למה חברי הכנסת של "כחול-לבן" צריכים דובר אישי על חשבוננו, אם הם לא עונים לשאלות?

| ניר בן-צבי |

• שלום לחבר הכנסת אסף זמיר – מה עשית מתוקף תפקידך כחבר כנסת מאז ההחלטה על פיזורה?
  • תשובה: פנו לדובר הסיעה.
• שלום חברת הכנסת מירב כהן – האם לדעתך יש לאפשר פיקוח חוקי/שיפוטי של בית המשפט על הממשלה והכנסת?
  • תשובה: פנו לדובר הסיעה.
• שלום חבר הכנסת צבי האוזר – האם טסת לאחרונה לחו"ל במסגרת תפקידך? אם כן, לכמה זמן ולאיזו מטרה?
  • תשובה: פנו לדובר הסיעה.

 מזהים את המכנה המשותף?

מאז הבחירות באפריל והזכייה ב-35 מנדטים, פנינו ב"שקוף" בעשרות שאילתות ובקשות לתגובה לח"כים של סיעת כחול-לבן. מדובר בחלק שגרתי לחלוטין בפעילות העיתונאית וביצענו כמובן פניות דומות לח"כים מסיעות אחרות, בהתאם לתוכן הכתבה.

לעיתים קרובות שלל ח"כים מסרבים להשיב לשאלותינו, או מתחמקים ממתן תשובה לחלוטין. לפעמים הם מעבירים את האחריות לדובר רלוונטי יותר. אבל עם הכחול-לבנים נתקלנו בתופעה חריגה שלא ראינו כמותה: דוברים שמפנים דרך קבע שאלות אישיות – מהסוג שהח"כים אמורים להיות מסוגלים להשיב עליהם בעצמם – לדובר אחד מרכזי. כאילו שמדובר ברובוטים.

כל זאת מתרחש בשעה שהם מעסיקים דובר אישי שעיקר עיסוקו אמור לענות לשאלות מסוג זה – ואם זה לא מספיק – אין בכלל כנסת. אין מליאה ואין ועדות. זה אמור להיות זמן אידאלי לענות לשאלות.

כך למשל פנינו בסוף מאי לכל חברי הכנסת עם שלוש שאלות הנוגעות לעמדתם לגבי הפרדת הרשויות ואיזונים ובלמים בישראל. השאלה הראשונה: האם יש לאפשר פיקוח חוקי/שיפוטי של בית המשפט על הממשלה והכנסת?

שאלה טריוויאלית, לא? או לפחות כזו שכל אחד ואחת ממתי-מעט נבחרי הציבור שלנו אמורים להחזיק בעמדה לגביה? לא לדעת אבי ניסנקורן, שהיועצת שלו השיבה כי "דוברות הסיעה מרכזת את הטיפול בפניות מסוג זה" וגם לא לדעת גבי אשכנזי, שהדוברת שלו פשוט כתבה: "אנא פנו לדוברות הסיעה".

ראוי לציין כי חלק מחברי הכנסת גילו עצמאות וחשבו דווקא שהם מסוגלים לטפל בפניות מסוג זה בעצמם (יואב סגלוביץ, רם בן ברק, קארין אלהרר ומיכאל ביטון).

*

אם זה לא מספיק, גם דובר הסיעה, רון קורמוס, לא תמיד משיב לשאלות. כך למשל כאשר ביקשנו לשמוע על פעילות הח"כים בזמן הפגרה האינסופית, 11 מתוך 13 כחולים-לבנים מדגמיים אליהם פנינו לא השיבו (לא ענו: גבי אשכנזי, רם בן ברק, קארין אלהרר, צבי האוזר, יועז הנדל, איתן גינזבורג, אסף זמיר, בועז טופרובסקי, יחיאל טרופר, גדי יברקן, מיקי חיימוביץ' // הצדיקים שכן השיבו ישירות: מיכאל ביטון ואורנה ברביבאי).

גם תשובתו הראשונית של קורמוס עצמו הייתה קולקטיבית: "מציע שתעבירו במרוכז אליי ונטפל".

והנה הקטע הכי מוזר: פנייה אליו אכן נעשתה, אך עד לרגע פרסום המאמר לא התקבלה תגובה רשמית. כלומר, הח"כים הפנו שאלה שמופנית אליהם למישהו אחר – וגם הוא התעלם! נזכיר שאנחנו מממנים את השכר של כל החוליות בשרשרת הזו.

המצב הזה מעלה שתי תהיות, אחת קונקרטית והשנייה עקרונית:

1. למה בעצם צריך דובר אישי לכל ח"כ, אם דובר הסיעה הוא זה שחולש על מרבית הפניות? לא חבל על הכסף?
2. האם בסיעה הגדולה בכנסת (לליכוד 34 חברי סיעה שכן אלי בן-דהן הוא מאיחוד מפלגות הימין) – שרוצה להיות מפלגת השלטון – לא סומכים על הח"כים שיידעו להשיב לשאלות ממוקדות ופשוטות?

יתרה מזאת – אם משמעת מחמירה שכזו ננקטת כבר באופוזיציה, כיצד תראה המשמעת הקואליציונית בנושא חוקים אם כחול לבן באמת תהיה בשלטון?