ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
| טור אורח: טום קרגנבילד – כלכלה קלה |
לפני כשבועיים פרסם משרד הבינוי והשיכון תחזית למספר הדירות החדשות שצפויות להיות זמינות בשוק בעשור הקרוב, לצד קצב הגידול באוכלוסייה ושירותי העירייה שידרשו עבור האזרחים. הדו"ח מתבסס על דירות שכבר נמצאות בתהליכי אישור או בנייה ולכן, בסבירות גבוהה, צפויות להיות זמינות בשוק.
היכולת לחזות בצורה טובה את היצע הדירות בעשור הקרוב, קשורה לכך שבניה של שכונה חדשה אורכת הרבה זמן. תהליך ייצור הדירה שמפורט בדו"ח כולל בדיקת היתכנות והגשת תכנית למחוזות (6 שנים), הכנת תכנית פיתוח ופרסום מרכז שיווק (2-4 שנים), דיונים בוועדה המקומית ומתן היתר בנייה (3 שנים) ובנייה בפועל (3 שנים). אין ספק שיש חשיבות לתהליך שמסתכל על התמונה הגדולה ולוקח בחשבון את עלויות התשתיות שנדרשות עבור התושבים החדשים אבל כמו שניתן לראות ממשלת ישראל וגופי השלטון השונים אחראים לביורוקרטיה שנמשכת 11-13 שנים, עוד לפני שמישהו הניח לבנה אחת. התהליך הארוך מוסיף עלויות גדולות ואי וודאות לתהליך הבניה שמייקרים את המוצר הסופי – הדירות.
הדו"ח מציין שהיקפי הבנייה הממוצעים עד שנת 2027 צפויים לעמוד על 56 אלף יחידות דיור בשנה ברחבי הארץ. במילים אחרות, 560 אלף יחידות דיור חדשות יתווספו לשוק בעשור הקרוב. הערים שהיקפי הבניה בהן צפויים להיות הגדולים ביותר הן אשקלון (24 אלף דירות), ירושלים (24 אלף דירות), ראשון לציון (22 אלף דירות), מודיעין (22 אלף דירות), באר שבע (20 אלף דירות) ותל אביב (20 אלף דירות). בנוסף באר יעקב, יבנה, שוהם ומודיעין צפויות להכפיל את גודלן באותה התקופה.
במקביל אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול מ-8.8 מיליון ל-10.6 מיליון נפש, כשהמגזר החרדי צפוי לגדול מ-11.8 אחוזים מהאוכלוסייה ל-14.9 אחוזים. המגזר הערבי צפוי לגדול מ-20.9 אחוזים ל-21.4 אחוזים. הערים שאחוז הגידול באוכלוסייה שלהן צפוי להיות הגדול ביותר הן באר יעקב (149 אחוזים), גן יבנה (71 אחוזים), מבשרת ציון (65 אחוזים), יהוד (64 אחוזים) ושדרות (59 אחוזים).
אנחנו יכולים לראות בטבלאות שקיים פער בין הערים בהן מספר הדירות החדשות הוא הגדול ביותר לבין הערים שבהן צפוי הגידול הגדול ביותר באוכלוסייה. מהסיבה הזאת, אולי נראה בשנים הקרובות הגירה פנימית מערים קטנות בעלות אוכלוסיות מרובות ילדים, כמו חרדים וערבים, שיעברו לחיות בערים שבהן יש מספר גדול של דירות כמו ירושלים, ראשון לציון, אשקלון, מודיעין ובאר שבע. המעבר לערים הוא חשוב כי מחקרים בתחום מראים שלערים יש יתרון לגודל – ככל שעיר גדלה כך היא דורשת פחות תשתיות ביוב וחשמל פר תושב, ובהתנהלות נכונה היא יכולה לצמצם זיהום אוויר ולספק את צרכי התושבים בצורה יעילה יותר. ערים גדולות גם יוצרות יותר אינטראקציה בין אנשים ולכן צפוי שנראה יותר עסקים פר תושב, אך גם יותר פשיעה.
המעבר לערים גדולות הוא מצוין בעיניי, אבל לצד הגידול באחוז האוכלוסייה החרדית והערבית, הוא גם מעלה שאלה לגבי שילובן בערים חילוניות בהן יש דירות זמינות. צריך לקחת בחשבון, שבגלל קצב גידול האוכלוסייה, משבר הדיור צפוי להשפיע באופן משמעותי במיוחד בערים החרדיות והערביות. הפער בין הביקוש לדירות וההיצע צפוי ליצור יותר קונפליקטים ומלחמות תרבות בעשורים הקרובים.
בהתחשב בביקורת שקיימת על בנייה ממוקדת לקהילה החרדית, כמו במקרה של העיר חריש, עולות הרבה שאלות לגבי התכנון הממשלתי ארוך הטווח עבור קהילה זו: האם הממשלה צריכה לבנות ערים שממוקדות בקהילות ספציפיות? והאם עיר חרדית יכולה בכלל לממן את עצמה בעזרת ארנונה? שאלות דומות ניתן להפנות גם כלפי הבנייה עבור האוכלוסייה הערבית ושני המקרים יוצרים אתגר לא פשוט עבור משרד הבינוי והשיכון.
למרות הנתונים המעניינים, לדעתי הדו"ח מסתיר פרט מידע חשוב. למרות שאי אפשר לזלזל בממוצע של 57 אלף דירות חדשות בשנה בעשור הקרוב, המספר הזה עדיין נמוך ממה שנדרש כדי לתת מענה לביקוש בשוק ולהוריד מחירים. המחקר של פרופסור צבי אקשטיין בחן כמה דירות יש לבנות בישראל כדי לפתור את משבר הדיור, והגיע למסקנה שנדרשת כמות של 60 אלף דירות בכל שנה באופן שוטף, ומעבר לכך תוספת של עוד 20 אלף דירות בשנה כדי לפצות על המחסור שכבר נוצר. כלומר: 57 אלף דירות הן פשוט לא מספיקות כדי לטפל במחירי הדיור הגבוהים ולספק היצע שמאזן בין ביקוש הלקוחות לבין מספר הדירות בשוק.
קורת גג היא מוצר קשיח. מה זאת אומרת? אנחנו מוכנים לוותר או להתפשר על הרבה מוצרים אחרים, אך לא נוותר על קורת גג. לדוגמא, אפילו בהונג קונג, שסובלת ממשבר הדיור החריף ביותר בעולם, אנשים לא חיים ברחוב. במקום זאת, כשמחירי הדיור עולים מתחילים לראות צעירים שבוחרים לגור יותר שנים עם ההורים, שמספר משפחות חולקות דירה אחת, שצעירים בוחרים לחיות עם יותר שותפים ואת בעלי הבתים מפצלים את דירותיהם. כשאין מספיק דירות, אנשים לא עוברים לרחוב אלא נאלצים לחלוק ביחד שטחים יותר קטנים בתנאים פחות אטרקטיביים.
הדו"ח מציין את דרישות התשתיות שהערים יצטרכו לבנות כדי להתמודד עם הצמיחה ומבקש מראשי הערים לקחת זאת בחשבון בשנים הקרובות. כל תושב חדש זקוק לבתי ספר וגנים, מרפאות, מרכזי רווחה, מרכזי תרבות, בתי כנסת ושירותי דת. למרות שהדו"ח לא מציין זאת, נדרשים גם פארקים ותשתיות תחבורה פרטית וציבורית.
למרות שתחזית הדרישות היא צעד חיובי, כבר היום ראשי הערים לא מקבלים מספיק תקציבים כדי להתמודד עם בניית התשתיות שנדרשת מהם ולכן הם נלחמים כדי לעצור בנייה חדשה בערים. ללא מתן מענה לבעיית התקצוב, בין אם דרך תקציב הממשלה או שינוי מנגנון הארנונה, ראשי הערים לא יוכלו לעשות הרבה חוץ מלהסתכל בייאוש על העיר שלהם גדלה ומתפתחת ללא תשתיות מתאימות. נדרשת כאן רפורמה ושינוי אמיתי שיעניק לראשי העיר את הכלים המתאימים לפיתוח העיר ובנייה שלה.
לצערי, התחזית מראה לנו את הקושי הגדול שצפוי לנו בשוק הדיור בעשור הקרוב. ללא צעדים נוספים והתייעלות בתהליך הביורוקרטי, סביר להניח שנשאר עם מחירי דיור גבוהים ותושבים שממשיכים לשלם הרבה כסף על מגורים בדירה משלהם או בשכירות. הגידול האופטימי הצפוי בהתחלות הבנייה, אם יתממש, בהחלט יהיה מעולה, אבל נדרשת עבודה קשה נוספת כדי לשחרר לשוק הרבה יותר דירות ובקצב יותר גבוה.
החלטה 959
החלטה 1480
החלטה 2397
עיקרי העשייה ביישובים ובחברה הערבית
אגף מיעוטים בשיתוף האגפים המקצועיים והמחוזות קידם במהלך השנים 2016-2018 ומקדם במהלך שנת 2019 פעולות רבות ומגוונות לטובת המגזר הן לשם חשיפה והעברת מידע והן לשם מתן סיוע למצוקת הדיור ופתרונות הלכה למעשה:
שיווקים – כללי:
במשרד הבינוי והשיכון קיימות תכניות לבניית יח"ד ייעודיות למגזר המיעוטים בהם ערבים, בדואים דרוזים וצ'רקסים. כך למשל בין השנים 2016-2018 שיווק המשרד מעל 5,500 יח"ד במגזר הערבי, מעל 1700 יח"ד למגזר הדרוזי ומעל 670 יח"ד למגזר הבדואי. עד כה נמדדו קרוב ל- 50% הצלחה בשווקים שפורסמו בין השנים 2016-2018. כמו כן, בשנת 2019 מתוכננים לשיווק עוד מעל ל- 4300 יח"ד במגזרים הערבי, הבדואי והדרוזי.
אגף מיעוטים מבצע פעולות רבות ומגוונות בכדי להביא להצלחת השווקים ובכלל להנגשת פתרונות למצוקת הדיור במגזר הערבי, בין פועלו של אגף המיעוטים מתקיימים כנסי ציבור ביישובי המיעוטים, קמפיינים בפייסבוק, עיתונות, רדיו ואינטרנט. מבוצעים סקרים ומחקרים אשר מטרתם לסייע לאגף להנגיש נכונה את נושא הבנייה הרוויה והסיוע בשכ"ד.
התייחסות למגזר החרדי
התכנית האסטרטגית לדיור למגזר החרדי 2016 -2035
התכנית האסטרטגית לדיור למגזר החרדי, שהוציא המשרד ב-2016, כללה ניתוח מעמיק של פתרונות הדיור האפשריים למגזר החרדי, שהינו מגזר בעל קצב צמיחה מהיר. פתרונות אלו כוללים מיצוי פוטנציאל בריכוזים חרדים קיימים, הקמת שכונות חדשות ביישובים הטרוגניים, הקמת יישובים חרדיים חדשים, התחדשות עירונית וזליגת קהילות לשכונות ותיקות. התכנית מציגה ניתוח דמוגרפי וסוציולוגי ומתמקדת בזיהוי השיקולים בבחירת הדיור החרדי. קבעה כי כמחצית מצורכי הגידול של המגזר יסופקו ע"י תכניות ייעודיות למגזר החרדי. התכנית מציגה אומדן צורך ביחידות דיור ומציעה מספרים מתווים, המתייחסים לתמהיל ראוי בסל הפתרונות.
בעוד שהתכנית מצאה כי עד 2035 תדרשנה כ-200,000 יח"ד חדשות עבור המגזר החרדי, עלה כי כמחצית מהן תהיינה כתוצאה מבנייה חדשה, על קרקעות מדינה, ביוזמת המדינה. התכנית קובעת כי חלקו השני של המענה לצורכי הגידול של המגזר החרדי ימצא בדירות קיימות במרקם הותיק, במסגרת פרוייקטי התחדשות עירונית, בשכונות כלליות חדשות על קרקע מדינה, או בשכונות חדשות (כלליות או חרדיות) על קרקע פרטית.
החלטה 1823
החלטה 1823 עיגנה חלק ממסקנות התכנית האסטרטגית לדיור למגזר החרדי. ההחלטה קבעה יעדים תלת-שנתיים (לשנים 2016 – 2018) עבור תכנון ושיווק יח"ד באזורים מותאמים לחרדים. ההחלטה עיגנה שיווק קרקעות בשיטת מכרז לצביון חרדי. ההחלטה התניעה תהליכי עבודה שונים, בפרט איתור קרקעות להקמת יישובים חדשים, זיהוי חסמי שיווק ותכנון בריכוזים החרדיים הקיימים, גיבוש סל תמריצים לרשויות בעבור קליטת שכונות חדשות בפרוגרמה מותאמת לחרדים שתשווקנה לצביון חרדי, בחינת הרחבת שטחי יישובים חרדים ע"י ועדת גבולות וקביעת תדריך תכנון למקרקעין המיועדים לאוכלוסייה חרדית.
תכנון ושיווק במגזר החרדי
בשנים האחרונות קודמו או מקודמות תכניות רבות עבור המגזר החרדי. על אלו ניתן למנות את שכונה ד' בבית שמש, שכונת הר יונה ג' בנוף הגליל, הרחבת היישובים אלעד, ביתר עילית ורכסים, שכונות חדשות בירושלים, שכונה חרדית חדשה באשדוד, הרחבות ליישובים חרדיים במועצות האזוריות (כדוגמת מעלה עמוס, אספר ותל ציון) וכן הקמת ערים חרדיות חדשות. תכניות ייעודיות נוספות מקודמות ע"י מינהל מקרקעי ישראל. רוב התכניות עתידות להבשיל בשנים הקרובות. תכניות אלו כוללות עשרות אלפי יח"ד חדשות. רק בשנים 2016 – 2018 הוגשו למוסדות התכנון מעל ל-16,000 יח"ד ייעודיות והוצאו לשיווק מכרזים הכוללים מעל ל-15,000 יח"ד ייעודיות.
חשוב לזכור כי האוכלוסייה החרדית איננה הומוגנית ונתונה להשפעת מנהיגי הקהילות השונות, להם עדיפויות למיקום ולזיקה למרכזים התורניים שלהם. ההחלטה על מיקום קהילה חרדית בישוב כזה או אחר אינו מצוי בידי התכנון בלבד.
בהמשך לסעיף 2א בהחלטה 1823, הקובע "להטיל על מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בתיאום עם מנהל רשות מקרקעי ישראל, לבצע מיפוי חסמים לתכנון ושיווק מקרקעין בריכוזים החרדיים הקיימים", בימים אלו נכתבת סקירה מקיפה ומעמיקה, המתייחסת לכלל התכניות הייעודיות לחרדים המקודמות או מיושמות בשנים אלו. הסקירה תפורסם לאחר סיומה.
*
טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.
לא מסכימים עם טום? רוצים לכתוב טור דעה ולהסביר מדוע? צרו עמנו קשר!
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
3 תגובות
אין מחסור של דירות , יש לקחת בחשבון שבשנה יש צורך ברק 30,000 דירות ,כי יש להוציא את המגזר הערבי שבונה בכפרים לעצמו . ברחבי המדינה באיזורים יהודים בונים כ 54 אלף דירות , עוד לפחות 12000 עריריריים נפטרים ומחזירים לשוק דירות אז אנחנו ב 66000 דירות מול 30000 בתי אב חדשים (זוגות / שותפים) על כל גירושין שמפצלים בית יש עוד ילד או שניים חרדים שגודלים באותו בית יחיד ולכן זה סתם ספין להגיד שזוגות גרושים צורכים יותר בתים . יש 163000 דירות ריקות במשינת ישראל על פי הלמ"ס . בקיצור , הכל ספינים כדי לגרום לזוגות לרוץ להתאבד ולקנות דירה בכל מחיר , כך שכיסי יזמי הנדל"ן הקבלנים והבנקים שמלווים בריבית ישארו נפוחים , אבל הבלוף לאט לאט נחשף , השוק בקיפאון , והמשקיעים כבר ברחו ממנו למרות ריבית אפס בגלל המחירים הגבוהים והלא כדאיים (תשואת שכירות מזערית בסיכון גבוה , בגלל שירידת מחירי הקניה פוגעת במי שבעל דירה היום , כמה חודשים ללא שוכר מכניסים את המשכיר למינוס במקום רווח בגלל ההיצע הענק והבלתי מדווח בכל הארץ) בסופו של דבר אין שוכרים ברחוב שמחכים לבתים , כולם גרים בבית ואין מחסור , הכל ספין אחד גדול .
1. מחירי הדירות לא יורדים ולא ירדו כי משרד האוצר וכנראה גם משרדי ממשלה נוספים- לא מעוניינים בכך. אחרת מזמן היו מורידים את המיסים וגורמים לירידת מחירים מידית.
2. הנתונים שאני קראתי ממש לא מזמן הראו על ירידה ממשית בגידול הטבעי במגזר הערבי.
3. בעייה אקוטית שלצאת ממנה יהיה כמעט בלתי אפשרי בגלל קביעת העובדות בשטח. חוסר התכנון לטווח ארוך וקצר שקורה במנהל התכנון ומעליו. ללא שום תכנון לטווח ארוך ומה שקורה בטווח הקצר כולנו רואים.
4. זהו נושא שאי אפשר להמעיט בחשיבותו והדיון הציבורי ובמסדרונות הממשלה שואף לאפס.
לעת הזו, אין מחסור בדירות. להיפך, יש מספר רב מאוד של דירות לא-מאוכלסות – חדשות וכאלה שגרו בהן בעבר. כמובן שזה תלוי יישוב. באשר לתחזיות של הממשלה – אני לא סומך עליהן כלל. הממשלה משרתת באופן עקבי את האינטרסים של בעלי הנדל"ן והקבלנים על-פני אלו של חסרי הדיור (השוכרים, המבקשים לעבור מאצל בני משפחה, דיירי דיור ציבורי, דרי רחוב). הממשלה מתאמצת למנוע ירידה במחירי הדירות (בניגוד לתעמולה המקובלת; כחלון אף הבהיר נקודה זו באחת מהופעותיו הציבוריות יחד עם הנגידה פלוג בראשית כהונתו), ובמידה מסוימת אף מסייעת לעלייתם. תחזית לפיה בעתיד יהיה מחסור בדירות הינה אמצעי להפעיל לחץ על חסרי-הדירות (ומשפרי הדיור) לרכוש במחירים מופקעים, וכן לאפשר המשך תהליכי תכנון לקוי של שכונות בלתי-ראוית למגורים בכלל ועם בניינים באיכות ירודה בפרט – דרך הותמ"ל (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%AA%D7%9E%22%D7%9C) ותוכניות מחיר למשתכן.