"אל תצאו מהבית" זו לא מדיניות. ישראל חייבת חוק אקלים, ועכשיו

ביום ראשון בבוקר חזרתי למשרד שהתכסה באבק. החלק הראשון של יום העבודה הוקדש לקרצוף משטחים עם נוזל ניקוי, מלווה בהתעטשויות. בכל חדר שבו החלון נשאר בטעות פתוח בסוף השבוע – וגם באלו שלא – אי אפשר היה לגעת ברהיטים בלי שהידיים והאוויר יתמלאו באבק.

זה לא היה מפתיע, כמובן. לא אחרי האובך הכבד של שבת. מדד איכות האוויר (AQI) הראה בסוף השבוע דירוגים מבהילים של 720 בתל אביב ו-777 בירושלים. כאשר הציון חוצה את רף ה-300, המצב נחשב למסוכן (Hazardous) ומלווה בהמלצות להישאר במקומות סגורים, להגיף חלונות ולעטות מסכה אם מוכרחים לצאת. 777 זה כבר הימור על חיינו.

מעבר להשפעות המיידיות של חשיפה לאובך, כמו שיעול, גירויים והתקפי אסתמה, מדובר בסכנה להחמרת מחלות כרוניות. האובך מסוכן במיוחד לחולי ריאה ולב, שכן הוא מקטין את כמות החמצן הנכנסת לגוף ומאלץ את הלב לעבוד קשה יותר. החלקיקים המיקרוסקופיים חודרים לזרם הדם ועשויים לגרום למחלות קשות, מדלקות ריאות ועד לסרטן.

אובך קיצוני הוא רק תופעה אחת בשרשרת של אירועי מזג אוויר חריגים: קיץ לוהט מאי פעם, חורף עם הצפות וסופות פתאומיות ומזג אוויר הפכפך. והפתרון הקבוע של הממשלה? פשוט – "אל תצאו מהבית". כאילו שגרה כזו, שבה אנחנו נצורים בבתינו בגלל פגעי הטבע, היא גזירת גורל שאי אפשר להתכונן אליה.

בחדשות קראו לזה "פברואר חם", מנותק מכל קשר למשבר האקלים. גם המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד האנרגיה בוחרים שוב ושוב להתעלם מהמציאות. במקום להקצות כספים ומשאבים, לבנות תכניות ולהחיל מדיניות סדורה, השרה עידית סילמן אף הצהירה לאחרונה על כוונתה לסגת מהסכם פריז ולהתנער מהתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל. ככה לא מכינים את ישראל למשבר הגדול ביותר שמאיים על האנושות.

יש כלים להתמודד עם התופעה הזו, ואפילו לא צריכים להמציא את הגלגל. בקוריאה הדרומית, למשל, יש משרד ממשלתי לאוויר נקי, לצד ועדה מיוחדת תחת ראש הממשלה. ב-2018 עבר במדינה חוק המוקדש להתמודדות עם אובך. כך, במקרים של צפי לזיהום אוויר גבוה, ננקטים צעדי חירום כמו הגבלת תנועת כלי רכב ושינוי שעות פעילות ועצירה של מפעלים, תחנות כוח ואתרי בנייה.

מול אזלת היד הזו, הקרב עובר כעת לבית המשפט. ביום שני הקרוב (23.2) צפוי להתקיים דיון היסטורי בבג"ץ בעקבות עתירה שלנו ב"מגמה ירוקה" ושל שותפים נוספים. אנחנו דורשות מהממשלה להפסיק לגרור רגליים ולחוקק חוק אקלים אמיתי – כזה שכולל יעדים מחייבים להפחתת פליטות, נערך לאירועי האקלים הקיצוניים וקובע תוכנית עבודה אסטרטגית – ולא מסתפק בהצהרות ריקות על הנייר.

משבר האקלים דורש חשיבה והקצאת משאבים, הסטת תקציבים ופיקוח עמוק. הדרישה הבסיסית ביותר היא מעבר לאנרגיות מתחדשות וצמצום כוחם של מפעלים מזהמים שנהנים מההפקרות הרגולטורית. אין בעולם עוד מאבק צודק כל כך, שנוגע בנשמת אפם של רבים כל כך.

אלעד הוכמן הוא מנכ"ל מגמה ירוקה