ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
ב-30 בספטמבר, במהלך טיסת flydubai מדובאי לתל אביב, תקף טייס המשנה את הקברניט. המטוס צלל כ-16 אלף רגל בתוך כחצי דקה, ועל סיפונו היו יותר מ-170 בני אדם. רק גבורה אזרחית של הטייס והנוסעים מנעה את את התממשות אסון התעופה החמור בתולדות ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו טען שהטייסים והנוסעים מנעו “אסון 9/11”.
מדובר במחדל חמור, ששרשרת האחריות עליו מתחילה אצל שרת התחבורה, מירי רגב. בפרויקט מיניסטרמטר פרסמנו לאחרונה כי בכהונתה הנוכחית היא הקדישה מעל לחמישה אחוזים מזמנה להפקת טקסי יום העצמאות, ואפילו נשארה עד שתיים בלילה מדי יום במשך שבוע כדי לצפות בתמונות מהחזרות.
משרד התחבורה בראשותה היה אמור לקבל לידיו את רשימות הצוותים ולהעבירן לבידוק ביטחוני בשב"כ או במוסד. הפרט שפורסם מדגיש את חומרת המחדל: אזרחי ישראל גילו שמשרד התחבורה ושירותי הביטחון מאפשרים לטיסות זרות לחלוף מעל ראשיהם בלי בידוק ביטחוני מינימלי של צוותיהן.
רשת ABC דיווחה כי אותו טייס משנה נפסל מלהטיס מטוסים בחברת התעופה פליי דובאי בשל “דעות קיצוניות” כבר בשנת 2024. דוח מבקר המדינה מאותה שנה כבר המליץ לקיים עבודת מטה משותפת שתבחן את אבטחת התעופה האזרחית, ובכלל זה טיסות זרות לישראל. כפי שעולה מהמחדל הנוכחי, נראה שהמלצה זו לא יושמה די הצורך.
מעבר לתפקידו של משרדה, שהוגדר כאחראי על בידוק רשימות צוותי הטיסה, מיד עם תחילת כהונתה הייתה מוטלת על רגב החובה להבין ולברר מהו בדיוק תפקיד המשרד בסוגיה הרת גורל זו, כמו גם בכל שאר הסוגיות שמשרדה אחראי עליהן, ולוודא שהוא ממלא אותו כראוי. אם נוכחה שאין ביכולת פקידי המשרד למלא את התפקיד, חובתה הייתה לדווח על כך, להתריע בפני גורמי הביטחון וראש הממשלה, ו"להפוך שולחן" עד שתוודא שהסוגיה נפתרה ושכל הבדיקות הביטחוניות הנחוצות מתבצעות, במשרדה או מחוצה לו.
לאור כל אלה, מדוע השרה רגב אינה מפוטרת או מתפטרת מתפקידה בעקבות מחדל שראש הממשלה עצמו הגדיר כאסון 9/11 ישראלי שכמעט התרחש?
ורק כדי להבהיר עד כמה הדרישה לפיטוריה או להתפטרותה של רגב שגרתית ואינה חריגה או פופוליסטית, הבאנו עשרה מקרים מדמוקרטיות אחרות בעולם, מהשנים האחרונות, שבהם שרים עזבו את תפקידם בעקבות מחדל, הפרת אמון, התנהגות אישית או פגיעה בכללי הממשל התקין.
חלקם פוטרו, אחרים התפטרו, ובמקרים אחרים הסתיימה הכהונה בהדחה. המשותף הוא שהפרשה הסתיימה במחיר פוליטי ממשי מתוך תפיסת תפקיד ואחריות הגיוניים של שר בממשלה. זהו דבר שבתקופת שלטונו של נתניהו הפך לכמעט בלתי אפשרי, כל עוד השר נאמן לו או שנתניהו תלוי באותו שר מבחינה פוליטית.
שלושה מקרים מעניינים התרחשו בבריטניה. בשנת 2021 מאט הנקוק, שר הבריאות, התפטר לאחר שצילומי אבטחה הראו אותו מנשק עובדת במשרדו, בניגוד להנחיות הריחוק החברתי שעליהן הופקד כשר הבריאות. הוא התנצל על הפרת ההנחיות. הביקורת התמקדה לא רק בהתנהגות האישית, אלא גם בפער שבין הדרישות שהממשלה הטילה על הציבור לבין התנהגותו של השר.
בשנת 2023 נאדים זהאווי, שר בלי תיק ויו"ר המפלגה השמרנית, הודח על ידי ראש הממשלה רישי סונאק לאחר שנקבע כי הפר באופן חמור את הקוד המיניסטריאלי. לפי הדוח, זהאווי לא דיווח כנדרש על חקירת רשות המסים הבריטית בענייניו, ולא תיקן בזמן הצהרות פומביות שגויות. ההדחה באה לאחר בדיקה, ולא מעצם קיומו של חשד בלבד.
המקרה השלישי הוא של דומיניק ראב, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים. בשנת 2023 ראב התפטר לאחר שבדיקה עצמאית קיבלה שתיים מהתלונות על התנהלותו הבריונית כלפי עובדי ציבור. הדוח לא קבע שכל טענה נגדו הוכחה, וראב עצמו דחה את המסקנות. אבל הוא הודיע מראש כי יתפטר אם יימצא שנהג בבריונות, ועשה זאת לאחר פרסום הדוח.
רוברט טרוי, שר מדינה זוטר באירלנד, התפטר בשנת 2022 לאחר שהתברר שלא הצהיר כנדרש על חלק מהנכסים והאינטרסים העסקיים שלו. הוא התנצל וטען שמדובר בטעויות לא מכוונות. לא מדובר במקרה של שחיתות, אלא באי דיווח בניגוד לחובת גילוי נאות. בשנת 2024 נמצאה בבדיקה שהוא פעל בתום לב, אך יכול היה למנוע את הטעויות אילו ביקש סיוע במילוי הטפסים.
מוגנס ינסן, שר המזון והחקלאות בדנמרק, התפטר בשנת 2020 לאחר שהממשלה הורתה להשמיד את כל החורפנים שגודלו בחוות פרווה במדינה, והתברר שלא הייתה לה סמכות חוקית להורות על השמדה מלאה מחוץ לאזורים מסוימים. ינסן הסביר כי אינו נהנה עוד מהתמיכה הנדרשת בקרב המפלגות בפרלמנט. מדובר במקרה של קבלת אחריות פוליטית על מדיניות ממשלתית בלתי חוקית. ועדת החקירה הדנית ציינה כי אינה מכריעה בעצמה באחריותם האישית של שרים.
אן שפיגל, שרת המשפחה בגרמניה, התפטרה בשנת 2022 לאחר שנחשף כי יצאה לחופשה בת ארבעה שבועות זמן קצר לאחר השיטפונות הקטלניים במערב גרמניה, בעת שכיהנה בתפקיד בכיר בממשלת מדינת ריינלנד פפאלץ. היא התפטרה בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי. הפרשה נגעה לדוגמה האישית ולשיקול הדעת של שרה בעת אסון.
מרתה טמידו, שרת הבריאות בפורטוגל, התפטרה בשנת 2022, לאחר ביקורת ציבורית חריפה על החלטתה לסגור זמנית שירותי חירום מיילדותיים, החלטה שחייבה העברות מסוכנות של נשים הרות בין בתי חולים. התפטרותה באה שעות לאחר הדיווחים על מותה של אישה הרה, שלקתה בדום לב במהלך העברתה באמבולנס מבית החולים סנטה מריה, שבו לא היו מקומות פנויים בשירותי היילודים, לבית חולים אחר בליסבון. אין בכך קביעה שטמידו גרמה למוות; מדובר בפרישה על רקע משבר בשירותי הבריאות וביקורת על ניהול המערכת.
ברידג׳ט מקנזי, שרת הספורט באוסטרליה, התפטרה בשנת 2020 לאחר שבדיקה קבעה כי הפרה את כללי ההתנהלות של השרים בכך שלא דיווחה במועד על חברותה במועדון קליעה שקיבל מענק מתוכנית שעליה הייתה ממונה.
המבקר מצא גם ליקויים באופן חלוקת המענקים, לרבות עקיפת הערכות מקצועיות. חשוב לדייק: ממצא ההפרה האישית נגדה עסק באי הגילוי, ואילו הביקורת על חלוקת המענקים נגעה לתוכנית הרחבה יותר.
דיוויד קלארק, שר הבריאות בניו זילנד, הציע להתפטר בשנת 2020 לאחר שנסע עם משפחתו לחוף בזמן סגר הקורונה. ראש הממשלה ג׳סינדה ארדרן דחתה את הצעתו באותו שלב, אך הוא התפטר כעבור חודשים, לאחר שורה של טעויות בתקופת הקורונה. קלארק עצמו אמר שעליו, כשר הבריאות, לא רק לציית לכללים אלא גם לשמש דוגמה לציבור.
המקרה האחרון הוא של יאסוהירו הנאשי, שכיהן כשר המשפטים של יפן. בשנת 2022 הוא התפטר לאחר שאמר שתפקידו משעמם, אינו מספק לו תועלת פוליטית, ונעשה מעניין לציבור רק כשהוא חותם על הוצאות להורג. בהצהרת ההתפטרות שלו אמר הנאשי שהוא מתנצל על שגרם לעמיתיו מבוכה.
המקרים האלה מצביעים על כך שבמדינות דמוקרטיות רבות אחריות מיניסטריאלית אינה מושג שנשאר רק בספרי ההיסטוריה, בניגוד להתדרדרות שהתרחשה לאורך 19 שנות שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברחבי העולם, שרים עזבו את תפקידם בשנים האחרונות בגלל חובת דוגמה אישית, הפרת כללים, אי גילוי נאות, טיפול כושל במשבר או ביטויים קיצוניים. לעיתים הם התפטרו מיוזמתם, לעיתים ראש הממשלה הדיח אותם, ולעיתים ההחלטה באה לאחר בדיקה שקבעה מה הוכח.
אם בוחנים את שרי הממשלה הנוכחית לפי המקרים שהוזכרו כאן, רבים מהם היו אמורים להתפטר או להיות מפוטרים בארבע השנים האחרונות: בין היתר בשל אחריות לכישלונות, כמו השרים איתמר בן גביר, יואב קיש, מירי רגב, עידית סילמן ואחרים; בשל התנהלות לא ראויה, כמו זו שעלתה בעניינה של השרה מאי גולן ובתחקיר "היהלומים" על השרה מירי רגב או בשל אמירות קיצוניות כמו של שר המורשת עמיחי אליהו שהציע להטיל פצצת אטום על עזה.
המחדל בטיסת פליי דובאי הוא מקרה ברור שבו מוטלת אחריות מיניסטריאלית על שרת התחבורה, גם אם היא אינה היחידה הנושאת בה, ואולי אף יידרשו גם פיטוריהם של ראש השב"כ וראש המוסד. לכן רגב צריכה להתפטר לאלתר, או להיות מפוטרת.
אם לא תתפטר ולא תפוטר, אפשר יהיה לוותר על עצם הצורך בשרים בישראל, שכן בפועל הם שם רק כדי למשוך שכר מהקופה הציבורית, בלי לשאת אפילו בקמצוץ של אחריות לתוצאות התנהלותם.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
