מיזם חדש: הגרלת השוויון

הזדמנות שווה לכולם – הוא ערך שקשה למצוא לו מתנגדים. בחברה ללא שוויון הזדמנויות המשק נפגע, ואפילו תוחלת החיים משתנה בהתאם להזדמנויות הנוצרות עקב הבדל במקום מגורים, רמת השכלה ומעמד חברתי-כלכלי. 

רוב מוחלט בציבור יסכים ששוויון הזדמנויות חייב להיות יעד אליו חותרות כלל הסיעות בכנסת – בלי קשר לקואליציה ואופוזיציה. למרבה המזל, מי שיכול לצמצם את אי השוויון – זו אכן הכנסת.

אלא שמערכת התמריצים מעודדת את הח"כים לעסוק בעיקר בנושאים שמביאים כותרות. כדי לשנות את השיטה – יצרנו מיזם סמלי שיכול לשפר את המצב הקיים ולעזור לחברות וחברי הכנסת לקדם שוויון הזדמנויות. 

איך זה יעבוד?

1. בתחילת הכנסת ה-22, כל ח״כ ינקוב בבעיה ספציפית של קהילה מוחלשת כלשהי. יוצאי אתיופיה, תושבות ותושבי פריפריה, ערביות, חרדיות, עולים חדשים – כל קבוצה שירצו, מתוך הנחה שיבחרו את הנושא הכי קרוב אליהם.
2. אחרי שיוצעו מגוון נושאים, נערוך הגרלה וכמו במשלוח מנות – כל ח״כ מקבל בעיה אמיתית, שח״כית אחרת הציעה. ההיכרות עם בעיות של אוכלוסיות נוספות, מלבד אלה שהח"כ דואג/ת להן באופן טבעי, תאפשר לנבחרות ונבחרי הציבור שלנו לקבל החלטות שמיטיבות עם הציבור הרחב ולא עם קבוצה מסוימת.
3. חלוקת הבעיות בין הח"כים תהיה פומבית, וכך נוכל לעקוב אחרי הטיפול בה בכלים פרלמנטריים במהלך הקדנציה.
   

אילו נושאים מתאימים?

ישנם שני כללים פשוטים לנושאים שהח"כים יכולים להציע:

1. הבעיות חייבות להיות קשורות לחוסר שוויון בהזדמנויות.
2. הבעיות צריכות להיות מדויקות ופתירות בתקופת קדנציה אחת ובתקציב ריאלי, עד 5 מיליון שקל (בדיוק הסכום שמעליו נדרשים יותר מ-50 ח"כים לקידום חוק).

הנה כמה דוגמאות לנושאים שיכולים להתאים:

• נגישות לנכים במקומות מסוימים שאינם נגישים (אפשר להתחיל עם משרד רה"מ)
• תכנית לשיפור בתי הספר הבדואים בנגב
• חובת ניסוח בלשון שוויונית של מבחנים וטפסים במוסדות חינוך
• תכנית לשילוב בתעסוקה של נשים שורדות זנות
• תמיכה בחרדים שיצאו בשאלה
• הקמת תחנת אוטובוס ביישוב בפריפריה

יתרונות המיזם

1. המיזם מחייב את הח"כים לחשוב על חוסר השוויון שהכי מפריע להם, ולעשות זאת באופן קונקרטי: למצוא בעיה אמיתית שהיא אפשרית לפתרון כך שח"כ אחר יוכל – וירצה – להתמודד איתה. זה גם יעזור למצוא מכנה משותף שמחבר בין המפלגות השונות – במקום להתעסק רק בדברים עליהם לא מסכימים.
2. תהליך בחירת הבעיות יכול להפוך לחגיגה דמוקרטית. אזרחים רבים ודאי יצרו קשר עם חברי הכנסת אחרי הבחירות ויעשו לובי אזרחי במטרה שהקהילה/בעיה שלהם תיבחר. נבחרות ונבחרי הציבור ייחשפו בזכות זה לבעיות שמפריעות באמת ל… ציבור.
3. אם מישהו פתר את הבעיה שקיבל, הח"כ שהציע אותה ירגיש מחויב לפתור את הבעיה שהוא קיבל – וכך יווצר מעגל של פתרונות.
4. אפקט איקאה: ברגע שעבדתי על משהו או הכנתי אותו בעצמי, אני מרגישה שהוא שלי ומעריכה אותו יותר. זה יכול לעודד ח"כים להמשיך לסייע לאותה קהילה גם בעתיד.

בעיות אפשריות במיזם – והפתרונות

בעיה: "הח"כים לא יסכימו – הם דואגים רק לעצמם".

פתרון: להיות ח"כ זה תפקיד קשה ותובעני. חברות וחברי כנסת חדשים נאלצים לוותר על עבודתם ולהיכנס לתפקיד חדש ומאתגר, לפעמים מתגמל פחות ומלא בביקורת ציבורית קשוחה – לעיתים מעליבה ומאיימת. בסוף, רובם לא מושחתים. ההיפך. רובם אכפתיים מטבעם ורוצים לעשות טוב. המערכת לעומת זאת, מאפשרת להם לפעול בחוסר שקיפות ולקדם בקלות רבה את מה שחשוב להם ולמקורביהם. לכן התכנית שלנו מתאימה בול: הרצון לעזור לאזרחיות ואזרחי ישראל – קיים. מיזם כמו זה שמספק תמריצים כמו סיקור חיובי, יכול לשמש מנוע של שינוי שהשיטה זקוקה לו.

בעיה: לח"כ מהאופוזיציה יש פחות כוח מלחברת קואליציה ולכן יתקשה לפתור את הבעיה שתקבל.

פתרון: אפשר להחליט שכל חברי הכנסת מהאופוזיציה יקבלו בעיה של חבר קואליציה. ככה נוודא שכל חברי הקואליציה יקבלו את כל בעיות האופוזיציה, ועוד כמה בעיות של חבריהם לקואליציה (לאור ההבדל הכמותי). כך יווצר שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה סביב סוגיות אזרחיות שמנותקות מהסכסוך הקלאסי של ימין-שמאל. כל אזרחי ישראל ירוויחו מכך.

בעיה: למה שיעשו את זה?

פתרון: כי הם מאמינים בשוויון הזדמנויות. אם הם לא חושבים שצריך לקדם שוויון – אנחנו בבעיה הרבה יותר גדולה. וגם – הם יקבלו נקודות אצל הבוחרים שלהם ואצל כלל האוכלוסיה.

בעיה: יש להם כבר מספיק עבודה.

פתרון: אבל הם לא תמיד עושים אותה. רבים נעדרים מהמשכן. אין לנו מושג מה הם עושים בפגרות הארוכות. המליאה מתכנסת כ-100 ימים בשנה.

זאת אפשרות וולנטארית (לפחות בשלב ראשון) לגרום לנבחרים להתחייב לפתרון בעיה שבוודאות תועיל לציבור הרחב ולדמוקרטיה שלנו. זאת גם הזדמנות להגברת הדמוקרטיה: לרתום את הציבור לפקח על עבודה פרלמנטרית מדידה.

בעיה: מספיק שח"כ אחד לא יסכים (וכנראה יותר יסרבו להשתתף, לפחות בשנה הראשונה) ומשלוח המנות לא עובד.

פתרון: הבעיות יחולקו בין הח"כים שכן הסכימו להשתתף, ואלו יזכו לפרגון קבוע. מי שלא ישתתף יחטוף ביקורת מאיתנו ומהציבור, בקביעות. בכל מקרה, אנחנו רצים למרחקים ארוכים – והמיזם יצמח משנה לשנה.

בעיה: אם ח"כ ירצה להצטרף אחרי שהשקנו את המיזם?

פתרון: הוא יחויב למצוא פרטנרית בצד השני של המפה הפוליטית.

חשוב לציין: מלכתחילה יש נציגות מצומצמת לאוכלוסיות מוחלשות במשכן, ביחס לחלקם באוכלוסייה. אלה מהם שכן הגיעו לעמדות מפתח לאו דווקא יקדמו שוויון, מאחר ולפעמים נראה שזו הפכה לבעיה של האופוזיציה.

נכון, לעיתים חברי כנסת מכלל הסיעות משתפים פעולה לצמצום פערים חברתיים, כמו למשל בחקיקת חוק איסור צריכת זנות שעבר השנה. אבל זה נדיר.

השיטה בישראל בנויה כך שלא מעט מפלגות דואגות בעיקר למצביעיהן. לא רק זאת, הקואליציה לעתים פוסלת מראש חוקים של האופוזיציה ללא קשר לחשיבותם – רק בגלל שיזמו אותן ח"כים מהצד השני של המתרס.

וכך לא מעט אוכלוסיות חלשות פוליטיות – נופלות בין הכיסאות. מיזם השוויון יכול להיות צעד ראשון של תיקון בכיוון הנכון. ויש גם בונוס: הוא יכול לגרום לכלל הח"כים לעסוק פחות בעצמם – ויותר בנו.

הפתרון לאו דווקא עוסק בחקיקה. הוא יכול לכלול פניה של הח"כ במכתב רשמי לרשות כלשהי, ביקור במוסד מסוים, הגשת שאילתה למשרד הממשלתי הרלוונטי – וכל שימוש באחד מכליו הפרלמנטריים – כדי לעורר מודעות לסוגיה.

מה אתם חושבים על הרעיון? יש לכן הצעות לשיפור? כתבו לנו בפייסבוק או במייל: yael.finkelstein@shakuf.press

יחד נעזור לנבחרות ונבחרי הציבור שלנו להפוך את ישראל למדינה שוויונית יותר.