ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
"הסיפור של מפלגת 'הציבור החרדי' הוא לא סתם הצבעת מחאה. מדובר בביטוי של חלק מהציבור החרדי, בפרט זוגות צעירים, שפשוט לא מצליחים לרכוש דירה". ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל המחקר של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, הוא מומחה לכלכלת המגזר החרדי. בימים אלו הוא מוציא לאור ספר חדש, יחד עם אליעזר היון ואודי פראוור, שחושף מגמות עומק בחברה החרדית. הכיוון אליו הן מצביעות, קובע רגב, הוא חד-משמעי.
החברה החרדית מתקיימת לצד החברה הכללית, אולם במובנים רבים מדובר בעולם מקביל. אידיאולוגיה של התבדלות לצד מנגנון מסועף של הטבות והקלות שיצרה המדינה, עיצב מודל כלכלי ייחודי, שמתנהל כביכול במציאות שונה מזו של האוכלוסייה הכללית. הנתונים שמציגים רגב ועמיתיו חושפים כי מדובר במציאות פריכה במיוחד.
ריבוי הילדים המאפיין את הציבור החרדי, לצד הרצון לחיות בקהילות נפרדות ומתבדלות, הפך את רכישת הדירה על-ידי ההורים לזוגות צעירים למנהג מנדטורי כמעט בחברה החרדית. אלא שהתמורות הכלכליות בעשורים האחרונים, קובעים החוקרים, מקשים על המשך קיומו של המודל החרדי במתכונתו הנוכחית.
לאורך שנים נשען המודל החרדי על מחירי דיור נמוכים שאפשרו לזוג צעיר לרכוש דירה במשכנתא נמוכה וללא הון עצמי. עליית מחירי הדיור שינתה את התמונה אולם הריביות הנמוכות איפשרו עדכון של המודל. עליית הריבית החל משנת 2022 כבר יצרה אפקט בעל השלכות רחבות.
"המצב החדש לא ממוטט את המודל הכלכלי החרדי הטיפוסי שנשען על רכישת דירה בשלב מוקדם", מסביר רגב, "אבל בהחלט מייצר חסם משמעותי לזוגות חדשים שיאלצו לייצר לעצמם מודל כלכלי אחר".
לדבריו, "יש הפנמה של המצב החדש. למשל, צעירים משקיעים את הכסף שקיבלו בבורסה מההורים שלהם, מחפשים את הדבר הבא. לראשונה מזה הרבה מאוד שנים, בסקר שערכנו 70% מהזוגות החרדים הצעירים מבינים שקיימת אפשרות ריאלית שייאלצו לגור בשכירות".
ומה לגבי תוכניות ממשלתיות?
"תוכניות דיור ומחיר למשתכן ותמיכות כאלה ואחרות אמנם יכולות להאט את התהליכים, אבל לא לעצור את המגמה, שלעניות דעתי – הולכת לכיוון אחד. השאלה היא רק כמה לאט או מהר התהליכים יקרו, והאם יהיה דור אבוד או שניים. חרדים שירצו לעבוד ויצאו לעבוד, אבל יסבלו מהון אנושי נמוך ועוני בגלל פערי ההשכלה וכניסת הבינה המלאכותית".
בספר החדש, "לחתן את הילדים: שלושה דורות של חרדים בשוק הדיור", מבקשים החוקרים לשרטט את אותה מגמה. רגב, החוקר שהוביל את כתיבת הספר, מתאר כיצד לאורך כמעט שלושה עשורים המגמות של מחירי הדיור השפיעו על החברה החרדית אולי יותר מכל ניסיון ממשלתי או פוליטי לשנות את מצבה.
"מחקר קודם נשען על התפיסה שיש גורם בלתי מוסבר שתמיד איכשהו מצליח להשלים את הגרוש ללירה, את הכסף החסר, מקור צפוי או לא צפוי", הוא מסביר בראיון עימו לקראת הבחירות, "'נס' או 'גורם נעלם' שמסייע לאורך השנים למגזר החרדי לשמר את המודל הכלכלי שבו רוב הגברים לומדי תורה. אחד מעמודי התווך המרכזיים שאפשרו את ה'נס' הזה, זו היכולת של הזוג הצעיר לרכוש דירה בשלב מוקדם, בסמוך לנישואין, ולהימנע משנים של תשלומי שכר דירה".
רגב מתאר את החיים של זוג חרדי ממוצע בישראל, שמתחתן בסביבות גיל 19-24 ומקבל מההורים סיוע משמעותי ברכישת דירה ראשונה. ממחקרו עולה כי עד 2008 ההורים של הזוג הצעיר היו מממנים את עיקר הנכס, כאשר בדרך כלל הזוג נדרש להשתתף בסכום קטן עד לא קיים.
"הדירות אז היו זולות והיכולת הזו חסכה את תשלומי שכר הדירה ואיפשרה לזוג להשתמש בהמשך בנכס, ולמכור אותו בשביל לשפר דיור או בשביל לעבוד לדירה קטנה יותר ולסייע לדור הבא".
אלא שהמשבר הכלכלי של שנת 2008 הוביל לתמורות משמעותיות: "המון משקיעים נכנסו לשוק הנדל"ן בשל הריביות הנמוכות, מה שבתורו הגדיל את הביקוש לדירות לרכישה והקפיץ את המחירים – ומאז אנחנו רואים זינוק מהיר במחירי הדיור, לצד ריבית נמוכה".
רגב מתאר שהחברה החרדית ידעה להתאים את עצמה לשינוי הכלכלי שנוצר, שבו מצד אחד הכסף של ההורים לא מספיק בשביל לממן דירה, ומנגד הריבית עדיין מאוד נמוכה. "בשלב הזה יש מעבר מהמודל הקלאסי למודל במינוף גבוה".
במה זה מתבטא?
"ההורים נותנים משהו, הזוג לוקח הלוואה או גמ"ח בלי ריבית, ועם הסכום הזה הם יקחו משכנתא. ההערכה שלנו על סמך סקרים, שבעשור שבין 2012 ל-2022 כשליש מהרכישות של הזוגות הצעירים בוצעו עם אפס הון עצמי, ונשענו על הלוואות מגמ"חים וחברים, כסף מההורים. המשמעות היא ששיעור המינוף הוא 100%".
איך ההורים מגייסים את ההון?
"או שמוכרים את הנכס ועוברים לדירה קטנה יותר, או שלוקחים הלוואה. הרבה הורים לוקחים הלוואות כנגד הדירה שלהם, גם בגילאי 50 ו-60, כדי לעזור לילדים. ואם המחירים גבוהים, הזוגות הצעירים רוכשים דירה ישנה להשקעה, ובלבד לנעוץ מסמר בשוק הנדל"ן סמוך לנישואין. רוב הזוגות לא רוצים להחמיץ את התור לסיוע מההורים, מתוך הנחה שאם לא תקבל את העזרה בסמוך לחתונה, עלולים לדלג עליך, ולכן עדיף לקנות דירה קטנה להשקעה מאשר להפסיד את התור".
רגב מתאר כיצד הבחינו החוקרים בשינוי מגמה משמעותי לאורך התקופה הזו: עלייה ברכישת דירות בפריפריה להשקעה. לדבריו, בין 60% ל-70% מהנכסים של החרדים בפריפריה נקנו למטרת השקעה ולא למגורים בתקופה שנבדקה, כאשר במקביל, הזוגות שוכרים דירה קטנה מאוד בערי הגרעין החרדיות: ירושלים, בני ברק, ביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד.
"הרבה פעמים הם שוכרים דירות מחולקות, מרתפים, חניונים מוסבים שיכולים אף להגיע ל-40 מטר מרובע או פחות. זה יכול להיות פתרון לזוג צעיר עם ילד או שניים ואחריו מאכלסים את הדירה להשקעה ועוברים לפריפריה, למרות שעדיין קיים רצון להצליח ולהשתדרג".
אלא שבמקביל, גם באותן הערים עתודות הקרקע אוזלות, המחירים עולים וכך גם היכולת לבנות בתים חדשים. התקופה הזו, אותה רגב ושותפיו לכתיבה מכנים "התקופה השלישית", מתחילה בשנת 2022 עם החלטת נגיד בנק ישראל להעלות את הריבית.
בשביל להבין את גודל השבר, רגב שולף נתונים: "כיום לכ-45% מכלל המשפחות החרדיות יש משכנתא בכל רגע נתון, לעומת כ-27% מכלל המשפחות באוכלוסיה הכללית. מבין בעלי הדירות, המספרים אף גבוהים יותר: 66% מקרב בעלי הדירות החרדים מחזיקים משכנתא, לעומת 44% במגזר הכללי".
אם בשנת 2000 דירה ממוצעת של זוג חרדי עלתה 400 אלף שקל, הרי שבשנת 2024 מחירה של דירה ראשונה האמיר ליותר ממיליון וחצי שקל בממוצע. המשמעות הכלכלית קשה: "העלייה בתשלומי המשכנתא בקרב האוכלוסיה החרדית עומדת על כ-1,500 שקל בחודש, לתשלום משכנתא ממוצע של 4,500 שקל".
המצוקה לא היתה נחלת הזוגות הצעירים בלבד, אלא גם של ההורים, שמביניהם יש מי שנאלצים לעמוד בתשלומי ריבית חודשיים של 6,000-7,000 שקל. "זה אמנם לא מייצג, אבל בהחלט יש משפחות כאלה. ההורים מינפו את הנכס שלהם בסביבת ריבית נמוכה וכשהריבית זינקה הם היו בצרה. עליית הריבית לצד ההכנסות הנמוכות גורם למודל המינוף להגיע לקצה המהלך".
רגב מתאר את מנגנון ההתאמה שהוביל לתחילת היפוך המגמה במודל הכלכלי החרדי: הכניסה של נשים לשוק העבודה, כתוצאה משילוב של יוקר המחייה המאמיר, הריבית ותשלומי המשכנתא עם ההימנעות של הגברים מעבודה. אחוז הנשים העובדות במגזר החרדי צמח מכ-40% בשנת 2000 לכ-83% ב-2026, נתון זהה למגזר הכללי.
אולם השינוי לא הגיע לחצי השני של הציבור החרדי: הגברים. למרות השקעות ממשלתיות עצומות, אחוז התעסוקה בקרב גברים חרדים כמעט ולא השתנה. בשנת 2016 כ-50% מהגברים במגזר החרדי עבדו ובשנת 2026 כ-56.2% מהגברים, לעומת כ-86% במגזר הכללי. לדברי רגב, דווקא בקרב גברים בגיל 35 ומעלה הנתון מתקרב ל-60%.
"בעצם אנחנו רואי שעבודת הנשים לא הצליחה להושיע את המשק המשפחתי והחברה החרדית עוברת לתקופה השלישית, אותה אנחנו מכנים: 'תקופת ההידוק וגבולות מודל המינוף'", הוא מסביר, "אם פעם אפשר היה לחיות בצמצום, להפחית בנסיעות לחו"ל ומסעדות, בלי טלוויזיה או כבלים, קנייה בסיטונאות, תחבורה ציבורית במקום רכב פרטי, ולהיעזר בהקלות והטבות – אבל עדיין להצליח להגיע לדירה ראשונה בשלב מוקדם ולהוריד הוצאות – היום הריבית גבוהה והמודל לא בר קיימא".
לדבריו, בשנת 2023 רואים צניחה של 30% ברכישות של דירה ראשונה בקרב זוגות צעירים חרדים. "זה אמנם בהתאמה למגזר הכללי בשל המלחמה, אבל למגזר הכללי יש יכולת להמתין, לזוג צעיר חרדי אין". בשנה העוקבת חלה התאוששות בשני המגזרים, אולם מספר הרכישות של דירה ראשונה בקרב זוגות חרדים עדיין נמוך באופן יחסי.
כך למשל, בשנת 2019 נספרו כ-10,600 זוגות חרדים צעירים בני 19, ונרכשו באותה השנה כ-8,350 דירות ראשונות. לעומת זאת בשנת 2024 נספרו כ-13,250 זוגות חרדים צעירים בני 19 אולם נרכשו רק 7,890 דירות ראשונות. "בפעם הראשונה מזה הרבה שנים, אנחנו רואים ירידה בשיעורי הבעלות על דירות במגזר החרדי – אחוז גדול יותר לא מצליח להגיע. וזה לא שהם לא מנסים".
"אנחנו מגיעים למסקנה חשובה ששיעורי הבעלות על נכסים יורדים, וזאת בשעה שמחיר השכירויות מזנקים", עלייה של כ-800 שקל בתשלומים החודשיים בחמש השנים האחרונות. לדברי רגב, "אותן המשפחות בעצם מאבדות את מכשיר החיסכון המרכזי וזה מערער את כל המודל הכלכלי החרדי שהתבסס על רכישת דירה בשלב מאוד מוקדם לנישואין. ברגע שאתה לא מגיע לשם, נדרשים שינויים והשינויים מתרחשים בקצב מואץ בכל תחומי החיים, למשל הרבה עוברים לפריפריה, למרות שהם מעדיפים להישאר בערים החרדיות, בגבול המשולש בין ירושלים, אשדוד ובני ברק".
לצד זה, חלה גם תזוזה בשיעור הילודה. אם בשנת 2003 נולדו בממוצע לכל אישה 7.3 ילדים, בשנת 2024 נולדו 6.2 ילדים בממוצע לאישה. גם מסגרות החינוך משתנות – בשנת 2024 רק 4% מהבנים לומדים בבתי הספר של החינוך הממלכתי חרדי, לעומת 10% בשנת 2026.
"אנחנו רואים את מנגנוני ההסתגלות בכל החזיתות", מתאר רגב. אפיק שינוי נוסף הוא סוג העבודה והיקפה. "למרות העומס והקושי לשלב בין עבודה לגידול ילדים, החרדיות העלו את היקף המשרה, נשים בוחרות יותר הייטק ופיננסים ופחות חינוך". בשעה שאחוז הנשים העובדות עלה, חלה ירידה במועסקות בחינוך. בשנת 2016 – 60% מהנשים החרדיות עבדו בחינוך לעומת 40% בשנת 2026.
רגב מאמין שהשבר יוביל לשינוי מהותי בחברה החרדית ויותר ויותר זוגות צעירים ירצו לחיות חיי רווחה. "אנחנו מאמינים שזה יקרה דרך תעסוקת הגברים, גידול במספר האקדמאים, המשך ירידה בילודה, וגם המשך גידול בחינוך הממלכתי חרדי ומעבר לתחומי לימוד והכשרה שהם מוכוונים שכר גבוה".
אלא שהחשש הוא שבדרך לשם יהיה דור אבוד. שכבת אוכלוסיה שלא תמצא תעסוקה בשעה שהמחירים ממשיכים לעלות. בספרו, רגב שילב ראיונות עם זוגות בשלבי חיים שונים. כך למשל זוגות בראשית הדרך עוד מחזיקים בתקווה שיצליחו להגיע לדירה בשלב כלשהו בחיים, אלא שבני 30 ו-40 מפוכחים הרבה יותר.
"רבים אומרים שלא יוכלו לעזור לילדים שלהם ולא יודעים איך יעזרו להם, יש יאוש ולא מעט משפחות שמראש אומרות – אני לא אצליח ואני לא הולך להתאבד ולהחריב את עצמי כלכלית עם הלוואות ענק.
"יש פה ציבור גדול שרוצה להישאר חרדי אבל להתפרנס בכבוד, לצאת ממעגל העוני ולהרוויח את לחמו ביושר. ההנהגה החרדית לא סיפקה מצד אחד פתרונות כדי להמשיך ולשמר את אורח החיים ומצד שני, לגמור את החודש, עדיף היה שהדור הצעיר יקבל חכות לצאת מהמצב הכלכלי ולא עוד דגים".
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.