מה הטריד את הכנסת שחוקקה את חוק החסינות בשנת 1951? | עיר מקלט – כתבה ראשונה

"כל מושג החסינות מבוסס על כך, שחברי הכנסת לא יהיו תלויים באיזשהו מוסד ממשלתי, או גוף אחר. אם אנחנו מכניסים התערבות של הממשלה, או חלק ממנה, מאבד כל מושג החסינות את ערכו, כי הממשלה קובעת את צעדי חברי הכנסת". כך אמר ח"כ לשעבר שמואל כ"ץ, בדיון שעסק בחוק החסינות בינואר 1951.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משך השבוע את בקשתו לחסינות, אך בקשתו של חיים כץ עדיין עומדת וצפויה לעלות לדיון היום (חמישי). אחריה עשויות להגיע בקשות לחסינות מצד דוד ביטן, אריה דרעי ויעקב ליצמן.

עברנו על 21 הדיונים שהתקיימו בוועדת הכנסת בין אוגוסט 1950 לחודש יוני 1951 כדי לבדוק כיצד התנהלו הדיונים סביב החוק הכי מדובר בשנה האחרונה, ומה הייתה הסוגיה המרכזית שהעסיקה את הח"כים סביב הדיון.

"אני רוצה להיות מוגן, כדי שאוכל להיות נציג של הציבור" 

אחת הדאגות המרכזיות של ועדת הכנסת הראשונה הייתה, מסתבר, מאסר שרירותי על ידי הרשות המבצעת. ח"כ לשעבר משה בן עמי, אמר אז: "חוק זה בא להגן על חברי כנסת, והסעיף הנידון מגן עליהם מפני מאסר או מעצר על­ ידי הרשות המבצעת. יכולים להיות מקרים רבים שהרשות המבצעת תהיה מעוניינת להרחיק את חברי הפרלמנט, ולמנוע מהם התערבות בעבודת הרשות המבצעת. לכן, לא ייתכן לקבוע כאן ששוטר או קצין או כל מוסד מבצע אחר יקבעו אם יש לאסור חבר כנסת או לא, כיון שהכנסת היא הממסד העליון של המדינה והיא הקובעת, ולא השוטר".

בדיון אחר באותו חודש בנוגע לפרוצדורת הסרת החסינות הביע ח"כ לשעבר מאיר יערי את חששו מפני עריצות הרוב בכנסת: "אינני רוצה למסור לקואליציה את הזכות לבטל את חסינותי. אני רוצה להיות מוגן כדי שאוכל להיות נציג של הציבור. לשם כך ישנה דמוקרטיה – כדי להגן גם על האופוזיציה. כל זמן שלא מוגנת אפשרות קיום של אופוזיציה – אין דמוקרטיה. אני עומד על כך שביטול החסינות יהיה צמוד להאשמה הקונקרטית, שרק התביעה הכללית תהיה רשאית להגיש בקשה לביטול חסינות, ושהרוב היחסי בוועדת הכנסת יוגדל ל­שלושה רבעים".

תקופת פגרה – זמן טוב לממשלה לאסור חברי כנסת

בדיון בחודש פברואר, כשדנו על בקשות חסינות בזמן פגרה, חברי הכנסת חששו שוב מהיכולת של הממשל לפגוע בהם. ח"כ לשעבר יוחנן בדר אמר: "זכור לי מהפרקטיקה של כמה וכמה ארצות שהן היו נוהגות לאסור את חברי הפרלמנטים דווקא בימי הפגרה. לדעתי על הכנסת להתכנס במקרה שוועדת הכנסת מחליטה שיש להסיר את חסינותו של ח"כ מסוים".

מנגד, ח"כ לשעבר מאיר ארגוב, התנגד לחקיקה מפורשת בנושא וטען שתרבות פוליטית לא תוכל להחליף חקיקה: "חבר הכנסת בדר חושש שהממשלה תהיה מעוניינת במאסרם של כל חברי הכנסת מצד האופוזיציה בזמן הפגרה, לעומת זאת, אם יבוא משטר כזה, המעוניין במאסרם של חברי הכנסת, אני אומר שלא יהיה כל ערך לחוק הזה, כפי שקרה בארצות אחרות".

"יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה"

בדיון אחר, ח"כ לשעבר עדה מימון הביעה את חששה מכך שלעודף הדאגה לח"כים עשויות להיות גם השלכות מסוכנות: "יש לי רושם שאנו מחפשים כאן כל מיני דרכים כדי לתת חסינות לחבר כנסת שעבר עבירה, וזה, במקום לומר בפשטות, שחבר כנסת חייב להתגבר על היצר הרע ולא לעבור עבירה. אני רואה את כל הענין הזה כראי עקום, ואני מתנגדת לצורה זו של חיפוש דרך להגנה על חבר העובר עבירה".

מימון חזרה על חששה שוב בדיון העוקב: "אני חוזרת על דברי מן הישיבה הקודמת; אני רואה, שבמקום לחפש דרך כיצד למנוע מעשים שלא ייעשו, מחפשים דרך כיצד לכסות על חבר כנסת , גם בשעה שהוא פושע. אני טוענת, שיש להעניק חסינות מוגבלת עד למינימום".

• רוצים עוד? שיחה עם הכתב שהיה שם: צבי ישראל, כתב קול ישראל בשנות ה-80, מדבר על מקור חוק החסינות, תפקיד הקואליציה ועוד.