איך מתמודדים עם מחיר המתנות שחילקו לנו? בין היתר, קיצוצים בממשלה

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

אחרי שבמשך קדנציה שלמה שר האוצר משה כחלון לא הפסיק לחלק מתנות (ראו פירוט בכתבתנו הקודמת), כעת אנחנו מתמודדים מול גירעון עודף של 15 מיליארד שקל שעלול לגדול בעוד 10 מיליארד שקל אחרי הבחירות. על מנת שהחובות שלנו לא יגיעו למצב בו הן מסכנות את הכלכלה, משרד האוצר החל לבנות תוכנית להתמודדות עם הגירעון. הפעם נתמקד בקיצוצים הצפויים במשרדי הממשלה.

מעבר להעלאת המע"מ, לקראת התקציב של 2020 משרד האוצר מתכנן לבצע קיצוץ רוחבי של 2-3 אחוזים בכל משרדי הממשלה. במספרים של התקציב הנוכחי, מדובר בקיצוץ של 8-11 מיליארד שקלים. כמעט בכל שנה התקציב גדל בכ-5 אחוזים (בהתאמה לאינפלציה ולגודל אוכלוסייה) ולכן קיצוץ של 2-3 אחוזים לא אומר שהתקציב בהכרח יקטן, אלא שהתוספת שכל משרד יקבל תהיה קטנה יותר.

על פניו, ברמה הפוליטית, הרעיון של קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה הוא רעיון לא רע. במקום לנסות להסביר לכל שר למה דווקא הוא חייב לקצץ, הממשלה פוגעת באותו האופן בכל משרדי הממשלה ואף אחד לא מרגיש שהוא הפסיד יותר מאחרים. קיצוץ רוחבי גם מאפשר פגיעה יחסית קטנה בכל משרד ואין צורך שמשרד ספציפי יספוג מכה קשה במיוחד של קיצוצים. בצורה הזאת הממשלה גם יכולה להמשיך עם אותו סדר עדיפויות בלי להיכנס למאבקים פוליטיים קשים.

למרות שעבור הפוליטיקאים קיצוץ רוחבי הוא כלי נוח, לא בטוח שמדובר בשיטה הטובה ביותר עבור הציבור הרחב. כשמדובר בקיצוצים, אנחנו צריכים להחליט על אילו שירותי ממשלה אנחנו מוכנים לוותר. קיצוץ רוחבי, במקום לנסות להתמודד עם האתגר, בוחר לקצץ גם בדברים הטובים וגם בדברים הרעים. האם קיצוץ בתקציב שירותי הדת אמור להיות זהה לקיצוץ בשירותי משרד החוץ? האם קיצוץ במשרד החקלאות אמור להיות שווה לקיצוץ במשרד התרבות? האם קיצוץ בביטוח לאומי אמור להיות זהה לזה של משרד הבריאות? אין תשובה אחת נכונה לגבי מה עדיף לקצץ אבל בדיוק לשם השאלה הזאת אנחנו יוצאים לבחירות ובוחרים אנשים שצריכים לייצג את סדר העדיפויות שלנו.

אחרי שהקיצוץ הרוחבי נקבע, בכל משרד ממשלתי יושב נבחר ציבור שיכול להחליט באילו סעיפים לקצץ כדי לעמוד ביעד. שרת התרבות לדוגמה יכולה לבחור לקצץ בתמיכה בזמר העברי, שר החינוך יכול לצמצם את הטיולים למחנות ההשמדה בפולין והשר לביטחון פנים יכול לבחור לסיים את המלחמה היקרה בסמים קלים. לא משנה מה הסעיפים שבאופן אישי היינו מוותרים עליהם, קיצוץ יכול להיות כלי חשוב להתייעלות ממשלתית, במידה ונעשה בצורה חכמה. הוא גם יכול להיות פספוס אדיר במידה והשר בוחר לוותר על מלחמות קשות, כמו לדוגמא הצורך בהתייעלות הצבא.

קיצוץ הוא תהליך כואב שיש לו מחיר פוליטי לא פשוט, ולמרות זאת, אנחנו יכולים לראות דוגמאות לקיצוצים שהיו חלק מהבסיס שיצר רפורמות מצליחות בעולם. בשנות ה-90 קנדה וניו זילנד, בעקבות משברים כלכליים, יזמו שינוי חשיבה שכלל, בין היתר, גם קיצוצים בתקציב המדינה. השינוי הזה הפך כלכלות בינוניות שהתקשו לצמוח לכאלה שבכל שנה מדורגות בין 10 המדינות בעלות רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם.

אני ממליץ לכם לחקור את משרדי הממשלה השונים באתר "מפתח התקציב" (תלחצו על בועות התקציב השונות) ולכתוב בתגובות אילו סעיפים תקציביים הייתם מקצצים כדי להגיע ל- 11 מיליארד שקל המתכוננים.

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.