האם איילת נחמיאס-ורבין פעלה תוך כדי ניגוד עניינים?

| שבי גטניו |

בנובמבר 2016 קיבלתי דיווח על כך שחברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין (המחנה הציוני) נצפתה יושבת במזנון הח"כים בכנסת עם צוות הרגולציה של "פיליפ מוריס". מבחינתי היה זה עוד דיווח שגרתי כחלק מהמאבק בתחלואי קשרי הון-שלטון-עיתונות-טבק. מידע בסגנון הזה (לא בהכרח בנוגע לנחמיאס-ורבין) הגיע אליי בזמנו כמעט על בסיס יומי.

בתחילת אוקטובר 2018 קיבלתי הודעה נוספת ממקור אחר: "היכנס לרשימת הלקוחות של חברת Good Vision שבבעלות בעלה של ח"כ איילת נחמיאס ורבין, ושאל את עצמך אם אין ניגוד עניינים בינה ובין השתתפות בדיונים על חברות טבק, בנקים או חוק הגבלים". האמת היא שעד אז המגע שלי עם נחמיאס-ורבין היה מצומצם. החלטתי לבדוק במה דברים אמורים.

נכנסתי לאתר חברת Good Vision – וראיתי כי זו מוגדרת כמעניקה שירותי "אחריות תאגידית" וכי בעלי החברה הוא באמת עברי ורבין, בעלה של חברת הכנסת. בעמוד לקוחות החברה מצאתי רשימה של למעלה מ-60 גופים מרכזיים במשק הישראלי, חלקם מונופולים מוכרזים.

להלן חלק: בנקים מרכזיים (הפועלים, לאומי, דיסקונט, אגוד, מזרחי-טפחות, מרכנתיל), חברת פז, שטראוס, אסם, כימיקלים לישראל, הראל ביטוח, בזק, אל-על, חברת חשמל, ארנסט אנד יאנג, מיקרוסופט, סלקום, פרטנר, ביטוח ישיר, לאומי קארד, ועוד. בתחתית העמוד  הבחנתי גם בסמל חברת הטבק "פיליפ מוריס". לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי על השאלה המתבקשת – "אחריות תאגידית לפיליפ מוריס?" איזו אחריות תאגידית יש למונופול בענף הטבק הישראלי האחראים למותם של 8,000 אזרחים בשנה?

רשימת הלקוחות הפתיעה אותי גם באורכה וגם בהרכבה. לכאורה היא עשויה לייצר ניגוד עניינים עבור חברת כנסת שבן זוגה הוא בעל החברה Good Vision. כשנכנס כסף מהלקוח הוא נכנס באופן ישיר או עקיף למשק הבית המשותף. במצב כזה נחמיאס-ורבין לא אמורה להיפגש או לשבת בדיונים הנוגעים לאינטרסים של "פיליפ מוריס", של בנקים בישראל או בדיונים על חוק ההגבלים שישפיעו על לקוחות מונופוליסטיים/דורסניים רבים המופיעים ברשימת הלקוחות של בעלה. לכל הפחות, היא אמורה להכריז על כך בדיון.

נורת האזהרה נדלקת

ב-23 באוקטובר בשנה שעברה צפיתי בדיוני ועדת הכלכלה שנגעו ל"הצעת חוק ההגבלים העסקיים (חיזוק האכיפה והקלת נטל האסדרה)" בהם נכחה נחמיאס-ורבין. בשלב מסוים שמתי לב שהיא נוקטת בעמדות שהתיישבו עם אינטרסים של ארגונים מסחריים ואף מתעמתת עם נציגות "לובי 99" ו"התנועה לאיכות השלטון" בוועדה, שבאו מצידן להציג ולהגן על האינטרס הציבורי הרחב. הוויכוח התקיים לאור זה שהחוק ביקש להגדיר מונופול בשוק גם לפי היבט של כוח שוק. הארגונים המסחריים התנגדו והאזרחיים תמכו. להלן חלק רלוונטי מפרוטוקול הדיון:

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):  אנחנו לא חלוקים, פשוט רשות ההגבלים העסקיים הלכה צעד אחד יותר מדי – ואני אמרתי את זה בגילוי לב מלא לממונה.

היו"ר איתן כבל:  בסך הכול חשוב לי שיידעו על איזו מסילה אני נוסע, זה הכול.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):  אמרתי לממונה, שאין בעיה ללכת על מנגנון של כוח שוק, אבל תוותרו על מנגנון נתח שוק, אי אפשר גם וגם.

נילי אבן חן (התנועה לאיכות השלטון): —

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):  אני לא חושבת. את לא תפריעי לי, אני מכירה את החוק הזה מספיק טוב, לא פחות טוב ממך. (…) אני רוצה רגע להסביר את עצמי. אני נורא נורא מבקשת מאנשים שאני מאוד אוהבת ומעריכה, גם לובי 99 וגם התנועה לאיכות השלטון, לא לקפוץ עלי כשאני מדברת, גם אם מה שאני אומרת לא מוצא חן בעיניך, נילי. עם כל הכבוד, זה פשוט היה לא לעניין, דווקא בגלל שאת אורחת, כמו שחבר הכנסת כבל אמר, את עוד מעט תידרשי לשלם שכירות על הכיסא הזה.

נילי אבן חן: זה היה מהפתעה ומפליאה.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):  אל תעני לי. קודם כל, התפקיד שלי פה הוא להפתיע אותך.

לאחר מכן נציגת איגוד החברות הציבוריות, ענת פילצר, החליפה עם ח"כ נחמיאס-ורבין את הדברים הבאים:

ענת פילצר סומך: אני רוצה לחזק את ידיה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אל תעשי את זה, את גורמת לי נזקים…

ענת פילצר סומך: טוב, אני נסוגה ממה שאמרתי, אם אפשר למחוק מהפרוטוקול… אני רוצה לומר את עמדת איגוד החברות הציבוריות".

ברור שחברת כנסת יכולה להחזיק באיזו עמדה שהיא רוצה, אבל המידע שכבר היה במוחי לגבי לקוחות החברה של בעלה הדליק נורות אזהרה. מאוחר יותר בדיון, נחמיאס-ורבין החליפה את איתן כבל (המחנה הציוני) כיו"ר הישיבה. באותו חלק שמעתי את נציגת לובי 99, לינור דויטש, אומרת את הדברים הבאים:

לינור דויטש:  אני מגיבה לדברים שנאמרו פה. אנחנו מדברים על שופרסל, אנחנו מדברים על פז, אנחנו מדברים על בנק הפועלים. כולם גופים שמתנהלים בדורסנות רבה, וכיום לא נכללים בהגדרת מונופול, ואנחנו רוצים שכן יהיה כוח לרשות להגבלים עסקיים להחליט ששופרסל היא מונופול ואפשר להחיל עליה כללים שהיא לא יכולה להפלות בין לקוחות למוצרים.

ציפיתי שנחמיאס-ורבין, כיו"ר הוועדה באותם רגעים, תבצע לכל הפחות גילוי נאות לגבי חברת פז ובנק הפועלים – הרשומים כאמור כלקוחות של בעלה – כאשר לטעמי היא בכלל הייתה מנועה מלעסוק בנושא. שוב אחדד כי Good Vision מייצגים שבעה גופים שהוכרזו בישראל כמונופול: אל-על, בזק, חברת חשמל, טמבור, מיקרוסופט ישראל, מפעל הפיס ושטראוס.

זה היה השלב שהחלטתי לפעול בנושא.

התשובה של נחמיאס-ורבין

ב-8/11/2018 שיגרתי מכתב לנחמיאס-ורבין. הפנייה כללה גם את הגדרת ניגוד העניינים כפי שקבעה הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון בישראל (ראו בסוף הכתבה), וכן בקשה לקבלת הסבר משלה לסיטואציה. תהיתי מדוע היא ממשיכה במצב הנוכחי לקחת חלק בדיונים הנוגעים לחברות טבק, בוועדת חקירה נגד הבנקים וברפורמה בחוק ההגבלים העסקיים.

כשבועיים לאחר מכן, קיבלתי את תשובת חברת הכנסת. להלן עיקריה:

"הרפורמה בנושא ההגבלים העסקיים אינה הראשונה שתרמתי לדיוניה מבלי שעלה כל חשש לניגודי עניינים, בין היתר משום שהדבר צפוי להיות בעל השפעה על המשק כולו, ולא רק על הלקוחות של חברת גודויז׳ן"

"בנושא הגבלת הפרסומת למוצרי הטבק תוכל לראות על נקלה שישבתי בדיון ב-30 באפריל האחרון, זמן קצר ביותר ולא נטלתי שום חלק בדיון. בשבוע שעבר נדרשה הצבעתי ואכן עשיתי זאת לפי מיטב האינטרס של בריאות הציבור וללא כל התערבות".

"במקרה של הבנקים, החברה אינה עובדת עם אף בנק שהופיע בפני הוועדה, כבר שנתיים. מכל מקום ההתקשרויות הן בסכומים נמוכים יחסית, ולרוב הממשק הוא עם דרגי עבודה ולא עם ההנהלה ומדובר בהתקשרויות עיתיות. יש לציין גם כי מדובר בעבודה של החברה לאורך למעלה מעשור ואין לה שום קשר לעובדת היותי חברת כנסת".

בתשובתה התעלמה נחמיאס-ורבין לחלוטין מהגדרת ניגוד העניינים של ועדת הון-שלטון. אם אפרש את תשובתה, הרי שלדעתה העיסוק שלה בחוק ההגבלים העסקיים איננו ניגוד עניינים מול לקוחות בעלה. למה? בשל העובדה שהחוק עתיד להשפיע באופן רוחבי על כל המשק הישראלי.

בנושא "פיליפ מוריס" נחמיאס-ורבין איננה הכחישה שנמצאה במצב של ניגוד עניינים אלא השיבה שהייתה רק בדיון ועדה אחד ורק לפרק זמן קצר, ובדיון אחר הגיעה – כיוון שנדרשה הצבעתה (בתגובתה אמרה לנו כי יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל ביקש שתגיע לוועדה לאור עמדתה נגד חברות הסיגריות). מצד אחד, ניתן אולי לראות בתשובתה הודאה בחצי-פה על כך שגם בעיניה מדובר בניגוד עניינים. מנגד הדבר חמור שבעתיים כיוון שאם הכירה בניגוד העניינים היא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם או שוב, לכל הפחות, לנקוט בפעולה של גילוי נאות.

בנושא הבנקים, חלקה הראשון של תשובתה יכול היה להוות עבורי תשובה מניחה את הדעת. במידה ובעלה לא מייצג בשנתיים האחרונות אף בנק המצוי בחקירה בוועדה בכנסת אז ניתן להסתפק בכך. אולם חלקה השני של התשובה שב והבהיר לי שנחמיאס-ורבין פשוט איננה מבינה, או מסרבת להבין, מהי משמעות  ניגוד עניינים. עצם העובדה שהיא מציינת בתשובה את הסיבה של גובה תשלום הלקוח לבעל, דרגי העבודה שמולם עבד הבעל ועצם זה שהוא התחיל לעבוד עם חלק מהלקוחות לפני עשור, לפני שהפכה לחברת כנסת, מצביעים על תפיסה מדאיגה לגבי מהות הבעיה בניגוד עניינים.

קובלנה לוועדת האתיקה של הכנסת

שקוף ואני כידוע תומכים בגישת "עיתונות פתרונות". אנחנו מנסים לפתור את המחדלים עליהם אנו מצביעים. אז פניתי לוועדת האתיקה של הכנסת בנושא.

ב-6/12/2018 הגשתי קובלנה רשמית נגד נחמיאס-ורבין. ביקשתי מהוועדה להחליט על הרחקתה מדיוני ועדת הכלכלה הנוגעים לאינטרסים של חברות טבק, מדיוניה הנוגעים לחוק ההגבלים ומדיוני ועדת החקירה של הבנקים.

ועדת האתיקה של הכנסת – המקום האחרון שאפשר לצפות ממנו לצדק

אלא שוועדת האתיקה של הכנסת התבררה כתופעה ששווה תחקיר משל עצמה: מדובר בוועדה אותה מאיישים חברי כנסת הצריכים להכריע בקובלנות לגבי חבריהם. נכון שלענפי משק שונים יש קוד אתי שיישומו מבוצע באמצעות אכיפה עצמית, אבל פרלמנט איננו ענף במשק אלא בית מחוקקים. במצב הנוכחי הקובלנות מוגשות לעיתים נגד חברי הסיעה של חברי הוועדה (כמו שתראו במקרה הזה), ולתוצאות הקובלנות עשויות להשפיע על חברי קואליציה או אופוזיציה אליהם חברי הוועדה משתייכים, על מהלכי חקיקה המקודמים ועל חישובים פוליטיים ציניים שכולנו מכירים.

תארו לכם ממשלה שעומדת על רוב של 61 חכ"ים בכנסת ואתם מגישים תלונה חמורה נגד ח"כ מהקואליציה או יותר מח"כ אחד מהקואליציה. תלונות חמורות עשויות להוביל להשעייה מהמליאה או מוועדות. קבלת תלונתכם עשויה במקרה כזה לייצר משבר פוליטי ולמוטט יחסי כוחות בין קואליציה ואופוזיציה. הסיכוי שתלונתכם תקבל יחס ראוי במצב כזה הוא לא גבוה. זהו מצב בו פוליטיקאים יעדיפו בדרך כלל לקפל את הדגל האתי-ערכי כדי לשרוד מבחינה פוליטית.  

• עוד על הבעייתיות של ועדת האתיקה

מעבר לזה, כל פסיקה עקרונית של חברי הוועדה תחייב לאחר מכן גם אותם, וזה כשלעצמו מצב של חתול ששוב נתנו לו לשמור על השמנת. לטעמי, מי שרוצה באמת לאכוף אתיקה על חברי כנסת היה ממנה 3 שופטים בדימוס כחברי ועדה, ולא נותן לחברי כנסת לדון בקובלנות נגד חברי כנסת אחרים.

ממש לקראת פיזורה של הכנסת ה-20 קיבלתי את תשובת ועדת האתיקה של הכנסת. גם בקובלנה לוועדה ציינתי במפורש, ובמכוון, את הגדרת ניגוד העניינים לפי הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון בישראל, לפיה ניגוד עניינים איננו נגזר מאמירה או מעשה אלא מעצם המצאות במצב של ניגוד עניינים. בתשובת הוועדה לא מצאתיו הרבה פילוסופיה הנוגעת לסוגיות אתיקה אלא רק תשובה מוזרה, החתומה על ידי יו"ר הוועדה, ח"כ איל בן-ראובן (המחנה הציוני), חבר לסיעה של נחמיאס-ורבין. להלן חלק ממנה:  

"לאחר שהוועדה בחנה את הטענות, שמעה את ח"כ נחמיאס ורבין וערכה בירור של הדברים, עולה (כפי שגם אתה מציין בקובלנה עצמה) כי לא קיימת כל אינדיקציה לכך שפעילותה של ח"כ נחמיאס ורבין במקרים שאליהם התייחסת בקובלנה הושפעה משיקולים זרים והיתה מוטה לטובת גורמים בסקטור העסקי שנמנו בעבר או נמנים כיום על רשימת הלקוחות של חברת Good Vision.

זאת ועוד, בכל הנוגע לפעילותה בהליכי חקיקת התיקון לחוק ההגבלים העסקיים, הרי שעל פי המבחנים הנוהגים בכנסת בבחינת ניגודי עניינים של חברי הכנסת, עיסוק בעניין משקי רוחבי הנוגע לחברות רבות במשק ככלל אינו יכול להוות בסיס לפסילת חבר כנסת מלעסוק באותו נושא.

אשר לשני הנושאים הנוספים – לדבריה של ח"כ נחמיאס ורבין חלק ניכר מהגופים הנזכרים בפנייתך והמנויים ברשימת הלקוחות של החברה באתר האינטרנט, אינם לקוחות פעילים של חברת Good Vision מזה זמן רב. עם זאת, הוועדה סבורה כי מן הראוי היה לפנות מבעוד מועד לוועדת האתיקה או לייעוץ המשפטי לכנסת על מנת לברר האם יש מניעה שתיטול חלק פעיל בעניינים אלה".

נחמיאס-ורבין נמצאה בניגוד עניינים, כמו גם הרכב ועדת האתיקה עצמה

מבחינת ההתנהלות במקרה של איילת נחמיאס-ורבין המסע תם כיוון שלכנסת ה-21 היא לא רצה וגם לא צפויה לרוץ לכנסת ה-22. ועדיין, אנחנו לא נוהגים לפטור אנשים מביקורת רק כי יצאו מהעין הציבורית. חשוב שחברי כנסת יידעו – תמיד נבקר מהלכים שערכו, גם אם פרשו מזמן.

בהקשר של עתידה המקצועי נחמיאס-ורבין פרסמה בעבר טור לוחמני ב"גלובס" בנוגע לסוגיית "הדלת המסתובבת" – שם אמרה את הדברים הבאים: "בארה"ב ובצרפת לדוגמה, חל איסור מוחלט על נושא-משרה שעזב את תפקידו בשירות הציבורי, לייצג בפני הרשויות או לפנות אליהן, במטרה להשפיע עליהן, בעניין שבו הוא היה מעורב באופן אישי ומהותי".

אך הפלא ופלא – ב-5/6/2019 התפרסמה באותו עיתון ידיעה על מינויה של נחמיאס ורבין ליו"ר ועדת הרגולציה של התאחדות התעשיינים. אם לתאר את הג'וב במילים קצת פחות "מכובסות", אז מדובר למעשה בתפקיד מקביל למנהל חברת לובינג פנימית-ביתית בהתאחדות התעשיינים.

איך ממלאים תפקיד שכזה בלי לפנות בעצמך לרשויות או לדאוג שיפנו מטעמך לרשויות, במטרה להשפיע עליהן? את זה אני לא יודע. בהקשר הספציפי של נחמיאס-ורבין אפשר לומר שלאור הטפותיה במאמר הראוי שכתבה בעבר, היא עצמה לא בטוח עומדת כנראה בדרישות שלה מאחרים.

לגבי סוגיית ועדת האתיקה של הכנסת הרי שמדובר בנושא שאעסוק בו יחד עם שקוף ביתר-שאת בכנסת ה-22. מוכרחים לשנות את הרכב הוועדה המטורללת הזו. אסור שהחתולים ימשיכו לשמור על השמנת. כרגע זו ועדה שדנה בנושאי ניגודי עניינים תוך המצאות בניגוד עניינים בעצמה.

הג'וב הבא של בן ראובן

אה, ולמי ששאל את עצמו מה עלה בגורל יו"ר ועדת האתיקה, אז ח"כ לשעבר איל בן-ראובן מונה לאחרונה בעצמו ליו"ר מטה הבטיחות בהתאחדות בוני-הארץ (התאחדות הקבלנים). לא אתפלא אם גם אותו תראו מגיע לכנסת ה-22 כדי לקדם אינטרסים של התאחדות הקבלנים בנושא תאונות העבודה המתרבות באתרי בנייה ברחבי הארץ. אם יעשה זאת הרי שמדובר בעוד מקרה של חבר כנסת שהפך ללוביסט ביתי של גורם מסחרי.

תגובתה המלאה של ח"כ לשעבר איילת נחמיאס ורבין לתחקיר "שקוף"

"אחרי לבטים החלטתי להגיב לדברים מתוך הערכה לארגונים האזרחיים הפועלים בישראל. זאת למרות שהשבתי ביסודיות בעבר לטענות של מר גטניו וועדת האתיקה של הכנסת הכריעה כי התנהלותי הייתה ראויה ושיקפה את מסירותי. מעולם לא שירתי אלא את האינטרס הציבורי, ודאי לא את לקוחותיה של החברה של בעלי, עברי ורבין, גודויז׳ן. אני גאה בו על כך שהפך את שפת האחריות התאגידית לשגורה בפי כל בישראל, וזוהי גם שפתי האישית. יכולתי להסתפק בתגובה זאת. אבל שוב, בשל רצון כן, אתייחס גם לסוגיות:

1. לעניין התאחדות התעשיינים: ביום שנכנסתי לכנסת הקמתי את שדולת התעשייה הישראלית. אני גאה בכך שגדלתי בעולם הזה וסבורה שהתעשייה היא אבן יסוד בכלכלה ובחברה הישראלית. פעלתי לטובת עובדים, לטובת מפעלים, בעיקר, לצערי, במצוקתם. אין קשר בין עניין זה לבין העובדה שקיבלתי על עצמי תפקיד ציבורי ומנהיגותי, ללא שכר, בהתאחדות שנועד להוביל את מדיניות אגף הכלכלה והרגולציה. אם כבר, הדבר מצביע על מחויבות של ההתאחדות לעבוד מול כל מחזיקי העניין (stakeholders) על מנת שהתעשייה הישראלית תשרוד ובתקווה, תתחזק. אני עומדת מאחורי המאמר שכתבתי בנושא הדלתות המסתובבות, ואין קשר בינו לבין הצטרפותי להתאחדות גם מתוך כוונה להתמודד על נשיאות התאחדות התעשיינים. אני מציעה לקרוא את המאמר כולו ורק אז לבחון את ההקשר. לחברי כנסת אין כלל תקופת צינון ועדיין אני נוהגת משנה זהירות. כמי שמומחיותה ממשל תאגידי – ואין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בין המובילים בארץ, בכוונתי להשתלב במקומות שבהם אשפיע.
2. בנושא הרפורמה בהגבלים העסקיים אני עומדת לחלוטין מאחורי הטקסטים המצוטטים מפי, כולל ההתבדחות ״המחשידה", ועל עמדתי בנושא כח השוק. רפורמות רוחב הן עניין יומיומי בכנסת (חקלאים מורשים לעסוק ברפורמות בענפים השונים; למי שיש משיכת יתר בבנק עדיין רשאי לעסוק בגובה הריביות הנגבות וכו). על נקל אפשר לסבור שניתן לנהל את ענייני החקיקה ללא שום רקע וניסיון בעבר, אבל לא כך היא. כמובן שנדרשת זהירות ושכל ישר. הלקוחות של החברה של בעלי לא השפיעו בשום נקודת זמן על עמדתי המשפטית שניזונה משנים של ניסיון ומקצועיות.
3. לגבי הישיבות בנושא חוק איסור פרסום טבק, אכן נכחתי עובדתית באחת, מספר דקות ושתקתי, ולקראת סיום החקיקה חודשים אחרי ולבקשת ח״כ כבל שהוביל אותה, שחשש מהפלתו בגלל הצבעה של חברת כנסת מסיעתנו, הגעתי והצבעתי בעד נוסח החוק. יתירה מזאת, החברה של בעלי לא עבדה עם פיליפ מוריס בתקופת החקיקה.
4. ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האשראי כלל לא הייתה באה לעולם אלמלא כישוריי, ניסיוני וחושים פוליטיים בריאים שגרמו לקואליציה *לראשונה* בהיסטוריה להסכים להקמת ועדת חקירה שהיוזמת שלה היא ח״כית מהאופוזיציה. כפי שהשבתי בעבר, החברה של עברי לא עבדה עם הבנקים בתקופת הוועדה (שנמשכה בפועל כשנתיים). העובדה שהבנקים מצויינים כלקוחות באתר נובעת ממנהגן של חברות יעוץ לציין גם לקוחות עבר. אם בכלל, העניין מעיד על כך שלא היה לנו מה להסתיר.

לסיום, התגובה הציבורית להחלטתי לא להתמודד לכנסת, היא שמשקפת יותר מכל דבר אחר את האופן בו פעלתי בכנסת והיא ממשיכה לרגש ולשמח אותי".

עד כאן התגובה. מאוחר יותר קיבלנו המשך התייחסות של נחמיאס-ורבין ובה היא מוסיפה כי בעת שהייתה בדיונים הנוגעים לפז ובנק הפועלים הרי שהללו לא היו לקוחות של בן זוגה, כמו גם 7 המונופולים המצוינים כלקוחות באתר החברה. טענה זו הועלתה בתשובותיה שנשלחו אלינו ביממה האחרונה ולא כאשר נשאלה על הדברים עוד בטרם הוגשה התלונה לוועדת האתיקה. כעת גם טוענת נחמיאס-ורבין כי המונופולים המוזכרים כיום באתר של בן זוגה לא היו כלל לקוחותיו בעת שהתנהלו דיוני הוועדה ברפורמה בחוק ההגבלים.
מדובר בנתון שיכול לשנות את פני הדברים אולם טענה זו לא עלתה קודם לכן בתשובותיה מאז סוף 2018 ועד אתמול. וכאמור, האתר עצמו גרס ההיפך.
בתגובתה לתחקיר ממשיכה נחמיאס-ורבין להתחמק מהתייחסות להגדרת ניגוד עניינים. בנוסף, תגובתה לפיה על חברי כנסת לא חלה כלל חובת צינון איננה נכונה. יש כזו – למי שעובר לעסוק בשדלנות. חוק הכנסת, פרק י"ב: שדלנים, סעיף 67, קובע כי חלה חובת צינון של שנה על חברי כנסת במעבר מהתפקיד הפוליטי שלהם לעיסוק בלובינג רשמי מול הכנסת. בנושא זה טוענת נחמיאס-ורבין כי במסגרת התפקיד ההתנדבותי שקיבלה בהתאחדות התעשיינים היא עתידה לעסוק רק ברגולציה ובמדיניות ולא בלובינג.

פנייתנו לח"כ לשעבר איל בן-ראובן לצורך קבלת התייחסותו נענתה בתגובה שהוא איננו מעוניין להתייחס לדברים.

נקנח בציטוט:

"…חשוב להבין שאיסור על ניגוד העניינים איננו רק איסור על פעולה, אלא איסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים. בעת בחינת דרך פעולתו של מקבל ההחלטות, די בטענה על ההימצאות במצב של ניגוד העניינים ואין צורך לבדוק אם ניגוד העניינים השתקף בפועל בפעולה שנקט עובד הציבור (…) די בחשש סביר, שמקורו בנסיבות העלולות להביא לניגוד עניינים בפעולותיו של מקבל ההחלטות, כדי לפסול לחלוטין את כשירותו לקבלת החלטות, ואין להתיר מצב שבו הוא יוכל להוסיף לקבל החלטות בהיותו נתון במצב של ניגוד העניינים בנימוק שאין בניגוד העניינים כדי להטות את שיקול דעתו או לגרום למשוא פנים" (מתוך דו"ח הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון בישראל, יולי 2012)

הטיפול בפעולות של נבחרי ציבור המתבצעות תוך ניגוד עניינים הוא אחד הנושאים המרכזיים במאבק בתחלואי קשרי הון-שלטון. גם כשנגיע למידת השקיפות האידאלית – ללא טיפול במניעת פעולות תוך ניגוד עניינים הרי שנותרנו עם יותר מחצי כוס ריקה. למסקנה הזו הגיעו גם חברי הוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון בישראל, ועדה שמינה מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס ז"ל ושפרסמה מסקנותיה ביולי 2012. לדעתי זה לא מקרי שפוליטיקאים אינם אוהבים את המסקנה וההגדרות של הוועדה הזו.