בחירות 2019: הגירעון שאסור לנו להתעלם ממנו

| טום קרגנבילד – "כלכלה קלה" |

2019 היא שנה כלכלית מיוחדת למדינת ישראל: מצאנו את עצמנו בשתי מערכות בחירות בתוך כמה חודשים, וכל זה מתרחש בזמן שתקציב המדינה נמצא בגירעון גדול וחריג. בזמן שהממשלה מתפקדת חלקית בתקופת מעבר, ישראל מתמודדת עם בעיות רציניות בדיור, בתחבורה, בחינוך ועם יוקר מחיה גבוה.

אך בכתבה זו נתמקד רק באחד האתגרים לכלכלה הישראלית, אולי מהגדולים שבהם: הגירעון שמלווה אותנו בתקופה פוליטית כל כך בעייתית. כבר בחודש מרץ התבשרנו שהגירעון (החוב) עומד על 3.5% מהתוצר – משמע שבחודשיים הראשונים של 2019, היינו בגירעון בגובה 5.6 מיליארד שקל. לשם השוואה, בחודשיים הראשונים של 2018 הצטבר בקופת המדינה עודף של 2.3 מיליארד שקל. 2019 היא השנה הראשונה מאז 2003 (!) בה המדינה בגירעון כבר בחודש ינואר.

לפני כחודש קרן המטבע העולמית וארגון ה-OECD פרסמו את החשש שלהם מהכיוון אליו הולכת הכלכלה הישראלית. ללא טיפול בחריגה התקציבית הגדולה שנוצרה בתקופתו של שר האוצר כחלון, קרן המטבע העולמית מזהירה שהעבודה הטובה שהממשלות עשו בשני העשורים האחרונים תמחק – ונתחיל לצעוד בכיוון כלכלי מסוכן ויקר מאוד.

למה הגירעון בתקציב המדינה צריך להדאיג אותנו?

בפשטות, גירעון הוא מצב בו אנחנו מבזבזים יותר כסף ממה שיש לנו ומגדילים את המינוס בבנק. סכום המינוס הוא מה שידוע כיחס "חוב-תוצר" של המדינה. בדיוק כמו בחשבון הבנק הפרטי שלנו, אם אנחנו צריכים להוציא יותר כסף ממה שיש לנו, אין לנו ברירה אלא לקחת הלוואות למימון ההוצאות. על ההלוואות הללו – אנחנו גם משלמים ריבית.

המשמעות של הגירעון היא למעשה שאנחנו, האזרחים, מקבלים מוצרים ושירותים מהממשלה – אבל מתחייבים לשלם עליהם בעתיד, כאשר נחזיר את ההלוואות, בתוספת ריבית. בהסתכלות אחרת, גירעון הוא בעצם התחייבות להטיל מיסים גבוהים יותר על עצמנו ועל ילדינו בעתיד. מאיפה הממשלה לווה כסף? כאשר אין לה מספיק הכנסות, הממשלה מגייסת כספים דרך שוק ההון (אגרות חוב), בנקים ועוד. לשם גם הולכים כספי הריבית שאנחנו משלמים, על החוב של כולנו (הגירעון).

אז עד כמה החובות האלה משמעותיים? אם נפתח את אתר תקציב המדינה נגלה שתשלומי הריבית לבדם אחראים על לא פחות מ-9.9 אחוזים מהתקציב של 2019. מדובר ב-39 מיליארד שקל, המהווים את ההוצאה החמישית בגודלה (!) אחרי הביטחון (68 מיליארד שקל), החינוך (55 מיליארד), העברות לביטוח לאומי (46 מיליארד) ובריאות (41 מיליארד). במילים אחרות יכלנו בכל שנה כמעט ולהכפיל את תקציב הבריאות במידה ולא היו למדינת ישראל חובות בכלל.

למרות הכל, חשוב לומר שחוב הוא לא בהכרח דבר רע. קצת בדומה לקנייה בתשלומים, כשמדובר בפרויקטים כלכליים גדולים שמשרתים דורות של אזרחים, כמו בנייה של תשתית רכבת או נמל חדש, פיצול ההוצאה הראשונית הגדולה לאורך שנים ארוכות הוא מהלך הגיוני, המבטיח כי הדור הנוכחי לא יצטרך לספוג את כל העלות לבדו.

בנוסף, בדומה להשקעות אישיות שמגדילות את ההכנסה שלנו, פרויקטי תשתית שהופכים את הכלכלה ליעילה יותר, יכולים להצדיק את עצמם במידה והצמיחה הכלכלית החדשה שנוצרה בעזרתם גדולה מהחוב שנלקח. לדוגמא: נמל חדש במקום מוצלח יכול להגדיל את המסחר הבינלאומי, להרחיב את הפעילות העסקית במדינה וליצור השפעה חיובית הרבה יותר גדולה מההשקעה הראשונית בנמל, אפילו בתוספת עלות הריבית.

אז הגירעון לא כל כך נורא? לצערי, הגירעון הנוכחי לא קשור להשקעות חכמות וצמיחה כלכלית. חלק גדול מהחריגה בתקציב הקיים קשורה להוצאות ייחודיות כמו מחיר למשתכן, 22 מיליארד שקל שעברו לגמלאי המשטרה או קבוצות לחץ שזוכות לתמיכה כלכלית. בכל הדוגמאות הללו לא מדובר בפרויקטים שמובילים לצמיחה כלכלית, אלא בפרויקטים שיוצרים נזק ארוך טווח. מדובר בהתחייבויות שנתיות קבועות שמזיקות לכלכלה ורק מחמירות את הבעיה, מעבר להוצאה של תשלומי הריבית.

נקודת האור היחידה שניתן להצביע עליה היא שבזכות מדיניות כלכלית אחראית בעשורים האחרונים, מדינת ישראל קיבלה העלאה בדירוג האשראי מה שמוביל לעלות ריבית נמוכה יותר בהחזרי ההלוואות. למרות המצב החיובי, קרן המטבע העולמית מזהירה שהמשך המדיניות הקיימת תוביל לערעור הביטחון העולמי בכלכלה הישראלית, מה שעלול להחזיר אותנו לדירוג אשראי יותר נמוך. צעד כזה מצד סוכנויות דירוג האשראי יגרום לכך שנצטרך לשלם יותר כסף על ההלוואות שלנו, ואולי נמצא את עצמנו עם הוצאות ריבית אפילו יותר משמעותיות.

להיזהר מהבטחות של בחירות

בבחירות הקרובות אנחנו צפויים לשמוע הרבה פוליטיקאים שידברו על איך הם מתכננים לבזבז את כספי המיסים שלנו. אסור ליפול לחלומות וההבטחות. שמעת הבטחה? כדאי קודם כל לשאול מאיפה יגיע הכסף, במיוחד בזמן שהתקציב המשותף שלנו נמצא במינוס הולך וגדל. זה אולי לא פופולרי, אבל לדעתי אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי הבטחות חברתיות יקרות ולשקול לחבק דווקא את מי שידבר באומץ על קיצוצים, התייעלות וטיפול בגירעון. להבנתי, אנחנו חייבים את זה לא רק לעצמנו אלא גם לילדים שלנו – שיצטרכו להחזיר את החובות שאנחנו נגלגל עליהם.

*

טום קרגנבילד כותב ומנהל את "כלכלה קלה" – עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט שנוצרו במטרה להנגיש ידע כלכלי בשפה פשוטה, תוך התייחסות לאירועים אקטואליים, במטרה לתת לאזרחים כלים להבין טוב יותר את העולם הכלכלי.