ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לאורך השנים שמעתי שוב ושוב את מספר הקסם: 97% מהמדענים מסכימים שמשבר האקלים נובע מפעילות אדם. למשל מתחנות כוח מזהמות וכו׳. בדקתי ומסתבר שמדובר בטעות חמורה. המספר האמיתי עומד כבר על 99.99%. המדענים כבר מזמן לא מתווכחים על השאלה "האם יש משבר אקלים?" הם רק דנים בשאלה כיצד להציל אותנו.
מי שעדיין מכחיש לרוב איננו מדען אלא חסר הבנה בתחום. או בובה על חוט של תעשיות הנפט והגז.
אז אם כמעט כל מי שחוקר את הנושא מסכים שאנחנו בצרות, למה אנחנו עדיין לא פועלים בהתאם?
לדעתי, אחת הסיבות היא שרבים מאיתנו מתבוססים ברגשות אשמה על האחריות האישית שלהם, במקום להפנות את המבט אל מוקדי הכוח והאחריות האמיתיים.
אחריות אישית היא חשובה. צמצום צריכה, מיחזור ושינוי הרגלים יכולים לעשות הבדל של ממש. אבל יש כאן הטעיה שיטתית: בזמן שאנחנו מזיעים, טייקונים מרעילים לנו את האוויר בחסות החוק, וחברות ענק מממנות הכחשת אקלים כדי להגן על שורת הרווח שלהן.
תחושת האשמה שחווים רבים מאיתנו על קשית פלסטיק בבית קפה היא גם תוצר של קמפיינים ממומנים, שמיקדו את תשומת הלב בפרט כדי להסיט אותה מהתאגידים.
הגישה שלי לא מבקשת להטיף מוסר לאזרחים, אלא לבנות תשתית שהופכת את הבחירה הסביבתית לברירת המחדל הפשוטה ביותר. שיהיה קל יותר לשמור על הסביבה מאשר לזהם אותה. לא מתוך הקרבה, אלא מתוך נוחות. כשהבחירה הנכונה היא גם הבחירה הקלה ביותר, רוב הציבור פשוט בוחר בה.
נכון להיום, כמעט כל מכשיר חשמלי שמתקלקל הולך לפח כי “התיקון יעלה כמו חדש”. זו שיטה שתאגידי ענק יצרו. אבל יש מדינות שהתחילו לפתור את זה.
בקוויבק, תיקון חדש לחוק שייכנס לתוקף באוקטובר הקרוב קובע תקופת אחריות מחייבת לשורה ארוכה של מוצרי חשמלי. סמארטפונים? 3 שנים. מכונות כביסה? 5 שנים. מקררים? 6 שנים של שקט נפשי.
התוצאה פשוטה: לחברות יש אינטרס לייצר מוצרים עמידים יותר, ולאזרחים משתלם לתקן במקום לזרוק ולקנות חדש.
באוסטריה, אזרחים יכולים להוריד מאתר ממשלתי שובר שמכסה 50% מעלות התיקון של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, עד תקרה מסוימת, במעבדות מוסמכות. הכסף נשאר בקהילה, מחזק טכנאים מקומיים ומצמצם פסולת. אף אחד לא ביקש מהאוסטרים להיות “ירוקים יותר”. הם פשוט הפכו לכאלה כשהתיקון נהיה זול יותר מהקנייה החדשה.
משבר האקלים הוא הזדמנות נדירה לתקן דברים שממילא מקלקלים לנו את החיים: הרחובות הלוהטים, התחבורה הציבורית המקרטעת, זיהום האוויר, החשמל היקר. מוצרים מתקלקלים מהר והופכים לפסולת, הנשלחת לאתרי הטמנה שכבר מלאים כמעט עד אפס מקום.
כל זה אינו גזירת גורל, אלא תוצר של החלטות ממשלתיות, תקציבים, רגולציה ותכנון. וכמו שהמדינה יצרה את הכללים האלה, היא גם יכולה לשנות אותם.
שימו לב: רוב הפתרונות לא דורשים מאיתנו להקריב את איכות החיים, אלא להפך. עיר מוצלת היא עיר נעימה יותר. תחבורה ציבורית טובה היא זולה ונגישה. מוצרים שמחזיקים שנים חוסכים כסף. אוויר נקי מציל חיים.
זה הסיפור האמיתי של המאבק במשבר האקלים: מאבק על החיים עצמם. על הבריאות שלנו, על הכסף שלנו ועל העתיד של הילדים שלנו, מול טייקונים שרוצים לגרוף כמה שיותר רווח על חשבון הבריאות שלנו. זה לא יוכרע בפח המיחזור, אלא בקלפי.
אם אבחר לכנסת, לא אסתפק בסיסמאות ירוקות. יש ארבעה צעדים קונקרטיים שאקדם:
אני יודע שכל מערכת בחירות מוצגת כ”גורלית” ובתור “החשובה אי פעם” לעתיד המדינה. הפעם, גם אני סבור שמדובר באזעקת אמת. גם בנושא האקלים, הבחירות הקרובות יקבעו אילו החלטות יתקבלו בשנים הקרובות ואיזה עתיד נשאיר כאן לילדים ולנכדים שלנו. הדרך לשנות את התמונה אינה עוברת בעוד רגשות אשמה אישיים, אלא בבניית כוח אזרחי ופוליטי שידרוש ממקבלי ההחלטות לשנות את כללי המשחק.
תומר אביטל הוא אחד ממייסדי "שקוף" ומתמודד בבחירות המקדימות במפלגת הדמוקרטים
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
10 Responses
גם אם תכבה את החתימה האנרגטית של מדינת ישראל כולה, לחלוטין. נפסיק להתקיים לגמרי, ״התרומה״ לעולם תהיה כל כך בלתי מורגשת, עד שכל העיסוק הזה בדברים השוליים האלה, פשוט אופנתי מודרני, אך אינו מביא תועלת אמיתית ״לכדור״. המזהמים המשפיעים באמת אינם כאן. ישראל מהווה רק 0.002 מהזיהום העולמי. גם אם נצליח לחסוך שלושים אחוז, נחסוך רק 0.0006 מהזיהום העולמי.
אשמח למקור שמציין את המספרים שנקבת בהם.
הנושא אכן חשוב, אבל בעיני הפתרון לא אפקטיבי. מיסים, ניתן להעלותם, להפחית את שיעורם וגם לבטלם. הפתרון היחיד הוא בעלות האזרחים על גורמי הייצור ובמילים אחרות על ההון או במילים אחרות על כל נכס שקיים במשק. ואז יהיה קל לנהל מדיניות "ירוקה" אפקטיבית, לצד השגת צדק חברתי, שוויון הזדמנויות ואי הנצחת הרוע.
ישראל מהווה רק 0.002 מהזיהום העולמי. גם אם נצליח לחסוך שלושים אחוז, נחסוך רק 0.0006 מהזיהום העולמי.
לכל אדם יש אחריות על שבריר זעיר מהזיהום, כך שלכאורה לא תהיה השפעה משמעותית אם אדם אחד בלבד יפסיק לזהם. אבל יש מיליארדי אנשים, ולכן ההשפעה מצטברת. בנוסף, ישראל היא מדינה צפופה, כך שפליטת גזי החממה ליחידת שטח יכולה להיות גבוהה מאוד
תומר יקר,
מחזיק לך אצבעות בפריימריז.
לגבי טיפול בסביבה ואשפה, יש הרבה מה ללמוד משוויץ. בקצרה כל אחד משלם על פינוי הזבל שלו (טכנית יש שקיות זבל בגודל אחיד שקונים עם מדבקות שהן מין מס פינוי. ממלאים את השקית, שמים מדבקה ומניחים מחוץ לדלת) ומחזור זה חינם. שאני בסופר עם אחי שם ומציע לו לקחת ריבה יותר זולה הוא מסתכל על סימני המחזור בתחתית האריזה ומסביר לי שהפינוי של הצנצנת יעלה את מחירה וכבר לא יהיה כדאי. עוד דוגמה: יש לך כורסא שאתה כבר לא רוצה, שווה לך לשפץ אותה ולפרסם "למסירה כולל הובלה" כי זה יעלה לך פחות מאשר לקחת אותה למרכז מיחזור ולהניח אותה על המשקל ולשלם את המחיר.
באופן כללי בשוויץ בהרבה דברים האחריות מועברת לאזרח, גם בניהול ענייני המדינה שמבוסס על משאלי עם קבועים.
אה כן?
שכחת שכל המדינות לומדות מאיתנו ולוקחות מאיתנו דוגמה כשהם רוצות.
למשל השיטות שלנו לחיסכון במים בחקלאות ובהתפלת מי ים משמשים מדינות רבות בעולם.
מדוע שלא נוביל שינוי עולמי?
צריך להזכיר לך על פרסי הנובל של יהודים בכללי וישראלים בפרט?
הכי קל להגיד, אני קטן ולא משפיע ולפטור את עצמך מהעניין.
הנושא חשוב מאוד.
אבל לזהות יש משמעות.
או עיתונאי – או פוליטיקאי. אי אפשר גם וגם.
יש בקלפי פתק עם השם שלך? העבר את העט למישהו אחר.
אם זה לא קורה מטעמי אגו, אז אל תהיה לא זה ולא זה.
מה? לראש הממשלה יש רשתות חברתיות והוא כותב בהן. נציג ציבור שכותב יותר מסיסמא פופוליסטית, זה מה שמפריע למי שכתב פה בתגובה?
תומר תכתוב, תעבוד ותצלח דרכך! אנחנו צריכים נציגי ציבור שמדברים איתנו עלינו! על הבריאות שלנו על ההחלטות החשובות באמת!
לפוליטיקאים אסור לכתוב בלוגים או כתבות? לפחות הוא גלוי בנושא, מה היה נותן אילו היה מפרסם בשם של עיתונאי אחר?
דווקא אני מעריך את הכנות שלו.