חיים כץ צפוי לקבל מחבריו לכנסת חסינות מהעמדה לדין, הנה תזכורת לעבירות המיוחסות לו | עיר מקלט – כתבה שנייה

• לכתבה הראשונה: מה הטריד את הכנסת שחוקקה את חוק החסינות?
• סופית: מי אלו חברי הכנסת שהעניקו חסינות לח"כ חיים כץ?
• לייב בלוג מוועדת החסינות בטלגרם של "שקוף"

בעוד התקשורת עוסקת בנגיף הקורונה, שחרור נעמה יששכר ותוכנית המאה של דונאלד טראמפ – היא מפספסת תהליך דרמטי שמתרחש בימים אלה בכנסת: הפיכתה לעיר מקלט לחשודים בפלילים. ראש הממשלה נתניהו אמנם משך את בקשת החסינות שלו מהכנסת, אך חברו לסיעה, חבר הכנסת חיים כץ, הותיר את בקשתו בעינה.

נגד כץ הוגש בספטמבר האחרון כתב אישום בגין מרמה והפרת אמונים. ביום חמישי ישבנו חמש שעות בדיון שהתקיים בוועדת הכנסת לגבי כץ – ולמדנו שהרוח מנשבת לטובת מתן החסינות לכץ.

הדיון ימשיך ביום שלישי הקרוב (סיקור מלא בזמן אמת רק בערוץ הטלגרם של "שקוף") ובסופו תחליט ועדת הכנסת אם להעניק לכץ חסינות מפני העמדה לדין. אז רגע לפני שהח"כים יהפכו (אולי) את הכנסת שלנו לעיר מקלט – אנחנו יוצאים בשורת כתבות לסיקור החסינות.

בכתבה היום: בחינת התנהלותו של חיים כץ, לפי כתב האישום והפרוטוקולים.

ההיכרות והחברות של חיים כץ ומוטי בן-ארי

בתחילת שנות האלפיים חיבר איש העסקים קובי מימון בין ח"כ חיים כץ ואיש שוק ההון מוטי בן-ארי. מימון הציע לכץ להתייעץ עם בן-ארי בנוגע להשקעותיו בבורסה. השניים הכירו והקשר הלך והתחזק לידי חברות אמיצה, במסגרתה היו נפגשים כץ ובן-ארי בבתי קפה מדי יום שישי, ועוד כמה פעמים בחודש במשרדו של בן-ארי בחברת "אקוויטל" – לה נתן בן-ארי שירותי ייעוץ פיננסים.

ככל שהכיר כץ את בן-ארי לעומק, כך זכה להיחשף לכישוריו בשוק ההון, עד שנהג לכנותו "מסי של שוק ההון". כחלק ממפגשיהם כץ היה יושב במשרדו של בן-ארי ומעתיק את פקודות הקניה והמכירה שלו, לעיתים ללא שיקול דעת.

בשלב מסוים החלו השניים לשתף פעולה ולתאם פעולות מסחר – כץ היה קונה ובן-ארי מוכר, ולהיפך. וכך עשו בעשרות פעולות בהיקפים של מיליוני שקלים. פעולות מתואמות במניות שאינן נסחרות בקלות משפיעות על שער המניה באופן מלאכותי והן גם עבירה על החוק. וכך, הקשר המשיך, השניים היו נפגשים, סוחרים ושותים קפה בשישי.

"חוק ליטו אני אעשה לך" – האינטרסים של בן-ארי בהצעת החוק של כץ

כחלק מתיק ההשקעות שלו, החזיק בן-ארי באגרות חוב (אג"ח) של חברות המצויות בקשיים. אחת מהאג"חים הייתה של חברת "ליטו גרופ", שבשלב זה לוותה חוב של למעלה מ-10 מיליון שקלים.

בן-ארי היה בזמן הזה במאבק מול בעלי השליטה ב"ליטו", ובשלב מסוים הבטיח להם: "אתם תראו שאני אגרום לכך שיהיה חוק שהאג"ח שאתם מחזיקים יהיו נחותות ולא ישלמו לכם… תראו שזה יקרה ומהר יותר ממה שאתם חושבים". עוד הוסיף: "חוק ליטו אני אעשה לך".

"ליטו" הייתה רק אחת החברות בקשיים בהן החזיקו בן-ארי וחברת אקוויטל, לה ייעץ. שינוי החוק וזכות הקדימות בתשלום האג"ח יכול היה להגדיל את רווחיהם של בן-ארי ואקוויטל.

תיקון 44 

כץ, שהיה באותה תקופה יו"ר ועדת העבודה והרווחה, קיבל הצעה מבן-ארי לשנות את חוק ניירות ערך ולהבטיח לבעלי אגרות החוב קדימות על בעלי אג"ח שהם גם בעלי שליטה בחברה. כץ נענה להצעה, ככל הנראה מתוך מחשבה כי ההצעה עצמה גם נכונה באופן עקרוני.

באוקטובר 2010 הגיש כץ הצעת חוק פרטית בנושא – תיקון 44 לחוק ניירות ערך. 11 ימים לאחר הגשת הצעת החוק, הגיע כץ למשרדו של בן-ארי ואלו סחרו ביניהם בפחות מחצי שעה בעסקאות מתואמות (קונים ומוכרים אחד לשני בניגוד לחוק) במעל מיליון שקל.

בתחילת נובמבר הצעת החוק כבר עלתה לקריאה טרומית, הממשלה הודיעה שתתמוך בה, בכפוף לתמיכת הגורמים המקצועיים. לאורך הדיונים אותם גורמים (משרד המשפטים ורשות שוק ההון) התנגדו להצעה, אך זו המשיכה להתקדם בזכות המעורבות של בן-ארי בדיונים.

למרות שהצעת החוק עסקה בנושא כלכלי שמתאים לוועדת הכספים או הכלכלה, פעל כץ לנתב את הצעת החוק דווקא לוועדה בראש הוא עומד – ועדת העבודה והרווחה, שאין לה כל קשר נראה לעין לנושא. ההצעה הוגשה לכנסת ב-11 באוקטובר 2010 והגיע לקו הגמר בקריאה שלישית ב-3 בינואר 2011. חקיקת בזק במונחים ישראליים.

בתהליך החקיקה מקיים כץ שלושה דיונים בוועדה שלו בנושא, לחלקם מגיע חברו, גורו ההשקעות, בן-ארי. במהלך הדיונים כץ נותן לבן-ארי במה נכבדת ומרומם את עמדתו המקצועית על פני גורמי המקצוע שמתנגדים לחוק. וכך פונה אליו כץ בפעם הראשונה בדיון:

כץ: "תודה רבה. אדוני ביקש רשות לדבר".

בן-ארי: "אני מנהל השקעות עם ותק בשוק ההון וניסיון רב בניהול השקעות באיגרות חוב. בשנת 1995, 1996, 1997, במשבר שוק ההון שהיה בשנים ההון והן בתקופה הרלוונטית עכשיו, ניהלתי הרבה מאוד הסדרים כנציגות בבעלי מוסדות".

לאורך כל הדיונים לא כץ ולא בן-ארי משתפים בקשרי החברות והמסחר שלהם. כץ מתייחס אליו כגורם מקצועי בעל ידע רב – וזהו. זו נקודה משמעותית, מכוון שבין בן-ארי יש כל העת קשרי חברות וכץ נהנה כלכלית מקשר זה, במקביל לקידום הצעת החוק. לטענת היועץ המשפטי אף אחד בוועדה לא יודע זאת. תארו לכם שכץ היה מציג את בן-ארי כך: "זה מוטי, חבר יקר ואיש שוק ההון, אני מתייעץ איתו רבות על ההשקעות שלי וביקשת ממנו להגיע לדיון. האמת שהצעת החוק הייתה אפילו רעיון שלו מאחר והוא משקיע באג"ח בסיכון גבוה". האם כץ היה מסוגל להמשיך בעצמו בדיון?

כץ משקר לוועדת האתיקה של הכנסת

בינואר 2011 קבלה תנועת "אומץ" לוועדת האתיקה של הכנסת וטענה כי חיים כץ החזיק מניות בחברת "ישראמקו" שהרוויחה מהחוק שהוא עצמו חוקק. בוועדת האתיקה הוא טען שהרווח מזערי. בנוסף שגורמים בוועדה ידעו כי מוטי בן-ארי חבר של כץ. לטענת היועמ"ש כץ שיקר, גם בהיקף החשיפה לאג"ח וגם בכך שגורמי הוועדה ידעו.

במהלך השנים מערכת היחסים בין כץ לבן-ארי המשיכה, ושנתיים אחרי ההצעה הראשונה מניח כץ הצעת חוק נוספת שגיבש עם בן-ארי בנוגע להסדרי חוב. תכלית ההצעה הפעם – להשיב דיבידנדים שקיבלו בעלי שליטה לאחר שהחברה נקלעה לקשיים, מהלך שישיב יותר כסף לבעלי החוב. הצעת החוק לא קודמה. בכל אותם השנים כץ המשיך ליהנות מעצותיו והמסחר של בן-ארי.

חשבון נאמנות בכאילו

שרים בממשלה חייבים להעביר את תיק ההשקעות שלהם לניהול בנאמנות עיוורת – גוף שינהל את השקעותיהם במקומם. כץ שמונה בשנת 2015 לשר העבודה והרווחה אכן פתח חשבון במשרד רו"ח שטראוס לזר אך בפועל מי שניהל את השקעותיו היה מוטי בן-ארי – עובדה שהסתיר מהגורמים המקצועיים.

היועמ"ש מחליט על כתב אישום

בעקבות ההתנהלות של כץ לאורך השנים החליט היועמ"ש מנדלבליט להעמיד את כץ לדין באשמת מרמה והפרת אמונים, כאשר בליבת האישומים נמצא קידום הצעת החוק שנעשתה בניגוד עניינים ורמיית סביבתו, וכן השקר לוועדת האתיקה. כץ לא יועמד לדין על תיאומי המסחר ולא על השקר שנוגע לניהול חשבון הנאמנות שלו.

 טענותיו של כץ לחסינות

בבקשת החסינות לכנסת מעלה כץ כמה טענות נגד ההליך הפלילי: ראשית, הוא מציין כי קידם הצעת חוק חברתית לטובת הציבור, כדי להגן על כלל ציבור המשקיעים. כץ לא מכחיש שבן-ארי קידם מולו את החוק וטוען כי זוהי "חקיקה מהחיים", גם "אם הגיע ממאן דהו, או אף מלוביסט", כפי שקורה עם חלק גדול מהצעות החוק.

בהיבט הנורמטיבי כץ כותב כי אין תקדים בו חבר כנסת הועמד לדין בטענה כי פעל בניגוד עניינים, ומוסיף כי הטלת נורמות באופן רטרואקטיבי תקשה על חברי הכנסת לעבוד. עוד הוסיף כי ועדת האתיקה מצאה טעם לפגם בהתנהלותו אך לא עד כדי עבירה אתית. לאור זאת, כץ מבקש כי תוענק לו חסינות מפני משפט.

היועמ"ש, כאמור, דוחה את טענותיו של כץ.

*

בחלק הבא בסדרת הכתבות על בקשת החסינות של חיים כץ, אנו מפרגנים (בדיעבד) לחברת הכנסת לשעבר עדה מימון שהזהירה את חבריה עוד בשנת 1951 כי "מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה".