ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
טור אורח מאת: ולדימיר בליאק, רואה חשבון ומשפטן
הקנסות הגבוהים אשר ספגו לאחרונה המתמודדים בבחירות על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה, מעלים את השאלה האם ביקורת מבקר המדינה אכן מבטיחה את טוהר הבחירות?
נסביר: על המנצח הגדול, אבי גבאי, הוטל קנס יוצא דופן בחומרתו בגובה של 90,000 ₪, כאשר לצדו גם יצחק הרצוג, אראל מרגלית ועמירם לוין ספגו סנקציות בסך עשרות אלפי ₪:
למרות זאת, וחרף העובדה שהם עברו על החוק (!) התקשורת כמעט והתעלמה מהתוצאות העגומות של דו"ח המבקר. אף הפוליטיקאים, אשר הוזכרו בדו"ח המבקר, לא מיהרו לקחת אחריות והסתפקו בתגובות לקוניות.
חשוב להבין – העבירות האלו לא קורות במקרה. נבחרי הציבור הבכירים האלו, ידעו בכל צעד ורגע שהם עוברים על החוק.
בעשור האחרון משרד מבקר המדינה מדי מערכת הבחירות משפר ומעמיק את היקפי הביקורת. כללי המימון וההתנהלות חדים וברורים, ההנחיות מפורטות להפליא. כל מועמד מלווה על ידי יועצים משפטיים ורואי חשבון, אשר גם מאשרים את הדיווחים המועברים למשרד המבקר.
כלומר, אין כאן סוגיות חשבוניות מורכות או מרחיקות לכת. יש להיצמד ללשון החוק ולהנחיות, לשמור אסמכתאות ובעיקר לא לחרוג מתקרות התרומות והוצאות המותרות. אך אפילו את המעט האלו גבאי, הרצוג, (ואפילו המועמדת דינה דיין) לא עשו.
כיצד קורה מצב שבו אנשי ציבור בעלי ניסיון עסקי ופוליטי חוטפים קנסות כה כבדים ממבקר המדינה? כאן לא ניתן לברוח מהתחושה כי אם אבי גבאי מגיע לחריגה של 513,329 ₪, שהיא בעצם לא פחות מ-35% מתקרת ההוצאות המותרת בקמפיין, לא מדובר בטעות תמימה, אלא בשיקול מחושב, שלוקח בחשבון גם אופציה של הטלת קנסות.
הרי גבאי, מרגלית והרצוג – כולם אנשים אמידים, שיכולים להרשות לעצמם להוציא מכיסם עשרות אלפי ₪ קנסות, ובעצם לנהל קמפיין בחירות שכולו זלזול בוטה בחוקי מימון מפלגות. זלזול בוטה בבוחרים, בכולנו.
אנשי מפלגת העבודה הם לא היחידים שנכנסו ל"פנקס השחור" של המבקר. רק בחמש השנים האחרונות עשרות פוליטיקאים קיבלו קנסות ודוחות שליליים על התנהלותם הלא תקינה במסגרת הבחירות המקדימות, ביניהם נפתלי בנט (פעמיים, בסך הכל לא פחות מ-95,000 ₪), דני דנון, גילה גמליאל, איילת שקד, ציפי חוטובלי, וזאת רשימה חלקית. עוד?
מה מאחד אותם? איש מהם לא באמת נפגע מההתנהלות הלא תקינה, לא ציבורית ולא פוליטית. וכאן קבור הכלב. כאן טמונה הבעיה הגדולה של דוחות מבקר המדינה במסגרת חוקי מימון מפלגות: לדוחות הללו אין באמת שיניים, במיוחד לא מול פוליטיקאים עשירים.
לאחר מספר "פושים" וכותרות משניות, סדר היום התקשורתי משתנה, עובר לנושא הבא ופוליטיקאי עבריין ממשיך בדרכו. חוסר עניין ציבורי לתופעה מאפשר, לדוגמא, לאורן חזן לשלוח למשרד מבקר המדינה דיווח פיקטיבי (ללא פירוט תרומות והוצאות הקמפיין), ולדינה דיין להגיש בניגוד לחוק, באיחור של מספר שבועות, דו"ח כספי שלא מגובה באסמכתאות, "שיש בהן לבסס את הדיווח הכספי", כלשון המבקר. משמע, אנו לא באמת יודעים לאילו מטרות הוצאו כספי הפריימריז.
והכי עצוב: אין עדיין בקרב הבוחרים הבנה, כי גם זו שחיתות. כי במקום שבו כספים לא חוקיים קובעים תוצאות ואין שוויון הזדמנויות בין המועמדים, טוהר הבחירות נפגע בצורה אנושה.
כל עוד לא תשתרש כאן תפיסה, כי עבירה על חוקי מימון מפלגות היא הלכה למעשה זיוף תוצאות הבחירות, הפוליטיקאים ימשיכו לצפצף על ניהול תקין ולצחוק כל הדרך לעמדות מפתח.
לעומת זאת סנקציות משמעותיות, שיכללו בנסיבות מסוימות פסילת מועמדים, בחירות חוזרות ואף הגשת כתבי אישום פליליים נגד הפוליטיקאים שסרחו, ייצרו את ההרתעה הנדרשת וינכו את מערכות הבחירות מכסף לא חוקי. אלא שאותם פוליטיקאים שסרחו הם אלו שקובעים את הכללים. ובינתיים לא רק שהם לא מחמירים אותם, אלא ההפך. בצלאל סמוטריץ מהבית היהודי למשל, נלחם בשנה האחרונה במשרד מבקר המדינה ופועל לצמצום סמכויותיו. מה ששמעתם.
אמנם אנו לא יכולים לחוקק חוקים, אך אנו כן יכולים להזכיר לכם שוב ושוב את הפוליטיקאים שצוחקים על כולנו. אז הנה שוב שמות הבולטים בהם שעברו על החוק: אבי גבאי, נפתלי בנט, איילת שקד, דני דנון.
תחשבו פעמיים אם אילו הפוליטיקאים שאתם רוצים לראות בעמדות כוח, אחרי שנכשלו במבחן כל כך בסיסי.
בליאק הוא נציג "יש עתיד" במוסדות הציוניים.
עורך: תומר אביטל
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק