"גם כשהנוף והאקלים ישתנו בעתיד, אנחנו רוצים שזו תהיה ירושלים שאנחנו מכירים"

מי שצעד בימות הקיץ ברחבת משכן הכנסת בירושלים, הבחין בבטון מכל כיוון, הרגיש חוסר נוחות, חום גדול ושמש חזקה. כמה מטרים משם, בינות העצים, אפשר לחוש בהקלה גדולה. בשפה מקצועית מדובר באי חום עירוני, הפרש טמפרטורות בין המרכז העירוני לזה הכפרי הסמוך, שיכול להגיע אפילו עד לשש מעלות, גם אם מדובר בסביבה זהה לחלוטין מבחינת האקלים. 

משכן הכנסת הוא אמנם דוגמה בולטת, אך בהחלט לא היחידה, בנייה רוויה יצרה במרחב העירוני לא מעט מוקדים שבהם בלתי נסבל להסתובב ברגל. לפעמים מדובר על רחוב שלם, לפעמים כניסה למבנה ציבור. מיעוט צמחייה, תשתיות בצבעים כהים, חיפוי זכוכיות ובנייה שאינה מתחשבת במשטר הרוחות הם רק חלק מהגורמים שמאיצים את החוויה, בצל האקלים המשתנה. הפתרונות הם פשוטים, אך דורשים תכנון ובעיקר גיוס של גורמי מקצוע שונים ברשות המקומית. בירושלים, שבאופן טבעי נהנית מאקלים נוח יחסית, מנסים לבלום את התחממות המרחב הציבורי, עם תקנות מיוחדות לבנייה ותכנון, שכולן כבר בהליכי אישור מתקדמים, לצד פיילוט יצירתי למתזי מים, שכבר זכה לשם: מזגן ברחוב. 

הפרויקט הוא חלק מתוכנית היערכות למשבר האקלים שהשלימו בעירייה לפני כשלוש שנים. "התוכנית אמנם צמחה מלמטה, אבל גם 'טופ דאון' – פתאום הגיעה אלינו דרישה נחרצת מלשכת ראש העיר, משה ליאון, וגם אמירה מאוד ברורה שהתוכנית צריכה להיות ישימה ועם יעדים", סיפרה מירי רייס, מנהלת הרשות לאיכות הסביבה וקיימות בעיריית ירושלים, בריאיון ל"שקוף". "התפיסה היא קודם כל שצריך להיערך", סיפרה על תחילת הדרך. "זו תפיסה ערכית ויש לה גם היבטים כלכליים, אי אפשר להתנתק מזה אמנם, אבל זה קודם כל ערכי". לדבריה, שני גורמים האיצו את התהליך: "אנחנו כבר מרגישים את האקלים המשתנה. ומצד שני, האוכלוסייה מאוד מאוד גדלה בישראל, הרבה יותר ממדינות ה-OECD ואנחנו צריכים לספק את הצרכים המבניים לתוספת האוכלוסין". 

איך תראה ירושלים מבחינה זו בעוד 15 שנה?

"עד 2040 אמורים להיות 1.5 מיליון אזרחים בירושלים. אז אנחנו גדלים והשאלה איך גדלים, האם בונים כמו שבנינו עד עכשיו? התפרצנו והתפרצנו כאילו אין מחר, או שמצטופפים. אז קודם כל הגישה היא שבונים והגישה השנייה זה שמצטופפים. לוקחים את אותם מרקמים עירוניים שקיימים, שהם חלק מה'ווייב' הירושלמי, והופכים אותם לבנייה לגובה. התשתיות צריכות לעמוד בשתי המגמות האלה, יחד עם האקלים שמשתנה כשפתאום יש אירוע קיצון אקלימיים".

אז איך מתחילים? 

"הגדרנו שאנחנו צריכים לשמור על החוסן של התשתיות הפיזיות הטבעיות, חייבים להתייחס אליהן כתשתית, כשהמטרה שלנו היא להבטיח את שלומם, בריאותם, רווחתם ואיכות חייהם של תושבי העיר וזו גם ההגדרה הבסיסית לשאלה למה יצאנו לדרך". 

בתוכנית האקלים הגדירו בעירייה חמישה אפיקי פעולה שהתוכנית תתמקד, הראשון שבהם – הרחוב המאוקלם: טיפול במרחב הציבורי כך שיהיה נוח לשהות ולהשתמש בו, לצעוד ולהתנייד רגלית, לאור תנופת הבנייה והציפוף העירוני או במילים אחרות, מלחמה באיי החום. 

כך למשל בין היתר הכינו תכנית אב להצללה במימון המשרד להגנת הסביבה. "זה אושר על ידי ראש העיר ונקבעו יעדים שנוגעים גם להמון המון אגפים". לדבריה, המשרד להגנת הסביבה השקיע 480 אלף שקל דרך קולות קוראים, וההשקעות של העירייה שעוד יגזרו מזה, עומדות על מיליונים לאורך השנים. 

איך מתעדפים אקלים בעיר בכזה סדר גודל תחת לחצי פיתוח? 

"זה היה אתגר, איך אנחנו משמרים את שירותי המערכת באופן כזה שהעיר באמת היא תהיה מקיימת? אז יש לנו גם יתרונות מבניים, למשל ירושלים היא גם היחידה שיש לה תוכנית מתאר לטבע עירוני מאז 2018, תוכנית סטטוטורית. השטח המוניציפלי בירושלים הרבה יותר גדול מאשר ברוב הערים בעולם. היעד שלנו זה לשמור על 38% מהשטח המוניציפלי כשטחים פתוחים. כשאת לוקחת בחשבון את לחצי הפיתוח ואת מכירה את הלחצים שיש מהמוסדות הלאומיים על פיתוח תחת כל עץ רענן או רצוי מעל העץ הרענן, את מבינה שזו מלחמה".

בנקודה זו החלו לפרוט את המרכיבים שיוצרים את איי החום ולתרגם אותם לפעולות. "באמצעות תקנות שאנחנו מגבשים ולקראת אישור למעלה, יש עוד אלמנט שכבר פתרנו אותו עם אדריכל העיר – ה'אלבדו'". רייס מתייחסת לערך גוון המבנים וההשלכות שלהם על הנוחות הטרמית ברחוב. "ככל שהגוון כהה יותר, אז הרי הוא פולט יותר חום. אז עדיף גוון בהיר, אבל את לא יכולה לצבוע מדרכות וכבישים בלבן. גם כי זה מסנוור וגם כי מבחינה תחזוקתית תהיה לך בעיה". 

בעיר מצאו גוון ביניים וכבר התחילו ליישם אותו. "בכניסה לעיר בונים מבני ציבור חדשים, והריצוף שהוטמע שם הוא יותר בהיר מאשר מקומות אחרים בעיר", היא מסבירה. "זה אמנם אתגר מבחינת הניקיון, ואם יש משהו שמפריע לניקיון, זה אישיו, אבל נושא האלבדו הוא מאוד מאוד חשוב וקריטי. אם פעם תלכי ביום חם במרחב הציבורי, את תוכלי להרגיש מיד את ההשפעה כשאת הולכת ליד צמחייה על ריצוף שהוא יחסית בהיר, לעומת הליכה על אספלט, למשל בחניון פתוח ולא מקורה". 

כשיצאו לדרך בעירייה עם תוכנית האקלים בשנת 2020, ערכו מיפוי של איי החום, בהובלת פרופ' עודד פוצ'טר. "ראינו שבמקומות שבהם יש כליאה של חום מבחינת בינוי, הטמפרטורות בלילה היו יותר גבוהות. מצד שני, כשדיברנו במונחים של שטחים פתוחים ועצים, אנחנו ראינו את ההשפעה החיובית שיש ליערות במערב ירושלים על העיר עצמה".

וכך החליטו לשנות את אופי הבניינים החדשים, רבי הקומות וגורדי השחקים. הדימוי שיש למפלצות המגורים הוא מעין עמוד גבוה של קומות, ישר וסימטרי. אלא שכאן גם טמון מוקש. צורת הבניין, גם ובעיקר בקומות הגבוהות, משפיעה באופן משמעותי על הנוחות של הולך הרגל. בעיר החלו ליצור רבי קומות עם בסיס רחב, כשהקומות העליונות צרות יותר ויאפשרו לרוח לעבור. "הדבר הזה מייצר אפשרות לאוויר, לזרום, להיכנס ולאוורר את הרחוב".

לזה נוספו היערות שמקיפים את ירושלים שמשפיעים באופן עמוק על הטמפרטורה הפנים עירונית. "אנחנו רואים בצורה יפה איך האוויר יותר צונן במערב ירושלים", סיפרה. "את רואה את האוויר שמגיע, הרי הרוח השכיחה היא צפון מערבית, היא עוברת דרך היערות, האוויר מצטנן, עולה לעיר, וכך הטמפרטורה יותר נמוכה באזורים שקרובים למערב. מנגד, אנחנו רואים איך זה שוכח אחרי זה לכיוון המזרח. בעצם במקומות שבהם אין יערות, אז רואים ששם יותר חם. היערות מתפקדים כמו המזגן של העיר ולכן כמובן חשובה חדירת הרוח בין הבניינים". 

היא משתפת שלצד זה, בימים אלה החלו בפיילוט נוסף לימי הקיץ, שימוש באלמנטים של מים במרחב הציבורי. "יש לנו פיילוט – מיזוג אוויר בחוץ, בכיכר מרכזית ברחוב יפו, יש שם מין פטריות שמתיזות אחת לכמה דקות מים, רסס עדין שמאפשר לשבת לידן בחוץ". 

לאורך הריאיון, רייס חוזרת שוב ושוב על החשש לצד תהליכי הפיתוח המואצים שעוברת העיר והמאבק על השטחים הפתוחים. "העיר נמצאת בתהליך שינוי מאוד גדול, ואנחנו רוצים לראות שבעוד עשור, כשהנוף ישתנה, עדיין תהיה תחושה של ירושלים שאנחנו מכירים, של הווייב המקומי ואיכויות של האקלים", היא אומרת בדאגה. "כי באופן כללי ירושלים מצב טוב יותר ביחס למקומות אחרים בארץ ואפילו בעולם מבחינה אקלימית, המטרה שלנו לשמר את זה, ואם אפשר – לשפר את זה תוך כדי תנועה". יחד עם זה, היא מבקשת להדגיש שלא מדובר במאבק בודד. "היישום הוא בסוף על שולחנם של מיליון אגפים שונים פה, וכולם משתפים פעולה. כלומר כולם רואים עין בעין את הדבר הזה, כולם מדברים את השפה הזו, אני לא היחידה". 

עיר עוטפת אור

כדי לצמצם ולמנוע את תופעת איי החום באופן משמעותי, האתגר הוא בשיתוף פעולה בין אגפי העירייה, במיוחד בתחום הבינוי. טנטרום הבנייה שנועד לשרת את קצב הילודה הגבוה הישראלי, בדרך כלל דורס שטחים פתוחים, והקצב המסחרר של הביקושים, טעון פעמים רבות כיבוי שריפות על פני תכנון ארוך טווח מושכל. כך למשל נולד הסינוור. בערים רבות בשעת בין ערביים מורגשת היטב השמש גם כשנוסעים לכיוון הנגדי. חיפוי פופולארי של מראות וזכוכיות עבות לא רק מסנוור ומסכן את הנהגים, אלא תורם באופן משמעותי לתחושת הנוחות במרחב הציבורי. 

"כשאנחנו הגדרנו את האתגרים באי החום, הסינוור היה חלק מהסיפור. כי נכון שבירושלים בונים באבן, אבל היום יותר ויותר מבנים, במיוחד המסחריים, משולבים בזכוכית. אנחנו מנסים לצפות פני עתיד ואנחנו חושבים גם על זה. אז מעבר לחוסר הנוחות, קרני האור פוגעות במדרכה ומחממות אותה. כמו זכוכית מגדלת על הרחוב". 

איך פותרים את זה? 

"היום יש זכוכיות שהן יותר חכמות ויודעות למנוע את הסינוור הזה. ובסופו של דבר זה מתורגם להנחיות תכנון וההנחיות האלה צריכות להיות מוטמעות ב-DNA אן התכנוני של העיר. ההנחיה היא שהרפלקטיביות של חומרי החיפוי במבנה לא תעלה על 10%. זה מתורגם להנחיה תכנונית, תקנות שגיבשנו ובפועל אנחנו כבר עושים את זה". 

ויש לזה איזושהי התנגדות? יש לזה הרי מחיר כלכלי. 

"זה לא בהכרח יקר יותר, אבל אנחנו מסבירים את זה גם במישור הכלכלי: רואים שיש לזה יש לזה השלכות גם מבחינת הבריאות וגם מבחינת התפקוד במרחב הציבורי ואנחנו חוזרים ואומרים – ירושלים היא עיר שבונה איכותי. וגם אם משהו עולה יותר, התועלת שלו היא יותר גבוהה מאשר העלות הכספית ומי שרוצה לבנות בירושלים, וזה שווה לבנות בירושלים, כי זו עיר שבאמת מקדמת את הבינוי, אז הוא מחויב לסטנדרט של איכות".