרר (כחול לבן): "אני חייבת לומר שאני מרגישה קצת אי נוחות מחברי הכנסת, כי אני לא מצליחה להבין. חבר כנסת אמור לעשות לטובת הציבור. לפעמים חבר הכנסת בעצמו, או קרוביו, הם חלק מהציבור שזכאי לפירות. אני פשוט לא מבינה את קווי הגבול. אני אשמח שתשרטט את זה, כי  אחרת, אני חייבת לומר, כל פניית ציבור היא בבחינת חשודה. אם זאת פניית ציבור מבן אדם שאני מכירה, אני אשקול אלף פעם אם להיעתר לה".

איילת שקד (הימין החדש): "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה – לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע לוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

קרן ברק (הליכוד): "אני לא מצליחה להבין את העבירות. קראתי הרבה מאוד מילים, חיפשתי המון, ממש בערימה של שחת. אני אומרת: מילים כאלה קשות, בסוף לא פותרות מלכתוב מה העבירות. אני באמת חיפשתי. אני לא מצליחה להבין. המון המון מילים, ובלי שום מהות להבין מה העבירה".

אופיר כץ (הליכוד): "אני מחברי הכנסת החדשים, ולפי מה שקראתי בכתב האישום, יש את הטענה שבעצם זו הייתה יוזמת החוק של בן-ארי והם חברים טובים. אז איפה בעצם המסגרת? מתי אני יודע להגיד אם זה חבר קרוב, אם זה משפחה, אם זה חבר מפלגה? מתי אנחנו צריכים לבוא ומה לא בסדר? לכל אחד יש את הסביבה הקרובה שאנחנו מדברים איתה, זה משפחה, זה חברים. אז אם עולה מהמקום הזה איזושהי הצעת חוק שהיא נכונה והיא מיטיבה עם הציבור, אז מה פסול בזה? ואם פסול, אז איפה המקום שאני צריך כן להכריז על זה?"

רויטל סויד (העבודה): "מעולם לא התקיים בכנסת דיון ענייני על איפה עוברים קווי הגבול. סומכים על שיקול הדעת של כל חבר כנסת להבין מה זה ניגוד עניינים, מה זו הפרת אמונים, מהו צריך להצהיר ומה לא. עמד חיים כץ, למיטב הבנתי, ב-2010 וחשב שברגע שהחוק מטיב עם הציבור, לא חל רטרואקטיבית והוא מביא מומחה בתחום – הוא חשב שהוא לא עומד בניגוד עניינים והפרת אמונים". עוד הוסיפה: "האם זה נכון וראוי להגיש כתב אישום בפעם הראשונה על דברים כאלה בלי שאנחנו מעולם דנו בזה, לא אנחנו, לא קודמינו בתפקיד, עשרות שנים".

ניר ברקת (הליכוד): "מבחינתי, אדם שהעביר חוק נפלא ומצוין שעושה טוב עם הציבור ושירת את הציבור כראוי, מבחינתי זה גובר על ציר של תקלה משפטית כזו או אחרת כי בדיוק בשביל זה יש חסינות מהותית".

מיקי מחלוף זוהר (הליכוד): "נשאלת השאלה: במה חטא חיים כץ. זו השאלה שנשאלת פה ולכן אנחנו גם רוצים להחליט היום בדיון אם היה פה חטא גדול, כפי שטוען היועץ המשפטי לממשלה, שמצריך את הגשת כתב האישום".

קטי קטרין שטרית (הליכוד): "אף פעם לא חשבתי שיכול להיות שמערכת בחירות אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, בעצם הצילו כמה מאתנו אולי מכתבי אישום עתידיים כי אין ועדות ואנחנו לא עוסקים בנושאים מהותיים. המסקנה היא שמה שנכון לעשות היום – יכול להיות שבעוד שנה ושנתיים בעצם יהיה עבירה פלילית שעשינו מבלי לדעת". עוד הוסיפה: "אנחנו באים באמת בתום לב לפניות, לבקשות, לנושאים שצריך להעלות אותם כי יש צורך אישי, ובמהלך השנים זה הופך להיות איזשהו אינטרס מיטיב. זאת אומרת שאנחנו בעצם לא אמורים לעשות שום דבר. כלום ושום דבר. זו המסקנה שאני יוצאת מהדיון הזה".

מיכל שיר (הליכוד): "אני, אגב, גם כמחוקקת חדשה, חייבת להודות שזה גורם לי לחשש מאוד גדול, כי אף אחד לא יודע אם אני לא יושבת עם קרוב משפחה שלי כל קידוש, כל שבת, והוא נותן לי עצות כי אני חושבת שהוא איש מאוד-מאוד חכם. זאת בעצם השאלה. זה מה שגורם לי לחשש".

יואב סגלוביץ' (כחול לבן) הניח את האצבע על הקושי של הח"כים בהבנת החוק ואמר: "אם חבר הכנסת חיים כץ לא היה חבר כנסת לא היינו יושבים פה, לא היינו שואלים את השאלות המאוד מורכבות שנשאלו פה. נראה לי – ואני אומר פה גם לחברתי רויטל – כמעט בקצה יושבים בבית המחוקקים המחוקקים וקשה להם להבין את גבולות העבירה של מרמה והפרת אמונים. אם חיים כץ היה עובד ציבור אחר או נבחר ציבור אחר שאיננו נבחר כנסת, היה מוגש כתב אישום ולא הייתה נשאלת שאלה".

*

במהלך הדיון, ניסה היועמ"ש להסביר שוב ושוב לח"כים מהו ניגוד עניינים. באחת הפעמים כשענה לניר ברקת אמר כך: "עזוב עכשיו את השאלה אם פלילי או לא פלילי – אסור לעסוק בדברים שיש לך בהם ניגוד עניינים אלא אם כן אתה מגלה את זה ומקבל דרך לפתור אותם. למשל, זה כל נושא הסדר ניגוד העניינים. אתה חייב ליזום גילוי אם יש לך חברות, אם יש לך אינטרסים (…) כשאתה מסתיר את הדברים האלה, זה לא בסדר. אסור להסתיר את זה. זה פוגע באמון הציבור. זה יוצר תחושה שהדברים האלה לא נעשו סתם. יכול להיות שהתשובה הייתה שאתה לא יכול לקדם את זה ואז זה יעבור למישהו אחר שיקדם את זה".