הפיקוח מצטמצם והממשלה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה

1. יש פגרה אינסופית, ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל אין פיקוח פרלמנטארי כמעט שנה על הממשלה. אין שאילתות. אין כמעט ועדות. אין כלום מאז דצמבר 2018 ולא יהיה כלום לפחות עוד 3 חודשים.

2. אין ראש אופוזיציה. תפקיד היו"ר אינו רק טקסי – חובתו של רה"מ וגורמי הביטחון השונים לתדרך את יו"ר האופוזיציה ב"ענייני המדינה" – שהם בפועל סוגיות ביטחוניות רגישות. זה קריטי – בוז'י הרצוג סיפר שלא מעט פעמים דעתו בפגישות אלו שינתה מציאות.

גנץ קיבל את לשכת ראש האופוזיציה, אבל לא דרש שום כלי שבא עם התפקיד. כששאלתי אמש שוב את דוברו האם ביקשו את התדרוכים הקבועים בחוק, מסר לי שלא, ושאני (?!) צריך ללבן זאת מול הכנסת.

3. אחד הכלים החשובים ביותר לפיקוח – מבקר המדינה – בתהליך השמדה עצמית. אני לא היסטרי, ושונא דרמטיזציה, אך זו המציאות המסתמנת. בזמן הקצר בתפקידו, המבקר החדש קיבל החלטה בניגוד לחוק לפיה משרד המבקר לא יעביר חומרים פליליים שאותרו ליועמ"ש. הוא מבקש לסגור את האגף שחוקר שחיתות במשרד המבקר. הוא מתמקד בפרגונים ושבחים לממשלה, ופעל כך שרה"מ והשרים יוכלו לפעול בניגודי עניינים בצורה חוקית.

4. במקביל אין עדיין מפכ"ל. אין מנכ"ל למשרד רה"מ. אין ראש ליחידה לחופש מידע (שאחראית על שקיפות). מה זה אומר שיש ממלאי מקום לתפקידים בכירים? שהם חלשים. שאפשר להזיזם בקלות – אם הם לא מתיישרים.

דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה שמונה ע"י נתניהו אחרי נצח בעצמו ואמור לפקח על מינויים – התגלה גם כחותמת גומי. הוא מאשר שוב ושוב מינויים של מקורבים ונעדרי ניסיון ניהולי. הרשקוביץ, שאחראי גם על טוהר המידות וניראות – מצפצף עליהן בעצמו. לאחרונה התברר שבילה בחו"ל על חשבון תנועת חב"ד.

5. בד בבד, פרסמנו מחקר לפיה האופוזיציה הישראלית מלכתחילה קטנה ומפוצלת, והיא החלשה ביותר מבחינה מבנית מכמעט כל הדמוקרטיות הפרלמנטריות.

למה זה צריך להדאיג את כולנו?

זה לא משנה מי בשלטון, אופוזיציה ופיקוח יעיל על השלטון הולכים יד ביד עם ממשלה חזקה ויציבה.
אופוזיציה חלשה ומסורסת, לעומת זאת, מקשה על הממשלה להיות רגישה לדרישות מצד הציבור. כתוצאה השלטון יהיה פחות אחראי כלפיו.

זו הסיבה שהמצב הזה צריך להדאיג את כולם – משמאל ומימין.

נמשיך יחד איתכם ועם החברה האזרחית לפקח עליהם. אבל חשוב לחבר את הנקודות האלו לכדי תמונה אחת ברורה: אין כמעט פיקוח על הממשלה. השרים, ובראשם רה"מ בנימין נתניהו, יכולים לעשות יותר ויותר מה שבא להם.