ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
נושא הסביבה בישראל מתמודד עם אתגרים רבים, אך בחברה הלא יהודית המצב חמור בהרבה. הזנחה מתמשכת של תשתיות, מחסור בתקציבים, ואכיפה חלשה הן רק הביטויים לכך, אולם הסיבה העיקרית לכל אלה היא שהמודעות הסביבתית אינה מקבלת מקום מספק ברשויות המקומיות בכלל ובמערכת החינוך בפרט.
כשקיבלתי לידיי את ניהול בית הספר המקיף בבית ג'ן, בספטמבר 1999, המצב הסביבתי היה קשה. תלמידים השליכו פסולת בחצר ובמסדרונות, והלכלוך נתפס כחלק טבעי משגרת בית הספר. הבנתי שכדי לשנות את המציאות, לא מספיק לקבוע כללים או להטיף לאחרים. השינוי צריך להתחיל בדוגמה אישית.
ביומי הראשון בבית הספר ביקשתי מכמה תלמידים שעמדו בחצר להרים ניירות שהיו מוטלים לידם. הם השיבו: "אנחנו לא עובדי ניקיון". אמרתי תודה והמשכתי למשרדי החדש.
שם עצרתי לחשוב. הבנתי שהדרך לרתום את התלמידים אינה להורות להם מה לעשות, אלא להראות להם שהאחריות למרחב המשותף מוטלת על כולנו.
למחרת נכנסתי בשער בית הספר, וכשראיתי שוב את אותם תלמידים בחצר, התכופפתי והתחלתי לאסוף בעצמי ניירות ופסולת. ביקשתי מהם להצטרף אליי. הפעם הם נענו, וביחד סרקנו את החצר וניקינו אותה.
הפעולה הפשוטה הזאת הייתה תחילתו של שינוי. היא הראתה לתלמידים שניקיון אינו עונש או עבודה השייכת למישהו אחר, אלא ביטוי לאחריות כלפי המקום שבו אנחנו חיים ולומדים.
לא הסתפקתי בכך. כינסתי את צוות ההוראה ואת עובדי בית הספר, וביחד קבענו שכולנו נירתם למשימה ונשמש דוגמה אישית לתלמידים. איסוף הפסולת והשמירה על המרחב הציבורי הפכו לחלק מההתנהלות היומיומית שלנו. בתוך זמן קצר הפך בית הספר למקום נקי, מסודר ושקט יותר.
בהמשך קבענו תורנויות בכל הכיתות ושילבנו בשגרת בית הספר את האחריות לניקיון הכיתה, החצר והסביבה האישית. לא היה מדובר רק בניקיון, אלא בחינוך למחויבות, לשותפות ולכבוד כלפי המרחב המשותף.
הבנו גם שמקום נקי ומטופח מעודד את מי שנמצאים בו לשמור עליו, בעוד שמרחב מוזנח מזמין הזנחה נוספת. לכן יזמתי בבית הספר פרויקט אמנותי שנמשך שלושה חודשים, ובמסגרתו הפכנו את המבנה למעין מוזיאון: הקירות התמלאו בציורים ובמסרים חיוביים, ובהם גם דיוקנאות של אנשי מדע בולטים.
הפרויקט, שהחל בשנת 1999, נשמר והתפתח במשך השנים. השינוי במרחב הפיזי השפיע גם על האופן שבו התלמידים והצוות התייחסו לבית הספר. הוא כבר לא נתפס רק כמבנה שמגיעים אליו בבוקר, אלא כמקום שיש לנו אחריות עליו.
אותם עקרונות של שותפות ודוגמה אישית ליוו אותנו גם בתחומים אחרים. קבענו יחד כללים הנוגעים להתנהגות בבית הספר, לעמידה בזמנים ולהגעה סדירה לשיעורים. כאשר הנהלה, מורים ועובדים פועלים בעצמם לפי הערכים שהם מבקשים להנחיל, קל יותר לרתום גם את התלמידים.
הלקח שלמדתי מהתהליך הזה פשוט: למבוגרים, ובמיוחד למי שמחזיקים בתפקידי הנהגה, יש אחריות להוביל בהתנהגותם ולא רק בדבריהם. ראשי רשויות, מנהלי מוסדות ואנשי חינוך אינם יכולים לדרוש מהציבור לשמור על המרחב המשותף בלי להראות בעצמם מחויבות אליו.
אולם דוגמה אישית וחינוך, חשובים ככל שיהיו, אינם מספיקים. האחריות למשבר הפסולת אינה יכולה להיות מוטלת רק על תלמידים, הורים או תושבים.
בחברה הערבית והדרוזית אפשר לראות פסולת בשטחים פתוחים, ערימות אשפה ומזבלות פיראטיות בכניסות ליישובים רבים. התופעות האלה אינן נובעות רק מחוסר מודעות. הן קשורות גם למחסור בתשתיות, לפערי תקצוב, להיעדר פתרונות מוסדרים לפינוי ולטיפול בפסולת ולאכיפה שאינה מספקת.
כדי להציב את הסביבה במרכז סדר היום, השינוי צריך להתחיל באדם ובקהילה – אך להימשך ברמה הלאומית. יש לקדם מדיניות מקיפה לטיפול בפסולת, שתכלול הקמת רשות פסולת, הקצאת תקציבים, פיתוח תשתיות והעמדת אמצעי אכיפה יעילים. רק כך יהיה אפשר להתמודד עם המשבר החמור, למנוע פגיעה באדם, בטבע ובנוף ולהגן על איכות החיים והבריאות של כולנו.
לצד זאת, אסור לוותר על תפקידו של החינוך. תוכנית החינוך הסביבתי שקידמתי בכנסת הקודמת בשיתוף המועצה לישראל יפה יכולה לשמש בסיס לתוכנית רחבה ומתמשכת בכל היישובים, ובמיוחד בחברה הערבית והדרוזית.
מערכת החינוך צריכה להעניק לתלמידים לא רק ידע על משבר האקלים, הפסולת והזיהום, אלא גם כלים לפעולה: כיצד לשמור על המרחב הציבורי, לקחת אחריות, ליזום ולהשפיע על הקהילה שבה הם חיים.
שינוי סביבתי אמיתי מתחיל בחינוך ובקהילה, אך הוא חייב להמשיך בחקיקה, באסדרה ובתשתיות. כדי שיחזיק מעמד, הוא זקוק גם למנגנוני יישום, לתקצוב ארוך טווח ולתוכניות שלא ייעלמו עם כל חילופי ממשלה.
כך אפשר לבנות חוסן סביבתי ולאומי: באמצעות מנהיגות שמתחילה בדוגמה אישית, קהילה שלוקחת אחריות ומדינה שמספקת את הכלים, התקציבים והתשתיות הדרושים לשינוי.
עלי סלאלחה הוא מועמד בפריימריז של מפלגת הדמוקרטים. בשנים 1999–2019 ניהל את בית הספר המקיף בבית ג'ן.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
