
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לפני כמעט 24 שנים רשמה מרצ רגע היסטורי, כשעוזי אבן הושבע לחבר הכנסת ההומו המוצהר הראשון בישראל. כניסתו לכנסת סימנה את תחילת דרכו של הייצוג הלהט"בי הגלוי בבית הנבחרים.
השבוע, ברשימה שמאחדת כיום את מרצ והעבודה, נרשמה תוצאה בכיוון ההפוך. שני המועמדים הלהט"בים המוצהרים שהתמודדו בפריימריז של הדמוקרטים, נאור נרקיס וחן אריאלי, שובצו במקומות 22 ו-30 בהתאמה – הרחק מהמקומות הריאליים.
התוצאה בולטת במיוחד לנוכח האופן שבו הדמוקרטים מציגים את עצמם: כמפלגת המחנה הדמוקרטי-ליברלי וכבית פוליטי לקהילה הגאה. רק לפני כחודשיים הציג יו"ר המפלגה יאיר גולן את הצטרפותה של אריאלי כמהלך שנועד להעמיק את השותפות עם הקהילה, ואף הכריז כי המפלגה בדרך להכניס לכנסת את חברת הכנסת הלסבית המוצהרת הראשונה. תוצאות הפריימריז הרחיקו את היעד הזה ממימוש.
התוצאה אינה נוגעת רק לדמוקרטים. אם גם ברשימות שטרם נסגרו – ובראשן ביחד, שבה מתמודדת יש עתיד עם נפתלי בנט, וישר! בראשות גדי איזנקוט – לא ישובצו מועמדים להט"בים במקומות ריאליים, הייצוג בכנסת ה-26 עלול להצטמצם לשפל של נציג מוצהר אחד בלבד.
עוזי אבן נכנס לכנסת בשנת 2002, בשלהי כהונתה של הכנסת ה-15, לאחר שהתפנה מקום ברשימת מרצ. אחריו נבחרו או יצאו מהארון חברי כנסת נוספים, ובהם ניצן הורוביץ, איציק שמולי, אמיר אוחנה, איתן גינזבורג, עידן רול ויוראי להב-הרצנו.

שיא הייצוג נרשם בכנסת ה-23, שבה כיהנו במקביל שישה חברי כנסת להט"בים מוצהרים: אוחנה, הורוביץ, שמולי, גינזבורג, רול ולהב-הרצנו. בכנסת ה-24 כבר ירד מספרם לחמישה, לאחר ששמולי לא התמודד בבחירות. בכנסת הנוכחית מכהנים שלושה בלבד: אוחנה, להב-הרצנו וגינזבורג. רול, שהיה הרביעי, התפטר מהכנסת באוגוסט 2025 והודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים.
נכון לעכשיו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הוא חבר הכנסת הלהט"בי היחיד שהכללתו במקום ריאלי ברשימה כלשהי מסתמנת כוודאית. גינזבורג אינו מזוהה כעת עם בית פוליטי לקראת הבחירות, ואילו מקומו של להב-הרצנו ברשימת ביחד טרם פורסם.
תוצאות הפריימריז בדמוקרטים נקבעו לא רק לפי מספר הקולות שקיבל כל מועמד. תקנון הבחירות קובע ריצ'רץ' מגדרי (כלומר 50% הבטחת ייצוג נשי), וכן ייצוג לנציג אחד מהמרחב הכפרי – קיבוץ או מושב – ולארבעה נציגים מהחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית במקומות 12, 13, 18, 23 ו-27.
הבטחות הייצוג האלה אינן תואמות בהכרח את כוחן האלקטורלי של הקבוצות במפלגה. לפי חישוב המבוסס על תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 לפי יישובים, העבודה ומרצ קיבלו יחד בקיבוצים מספר קולות שבקושי הגיע להיקף של מנדט אחד. ביישובים הערביים הן קיבלו יחד קולות בהיקף של כחצי מנדט. למרות זאת, המרחב הכפרי זוכה להבטחת ייצוג אחת, ואילו החברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית זוכה לארבע.
ההבטחות ניכרות גם בהרכב הרשימה. עד המקום ה-20 משובצים ארבעה מועמדים הזכאים להבטחת הייצוג של המרחב הכפרי: אבי דבוש במקום ה-13, רם שפע במקום ה-17, רתם סיון במקום ה-19 וערן עציון במקום ה-20. עם זאת, רק דבוש שובץ בפועל במשבצת שהובטחה למרחב הכפרי; האחרים שובצו בהתאם לתוצאות ההצבעה ולכללי האיזון המגדרי. סומיה בשיר, ששובצה במקום העשירי, מממשת באופן טבעי את אחת מהבטחות הייצוג למיעוטים, ואילו עלי סלאלחה קודם למקום ה-18 מכוח הבטחת הייצוג.
לעומת זאת, לקהילה הלהט"בית לא נקבעה כל הבטחת ייצוג. קשה לכמת במדויק כמה ממצביעי העבודה ומרצ הם להט"בים או תומכים שמייחסים חשיבות מיוחדת לשוויון זכויות לקהילה, אך מדובר בחלק מזוהה ומשמעותי מבסיס התמיכה המסורתי של שתי המפלגות. למרות זאת, הן נמנעו לאורך השנים מהבטחת מקום לנציג להט"בי ברשימותיהן.
התוצאה ממחישה את משמעותה של הבחירה הזאת. נרקיס קיבל 15,345 קולות ודורג במקום ה-16 בהצבעה, אך לאחר הפעלת מנגנוני השיבוץ ירד למקום ה-22. אריאלי קיבלה 3,934 קולות ודורגה במקום ה-30. כך נותרה המפלגה שמבקשת להוביל את המחנה הליברלי ללא נציג להט"בי במקום ריאלי. (תוצאות הפריימריז המלאות)
עם זאת, מוקדם עדיין לקבוע מה יהיה מספר חברי הכנסת הלהט"בים בכנסת ה-26, שכן שתי רשימות מרכזיות נוספות בגוש הליברלי טרם השלימו את הרכבת רשימותיהן.
ברשימת ביחד, המאחדת את יש עתיד ואת מפלגתו של נפתלי בנט, טרם פורסמה הרשימה הסופית, ולכן לא ידוע באיזה מקום ישובץ ח"כ יוראי להב-הרצנו. גם ישר! בראשות גדי איזנקוט טרם הציגה רשימה מלאה, ועד כה לא הוכרז בה על מועמד או מועמדת להט"בים.

לכן הירידה בייצוג עדיין אינה עובדה מוגמרת. ואולם, תוצאות הפריימריז בדמוקרטים צמצמו משמעותית את האפשרות לשמור על הייצוג הקיים – קל וחומר לחזור לשיא שנרשם בכנסת ה-23.
בתרחיש שבו להב-הרצנו לא ישובץ במקום ריאלי ואף מפלגה אחרת לא תציג מועמד להט"בי בעל סיכוי להיבחר, אמיר אוחנה עלול להיות חבר הכנסת הלהט"בי המוצהר היחיד בכנסת ה-26. המשמעות תהיה ירידה משישה נציגים בשיא ושלושה בכנסת הנוכחית לנציג אחד בלבד. גם אותו נציג, אוחנה, אינו מציג את עצמו כנציג הקהילה, ובעבר אף הטיל ספק בכך שללהט"בים יש מאפיינים של קהילה.
נמרוד גורנשטיין, יו"ר האגודה למען הלהט"ב, מסר בתגובה ל"שקוף": "זו אכן תוצאה מאכזבת עבור הקהילה. יש לנו חשש אמיתי שהייצוג הלהט"בי בכנסת הבאה יהיה נמוך אף מזה שבכנסת הנוכחית, שבה מכהנים שלושה חברי כנסת להט"בים בלבד. מפלגות שמבקשות להביא בשורה ליברלית לא יכולות להישאר ללא נציגות להט"בית. ייצוג להט"בי צריך להיות חלק ממארג הייצוג של כל מפלגה, ולכן בימים אלה אנחנו פונים למפלגות שרשימותיהן טרם נסגרו בדרישה להבטיח ייצוג לקהילה".
ממפלגת ביחד נמסר: "ח"כ יוראי להב-הרצנו הוא המועמד הלהט"בי היחיד בגוש הליברלי שמתמודד לכנסת. הוא גם חבר הכנסת היחיד בהיסטוריה של ישראל שחוקק שני חוקים למען הקהילה הלהט"בית. את ההישגים האלה הוא לא רשם בתקופה נוחה או מול ממשלה אוהדת, אלא דווקא מול הממשלה ההומופובית ביותר בתולדות המדינה. זו בדיוק ההוכחה להבדל בין מי שמדבר על זכויות הקהילה לבין מי שמצליח לקדם אותן בפועל, גם כשהתנאים הפוליטיים הם הקשים ביותר".
פנייה לקבלת תגובה ממפלגת הדמוקרטים טרם נענתה.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
3 Responses
לא חושב שההעדפות המיניות של המועמדים רלוונטיות בשום אופן לתפקיד הציבורי שלהם, נטייה מינית היא לא מגזר ותכלס זה לא עניינו של אף אחד מה העדפותיו המיניות של חבר כנסת זה או אחר. יותר מזה, נוכחות של גיי בכנסת היא לא בהכרח ייצוג הולם ומתבקש לאינטרסים של הקהילה, ברור לכולם שלמרות שאמיר אוחנה לגמרי בקטע של גברים, הוא לא מקדם את האג'נדה הלהט"בית בשום צורה ואף קידם לא מעט צעדים שפגעו בקהילה, למרות נטיותיו.
ייתכן בהחלט שיש מקום להבטיח גם ייצוג ללהט"ב ברשימת הדמוקרטים (בבחירות עתידיות). לי אישית לא היה מושג על הנטיות המיניות של המתמודדים, זה לא משהו שבדקתי לפני ההצבעה. המפלגה כולה מקדמת ערכים של ליברליות, שוויון זכויות ועוד, ולכן אני לא מודאגת.
נרקיס לא מזוהה עם מאבקים למען הקהילה הגאה אלא עם המאבק בדת, והואיל והוא מנהל אותו בצורה שנתפסת קיצונית מדי בעיני רבים, זה כנראה מה שמנע ממנו להגיע גבוה יותר. גם בקרב מי שחושבים שיש לו עשייה אזרחית נאה, יש לא מעט קולות שחוששים שהוא עלול להביא למפלגה יותר נזק מתועלת, ושהוא צריך להמשיך בעשייה שלו מחוץ לכנסת.
דחיתם עד הסוף את שמו של היחיד שנשאר- אוחנה,
אז בניגוד למה שקורה בשמאל אוחנה לא נבחר כי הוא להט"ב אלא כי הוא גבר גבר, תותח ואהוב הבוחרים בליכוד ב22, וזה שהוא גם להת"ב ונשוי עם ילדים, זה לא מה שמגדיר אותו, כי הימין לא טוחן עצמו מבפנים עם פוליטיקת הזהויות, בשמאל לעומת זאת, גזענים, שונאים את השונה, ולא יבחרו בחיים בלהטב אלא אם כן צריכים אותו למשבצת הלהטב השימושי, וככה, בעוד אוחנה זכה ובצדק בתפקיד השני בחשיבותו יו"ר הכנסת (יום אחד ייקבר עם בן זוגו בחלקת גדולי האומה.) בשמאל כשנוצר תפקיד בכיר ללהטב- בהסתדרות – המחלקה ללהטבים – עם משכורת יפה ותקציב ענק – שמו על זה את יאיא, הפרחח, הסטרייט, הפריוולג.