הצעת חוק מבקשת להשיב את הפיקוח על בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים

בישראל-ביתנו מעוניינים לתקן במשהו את המציאות בה מתקיימת בישראל מערכת משפט דתית, מתחרה לזו האזרחית. במפלגה הניחו (26.1) על שולחן הכנסת הצעת חוק המבקשת להשיב את כפיפות בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים. לפי ההצעה, תבוטל החלטת הממשלה משנת 2015, שהעבירה את הפיקוח על בתי הדין ממשרד המשפטים למשרד לשירותי דת.

את ההצעה, "הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים", הגישה חברת הכנסת מישראל-ביתנו יוליה מלינובסקי וחתומים עליה יו"ר המפלגה ח"כ אביגדור ליברמן וחברי הסיעה בכנסת, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר. 

"בתי הדין הרבניים הם חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט בישראל. הם מחזיקים בסמכויות שיפוטיות מלאות, דנים בעניינים מהותיים במעמדם האישי של אזרחים, והחלטותיהם מחייבות כדין החלטות בתי המשפט האזרחיים. כערכאה שיפוטית מלאה, מקומם הטבעי הוא תחת פיקוח מקצועי של שר המשפטים ומשרדו, כחלק ממערכת משפט מאוחדת", כך נטען בדברי ההסבר של הצעת החוק.

ליבת ההצעה פשוטה: ביטול החלטת ממשלה מספר 180 מה-5 ביולי 2015, והשבת הסמכויות לפי חוק הדיינים לשר המשפטים. אולם מאחורי הניסוח הלקוני מסתתרת ביקורת חריפה על האופן שבו מנוהלים בתי הדין הרבניים בעשור האחרון, ועל עצם הוצאתם ממסגרת מערכת המשפט האזרחית.

העברת הסמכויות בשנת 2015, כך נטען בהצעה, לא נבעה משיקול מקצועי או משפטי אלא מהסכמים קואליציוניים, והובלה בידי מפלגת ש"ס. התוצאה, לפי יוזמי החוק, היא “אנומליה חריגה” במבנה מערכת המשפט: ערכאה שיפוטית מלאה, בעלת כוח מכריע על חייהם של אזרחים, המנוהלת בידי משרד שאינו חלק ממערכת המשפט ואינו כפוף לאמות המידה המקצועיות המאפיינות אותה.

דברי ההסבר מתארים תמונה של כשל תפקודי מתמשך במערכת בתי הדין מאז העברת הסמכויות: עיכובים ממושכים בהליכים, ביטול דיונים, ליקויים בתיעוד ובהקלטת פרוטוקולים ופגיעה בשקיפות ובהליך ההוגן. כשלים אלה, טוענים בישראל-ביתנו, אינם תקלות נקודתיות אלא סימפטום של מבנה ניהולי שגוי, שפוגע בזכויות יסוד של מתדיינים ומכרסם באמון הציבור במערכת.

הצעת החוק אינה מבקשת לשנות את סמכויותיהם המהותיות של בתי הדין או את תחומי השיפוט שלהם, אלא רק את הכפיפות המינהלית והפיקוחית. מבחינה זו, מדובר במהלך מוסדי: החזרת בתי הדין למסגרת שבה פועלים יתר בתי המשפט, תחת אחריות שר המשפטים ומנגנוני הבקרה של משרדו. 

סוגיית בתי הדין הרבניים, ושאלות של עצמאות, פיקוח ומידת המעורבות של המדינה בנעשה בערכאות הדתיות, עומדים בלב המתח שבין המפלגות החרדיות והדתיות-קיצוניות לבין הציבור הכללי, שלמרבה האירוניה, למרות (ואולי בגלל) שהוא מהווה רוב של אזרחי המדינה – אין לו כמעט נציגים מובהקים בכנסת. 

החלטת הממשלה מ-2015 היא הישג קואליציוני מובהק של ש"ס, והסיכוי להשלים הליך חקיקה שיבטל אותה, בכנסת הנוכחית הנשלטת על ידי קואליציית ימנית-משיחית-חרדית, שואף לאפס. הצעת החוק של ישראל-ביתנו נראית יותר כהצהרת כוונות לקראת הבחירות, על מאבק בכפייה דתית ובהשתלטות מוסדות הדת על תקציבי ומנגנוני המדינה.